בשבע 118: הצתה מאוחרת

מה גורם למגמה של עליית גיל הנישואים במגזר הדתי, מה צריך לעשות כדי לשנות אותה ואילו לקחים למדו מי שהתחתנו בגיל מאוחר

אסתי רמתי , ה' בכסלו תשס"ה

בהחלט לא קל להיות רווק/ה עם וותק, ובמיוחד לא בציבור הדתי. החברה מבקרת, ההורים מיואשים, השכנות והדודות נותנות עצות בשפע. שמענו על בחורות שחדלו ללכת לשמחות משפחתיות כדי להימנע מהמבטים והלחשושים, ועל רווקה שהוריה היו פורצים בבכי כל אימת שנפגשו. "נוצר מצב שלא זו בלבד שהרווק סובל מבדידותו, גם מאשימים אותו בכך" טוענת חגית, אחת המרואיינות שלי.

מי שזכה להינשא בגיל צעיר מתקשה אולי להבין למה כל-כך קשה למצוא בן זוג מתאים. נקל בעיניו לדבר על בררנות, תסבוכים, ושאר גורמים לעיכוב השידוך.אולם אנחנו בחרנו לשאול דווקא לדעתם של אלו שעברו את החוויה על בשרם. מספר רווקים ורווקות מבוגרים לשעבר, ונשואים באושר בהווה, ניאותו לשתף פעולה ולספר על המסע הארוך והמייגע שלהם אלי חופה. מה גרם להם להתחתן סוף כל סוף בגיל שלושים פלוס ומעלה, אחרי שנות רווקות רבות? כולם עונים את אותה התשובה – הם פשוט מצאו את האדם הנכון. ובכל זאת, תקופת החיפושים הארוכה העניקה להם ניסיון שיכול אולי להאיר כמה פינות אפלות בנושא הכאוב . השמות בדויים, הפרטים המזהים טושטשו – אך הסיפורים והתובנות שהגיעו בעקבותיהם הם אמת לאמיתה.

זאב – איש עסקים, נישא בגיל 37
"התחלתי לצאת בתחילת שנות העשרים שלי" מספר זאב מהצפון, שנישא לפני מספר שנים. "יצאתי עם המון, פשוט עם מאות. תמיד מרחמים דווקא על הבנות שהיציאות המרובות מקשות עליהן, אבל אני יכול לומר שגם לבחורים זה לא קל. אני תמיד נהגתי ללכת לאסוף את הבחורה, ולא משנה היכן היא התגוררה. מדובר היה לעיתים בנסיעה ארוכה, כאשר בדרך הציפיות עולות ותופחות, ואז מגיעים לפגישה ומגלים שזה בכלל לא שייך. מעבר למפח הנפש יש גם בזבוז זמן וכיון שהייתי תמיד משלם עבור הבילוי, גם בזבוז כספים מרובים. אני נוהג לומר שאם הייתי חוסך את כל הכספים שהוצאתי על יציאות, יכולתי להקים ארגון חסד גדול."

באמת רצית להתחתן?
"איזו שאלה? בוודאי!".
וידעת מה אתה מחפש?
"כשהתחלתי לצאת לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה, אך בהמשך בניתי לעצמי תבנית, ולא הייתי מוכן לזוז ממנה מילימטר".
מה חיפשת?
"חיפשתי בחורה שעוסקת במקצועות הומניים – עובדת סוציאלית, מורה, יועצת. על עורכות דין או רואות חשבון לא הייתי מוכן לשמוע, וגם מנהלות ובעלות תארים אקדמיים מתקדמים לא באו בחשבון. גם בעניין הגיל היו לי מגבלות ששיניתי אותן עם השנים. כשעברתי את השלושים, הגבלתי את גיל הבחורה לעשרים ושבע. בחורה מעל גיל שלושים היה ייהרג ובל יעבור".

מסתבר,אגב, שה-´איום´ שחש זאב מפני בחורה מלומדת אינה נחלתו בלבד. "זאת בעיה", הוא אומר. "היום מקובל שבחור שמסיים צבא או הסדר לומד מקצוע והולך לעבוד. הבחורות ,לעומת זאת, ממשיכות ללמוד ומגיעות לתארים מתקדמים, מה שמרתיע הרבה חברים שלי."

ובכל זאת, זאב התחתן לבסוף עם מיכל - שהייתה בת שלושים ושלוש, החזיקה במשרה המכובדת של אחות ראשית, ובנוסף, עבורה אלה היו נישואין שניים.

