בשבע 119: לא אשרת בצבא שנלחם בי ובחבריי

שנה לפני שחרורו הרשמי משירות, ד"ר דוד מטר, הבעל של נדיה מטר ורופא צבאי במיל', מחזיר את פנקס המילואים.

חגית ריטרמן , י"ב בכסלו תשס"ה

במכתב ששלח לראש אכ"א הוא מסביר: צה"ל מתכונן למלחמה נגד המתנחלים, ולא אוכל לשרת בצבא עוין שהכריז מלחמה עליי, על משפחתי ועל חבריי. ד"ר מטר קורא לסרבנות, בינתיים של בעלי תפקידים עורפיים בלבד. ועד שהמשטרה הצבאית תבוא לקחת אותו, הוא ממשיך לקבל פציינטים במרפאה שלו בהר נוף.

ביום רביעי בשבוע שעבר, אמור היה ד"ר דוד מטר להתייצב לשירות המילואים. אבל מטר, המשמש כיו"ר הוועדה הרפואית בלשכת הגיוס בירושלים, החליט שהצירוף 'סרבני מצפון' איננו נחלת השמאל בלבד, ובמחאה על אישור 'תוכנית ההתנתקות' ו'חוק פינוי-פיצוי', החזיר את פנקס המילואים, וכתב לראש אכ"א מכתב (הנוסח המלא: ראה מסגרת), בו הסביר את מניעיו.

בין השאר כתב: "...הצבא קיבל פקודה להכריז מלחמה על קבוצה של אזרחים תמימים ונאמנים, להגדיר אותם כיעד וכאויב, ולפלוש לתוך בתיהם בכוח, כדי לגרש אנשים, נשים וטף. מדובר בלחימה לכל דבר, עם אלימות מתוכננת מצד כוחות הביטחון נגד אזרחים יהודים, שתגלוש מהר מאוד לאסונות נוסח אלטלנה... כאדם דתי ושומר מצוות, אני רואה כל מצווה הסותרת את מצוות יישוב ארץ ישראל כשווה בחומרתה לפקודה המנסה לכפות חילול שבת או אכילת חזיר... אינני מסוגל, מבחינה נפשית וערכית, לשרת כחייל בצבא עוין, שהכריז מלחמה עליי, על משפחתי, על חבריי ועל חלק גדול מאוד של העם".

השבוע הוא אומר: "אפילו אם הייתי יודע שאף אחד לא ילך בעקבותיי, לא הייתי מסוגל לבוא ללשכת הגיוס, כי אני לא יכול לעבוד בצבא כשאני יודע שבאגף אחר מכינים את הסוף שלי ושל חבריי. הרי מתאמנים על התנחלות-דמה. ברגע שאני יודע שהגירוש מתוכנן, אינני יכול לשבת בצבא שמקבל על עצמו משימות כאלה. יש גם רצון לשלוח מסר, כמו במכתב הטייסים, ונפשית אני לא יכול".

החלטה ערכית
מדי חודש מתאמים עם ד"ר מטר תאריכי התייצבות לחודש הבא, כל התייצבות ליום אחד, ובסך-הכל עליו לשרת מעל לעשרים ימים בשנה. "כשקיבלתי תאריכי שירות לנובמבר, הודעתי שלא אבוא כי עד אז ההתנתקות וחוק פינוי-פיצוי יעברו", הוא מספר. " כמעט עד הרגע האחרון התלבטו אם לשלוח לי זימון או לשחרר אותי בכלל מהשרות, ויום לפני המועד, קצינת הקישור מסרה לי שעליי להתייצב, ושאם לא, יפעילו נגדי נוהל נפקד. לא ביררתי מה המשמעות של נוהל נפקד ממילואים של יום אחד, ודווקא של בן 49, שאמור להשתחרר עוד שנה. מאז אף צד לא יזם קשר".

ד"ר מטר לא חושש לקבוע למטופלים שלו תורים. הוא לא חושב שהמשטרה הצבאית תתדפק על דלתו, כשיהפוך לעריק, ותעצור אותו, משער שייתכן שיועמד למשפט ושייגזר עליו עונש, וכרגע יכול ללמוד על גורלו רק לפי השאלה אם יקבל, כמדי חודש, זימון למילואים בחודש הבא, אם לאו.
בינתיים הוא מקבל שיחות טלפון מאנשים שאומרים יישר כוח. ודרך אגב, הם שואלים, אם כבר שמעו שהוא יו"ר הוועדה הרפואית בלשכת הגיוס, אולי יוכל לומר איזה סעיף יוכל לקבל הנכד, הבן או האח שיוצא למילואים. ד"ר מטר עונה שהוא כבר לא משרת שם; "ואם לבן שלי יש ציפורן חודרנית", מתעקש מישהו, "מה אתה אומר? אפשר לעשות משהו?".

