חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 117ראשיהפצה

הרב עושה היסטוריה - בגליון השבוע

התודעה ההיסטורית של הרב דב בערל ווין עוברת גם דרך סיפורו של סבו הרב רובינשטיין, שעלה מוולוז´ין ליפו בתקופת הרב קוק, הקים שם את ישיבת ´שערי תורה´, ולבסוף נתמנה לרב בשיקאגו.
10/11/04, 00:00
משה אופנהיים

אביו, הרב זאב ווין, שנפטר לאחרונה בן למעלה ממאה, למד בגרודנה אצל רבי שמעון שרופ, וידע לספר על טעם העולם הבא בדרשות סעודה שלישית של הראי"ה קוק. בגיל 70 ממשיך הרב ווין בהרצאת שיעוריו בהיסטוריה יהודית, שמושכים מאות משתתפים בארץ ובארה"ב. במקביל הוא לא שוכח את הדור הצעיר, ועוסק בהפקת סרטי אנימציה על גדולי ישראל

"רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות". את אמרתו המפורסמת של ברל כצנלסון מצטט הרב דוב בערל ווין בכאב רב. עמי הארצות אליהם הוא מתכוון הם אלו שלהם חסר ידע בסיסי ביהדות, ואולי, ליתר דיוק, במורשת ישראל לדורותיה. לפני כשמונה שנים, כשהוא בן 62 הוא מרים את הכפפה ומקים ארגון יוצא דופן: "קרן יעוד" (The Destiny Foundation). כתבה זו נערכת בסמוך לפטירתו של אביו- הרב זאב ווין זצ"ל.

הרב דוב בערל ווין (70) נולד בשיקגו, ה´תרצ"ד. האוכלוסיה הדתית בקרבה חי, הוא מספר, הייתה מסורתית מאוד אך לא שומרת מצוות. באותה תקופה הנהיגו את הקהילה רבנים חשובים, ועם זאת הפער התרבותי בינם לבין בני הקהילה החל להתרחב והשפעתם היתה קטנה. למעשה, להיות יהודי ולשמור תורה ומצוות היתה משימה לא פשוטה כלל ועיקר. "באותה תקופה היה נהוג שבוע של ששה ימי עבודה. היו אומרים ליהודי שרצה לשמור שבת ´אם אתה לא בא בשבת אל תבוא גם ביום שני´, ויהודים רבים לא עמדו בנסיון. האוכלוסיה היהודית במקום היתה בחלקה של מהגרים שהגיעו לאמריקה לאחר מלחה"ע הראשונה וגם כאלה שהגיעו קודם לכן. לא ידעתי, כילד, שבעצם היינו עניים אולי כי כולם מסביב היו עניים, אך מעולם לא הרגשתי שחסר לי דבר".

"אבי עשה איתי הסכם: אני אלמד אתך תורה, ואתה תלמד אותי אנגלית. וכך אב ובנו היחיד יושבים כמה דקות בכל יום, כשאבא לומד לקרוא ולכתוב אנגלית במחברת, עד שלימים היה לדרשן ולנואם מעולה. בכך, היה שונה מרבני הקהילה שהיו יוצאי אירופה וידעו רק יידיש".

באיזה מובן היתה הקהילה מסורתית? האם היו מצוות שנשמרו בקפדנות יותר מאחרות?
"כולם אכלו מצה בפסח וכולם הלכו לתשליך בראש השנה. יש ששמרו על הכשרות, אך לא שמרו שבת. אני זוכר שכילד שכ- 40,000 יהודים הלכו לתשליך אצלנו בשכונה, אבל ככלל, רובו של הציבור לא שמר תורה ומצוות. הסיבה לכך הייתה שלא היה חינוך דתי, וכולם הלכו לבית הספר הממלכתי. הדור הבא כבר לא הגיע לתשליך, הדור השלישי ברובו התחתן עם גויים וכמובן לא היתה להם זיקה גדולה ליהדות. לי, כילד בשכונה, היו יותר ממאה חברים אבל הייתי שומר השבת היחיד. אשקר לך אם אומר שתמיד זה היה קל. בשבת היו החברים מקישים בדלת וקוראים לי: ´בערל! בוא לשחק בבייסבול´, אך אמי אמרה: בערל לא הולך לשום משחק".