אז איך קורה דבר כזה?
"האמת היא שהציעו לי אותה כבר שנה לפני כן, וסירבתי. אלה שהציעו את ההצעה גם טעו, הם חשבו שהיא אחות רגילה, ולא אחות ראשית. אם הייתי יודע מראש, אני חושב שהייתי מנתק את הקשר עוד בשיחת הטלפון. הפרטים האחרים היו ידועים לי, אבל המציעים המליצו עליה כל-כך בחום שבסוף אמרתי – מה אכפת לי? אין לי מה להפסיד. כנראה שבשנה הזאת התבגרתי".
תוך שישה שבועות זאב ומיכל התארסו. היום יש לשניים שלושה בנים, והם נשואים באושר.

שמעתי שדכנית הטוענת שכשמישהו מגלה פתיחות, גם בשמים פותחים לו פתח.
"אני מאמין בזה באמונה שלמה. כך זה היה אצלי. ואגב, לגבי שדכניות, יש לי הרבה חברים שמוכנים לקבל הצעות רק ממי שמכיר אותם אישית. אני חושב שזאת טעות. אנחנו הכרנו ע"י שדכנית".

מה אפשר לדעתך ללמוד מהסיפור שלך?
"אני חושב שפשוט צריכים לצאת מהריבוע, להיות יותר פתוחים. יש לי חבר מבוגר שמחפש את מלכת היופי, וידידה מבוגרת שמחפשת רק גאון. אנשים מתעקשים על דברים קוסמטיים. גם כל הקטעים של ´מה יגידו´ על גיל או מצב משפחתי – הקליקה בבית הכנסת, החברים או ההורים – זה לא חשוב.
מקסימום יעמדו וידברו שבת אחת אחרי התפילה על ה"מינוסים" במירכאות, ואחר כך זה יעבור. בסה"כ העיקר זה השמחה".

זאב מעורר עניין שמעכב לדעתו רבים מחבריו הרווקים, למרות שאצלו באופן אישי הבעיה לא הייתה קיימת: ההורים.
"אני לא רוצה להרגיז, אבל נראה לי שבגיל מסוים כדאי לפרוש מההורים בנושא ההיכרויות. אני מכיר הרבה חברים שההורים שלהם חושבים שהבן שלהם הוא הכי מוצלח, הכי חכם והכי מוכשר ומגיע לו רק נסיכה על סוס לבן. שמעתי על אימא שהתרעמה על כך שהציעו לבת שלה מורה ששני הוריו מורים - והאימא הזאת הייתה מורה בעצמה. יש הורים שמאוד חשוב להם שהורי הבחור/ה יהיו פרופסורים או רופאים מצליחים, ואנחנו דור אחר, ולא תמיד הדברים האלה חשובים לנו. לפעמים יש מצב שבחור גר בבית, וכשמגיעה לשם הבחורה ההורים עושים פרצוף לא מרוצה. זה משפיע! מדובר על אנשים מבוגרים, שכבר קונים לעצמם דירות או מכוניות. למה בענייני שידוכים הם לא יכולים להסתדר לבד?"

רונן וגילה
רונן וגילה הם הזוג הנשוי היחיד איתם דיברתי. הם נישאו לפני שנתיים, כאשר הוא היה בן 36 והיא בת 33.
רונן, מה חיפשת?
"אני לא הייתי בררן גדול. הדרישות העיקריות שלי היו שהבחורה תהיה דתייה כמו שצריך ושיהיה לה חוש הומור".
יצא לך להיפגש עם הרבה בחורות?
"אני מעריך שיצאתי עם מעל מאתיים".
אז מה הייתה הסיבה לעיכוב?
"אני חושב שהסיבה העיקרית הייתה חוסר בשלות ובגרות מצדי. חשבתי שצריך לבוא איזה ´בום´ גדול. רק בהמשך פיתחתי יותר מוכנות לעשות למען עצמי ולא לחכות שהדברים יפלו עלי משמים, מוכנות לתת לדברים להתפתח".

רונן מרגיש שחשוב לתת לקב"ה מקום בזיווג. "אף אחד לא רוצה להמר. כולם רוצים להרגיש שהם הולכים על בטוח. אך גם אם אין זיקוקין בהתחלה צריך לסמוך על הקב"ה. לא צריך להיות חצי עיוור, אבל רבע או שמינית אפשר".