ד"ר מטר מתייצב לשירות כבר 15 שנים, עם ציפורן חודרנית או בלעדיה. מי שיחפש אצל סרבן השירות הימני מניעים לא אידיאולוגיים לנפקדות, צפוי להתאכזב. למרות שישראל היא אחת מהמדינות בהן יש הכי הרבה רופאים ביחס לאוכלוסין, נראה שצה"ל סובל ממחסור חמור ברופאים. במילים אחרות, חלק מהם לא מגיעים למילואים מסיבות שונות, מה שמאלץ את הצבא לשחרר רופאים רק בגיל 51. כשעלה מארה"ב היה בן 29, ולמרות ששמע על נטייה שקיימת בקרב עולים לדחות מעט את האזרוח, שלוקח שלוש שנים, לגיל 35 כדי לא לשרת שנה וחצי בסדיר, ביקש לשרת, וגויס.

"כל השנים חיפשתי דווקא להתנדב, לא להתחמק. לא נמאס לי מהשירות, לא מחפש סיבות. אני עושה זאת בידיעה שאולי אעמוד למשפט. זו החלטה ערכית. יש להם אפשרות להשליך אותי לכלא, ולהחמיר איתי מעל ומעבר, למען יראו וייראו. אבל אני לא חושב שהם יעשו את זה", הוא צוחק, "בשביל 25 ימי מילואים שנשארו לי עד השחרור הם צריכים להסתכן שאשתי תעשה להם הפגנות מתחת לחלון?"

ד"ר דוד מטר, תושב אפרת, הוא בנה של רות מטר ובעלה של נדיה מטר, מנהיגות 'נשים בירוק', ארגון אקטיבי על-מפלגתי שסיסמתו "ארץ ישראל לעם ישראל על-פי תורת ישראל". כשהתלבט אם זה הזמן לסרב, נדיה אמרה שדווקא עכשיו. "היא אומרת שסוף-סוף אני גונב ממנה קצת תהילה. אני אהיה ד"ר דוד מטר הסרבן לכמה ימים, ואחרי זה אשוב בשמחה לשגרה. אלא אם אלך לכלא. אבל בכלא", הוא מחפש יתרונות, "אפשר לקרוא הרבה".

זכות היסוד: לגור בארץ

אל המרפאה שהוא חולק עם רופא נוסף בשכונת הר-נוף מגיעים מטופלים החברים בכל קופות-החולים. רובם חרדים ויש גם דתיים-לאומיים וכמה שאינם דתיים. מרפאה נוספת, השייכת לכללית, נמצאת ברמת-שלמה. המטופלים מכירים את הרופא החביב שלהם גם כבעלה של נדיה מטר, האיש שבאים אליו כדי למצוא מזור, ומקבלים בונוס: מנות גדושות של אידיאולוגיה. לאחרונה הוא מקפיד להדפיס, לצד החותמת שלו על המרשמים לתרופות ועל ההפניות לחדר מיון או לרנטגן, גם חותמת שנדיה קיבלה: 'העם עם גוש קטיף'. אם כבר בריאות, אז גם בריאות אידיאולוגית.

ד"ר מטר, מה תענה למי שאומר שאם כל אחד יסרב לא יהיה צבא?
"עו"ד ויסגלס אמר בראיון ל'הארץ' ששרון, שאמר 'דין נצרים כדין תל-אביב', שינה עורו אחרי פחות מחודש בהשפעת מכתב הטייסים הסרבנים. ואז שמעתי טענת מישהו מנאמני ארץ-ישראל, שאילו לקצינים בכירים מהימין היה אומץ לחתום על מכתב שיבהיר לשרון שאין לו צבא לגרש יהודים, הוא היה מבין. אבל היינו צדיקים שמסיבות ערכיות לא מוכנים לבטא סירוב, ולפיכך מי שקבע את המדיניות היו הטייס יפתח ספקטור וחבריו והשמאל שהם מייצגים. אני מצטער שלא סירבתי קודם, וחבל שחשובים ממני לא מסרבים, כי מה זה רופא סרבן מלשכת הגיוס?

