חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 119ראשיהפצה

פחות ממשלה, יותר כלכלה - בגליון השבוע

כלכלת השוק, הקפיטליזם, מוצגת לא אחת כשיטה דורסנית המגבירה את הפערים בחברה ועושקת את החלשים
25/11/04, 00:00
עדי גרסיאל

* ערן בר-טל, יועץ ארגוני ועורך כלכלי עם מעורבות ציבורית סבור אחרת, ולכן טרח להוציא לאור מחדש בעברית את ה'חופש לבחור', ספרו הקלאסי של אחד מאבות השיטה, פרופ' מילטון פרידמן* על פי פרידמן (ובר-טל), ככל שהממשלה תיקח על עצמה פחות תפקידים, כך ייטב לכולנו, כולל הנזקקים* במקום להסתכל על הפערים מציע בר-טל לבדוק באיזה מצב היו העניים לפני 50 שנה

ערן בר-טל בחר לפתוח דווקא במשפט המלך, מתוך ספר שמואל, את התרגום החדש לספרו של מילטון פרידמן 'החופש לבחור'. "זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם: את בניכם יקח ושם לו במרכבתו... ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות... ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו... צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים..."

בר-טל, יועץ ארגוני ועורך כלכלי, מרצה בנושאי כלכלת השוק החופשי מטעם 'המרכז לקידום חברתי וכלכלי'. הוא לא האמין לפני חמש שנים שיצטרך לתרגם לעברית ספר כה בסיסי, בן כחצי יובל שנים.
"הייתי בטוח שכל העסק מיותר", הוא משחזר, "הרי הסטודנטים שאני הולך להרצות להם בוודאי מכירים את הרעיונות של מילטון פרידמן ואת תיאוריית השוק החופשי".

פרופ' מילטון פרידמן, יהודי אמריקני בן 91, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 76' נחשב לאחד מהכלכלנים הבולטים בעולם, והוא בין הדוברים הבולטים של כלכלת השוק החופשי.
את הקורס הראשון, 'כלכלת השוק ומבקריה', החל בר-טל ללמד לפני יותר משלוש שנים, אבל הוא עדיין לא יוצא לו מהראש: "הייתי בשוק, היו סטודנטים מכל הפקולטות באוניברסיטת תל אביב, כולל מכלכלה, שחזרו על הססמאות השחוקות משנות החמישים על העשירים שמנצלים את העניים. חשבתי שהתקופה הזו כבר מזמן מאחורינו, אבל הסתבר שלא. אף אחד מהסטודנטים, גם הכלכלנים, לא קרא מעולם ספר של פרידמן. רובם לא שמעו בכלל את שמו. הייתי בארה"ב לא מעט פעמים ולא נתקלתי בסטודנט אמריקני שלא יודע מיהו מילטון פרידמן.

"התחלתי אז להבין את כוחה של המודעות. כולנו שטופי מוח ממה שלמדנו באוניברסיטה, ואלה מוסדות שיש להם אג'נדה כלכלית מובהקת שבעיקרה מורכבת מרעיונות משנות החמישים והשישים. קרל מרקס היה מתגאה ברוב המרצים בישראל. אפשר ממש לראות איך אנשי האקדמיה חוששים מכל יוזמה שלא הגיעה מהממשלה. כאילו כל פעולה שנולדה במגזר הפרטי נולדה מהאינטרסים הצרים של הקפיטליסטים שאוכלים עניים לארוחת בוקר".

לא קל להיות חסיד כלכלת השוק בימים כ'תיקונם', כשאחד מכל עשרה עובדים הוא מובטל, ובוודאי שלא בשבוע בו מפורסם דו"ח עוני חמור במיוחד. אך בר-טל סבור שדווקא הפרטה נוספת והקטנת מעורבות הממשלה יביאו לשיפור במצב של כולנו, כולל העשירונים הנמוכים.

שום פרויקט גדול בציונות, קובע בר-טל, לא נעשה ביוזמת הממשלה. חברת החשמל, מפעלי ים המלח, חברות ההיי-טק, הם כולם פרי יוזמות פרטיות, שהפכו אח"כ בחלקם לחברות ממשלתיות. "אנשים עדיין מפחדים להעביר את הבנקים לגורמים פרטיים – הרי הם יאכלו אותנו חיים. אם הממשלה מנהלת אותם, זה בסדר, היא אמנם לא יעילה אבל אנחנו רגילים אליה. ואני מדבר על סטודנטים, אנשים שאמורים להיות עם ראש פתוח. כשראיתי שהספר של פרידמן, שנחשב לקלאסיקה של כלכלת השוק החופשי, אזל מהשוק ובספרייה באוניברסיטת תל אביב יש שני עותקים שלא הושאלו מזה חמש שנים, החלטתי להוציא מחדש בעברית את הספר הבסיסי הזה".