אתה מדבר על ביטחון? אמונה?
"כן. הרי בסופו של דבר, אחרי החתונה זה משהו אחר לגמרי ממה שדמיינו לפני. רווק לא מסוגל להבין מה זה להיות נשוי, אז הוא צריך להיות סבלן ולהאמין".

גם גילה, אשתו של רונן, מספרת על ´סוויץ´´ שהיה עליה לעבור. "רונן ואני יצאנו לא מעט. הוא הבין שזה זה די מהר, אך לי לקח יותר זמן. אני יודעת שאומרים מבחינה אמונית שכשמגיע הזמן אז הוא מגיע, אבל בכל זאת, הסתובבתי עם איזו דמות אידיאלית בראש וניסיתי זמן רב להגמיש את המציאות לפי התבנית."

את מתכוונת לתכונות מסוימות?
"לאו דווקא. התבנית היא מעבר לפרטים, היא קשורה לציפיות רומנטיות. דיברתי למשל עם חברה שהייתה מאוכזבת מאוד מכך שהבחור שיצאה איתו כבר שלוש פעמים לא מצלצל אליה לאחל שבת שלום. בחורה יכולה בגלל עניין כזה לנתק את הקשר. ברווקות ארוכה חושבים כל-כך הרבה על הקשר המיוחל עד שבונים תסריטים רומנטיים בראש, ואז, כשהם לא מתגשמים מפרקים קשרים שעדיין לא בשלים. בדוגמה שנתתי לך למשל, יכול להיות שהבחור בכלל לא חושב ששיחת טלפון כזאת היא חשובה, או שמבחינתו שלוש פגישות זה עדיין לא מחייב".

גילה מספרת לי על הדינמיקה של הפגישות:
"הייתי צריכה ´לדומם מנוע´ בזמן הפגישה. הייתי יושבת עם הבחור וחושבת על העבר ועל העתיד במקום להפנות את כל תשומת הלב לפגישה עצמה. באיזשהו שלב גם הבנתי שזה לא נכון תוך כדי הפגישה לבדוק כל מילה שהוא אומר ולעשות לו ראיונות שתי וערב. אי אפשר להכיר ככה. אחרי הפגישה אפשר לחשוב על הדברים ולנתח אותם, אבל את המפגש עצמו חשוב להעביר בצורה פחות ביקורתית."

עניין הבקורתיות מפריע גם לרונן, אך מצד אחר. "מי שעדיין לא התחתן בגיל מאוחר, נוטה לחשוב שהבחורה שמציעים לו היא כנראה מתוסבכת בגלל שהיא יצאה כל-כך הרבה ולא התחתנה. אבל צריך לקבל את זה שגם לך יש כנראה בעיה במידה זו או אחרת, ולקחת צעד אחורה. כולנו באותה סירה. אני גם לא שולל פניה לטיפול מקצועי בגלל בעיות המעכבות את הנישואין".
ואתה מכיר אנשים שהולכים לטיפול?
"בהחלט".

על איזה סוג בעיות אתה מדבר?
"זו יכולה להיות בעיה של כושר החלטה לקוי לגבי החלטות חשובות. או פחד – זאת החלטת אל-חזור. את מכירה את האנשים שעומדים הרבה זמן על הצוק ביהודיה כי הם פוחדים לקפוץ? אבל ברגע שהם קופצים, זה כבר לא חשוב יותר. הם רק חושבים על השחייה בבריכה. ככה גם הנישואין – אחרי שאתה בתוך זה אתה כבר במקום אחר. לא שאין שום קשיים או בעיות, אבל זה מצב שונה לגמרי, בכלל לא כמו מה שחשבת. ובכלל, זמן זה דבר שאי אפשר להחזיר אותו. יש אולי כאלה שמתנחמים בכך שיש רווקים מבוגרים מהם, אבל זה חבל. אני מצטער שלא התחתנתי לפני כן. נישואין זה דבר מאוד נחמד, ופספסתי את החוויה של לגדול ביחד".

גילה: "האמת היא שכשהייתי רווקה, לא אהבתי לקבל עצות מחברות נשואות. הרגשתי שהן לא מבינות אותי והעדפתי לשתף רווקות אחרות בהתלבטויות שלי. אך כיום אני דווקא חושבת שכן חשוב לשמוע, במיוחד כשמדובר במישהי שלא התחתנה בגיל צעיר. היא מכירה את שני הצדדים".