"בישראל, סרבנות היא כלי לגיטימי למאבק. אני לא חידשתי את זה. נמאס לי מהצדקנות של הימין כשהשמאל עושה תחבולות מאחורי הגב, למשל באוסלו. המפגשים עם אש"ף בניגוד לחוק, ההליכה לאמריקנים מאחורי הגב של הממשלה וההסכמים ללא ידיעתה. הם מסוגלים לכל דבר, כי אצלם המטרה מקדשת את האמצעים. למה אנחנו מנועים מלהשתמש בכלי כמו סרבנות?".

אז יש מה ללמוד מהשמאל?
"כן, בוודאי. אנחנו צריכים להשתמש בכל האמצעים לנצח בקרב על השלטון ועל לבו של השלטון. כלומר בכל כלי אפקטיבי, ולא בלי גבול.

"עו"ד אליקים העצני אמר לאשתי שהוא חושב שמיום שההתנתקות התקבלה, חיילי מילואים בכל הרמות היו צריכים להודיע שלא יבואו לשום משימה, פינוי או לא, אם הצבא כזה. לדעתו, אם היתה תנועה המונית של סירוב מצד אנשים שמוכנים ללכת לכלא – והרי לא יוכלו להחזיק עשרות בכלא – שרון היה מבין שאין לו צבא בשביל זה, ומתקפל מהר.

"אין לי האומץ של העצני, אבל אני מעריץ אותו עד השמיים. אני חושב שיהיה ציבור שיסרב לבוא למילואים בזמן הפינוי עצמו. נועם לבנת החתים כבר רבים שלא ישרתו, ואפילו אם יהיו כאלה שלא יחתמו, הם ימצאו דרך להתחמק. זה ההפך מ'חומת מגן'. שם זה היה קרב על הבית, כאן זה קרב כדי להוציא אנשים מהבית. לי נראה שהמקסימום שאפשר לעשות זה מה שלבנת עושה, שאנשים חותמים שלא יבואו לגירוש עצמו".

מדוע אתה מעוניין לשכנע דווקא בעלי תפקידים עורפיים לעשות כמוך?
"יש לנו שלטון מושחת ופיקוד צבא רופס, שהכריזו מלחמה נגד חלק גדול מהעם. בנוסף, אנחנו מוקפים אויבים. קשה לנהל מלחמה פנימית כשיש מלחמה חיצונית, מאיימת יותר. אנחנו במלחמה עם הערבים, וזקוקים לחיילים קרביים. אני רוצה לשלוח מסר לשרון בלי לפגוע בכושר הלחימה של צה"ל.
"אני מציע שקצינים במילואים בכל הדרגות, בתפקידים עורפיים, יסרבו לבוא לצבא לכל מטרה כבר מעכשיו, וחיילים קרביים, בסדיר או במילואים, ימשיכו לשרת, אך יסרבו לגרש או אפילו לגבות את הגירוש באופן עקיף".

כתבת שהגירוש עלול לגלוש לאסונות נוסח אלטלנה.
"בשביל בן-גוריון, בגין ואצ"ל היו סדין אדום. ראו אותם כאויבים, כמתחרים על השלטון, ולכן קפצו על ההזדמנות לכסח אותם. התותח הקדוש בפיקודו של רבין ירה אפילו באנשים שקפצו מהאונייה ושחו במים, כי המטרה לא היתה להטביע את האונייה, אלא לשבור את הארגון.

"כיום, נוכחותנו ביש"ע היא סדין אדום בשביל השמאל. מטרת הגירוש איננה השגת שלום, אלא הוצאת יהודים מבתיהם. אלה מהשמאל שדחפו לביצוע ה'התנתקות', למשל מצנע, עשו זאת בשביל לשבור את המתנחלים ביש"ע בכלל, לא רק בחבל-עזה. שרון קפץ על העגלה מסיבותיו הוא".

תסביר בבקשה מדוע לדעתך רוצים לחסל נוכחות יהודית ביש"ע מלבד המחשבה שכך התיאבון הפלשתיני ייגמר.
"יש כאן עימות של עשרות שנים בין היהודים והישראלים. כשפרס הפסיד את הבחירות לנתניהו, הוא אמר, כמו שפייגלין מזכיר, שהיהודים ניצחו והישראלים הפסידו. 'היהודים', באמירה הזאת, הם לא רק שומרי תורה ומצוות, אלא כל אלה שרואים עצמם מחוברים לעם ישראל ולארץ ישראל. זה הרוב, אבל לא רוב השולטים במדינה. בצד השני יש אנשים שרוצים להיות עם ככל העמים".