למה זה כל כך חשוב לך בעצם?
"כי תפישת המציאות הזו מתורגמת להצבעה בבחירות, לחוסר לחץ ציבורי ליצירת תחרות. מונופולים ובנקים יכולים לעשוק אותנו בלי שנהיה בכלל מודעים לזה".

איך אתה מתמצת את האני מאמין של פרידמן?
"זה לא קל. מדובר ברעיון שלא פשוט למכור אותו, כי אנשים מתקשים להאמין שהעולם יסתדר מעצמו בלי התערבות של 'אבא ואמא', כלומר הממשלה.
"להפתעתי יותר קל לשכנע ברעיון הזה דווקא אנשים דתיים. מכיוון שצריך להאמין שכוחות השוק ינווטו את הכלכלה להתנהגות הגיונית וסבירה. לא הכל צריך להיות מתוכנן על ידי רשות על".

משל העיפרון
כדי להמחיש את הרעיון הזה פרידמן מביא דוגמה פשוטה: עיפרון. את העץ הדרוש לייצורו כורתים בצפון קליפורניה; את העופרת מפיקים במכרות בסרילנקה. דרושות לא מעט פעולות הובלה, חיתוך, מילוי, אריזה ושיווק ותיאומים רבים עד שהעיפרון מוצא את דרכו לחנות מכשירי הכתיבה שבפינת הרחוב. כל זה נעשה ללא התערבות ממשלתית באמצעות ה'יד הנעלמה' של כוחות השוק.

בר-טל: "אם היית מביא את ההצעה לייצר עיפרון להסתדרות, הם היו מקימים מיד ועדה ומקיימים עשרות ישיבות. הם לא יכולים לתפוש שהשוק יוצר בעצמו את כל התיאומים הדרושים כדי למלא את הצורך בעפרונות.

אז מה הממשלה צריכה לעשות בכל זאת?
"לממשלה יש תפקיד חשוב מאוד: לייצר את החוקים ולאכוף אותם. כי בלי כללי משחק, אין שוק. הרמב"ם כותב שאם אתה מגיע לעיר שבה אתה רואה מוכר ירקות קשיש שאנשים רוכשים ממנו סחורה, תוכל להיות בטוח שיש שם חוק וסדר. כי אחרת הם היו גונבים ממנו. במדינת ישראל התפקיד הזה לא מתמלא כהלכה".

למה?
"כי המדינה לוקחת על עצמה עוד המון משימות לא לה, ואין לה יכולת למלא אף אחד מהתפקידים כהלכה. הרי היום כמעט אין דין דיין. אמר לי פעם עורך דין: מה יקרה אם תיגש לחנות בגדים, תיקח זוג מכנסיים ותברח. בעל החנות יזעיק את המשטרה. עד שיתחילו בחקירה ויזהו אותך יחלוף זמן. אחר כך ייקבע תאריך למשפט, שיתנהל כמה שנים טובות. היות שבממוצע עסק חי בארץ חמש שנים, יש סיכוי טוב שהוא כבר לא יהיה קיים עם קבלת פסק הדין. וחוץ מזה, למי יש כסף לקחת עורך דין ולהתחיל לנהל משפט כזה? לכן אנשים רבים מוותרים על מה שמגיע להם.
"זה מה שפרידמן אומר: כשהמדינה רוצה לעשות הכל בעצמה, היא לא מצליחה לעשות כלום".

אז אתה בעצם קפיטליסט קיצוני.
"קפיטליסט הוא בכלל כינוי גנאי שהדביק מרקס למתנגדיו. קפיטליסט הוא בעל קפיטל – כלומר הון, וזה נשמע כמו אדם תאב בצע שלא יבחל בשום אמצעי כדי להגדיל את הקפיטל שלו. אני בעד כלכלת שוק חופשי".

ובכל זאת, יש מונופולים טבעיים, כמו חברת החשמל, הרי לא ייתכן שכל יזם יעביר קווי חשמל משלו ברחבי הארץ?
"אפשר לחלק את חברת החשמל לכמה חטיבות כמו ייצור והולכה. אפשר להתחרות במרכיב הייצור. תאמין לי שאם יזמים יראו שיש כאן באמת שוק חופשי, הם ימצאו את הדרך להפיק חשמל גם מזבל. בכל מקום שבו היה צורך, הגיעו המצאות מתאימות".

אולי המדינה קטנה מדי לכאלה סוגים של תחרות?
"זה לא עניין של גודל. נתניהו אמר לפני כמה ימים שבין חמש המדינות העשירות בעולם יש ארבע שהן בגודלה של ישראל, פחות או יותר: פינלנד או דנמרק, לדוגמה. קטן אינו בהכרח מסכן. במיוחד במדינת ישראל שבה ההון האנושי הוא כל כך איכותי, ולא רק בהיי-טק. מי שמסתובב בארה"ב רואה שלא כולם שם חכמים גדולים, ובכל זאת הם הקימו אימפריה, כיוון שהארגון שם הוא מוצלח וזה פקטור יותר חשוב אפילו מההון האנושי. הביל גייטס של הנדל"ן בעולם הוא יהודי בשם סם זל. שמעת עליו?"
לא.