ולך יש איזושהי עצה להציע?
"כן – להתגמש. אם עד עכשיו נתת להיכרות הזדמנות של שתי פגישות, תתני, נניח, ארבע. וליזום. יש בחורים שצריכים את יוזמת האישה. הבינה של האישה יכולה לפעמים לנווט".

רות וחגית- נישואין שניים
ההחלטה להיפגש עם גרוש או אלמן מהווה מחסום פסיכולוגי שלא כל רווק מוכן לחצותו. רות וחגית, בחרו בגיל מסוים לחצות את המשוכה ונישאו בסופו של דבר לאלמנים. רות נישאה לאלמן עם ילדים צעירים, ולשניים ילדים משלהם, ואילו חגית נישאה לאלמן עם ילדים בוגרים.

אני מבקשת מרות, עורכת דין מהמרכז, לספר לי מה עבר עליה בשנות הרווקות.
"התחלתי לצאת בגיל עשרים", היא מספרת. "לא חיפשתי משהו דמיוני, למרות שאולי רציתי מישהו שדומה לאחים שלי, ומישהו שדומה לי. פסלתי על הרבה דברים שכיום נראים לי שטותיים, צורה חיצונית, למשל. הסכמתי לצאת כמעט עם כל ההצעות, למעט פער גיל גדול מדי ועדה שונה משלי. אני מעריכה שכ -85% מהקשרים שלי נגמרו אחרי פגישה אחת".

מדוע?
"קודם כל, יש לי אבחנה חדה, וידעתי לומר מיד מה לא מתאים.אך מעבר לזה, להערכתי רוב רובם של הרווקים לא היו בשלים לקשר. זה התבטא במשחקי כבוד שונים – למשל מי יצלצל קודם , ובכלל, בחוסר רצון להינשא. גם כשהייתי בת שלושים נפגשתי עם גברים בני שלושים וארבע או חמש – דתיים - שרצו לגור יחד, ולא להינשא. ומדובר לא באחד ולא בשניים. אני עוד זוכרת בחור שאמר ´עשיתי קורס צלילה וקורס צניחה, וכשאני אתחתן, הכל ייגמר´. אבל כשפגשתי את בעלי הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, והכל היה תכליתי וזרם כמו שצריך".

בעניין חוסר הרצון להתחתן, סיפר לי אחד המרואיינים על הסרט האמריקני ´נישואין על תנאי´, בו מתואר המצליחן האולטימטיבי, שמרוב התעסקותו בהגשמת החלום האמריקני אינו מרגיש בחסרונם של חיי משפחה. כל זה נכון עד שהוא חולם חלום ובו הוא הופך לאיש עמל פשוט, אך בעל בית חם עם אישה אוהבת וילדים מקסימים. במהלך הסרט הגיבור מתחיל להכיר ביופיים של חיי משפחה מאושרים, וכשהחלום תם הוא אינו מוכן להחליפם בעד ההצלחה החומרית העקרה. מסר מפתיע למדי כשהוא מגיע מכיוון הוליווד, אך מסתבר שגם בארץ, אומר לי אותו בחור,וגם בקרב החברה הדתית, יש מי שחושב שרווקות פירושה אושר. הוא אף מאשר באוזניי שהוא עצמו עבר תהליך דומה.
רות, כאמור, נתקלה ברווקים רבים מסוג זה, עד שהגיעה לנקודת המפנה.

אז איך הגעת בסופו של דבר למוכנות לפגוש אלמן, ועוד עם ילדים?
"ככל שהגיל עולה הראש נפתח ומוכנים לפשרות, שבדיעבד לדעתי הן אינן פשרות. אהבה לילדים הייתה לי מאז ומעולם, יותר מאשר לרווקה רגילה. וחוץ מזה, בסופו של דבר את מתחתנת עם גבר, לא עם סיטואציה. זה לא אומר שזה בהכרח יצליח, אבל לדעתי לא כדאי לפסול מראש".

יש אולי גם עניין של חמלה כלפי הילדים, כשנכנסים למערכת כזאת?
"אני ממש לא חושבת על זה בצורה כזאת. אני התחתנתי בשבילי, וביחד בנינו משהו מאוד יפה. למזלי, כשנישאנו הילדים היו מאוד צמאים לקשר. אני מתפקדת כאימא שלהם לכל דבר".