במכתבו לראש אכ"א, מציין ד"ר מטר שגם אם משאל עם ו-120 חברי-כנסת יאשרו את הגירוש, הוא יסרב. "תראי, יש זכויות יסוד של האוכלוסייה, ומשאל עם לא יכול לבטל אותן. בחוקה האמריקנית כתוב, למשל, שאדם לא יכול להפליל עצמו. אז אפילו אם שני בתי הקונגרס יעבירו חוק שאדם יכול להפליל עצמו, אין לזה תוקף, זו זכות יסוד שלא מתבטלת על-ידי הרוב. זכותו של יהודי לגור כריבון בארץ ישראל היא זכות יסוד, ולכן לא אכפת לי אפילו אם יש רוב מקרי שאומר אחרת, מתוך פחד להחזיק בעזה ובצפון השומרון, ומחר בחבל בנימין ומחרתיים בתל-אביב".

נשים בירוק, גברים לא בחאקי

אתה נשוי לפעילת ארץ ישראל ידועה. איך זה להיות עזר כנגדה?
"לנדיה יש סדר עדיפויות ברור: במקום הראשון נמצאת המשפחה. רחבעם זאבי (גנדי) ולימור לבנת הציעו לה (כל אחד לחוד) לרוץ לכנסת. אני חושב שיכלה להיכנס, אבל היא דחתה קריירה בפוליטיקה, כי רצתה להקים משפחה. ללדת זה אצלה לפני כל דבר אחר. יש לנו שישה ילדים, ורוב זמנה מוקדש למשפחה. היא מבטלת פגישות כדי לעזור לילדים בשיעורי בית או להסיע אותם.

"הבוקר, למשל, תוך כדי טלפונים בלתי פוסקים בעניין ארגון המבצע הבא שלה, שיתוף פעולה עם נועם לבנת בהחתמת אנשים על סירוב פקודה בזמן הגירוש, היא הוציאה מהבוידם בגדי חורף וסידרה אותם בארונות הילדים.

"אני צריך לא להיות אגואיסט יותר מדי, ולהבין שאם אין לי הכוח שלה להקדיש עצמי גם למשפחה וגם לכלל ישראל, אז אני לפחות יכול לא לקטר, לא לעשות לה צרות, לתמוך בה כספית ולעזור לה נפשית וטאקטית. נדיה מתייעצת איתי, היא שואלת לדעתי, ולפעמים אני עוזר לה לנסח מכתבים, נאומים או מאמרים".

יש גברים שנבהלים מנשים דעתניות, אימהיות ככל שיהיו.
"אישה כנועה, אישה לא פלפלית, היא משעממת מאוד. התחתנתי בגיל 32, אחרי שיצאתי משך שנים להיכרויות. כסטודנט לרפואה ואחר-כך כרופא, היו לי הרבה אפשרויות, אבל לא ראיתי את השילוב הזה של אש ומים, שיש בנדיה, באף אחת. מי שאין בה אש, זה משעמם.

"וגם אם להיות נשוי לאישה דעתנית וחזקה יכול להפריע לפעמים, אני מעדיף זאת על מישהי כנועה, צייתנית ומשעממת. זה כמו שאני מעדיף ילד חוצפן שלומד לשלוט על זה, מאשר ילד נעבעך. ברוך ה', כל הילדים שלי פלפלים, ויש להם חוצפה קדושה".

איך אתה מתמודד עם המעצרים והחקירות שלה?
"רוב המעצרים היו בתקופת אוסלו, שלטון רבין-פרס, זאת היתה תקופה קשה. ועד היום יש נגדה משפטי סרק".
בדרך-כלל ד"ר מטר לא משתתף בהפגנות של 'נשים בירוק', "ולמרות זאת, דווקא כשהלכתי, נתקלתי באלימות השוטרים. פעמיים שברו לי צלעות". אבל מי שגם אמו וגם אשתו מובילות תנועת מחאה, לא יכול שלא לקחת חלק נוסף בפעילותן. מדי ליל תשעה באב, לפני היציאה לצעדה רבת המשתתפים סביב חומות העיר העתיקה שהן מארגנות, ד"ר מטר קורא את מגילת איכה לצועדים.

בראיון ל'בשבע' לפני כשנה וחצי, סיפרה נדיה על הקשר המיוחד שיש לה עם חמותה רות, אותה היא מכנה אמא. השתיים פועלות יחד מעל ל-11 שנים. "כששואלים אותי אם אני בעד 'נשים בירוק', אני עונה שאין לי ברירה, אני נמצא בין שני צוקים – אמי ואשתי".