סיפורה של משפחת ווין לא מתחיל בארה"ב כי אם בישיבת וולז´ין, אירופה. סבו של הרב ווין, הרב חיים צבי רובינשטיין למד אז בישיבה ושם הכיר גם את הראי"ה קוק שהיה צעיר ממנו. היו אלה ימיה האחרונים של הישיבה, כאשר הנצי"ב, ראש הישיבה דאז, נאלץ לסגור את הישיבה במצוות הצאר והוא מחליט לעלות לארץ הקודש. הרב רובינשטיין מצטרף לנצי"ב יחד עם עוד כעשרים תלמידים, כשהמטרה היא העליה לארץ ישראל. בני החבורה מגיעים לוורשא, שם הוא נישא לאחייניתו של ר´ צדוק הכהן מלובלין. מאוחר יותר יזקוף נכדו את חיבתו ללימודי חסידות לשרשיו החסידיים.
אולם, היו אלה ימיו האחרונים של הנצי"ב. כבר בוורשא הנצי"ב סובל ממחלה קשה ונפטר. לאחר פטירת רבו, עולה הרב רובינשטיין לארץ ישראל, כממשיך את משאלתו האחרונה של רבו. באותה תקופה שימש הראי"ה קוק רב ביפו, והוא מוצא את דרכו ליפו גם הוא, ומייסד שם את ישיבת "שערי תורה". ייחודה היה בכך ששילבה לימוד תורה עם מלאכה. הראי"ה היה לפטרונה של הישיבה ועליה הוא מדבר הרבה מאד באגרותיו. מהרבה בחינות, יש לומר, היא היתה ליסוד הגשמת שיטתו בדרכה של ישיבה כשייסד את ישיבת "מרכז הרב". לאחר תקופת יפו נענה לבקשת רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים ועולה לירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נעתר הרב רובינשטיין לבקשת אנשי היישוב הישן ונשלח לארה"ב על מנת לאסוף כסף לטובת הישוב היהודי שסבל מחרפת רעב. אולם, בהגיעו לארה"ב צפתה לו חוויה לא נעימה - עקב היותו נתין תורכיה, שהיתה בעימות עם שלטונות ארה"ב, הוא נשלח למאסר, בשיקגו. יהודי שיקגו פודים אותו, ובתנאי שישמש להם כרב.

האם יש סיפורים אודות הראי"ה שעברו במשפחה במשך הדורות?
"סבי תמיד דיבר אודותיו ואף עלה מארה"ב על מנת לבקר אותו על ערש דווי. באותה תקופה כבר לא נתנו לציבור לראותו מפאת מחלתו וחולשתו אך כששמע שר´ חיים צבי פה, ביקש שיקראו לו לחדרו".
"אבי היה תלמיד הרב קוק ב"מרכז הרב" בשנות העשרים. הוא היה אומר שאינו זוכר שיעורי הלכה שנתנו על ידו משום שהגאון רבי יעקב משה חרל"פ היה מעביר השיעור, אבל את השיעורים בסעודה השלישית, את האוירה והקדושה, הוא זוכר היטב. כל גדולי ירושלים היו באים לשמוע אותו - לא היה זה מעין עולם הבא אלא עולם הבא ממש".

בארה"ב, אביו של הרב ווין, הרב זאב ווין, תלמיד חכם ואיש חינוך בפני עצמו, רואה את הנולד ולוקח על עצמו את מלאכת החינוך של ילדו היחיד: "אבי היה אוסף אותי מביה"ס והייתי לומד איתו שעתיים שלוש ביום. הוא לא היה כפוף לכללי הפדגוגיה הרשמיים, וכשהייתי בין 9-10 למדתי לא רק גמרא אלא אפילו ´קצות החושן´. מעט לפני בר המצוה הוא הכניס אותי לישיבת "משנה תורה", שם הייתי לתלמיד הצעיר ביותר".

"אבא מעולם לא היכה אותי ולא גער בי. אם רצה להעניש אותי, אמר לי שהוא לא ילמד איתי היום. וזה עבד. הלכתי לאמא להתלונן על כך שאבא מסרב ללמוד איתי. הוא לא היה רק אבא אלא גם רבי, והוא שהכניס אותי לעולמה של תורה. הוא היה איש נחבא אל הכלים, והיה תלמיד של רבי שמעון שקופ בגרודנא. הוא היה אומר על רבי שמעון שקופ שהיה "כדמות הקשת בתוך הענן", ´כך צריך להיראות יהודי´. גויים עוברים ושבים, כשהיו עוברים ליד ביתו היו מרימים את תינוקם על מנת שינשק את ידו של הצדיק היהודי. לאחר מכן הם הרגו את כל היהודים, אך בעולמנו אין זו סתירה…".