רות מתייחסת לילדים הגדולים כאל זכייה בה זכתה, מעין פיצוי על שנות הרווקות הארוכות. "חזרנו מהמלון אחרי החתונה באחת עשרה בבוקר, ובאחת, כבר עמדתי וטיגנתי לילדים שניצלים לצהריים", היא מספרת. "אחת החברות שלי אמרה לי שאני עוקפת אותה בסיבוב: בקושי חלפו מספר שנים מאז הנישואין ואני כבר עורכת בר-מצווה."

מה לקחת מתקופת הרווקות?
"זאת היתה תקופה בהחלט לא קלה, אך נראה לי שהיא בנתה וחישלה אותי. חייתי במוטו של ´לירות לכל הכיוונים´ – שדכנים, שבתות, טיולי פו"פ, ביקור אצל רבנים וגם הליכה לקברי צדיקים. לא ישבתי וחיכיתי. אם היינו יודעים מה מכוון מלמעלה בוודאי היה יותר קל, אך אף פעם לא התייאשתי. האמנתי וידעתי שזה יגיע".

לחגית, אישה רהוטה ובעלת דעות עצמאיות, היו השגות לגבי עצם הקונספציה של הכתבה. היא העדיפה שלא להתייחס לסיפורה האישי, אלא לנתח את נושא הרווקות כמי שחוותה אותו מקרוב.
"קודם כל, אני לא בטוחה שנישואין הוא הנושא הנכון לדבר עליו", היא מציינת . "נכון יותר בעיניי לדבר על עבודה במישור העצמי, בפיתוח הזהות שלך, מי אתה באמת ומה אתה רוצה לעשות עם עצמך. האושר והסיפוק הם לא בהכרח פונקציה של נישואין. זה נכון שלגבי רוב האנשים הבדידות הנובעת מהרווקות קשה, אך יש גם אנשים נשואים שאינם מאושרים.

לפעמים אני רואה את האנשים הבודדים עם גוון של חיוורון. רואים שיש להם חסך גדול. אין חסך גדול יותר מאהבה, לדעתי. כשאדם לא מרגיש אהוב, אין דבר שיוכל לחפות על החסך הזה".

לחגית יש טענות ביחס לחברה הביקורתית מדי כלפי הרווקים, והיא אינה מסכימה עם כך שכדאי להיפתח ולצאת עם כמה שיותר. "בעיניי, בחורה שיוצאת עם מאתיים בחורים זה פתולוגי", היא אומרת. "כל פגישה כזאת שוחקת ומכאיבה. אני חושבת שזכותו של כל אחד להחליט אלו דברים חשובים בעיניו ולאיזה הצעות לסרב".

אבל אולי אנשים רק חושבים שהם יודעים מה הם רוצים, ובעצם הם טועים?
"אם יוצאים כל-כך הרבה זה לדעתי סימן שהבירור לא נעשה בצורה הנכונה, האדם לא יודע מספיק מה הוא רוצה. אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת עם עוד מאתיים".

בעיני חגית, חשוב מאוד שחיפוש בן הזוג ייעשה לא מתוך עמדה של ´אין לי זהות משל עצמי כרווק´ אלא ממקום יותר בוגר ועצמאי. אם השנים עוברות, צריך להתחיל את החיים גם אם אתה לבד, היא אומרת, ולחפש את השמחה והמימוש העצמי.

ואולי אחת הסיבות לעיכוב היא באמת הייאוש?
"נכון, הייאוש הוא לא יועץ טוב. כשבאים לפגישה אנשים רוצים בן זוג שמח וחי, ולא עייף ומיואש".
בסיכומו של דבר, גם חגית חוזרת לעניין האמונה. "חוץ מהכל, אפשר לסמוך על הקב"ה. לא שיעשה את העבודה במקומנו, אלא שהוא יודע מה הוא עושה. אני אוהבת להשתמש בעניין הזה בביטוי מהמדרש – ´מאמין בחי העולמים וזורע´. אם אדם לא התחתן, והגיע למאה ועשרים, הוא יחליט האם לומר – ´איך פספסתי את החיים´ או שיגיד ´עשיתי ככל יכולתי, וזה היה גורלי´. זה גם תלוי בתפיסתו לגבי מהם חיים טובים".

מדריך לרווק המתקדם
רב מרכז העיר פתח-תקווה, הרב יהונתן אדואר, פעיל בקרב ציבור מגוון בעיר ובין השאר מקיים סדנאות ייעוץ לזוגות לפני ואחרי נישואין. מתוך הניסיון שצבר הוא מביא תשובות למספר שאלות שמעסיקות מעוכבי חיתון. השאלות הושמו בפי רווק, אך אפשר להסב אותן גם לבחורות שבינינו.