ד"ר מטר הוא בנו של עו"ד מיכאל מטר, יליד ארה"ב, שלחם במלחמת העולם השנייה, הקים באוניברסיטה ארגון ציוני, ויתר על קריירה בוול-סטריט לטובת סמינריון למורים בארץ, וכשפגש את הרב נריה הוקסם מהדת והלך אחריו לכפר-הרא"ה. בגיל 26, ישב ללמוד עם נערים עברית וחומש. אחר-כך שב לארה"ב. אמו, רות, מעצבת תכשיטים. היא נולדה באוסטריה למשפחה דתית, והועברה עם אחיה וילדים אחרים לשוודיה, כך ניצלו מציפורני הנאצים. אחרי השואה הוריה אותרו, והילדים עברו עמם לארה"ב.

משפחת מטר נקראה בעבר רגן, גשם. "אבי שינה למטר בהשפעת הפסוק שמופיע ב'שמע ישראל', לפיו אם שומעים בעצת ה' יהיה מטר. הוא בחר בשם כסמל לתלות בה' ובתורה".

"רפואה היא שילוב מדע וחסד"

לפני שעלה לארץ בגיל 29, הספיק ד"ר מטר לשהות כאן ולשוב לארה"ב כמה פעמים. את בר-המצווה חגגו לו בכותל ב-1968 "אז זה עדיין היה דבר חדש", ב-72' הגיע שוב לארץ "רציתי ללמוד שנתיים בישיבת שעלבים", ובמלחמת יום-הכיפורים נשאר בארץ והתנדב לחלק דואר בירושלים "כי כל הגברים היו בחזית".

אחר-כך חזר לארה"ב ולמד בקולג' 'קולומביה' בניו-יורק. ב-77' הגיע לישראל ולמד חצי שנה ב'מרכז הרב'. אז עלו הוריו ארצה והתיישבו בירושלים, ואילו הוא חזר לארה"ב, למד רפואה באוניברסיטת 'הרווארד' היוקרתית שבבוסטון, והתמחה ברפואת ילדים.

"בחרתי להיות רופא מסיבות אידיאולוגיות ופרקטיות. הערצתי את הרמב"ם, וחשבתי שרפואה היא השילוב הכי אציל בין מדע וחסד. למה רפואת ילדים? כי כל רפואה אחרת מדכאת, רפואת ילדים בקהילה היא דבר משמח. אבל הביזנס שלי זה לא עם הילד, אלא עם האימהות שצריך להרגיע", הוא אומר, ומסביר שלשם כך דרושה סבלנות רבה, לפעמים צריך להרגיע אלף פעמים אלף אימהות שדואגות שחום ונזלת מעידים על מקרה חמור, ועם זאת יש חובה לעמוד על המשמר, כי לפעמים יש מקרים בהם החרדות מוצדקות.

זה נכון שילדים נרפאים מהר יותר?
"בוודאי, החומר חזק יותר. אנחנו אחרי השיא ונמצאים בירידה, הם בעלייה".
כיו"ר ועדה בלשכת הגיוס, ד"ר מטר קובע פרופיל, לאחר שקיבל מידע רפואי על מתגייסים ובדק אותם בעצמו. "הפרופיל הרפואי חשוב לא רק לשאלה אם לגייס, אלא אם השירות יהיה קרבי או לא, ואם קרבי, אז צריך להחליט אם לגייס לחי"ר או לחיל אחר".

במה אתה נתקל יותר, בניסיונות להוריד פרופיל או להעלות פרופיל?
"באוכלוסייה שלנו? כמעט כולם רוצים להעלות פרופיל. מסתירים מידע, ואם אני מגלה, מתכחשים כי חשוב להם ערכית וחברתית להיות בחי"ר, במיוחד בסיירות.

"זו הסיבה שאני לא קורא עכשיו לחיילים סדירים להתחמק או להיות עריקים, הרי כבר עכשיו הציבור שלנו הוא עמוד השדרה של צה"ל. אני חי לא בתקווה, אלא בציפייה, שאנחנו נשלוט קודם בצה"ל ואחר-כך בכל המערכות של המדינה: בכלכלה, במשפט ובשאר. אנחנו אלה שמולידים ילדים ונשארים בארץ. אבל אנחנו צריכים לדאוג שלא יהרסו לנו עד אז את הירושה".@