"נאמר: "גילה טפח וכיסה טפחיים" אך הוא כיסה יותר מטפחיים. הוא זכר את כל התורה כולה בע"פ. בגרודנא לא היה ש"ס מלא. על-כן התלמידים המוכשרים במיוחד שיננו את מסכתות הש"ס בבלי בעל-פה, ושימשו מקור הולך על שתיים עבור התלמידים האחרים שביקשו "לעיין" במסכת. אבא היה מוכשר במיוחד, ולכן היה הוא "המסכת חולין של גרודנא". כל ימיו למד ולימד, ושימש כרבה של הקהילה בשיקגו יותר חמישים ואחת שנים, והתורה היתה כל חייו. הוא נפטר כשהוא בן יותר ממאה".

כאשר קוראים את תולדותיו של הרב דוב בערל ווין, ניתן לחוש את השפעתם הרבה של אביו וסבו על אופיו: תחושת שליחות ומסירות הנפש על לימוד התורה, לו עצמו ולכלל ישראל. והוא מספר: "אבא למד גם אצל הגאון ר´ משה מרדכי אפשטיין זצ"ל והגאון ר´ איסר זלמן מלצר זצ"ל אבל יותר מכל השפיעה עליו דמותו של ר´ שמעון שקופ. אני זוכר שבאו אל אבא ה"בעלי-בתים" בשיקגו בדרישה להוציא את המחיצה מבית-הכנסת כדי "לא לפגר אחרי המודה". צריך להבין את הימים ההם. לא היה מדובר בפריצות. בהעדר בית-ספר יסודי יהודי בשיקגו נאלצו הורי לשלוח אותי לבית-ספר הממלכתי. לא היה ערבוב בין המינים בבית-הספר- היו שתי כניסות נפרדות לבנים ולבנות משני עברי הבנין. רצונם של הבעלי-בתים היה אמיתי- הם חשבו שכך לא יאבדו את הקהל. אבל אבא חשב אחרת: ´´אולי אתם צודקים, אולי כך תצילו כמה יהודים מלהתבולל, אבל אני ראיתי את ר´ שמעון, ומי שראה את ר´ שמעון לא יוכל להענות לבקשה מעין זו´. לאחר אירוע זה הבין אבא שיאלץ לעבור ולהקים קהילה אחרת".

העלאת הזכרונות על אביו מעלה שני סיפורים המבטאים את הקשר לציונות ואהבת הארץ של משפחת ווין, ובכך מלמדים על אופיו והשקפתו הייחודית של הרב ווין- הבן, שהוא בבחינת "זן נדיר" בין רבני אמריקה.

"פעם מצאתי אצל אבא בול של ´פלשתינה´, עוד בימי המנדט הבריטי, שקילף ממעטפת מכתב שקיבל מאחותו שהתגוררה בארץ. שאלתי את אבא: ´הרי אינך אוסף בולים´? אבא ענה: ´על הבול כתוב ´פלשתינה´ גם בעברית- כמה זמן חיכינו שיהיה כתוב על בול בעברית´!

"אני זוכר שכאשר הגעתי לגיל מצוות הכריז בן-גוריון על הקמת המדינה. הלכתי אז לבית-הכנסת עם אבא באותו ליל-שבת. אבא, תלמיד-חכם ליטאי, עם אלף שנות כיסופים לציון מושרשים בלבו, בכה כל הדרך לבית-הכנסת. אבא מעולם לא הפגין רגשות. דמעותיו הלמו בי, אך כשהתבגרתי, ידעתי גם אני להעריך רגע זה בהיסטוריה היהודית, וגם אני שותף לדמעותיו של אבא".

במקביל ללימודיו בישיבה הגבוהה, שם גם קיבל את סמיכתו לרבנות, מחליט הרב ווין הצעיר לפנות ללימודי מקצוע מכובד באוניברסיטה – עריכת דין: "הייתי לומד בישיבה עד חמש אחר הצהריים, בערב הייתי הולך ללמוד משפטים. הייתי חוזר הביתה באחת עשרה, ומכין את שיעורי הבית עד אחת שתיים בלילה".

ובכל זאת לאחר תקופה של עיסוק בעריכת דין כבודו עוזב, ועושה "הסבה".
"דווקא הצלחתי כעורך דין, אך עבודה זו לא הותירה לי מספיק זמן עם האישה והילדים, שהייתי רואה אותם רק משבת לשבת. ראש הישיבה שלי, הגאון הרב חיים קריזווירט זצ"ל (לימים רבה של אנטוורפן, בלגיה אשר נפטר לאחרונה), היה אומר לי תמיד ש´יש מספיק יהודים עורכי דין...´ וביקש ממני לקבל משרת רב שהתפנתה במאימי ביץ´ בפלורידה. מכרתי את הבית ואת המשרד. כמובן שאבא שמח על שעזבתי את העבודה הזו. שם, כיהנתי במשך יותר משמונה שנים כרב קהילת "בית ישראל".

