בשבע 119: יהודה (ברקן) המכבי

כשאנשי מקצוע חתומים על הסרט, כל סיפור הופך להצלחה, גם אם אינו חדשני במיוחד. ההוכחה: 'גבורה של ילד'

אמציה האיתן , י"ב בכסלו תשס"ה

זוכרים את "אבא גנוב" אחד, שתיים, שלוש וכן הלאה? מסתבר שהזמן עושה את שלו והאבא הגנוב הופך להיות סבא גנוב.

המעבר מדור לדור לא שינה רק את צבע השיער של יהודה ברקן. בסרט "גבורה של ילד" תוכלו לראות אותו משחק את דמותו של סבא חביב, תלמיד חכם, המרתק את נכדו החמוד בסיפוריו על ההיסטוריה של עם ישראל.

והנה מגיע גם ההקשר הכרונולוגי – חג החנוכה ההולך ומתקרב, ויחד איתו הניחוחות המיוחדים של סיפורי המכבים, על כל גירסאותיהם. בסרט "גבורה של ילד" אנחנו פוגשים את אברימל'ה, ילד יהודי החי בתקופת מלחמת המכבים והיוונים. יחד עם חבריו ל"חיידער" הוא מסתתר מפני היוונים במערה, ושם הם עוסקים בתורה. את הסוד, שנתגלה לו תוך כדי התחמקות מהיוונים, הוא חייב להעביר ליהודה המכבי. אך הדרך ארוכה ומסוכנת.

אם גם לכם יש הרגשה שהסיפור הזה מזכיר לכם משהו – אתם לא לבד. אם גם אתם יכולים לנחש את הסוף, זה עדיין לא אומר שניחנתם ברוח הקודש. נכון, הסיפור לא מאוד מפתיע והעלילה פחות או יותר צפויה. אז מה? כבר מזמן טענתי בתוקף שאין צורך להפוך עולמות כדי לספר סיפור טוב ומרתק. צריך רק לדעת כיצד לספר אותו, והצוות של "גבורה של ילד" בהחלט יודע לספר את הסיפור. יש בו את כל המרכיבים הנכונים, ואפילו התבלינים מפוזרים בכמות הנכונה ובתיזמון הנכון - הסיפור משפחתי החם, על סבא מבוגר ונכד חמוד, יחד עם מאבק בין היוונים לבין היהודים, הם המרכיבים הבסיסיים של הסיפור. והתבלין העיקרי הוא חוש ההומור, שאינו מפסיק לקרוץ לנו לאורך הסרט. ואם כבר הומור, אז מי טוב לנו מיהודה ברקן, השחקן החביב, שהצחיק את כולנו עוד מתקופת ילדותנו.

אך לא מספיק שמרכיבי הסרט יהיו במידה הנכונה, חשוב לא פחות הוא צוות המטבח, או במקרה זה – צוות ההפקה. בשבילי, די היה לראות את שמות היוצרים, כדי להיות בטוח שהסרט מקצועי, ועומד בסטנדרטים של כל ילד או הורה ממוצע. הכוונה היא לשני שמות שנחשבים לבולטים מבין בוגרי "מעלה", ועוסקים בעשייה קולנועית וטלביזיונית כבר מאז סיום הלימודים. משה חורי – הבמאי והעורך, וגיל מזומן הצלם. לטעמי, היתה זו החלטה נכונה של המפיק משה לוי, בבחירת אנשי הצוות, ואני כמעט יכול לדמיין לעצמי את הויכוח בין גיל לבין לוי, כאשר הראשון רוצה לקחת עוד זוית צילום מיוחדת, או שינוי פוקוס מעניין, והמפיק מאיץ בו להתקדם כי "אנחנו לא עומדים בזמנים". גם עין לא מתורגלת תוכל לראות את יכולות הצילום בתוצאות המוצגות בסרט, והעריכה המדויקת מבליטה עוד יותר את ריבוי הזויות והשוטים שמרכיבים כל סצינה וסצינה. כנראה שלפעמים יש יתרון לבמאי שמשמש גם כעורך (יחד עם אשתו ציפי, כמובן).

אז אם נשאר לכם זמן בין הסופגניות לסביבון, ואתם מחפשים דרך מעניינת למלא אותו בכיף, לכו על "גבורה של ילד". מילה שלי – לא תצטערו.
אם יש לכם סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או סתם הערות מחכימות: amatsya@zahav.net.il