קוראים לזה לחימה נגד אחים * מכתב הסירוב ששלח ד"ר דוד מטר

לכבוד
האלוף אלעזר שטרן
ראש אגף כוח אדם
צבא הגנה לישראל

אדון נכבד,

שמי ד"ר דוד מטר, מ.ז.... מ.א... דרגה: קצין רפואה. אני משרת כיו"ר ועדה רפואית בלשכת גיוס ירושלים כ-15 שנה, החל משירות של סדיר בתנאי קבע במשך שנה וחצי, כאשר מילאתי את התפקיד של רופא ראשי, ואחר כך כיו"ר ועדה רפואית במילואים בשירות חד-יומי, שבדרך כלל עלה על שלושים יום לשנה. אני אמור לשרת לפי החוק הנוכחי עד ינואר 2006, זאת אומרת עוד 14 חודש.

לצערי ולדאבון לבי, הכנסת אישרה את "תוכנית ההתנתקות" ואת "חוק פינוי פיצוי" של ראש הממשלה שרון. כידוע לך, הכינוי הינתקות הוא מכבסת מילים לגירוש בכוח של כשמונת אלפי יהודים מבתיהם וממפעל חייהם בחבל עזה וצפון השומרון, ועקירה והריסה של עשרות ישובים פורחים, עד בית-הכנסת והקבר האחרון בהם.

ראש הממשלה הטיל על צה"ל את האחריות הכוללת לביצוע התוכנית, גם אם הגירוש בשטח אמור להתבצע על-ידי כוחות מג"ב ומשטרה. בעיתונות מדווחים על הכנות רציניות בצבא לקראת ביצוע, כולל תכנון, מודיעין, אימונים של יחידות צבא ב"התנחלות דמה", בניית מחנות מעצר לגברים ונשים שיעזו להתנגד, עם נכונות מוצהרת להשתמש בכל האמצעים כדי לדכא את התנגדות התושבים היהודים לגירוש ועקירה.

פירוש הדבר הוא שהצבא קיבל פקודה להכריז מלחמה על קבוצה של אזרחים תמימים ונאמנים, להגדיר אותם כיעד וכאויב, ולפלוש לתוך בתיהם בכוח, כדי לגרש אנשים, נשים וטף. מדובר בלחימה לכל דבר, עם אלימות מתוכננת מצד כוחות הביטחון נגד אזרחים יהודים, שתגלוש מהר מאוד לאסונות נוסח אלטלנה. אני אפילו לא מדבר על האבדות הכבדות בתוכנו מאש ערבית תוך כדי, ובמיוחד אחרי, ביצוע התוכנית.

פקודה מטורפת זו היא בלתי חוקית בעליל, ואסור לכל חייל, יהודי או לא יהודי, למלא אחריה. צבא הגנה לישראל נועד להגן על עם ישראל וארץ ישראל, וללחום באויב הערבי, לא באחים יהודים. בנוסף, כאדם דתי ושומר מצוות, אני רואה בכל פקודה הסותרת את מצוות יישוב ארץ ישראל כשווה בחומרתה לפקודה המנסה לכפות חילול שבת או אכילת חזיר. פקודות כאלו חוצות קו אדום, כאשר הן כופות על החייל לבחור בין אמונתו בערכים הכי בסיסיים, לבין נאמנותו למוסדות הצבא והמדינה.

אף-על-פי שאני אישית, כרופא בלשכת גיוס ירושלים, לא צפוי לקבל פקודה לגרש את אחינו בגוש-קטיף וצפון השומרון, אינני מסוגל, מבחינה נפשית וערכית, לשרת כחייל בצבא עוין, שהכריז מלחמה עליי, על משפחתי, על חבריי ועל חלק גדול מאד של העם. וזאת גם אם יעבירו אלף חוקי "התנתקות", בתמיכת 120 חברי-כנסת, באישור משאל עם, ובאישור בג"ץ, האו"ם, ומחלקת המדינה של ארצות-הברית.

לפיכך, אני מחזיר בזה את פנקס המילואים. אני מוכן, כמובן, לשאת בתוצאות מעשה זה, כולל העמדה לדין. אני דווקא משתוקק להזדמנות להעלות את טענותיי בפורום ערכי וציבורי, כדי שאוכל בדרך זו לשכנע אחרים – המשרתים במילואים בתפקידים עורפיים – לעשות כמוני. כמובן, אם וכאשר תוכנית שרון תיגנז או תבוטל רשמית, אשמח לחזור לשרת כפי שעשיתי בנאמנות ב-15 השנים האחרונות.

בכבוד רב,
ד"ר דוד מטר, קצין רפואה