בעיר קייט זו נפשו בכל שנה גדולי ישראל, כגון הרב מפוניבז´ הרב כהנמן זצ"ל, הרבי מסאטמר ועוד. שם, היה לומד עמם הרב ווין בצל עץ התאנה שבחצרו, והיה גם עוזר להם להתרים את בעלי-הבתים לישיבות ומוסדות התורה שבראשותם. לאחר מכן פונה הרב לתפקיד חדש ב- "או-יו" (ארגון הקהילות היהודיות האורתודוכסיות) בניו-יורק, לתקופה של חמש שנים. שם הוא משמש כראש מחלקת הכשרות היוקרתית. "היתה זו עבודת קודש, אך לא היה לי סיפוק מזה", הוא מודה.

"ראש האו-יו היה הרב אלכסנדר רוזנברג זצ"ל. מדי פעם הגיעו הצעות מפתות מבעלי מפעלים עשירים שביקשו להציע סכומים הגונים עבור תעודת הכשרות מבלי להתמודד עם החומרות שהטלנו עליהם. אני זוכר איך הרב רוזנברג היה מביט בעיניו הכחולות והחודרות אל תוך עיניו של האיש העשיר היושב מולו ואומר: "און טאז זאגא גאט?" (ומה הקב"ה אומר?) תמיד סיפרתי לתלמידי סיפור זה, כדי שבצמתים רבים שבהם יעמדו יזכרו סיפור זה.
הרב ווין עובר למונסי, עיירה קטנה בקרבת ניו יורק שרובה יהודים ומקים שם ישיבה המשלבת לימודי תיכון, ישיבה גבוהה ובית ספר לבנות.
ובכל זאת לאחר תקופה של עיסוק בעריכת דין אתה עוזב, ועושה "הסבה".
"הייתי דווקא מוצלח מאוד כעורך דין, אך עבודה זו לא הותירה לי מספיק זמן להקדיש לביתי.

לימודי חול וישיבה- האם השילוב היה מלכתחילה, או שכך היה מקובל?
"זו המציאות באמריקה, אך אינני יודע מה יהיה בעתיד. כיום ישנם מוסדות שלומדים בהם רק תורה ולא הולכים לאוניברסיטה, אבל בכל זאת, אחרי שהבחורים מתחתנים הם כן הולכים לאוניברסיטה. אמריקה שונה ממה שקורה כאן, אולי יש כאן פטנט שצריך לאמץ…"

איך מלמדים את בחורי הישיבות פה בארץ לשלב, זה אפשרי בכלל?
"אינני יודע, יש באוניברסיטאות כאן סכנה (רוחנית, מ"א) כפי שקיימת שם. אבל שם יש מסלול של עשרות שנים של הצלחה. באמריקה זו לא בעיה, פה בארץ יהיה רעש. אמנם, אינני יודע אם הם צריכים לשלב. הגמרא אומרת שלרבן גמליאל הזקן היו אלף תלמידים שחמש מאות מהם למדו תורה וחמש מאות למדו חכמה יוונית. לא היה מיזוג באדם אחד, אבל היה מיזוג כזה בכלל ישראל. אינני רואה איך אפשר להקים מדינה יהודית ללא רופאים וללא עורכי דין וכו´, צריכים את הכל. אמנם, רואים שהזמן והתנאים משפיעים גם על זה".

"אספר לך סיפור. הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל שזכיתי להיות מאד קרוב אליו במונסי, סיפר לי שיהודי אחד היה אצלו ושאל אותו לאיזה רופא כדאי ללכת ליהודי או לגוי. הרב ענה- לרופא הטוב יותר. ואם הם שווים - שאל? את היהודי. ואם אחד שומר מצוות והשני לא, התעקש השואל - הרב ענה שיש לקחת את הטוב יותר. השואל שהיה קצת נודיניק המשיך בשלו: ובכל זאת אם הם שווים? אז את שומר המצוות, השיב הרב. לבסוף הקשה: אבל איך יכול להיות שהוא שומר מצוות והרי הוא לא הקשיב לרבנים שאמרו להישאר בישיבה?! רבי יעקב היה ממש פיקח - "חכימא דיהודאי", ואמר ביידיש ש"זה ממש נס שהם לא מקשיבים לנו…".