הקב"ה מזווג זיווגים, לא? אז למה לי לטרוח?
"הקב"ה אכן מכין לנו את הזיווג הראוי, אך קבלתו בפועל תלויה בהתנהגותנו. אנחנו צריכים לטרוח – כאדם שמחזר אחר אבדתו, כהגדרת ר´ שמעון בר יוחאי. רק אחרי שהפעלנו את השכל והכישורים שלנו, ועשינו ככל יכולתנו, אנחנו יכולים להשתמש במידת הביטחון".

אפשר ´לפספס´ את הזיווג?
"כפי שציינו, אדם צריך להתנהג כראוי כדי לזכות בזיווגו. אך זה לא אומר שצריך להמשיך לצאת בלי סוף עם הצעה שלא נראית לך רק מחשש שמא זה הזיווג שלך. אם יש דחייה – סימן שזה לא זה".

איך אני מחליט אם ההצעה הזאת מתאימה לי?
"שלושה פרמטרים: א)בודק אם ´שמועתה טובה´ - האם מכריה מדברים עליה דברים טובים.
ב) האם היא שייכת ל-´שדה הנבחר´ שלי, אך במובן הרחב ביותר. פחות או יותר אותו כיוון בחיים. אני לא מאמין בחשיבותם של עניינים כמו עדה, גובה, או גוון חברתי מאוד מסוים.

ג) האם כיף לי איתה. לא חייבת להיות אהבה גדולה בהתחלה, אך כאמור, אסור שתהיה דחייה".
חז"ל אמרו שלעולם יישא אדם בת תלמיד חכם, ואבא שלה לא ממש עונה לקריטריון הזה...
"חז"ל פרשו שהעיקר זו הבחורה. במיוחד בימינו, שרוב החינוך מתבצע מחוץ לבית. יש שושנה בין החוחים - גם יהושע התחתן עם רחב, שלא בדיוק נודעה בייחוס שלה".

הבחורה למדה יותר ממני. אולי היא חכמה מדי בשבילי?
"אם אתה מתכוון להשתית את הבית שלך על כוחניות, אז באמת מוטב שתינשא עם בחורה פחותה ממך. אך אם מדובר על בית של כבוד הדדי, הרי אישה חכמה זה דבר נפלא . "כל כבודה בת מלך פנימה". לא נאמר "כבודה" אלא ´כבודה´ מלשון רכוש. האישה מביאה אל הבית את כל אישיותה וכישוריה, וככל שאלה רבים יותר, כך הבית עשיר יותר. מה שחשוב באמת הן המידות. אישה מלומדת צריכה צניעות לא רק בלבוש, אלא גם בחכמה – לדעת לבטא את הידע שלה באופן שמכבד את בן הזוג ולא משפיל אותו".

ואם היא תפתח קריירה ולא תהיה רעיה ואם טובה?
"אני מכיר זוגות בהם יצא שהבעל מטפל במשפחה והאישה עובדת. אפשר לסמוך על ריבונו של עולם שהוא יודע לעשות את ההתאמות".

אני החלטתי שאני רוצה לגור רק בגוש קטיף, והבחורה לא מעוניינת, למרות שהיא דווקא נחמדה.
"אני לא ממליץ להתעקש. כשאדם מתבגר הוא באופן טבעי מגבש לעצמו דרך, אך לעולם לא נצליח למצוא בן זוג שהשאיפות שלו תואמות לגמרי את השאיפות הגדולות שלנו. במיוחד אם גם הבחורה הספיקה לגבש לעצמה כיוון משלה".

אני רוצה להכיר, אבל אני לא בטוח שאני רוצה להתחתן...
"אז כרגע כדאי שתפסיק לצאת. תוכל להמשיך מחדש כשתגיע למצב של רצון אמיתי להינשא, ואז יהיה לך קל יותר. אולי נתקלת בחוויה טראומטית של גירושין ואתה פוחד להיכנס לנישואין מחשש שמא תצטרך לפרק אותם. אתה צריך לרומם את עולם הרצון".

ואיך עושים את זה?
"לך להתארח בבית של חבר שנשוי באושר. תראה את שולחן השבת, את הילדים. כשתראה כמה זה נעים וערכי, גם אתה תרצה לבנות בית".