"כאן בארץ יש בעיות, אבל באמריקה אין מפלגות ופוליטיקה ואין עניינים של כסף ותקציבים לכן קל יותר. פה זה מאוד מסובך. אבל בכל זאת, מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן". כראש ישיבה הסמיך הרב וויין עשרות רבות של תלמידים לרבנות, אותם לימד באופן אישי הלכות שחיטה, איסור והיתר וכו´, ותלמידים רבים מאד שלו מכהנים בקהילות בכל רחבי העולם. בנוסף, כל תלמיד בישיבה שסיים את כתה י"ב, נוסע לשנת לימודים בישיבה בארץ. הרב וויין מיצר מאד על כך שבארץ מעמדו של רב הקהילה נשחק. באמריקה, הוא אומר, רב הקהילה משמש משענת רוחנית של ממש לכל אחד מבני הקהילה. בשמחות ואף, רח"ל, בשעות קשות. רב קהילה צריך להיות "ממש כמו שאמר משה לה´ "איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ד´ כצאן אשר אין להם רועה".

מה הן העצות שנותן כבודו לתלמידים שמקבלים על עצמם את עול הרבנות?
"אני מדריך אותם שכל רב צריך לדעת שיש מכסה מסויימת של מלחמות שהוא ינצח בקהילתו. אסור לו להלחם על כל תופעה שאינה נראית לו אם הוא מבקש להמשיך להשפיע. אני אפילו אומר באופן חריף: כל רב צריך להיות חצי עיוור, חצי חירש וכמעט לגמרי אילם. לא כל דבר צריך לראות, לא צריך לשמוע כל דבר שאיזה "בעל-בית" אומר על מישהו, ולהיזהר לפני שמוציאים משהו מהפה. על השולחן שלי פעם היה שלט שבו שהיה מנוסח כמטאפורה של דוושת המצמד (הקלאץ´) ברכב וידית ההילוכים: "לעולם אל תשלב דיבור אם המוח איננו בפעולה".

בראש ישיבת "שערי תורה" שהקים במונסי (כשמה של הישיבה שהקים סבו בארץ ישראל) עמד הרב ווין, שם לימד תורה, כמובן, והסטוריה יהודית. שם הוא מתחיל במפעל המרכזי שבו הוא עוסק עד היום. מקלטות-שמע (כחצי מליון קלטות נמכרו עד היום ברחבי העולם) סרטי וידאו וכתיבת ספרי היסטוריה יהודית. כל זה לצד ספרי הלכה שפירסם במוסד הרב קוק וספרי הגות יהודית, אחד מהם בשפה העברית - "חוקי חיים" על מועדי חדש תשרי, בו נמצאים כללי חיים רבים שלימד הרב את תלמידיו.

האם אתה מנסה ליצור אלטרנטיבה ללימוד ההסטוריה שקיים היום?
"כשלימדתי בהסטוריה בישיבה ולבעלי-בתים בבית-הכנסת הייתי מפנה למראי מקומות בספרי הסטוריה שונים ומגוונים. אבל מצאתי את עצמי אומר בכל פעם, תקרא רק את עמוד 30 עד 40 אבל תתעלם ממה שכתוב בעמוד 50. נוכחתי שאין ספר הסטוריה שנכתב מנקודת ראות של מסורת, של תורה. השדה הזה הופקר כולו בידי ההשכלה".

"אני רואה בהיסטוריה שדה לימוד נחוץ מאוד. מי שלא מכיר את סיפורו של העם היהודי ואינו רואה את הסיפור הנפלא הזה, לפי דעתי, יש לו חסרון באמונה. אם רואים את ההיסטוריה של עם ישראל אפשר לראות שכל הבעיות שמעיקות עלינו אינן דבר חדש, רק הסגנון- שונה. כך ניתן להתמודד עם הבעיות ביתר קלות. אם חושבים שהן דבר חדש, איך ניתן להתמודד איתן"?
"כשעליתי לארץ, הייתי מוכרח לעבור כמה שיעורי נהיגה כדי לקבל רשיון-נהיגה ישראלי קבוע. כשהתיישבתי לראשונה במושב הנהג ויצאתי לדרך, הפליט המורה לנהיגה שלי: ´רואים שאתה אמריקאי´. ´טוב´, עניתי, ´המבטא השיקגואי הכבד שלי הרי לא משאיר מקום לספק´. ´לא´, אומר לי המורה לנהיגה. ´כשיצאת מהחניה הבחנתי בכך שהבטת לפני כן במראה. פה בארץ איש לא מסתכל במראה, הוא פשוט מתפרץ לכביש´. על זה אמרתי לו: ´אכן אתה צודק. איש לא מסתכל במראה האחורית לראות מה היה לפניו, כל אחד פורץ לו דרך כאילו אין הסטוריה יהודית ארוכה לפניו. כל אחד מתבטא ומתנהל כאילו ההסטוריה מתחילה אתו´".

"אם אדם יודע את ההיסטוריה היהודית זה מקרב אותו ליהדות אפילו אם לא מדברים על זה. אני יודע על יהודים שהחלו לשמור על טהרת המשפחה למרות שאין לי אף קלטת בנושא טהרת המשפחה. זה דבר טבעי. אנשים לומדים על ההסטוריה של עמם. הם שומעים על מסירות הנפש של הדורות הקודמים. הם מזדהים עם דמויות ההוד שהיו. זה מקרב אותם".

"כמה פעמים בשבוע משודרים שיעורים שלי בערוץ המקומי בכבלים בכל רחבי הארץ. השיעור משודר בשעות הערב המאוחרות. חשבתי לעצמי - מי בכלל צופה בתכנית הזו, כאשר ההרצאה באנגלית והכותרות הן בעברית וברוסית? אבל אני פוגש אנשים בכל רחבי הארץ שמספרים לי שהם ראו את התכנית. לימוד ההיסטוריה הוא ממש כלי מחזיק ברכה".

היכן אתה ממקם את נקודת התורפה של לימודי ההיסטוריה כיום?
"ראה, לפי דעתי חסר בלימוד ההיסטוריה הרקע. בברלין היה הסמינר לרבנים המפורסם בראשותו של הגאון הרב עזריאל הילדסהיימר זצ"ל ומעבר לכביש עמד בנין הסמינר ל"חכמת ישראל" של המשכיל צונץ. תלמיד של הרב הילדסהיימר ביקש להגדיר את ההבדל שבין שני המוסדות. השיב הרב: ´אם אתה רוצה לדעת אילו בגדים רש"י לבש- אז שם תלמד על כך, אבל אם אתה רוצה לדעת מי היה רש"י – את זה לומדים פה!"

"רוב ההיסטוריונים של עם ישראל רואים את הכל מבחוץ ולא מבפנים. הם אינם מכירים את היסוד של היהדות, את מה שמחייה אותנו. אני לא היסטוריון ולא בן היסטוריון ואין לי שום תואר בהיסטוריה (הרב ווין הוא בעל תואר בתאולוגיה ומשפטים, מ"א), אבל חשוב לי להנחיל את הסיפור של עם ישראל ומי הם האנשים שהביאו אותנו עד הלום. ועל זה אני מתאמץ. למוסד שלנו יש השפעה גדולה ולאחרונה אנו גם מפיקים סרטים. הפקנו במשך שנים רבות סרט נפלא על רש"י בשפות רבות - אנגלית, רוסית, עברית וצרפתית, ובחודש זה יוצא לאור סרט חדש על הרמב"ם לרגל 800 שנה לפטירתו. משרד התיירות עושה פסטיבל בטבריה לציון היום, והסרט יהיה החלק המרכזי של ההופעה. כל דברי רש"י בסרט לקוחים מדבריו ומדברי תלמידיו. גם בסרט על הרמב"ם, הדברים לקוחים מדברי הרמב"ם עצמו ובנו, רבי אברהם. אנו גם עושים סרט על רבי יצחק אברבנאל בתקופת גירוש ספרד, ועל הבעש"ט – כיצד הופיעה החסידות בעולם. אלו דמויות שכל כלל ישראל בנויים עליהם. הסרט מתאים לילד בגיל 8 ולמבוגר בן 80".

"זה חלק מכל העבודה שלנו - שעם ישראל יכיר מיהו יהודי. צריכים להכיר מיהו יהודי ואיזו מורשה יש לנו. כצנלסון אמר שרצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי הארץ. אין אלו עמי הארץ רק בהלכה. מה, חושבים שהעם היהודי התחיל בתש"ח?! מה היה לפני כן? מה ההצדקה שלנו להיות פה אם איננו יודעים את ההיסטוריה. היהודי עלול להיות מבולבל, אולי הפלסטינים הם הצודקים? אולי גזלנים אנחנו?"

"כל ההסברה של מדינת ישראל שווה כקליפת השום כנגד ידיעת ההסטוריה של עם ישראל, ו´אין אומתנו אלא בתורה´. בן גוריון עצמו אמר ש"ההכשר" שלנו להיות כאן בארץ זה התנ"ך. בזמן בן גוריון היה תנ"ך, בימינו גם הוא חסר. וזו מטרת המפעל שהקמנו - להרחיב את הידיעה של יהודים אודות היהדות. אין אנו חרדים, איננו אגודה ואיננו מפד"ל. אנו יהודים".

זה נקלט בציבור בארץ?
"כן, במיוחד אצל דוברי האנגלית. אמנם אינני שולט בשפה העברית כראוי, אבל אני רואה שדווקא בטלוויזיה אנו מצליחים. בסקר שערכנו גילינו שיותר משבעים אלף איש רואים את התכניות! אביה של אשתי, הגאון רבי אליעזר לוין זצ"ל שהיה מגדולי הרבנים באמריקה אמר לי כמה פעמים שכשעזב את הישיבה בראדין, ה"חפץ חיים" לחץ את ידו ואמר לו: "לך דבר אל עם ישראל" זו היתה הסיסמא שלו כל ימיו. אינני היורש של חותני, אך סיסמא זו נתקעה בראשי. אין צורך לצעוק עליהם ולא לזעוק ולא לאיים, אלא לדבר. דרכיה דרכי נעם". הרב ווין נזכר במאורע נוסף שהותיר את חותמו עליו, כילד, ומספר:
"בשנת ה´תש"ו, נסע הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל לאירופה להפגש עם ראשי הכנסיות בניסיון נואש לקבל לידיו את כל הילדים היתומים שנמסרו למשמורת בכנסיות על-ידי הוריהם, רגע לפני שנלקחו למחנות ההשמדה. הרב הרצוג לא הצליח- האפיפיור והכמרים סירבו לתת לו את הילדים. בדרכו חזרה לארץ הוא עבר בשיקגו ונכנס לישיבה בה למדנו, על מנת לשוחח עימנו. הייתי אז בן 12. הוא בכה וזעק: ´נכשלתי. לא הצלחתי להציל את הנשמות. אתם הילדים היחידים שיש לנו! הכל מוטל על כתפיכם. אל תבזבזו רגע. תלמדו ותתקדמו ותנהיגו את עם ישראל´. מאורע זה הותיר בי רושם עז שמדריך אותי יום יום".

"מוכרחים לדבר אל העם. זאת הסיבה שיש לי טור קבוע ב"ג´רזלם פוסט", שם אני כותב על עניני יהדות לאנשים רחוקים, מאמר שאף מתפרסם לצד מאמר בפרשת שבוע באתר האינטרנט שלנו בכל שבוע, ומסיבה זו אני מלמד גם בישיבת "אור שמח", בירושלים".

זו הזדמנות טובה ללמוד על יהודי ארה"ב. בעשרות השנים האחרונות נדמה כי ישנן מגמות שונות בציבור, מהתבוללות חסרת תקדים ומנגד התחזקות של חלק מהציבור. הרב ווין מכיר היטב את הציבור היהודי אמריקני, לו הוא מוכר ואף אהוד במיוחד. וכשאני שואל על עליה לארץ ישראל, התשובה קצת מפתיעה.

"יהדות אמריקה הולכת בשתי דרכים. לדאבוננו החלק של יהדות אמריקה שאינו שומר מצוות מתבולל. אני חושב שאחד הדברים העצובים הוא דווקא כשלון הקונסרבטיבים. הקונסרבטיבים רצו להציל את היהדות, הם הרי ´שמרנים´. היה להם הכח והיה להם הכסף. אבל לצערי, רואים בחוש שכשהם אמרו שמותר לנהוג בשבת לבית הכנסת אז אנשים אמרו לעצמם שאם מותר לנסוע לבית הכנסת אז מותר גם לנסוע לקניות, וכן הלאה. ובאמת בתי הכנסת כמעט ריקים אם אין שמחה מיוחדת כמו בר מצווה, וכדומה. ואצל הרפורמים: יותר מחמישים אחוז מילדי הרפורמים אינם יהודים".

ומה עם האורתודוכסיה?
"לאורתודוכסים יש כיום כח רב מאוד. אנו פרים ורבים וזה גם ההבדל הגדול ביננו. ובכל זאת, בעוד כחמישים שנה יהדות אמריקה תהיה אורתודוכסית - לא רק בגלל שאנו חזקים אלא בגלל שהאחרים נעלמים, רחמנא ליצלן. היהודי הראשון שהיה יכול להיות סגן נשיא באמריקה הוא לא יהודי מתבולל ולא רפורמי אלא יהודי שומר שבת שאיננו עושה תעמולה בשבת, ובתו לומדת ב"בית יעקב". לו חכמו ישכילו זאת. אין לי שום שביעות רצון מכך שהקונסרבטיבים והרופרמים יורדים לטמיון".

נו, אז אולי זה המקום לעודד עליה?
"ישנה בעיה בנושא העליה. סלח לי, אבל את יהודי אמריקה לא מקבלים בסבר פנים יפות. בנוסף, החינוך בארץ בעייתי לאמריקאים. כשהילד בן שנתיים הוא צריך לבחור בין הגנים. למשל, אם ילך למוסד המזוהה עם מפד"ל, בישיבת פונוביז´ כבר לא יקבלו אותו. יש גם בעיות כלכליות אבל יהודי אמריקה, ברובם, מוכנים לוותר על זה, הם יודעים במה זה כרוך, אבל חינוך ואי יכולת להסתדר - זו בעיה".
"אינני רוצה להפלות בין יהודי ליהודי. אבל כשהסוכנות עוסקת בעיקר באוקראינה אז איך הם חושבים שיהודי אמריקה יגיעו? למשל ארגון "נפש בנפש" מביא אלפי אמריקאים לעליה. אבל רק אמריקאי (העומד בראשו) יודע איך לעשות את זה. המשרד הממשלתי הוא אנטי-אמריקאי והאמריקאים יודעים את זה. הנה - כשאשתי ואני באנו לניו יורק לסוכנות, השליח אמר לנו "אתם משוגעים. למה לכם לעלות לארץ"? השליח שהם משלמים לו לעודד עליה- הוא זה שאומר "השתגעתם"?

"במשך כל חמישים שנות המדינה המדינה איננה יודעת איך לדבר ולהסביר לאמריקאים, והדבר המוזר הוא שאמריקאים הם רוב מנין של היהודים. וגם את היהדות האורתודוסית הם מרחיקים, שלא מבינים את החילון פה. הם מבינים שיש שומרי מצוות ויש שאינם שומרי מצוות, אבל את החילוני הם אינם מבינים. באמריקה גם אין תופעה כמו "שינוי" ושנאה לחרדים. שם יש חילוניים ואפילו מתבוללים. חילוני באמריקה יאמר: אני, אינני חרדי, אבל אני צריך לשנוא אותם? וזה עיכוב גדול, לא רק אצל האורתודוכסים, אלא לגבי כל יהדות אמריקה".

יכול להיות שלמדינת ישראל יש אינטרס לא להעלות יהודים אורתודוכסים?!
"בוודאי. אם יעלו מאתיים אלף שומרי שבת מבורו פארק לישראל זה ישנה את הכל פה".
באיזה אופן?
"יהיה חינוך אחר".
יותר חרדי או יותר אקדמאי?
"יותר אקדמאי. החרדים באמריקה הם גם כן יותר אקדמאיים מפה בארץ".
אז, זה יאיים על החרדים?
"כן, זה יאיים על כולם".
הרב ווין כועס, ובצדק. זהו לא הסיפור הראשון שנשמע על שליחים "ששכחו את שליחותם", ועל מערכת בירוקרטית סבוכה שלא יודעת להתמודד עם קשיי עליה על אוכלוסותיה השונות. ובכל זאת הוא אופטימי "אבל כל זה ישתנה, רואים כבר שיש שינויים. אלה לא הבולשיביקים של שנות השלושים והארבעים...".

לרב דוב בערל ווין בן אחד, המשמש כראש ישיבת "שערי תורה" במונסי, ושלש בנות הנושאות גם הן בתפקידים חינוכיים. חלק מנכדיו לומדים בישיבות בארץ, ואחד מהם גם "עושה עליה".

כיום הוא מכהן כרב בית-הכנסת הנשיא בשכונת רחביה בירושלים. שם הוא נושא שיעורים שבועיים, אליהם מגיעים מאות אנשים המעידים על היותו "נואם בחסד עליון". נסיעותיו לחו"ל תכופות והוא מוזמן להרצות באוניברסיטאות בפני סטודנטים יהודים ובקהילות רבות בכל העולם. כל שיעוריו מוקלטים ומופצים בקלטות וחלקם משודרים בערוץ המקומי המשודר בכבלים.
mosesus@walla.co.il

נא לצרף:
תודה לידידי ר´ הראל כהן שסייע בעריכת הכתבה.