"לא במקרה הוא אינו מוכר, אין לו אינטרס להיחשף יותר מדי. הוא סיפר פעם שהוריו היו מהגרים מפולין שהגיעו לארה"ב. הם חינכו אותו שכשהוא יהיה גדול הוא יהיה גאה לשלם מסים לאמריקה. שאלנו אותו מה סוד ההצלחה שלו והוא השיב: 'אף אחד לא אמר לי אך פעם שאני לא יכול להצליח'. זו תשובה שממצה את הרעיון של שוק חופשי אמיתי".

אין ולא יהיה שוויון

מצד שני, בארה"ב יש מיליוני חסרי בית. הפערים שם הם עצומים.
"הטענה שיש פערים היא מיתממת. הרי האנשים לא נולדים שווים וגם לא רוצים להיות שווים. אני לא חושב שהייתי רוצה לחיות בחברה שבה לכולם יש את אותו הדבר. וגם ברוסיה הסובייטית לחברי המפלגה היו תנאים אחרים מאשר לשאר האנשים".

אני לא מדבר על שיווין מוחלט, אבל שלפחות יהיה איזשהו מינימום.
"אתה מדבר בעצם על העלאת רמת החיים של כל האוכלוסייה. אם תסתכל על מדינות שיש בהן שוק חופשי, תראה שגם האזרחים העניים בהן, מצבם טוב בהרבה ממה שהיה לפני חמישים שנה. הטענה לפיה עשירים רק מוסיפים עושר והעניים רק הופכים לעניים יותר היא דמגוגית לחלוטין".

אז למה ויקי קנפו צעדה לירושלים?
"אם תשווה אותה למישהו במעמד המקביל לפני ארבעים שנה, תיווכח שהיום היא במצב הרבה יותר טוב. אפשר לראות זאת גם במדדים אובייקטיביים כמו תמותת תינוקות, אחוז יודעי קרוא וכתוב, אחוז בוגרי אוניברסיטאות. כל המדדים האלה עלו במדינות שבהן יש שוק חופשי, לכל החתכים של האוכלוסייה. במדינות רווחה זה לא קרה.

"חייבים להבין, אם השאיפה היא ליצור שוויון מוחלט זה כמו הרצון להשוות את האורך של כל האצבעות ביד. הרי לא ניתן למתוח את הקצרות. אפשר רק לקצץ את הארוכות..."

ועדיין, גם לזרת יש איזהו אורך מינימלי.
"כדי להשיג רווחה צריך שוק חופשי, כי שיטה זו היא היחידה שמגדילה את העוגה. כל השאר רק דנות בשאלה איך מחלקים את אותה עוגה".
ובכל זאת, איך נבטיח את המינימום של מישהו שלא מסוגל לעבוד בגלל נכות, למשל?
"השוק החופשי אינו תורה. זו שיטה כלכלית בלבד. אין בה שום אלמנט מוסרי. לטוב או לרע. הטיפול בעניים צריך להתבצע בלי קשר לשיטה הכלכלית. במשך שנים רבות בנה העם היהודי את מוסדות הצדקה שלו באופן פרטי, בלי להזדקק לעזרה של הפריץ. ברגע שהמדינה לוקחת על עצמה גם את תפקיד הטיפול בנכים ובקשישים היא נכשלת גם בזה. אם תשאל מתרימים תגלה שהתשובה הפופולרית ביותר שהם מקבלים מהעשירים היא 'לוקחים ממני כבר מספיק מסים'.

"ראיתי כמה פרויקטים פרטיים שנועדו לסייע לנכים, שפועלים נפלא, בלי עזרה ממשלתית. אם כי אני לא טוען שמחר בבוקר המדינה צריכה לנטוש את הקשישים והעניים".

כלומר אתה לא היית סוגר את הביטוח הלאומי?
"דווקא כן, לא צריך מוסד עם מערכת פקידות עצומה בשביל להעביר קצבאות למסכנים. הרי בסופו של דבר הסכומים שהביטוח הלאומי מעניק הם נמוכים עד כדי גיחוך. הוריי יצאו לא מזמן לפנסיה. אתה יודע מהי קצבת הזיקנה שלהם? 1800 שקל. הם לא יקבלו אפילו 20 אחוז ממה שהם שילמו לביטוח הלאומי במשך כל השנים בהן עבדו".

"פרידמן מסביר את זה יפה בספר: הרי מי מנהל את הקצבאות במדינת רווחה? פקיד, שהכסף לא שלו, מחליט איך לחלק אותו לאנשים שאינם קרובים אליו. זה המפתח לחלוקה הלא יעילה של הכסף.
"פרופ' מעוז עזריהו הגדיר את זה פעם יפה: 'אני בעיקרון בעד הרעיון הבסיסי של הסוציליזם לקחת מהעשירים ולתת לעניים. יש לי רק בעיה קטנה אחת – תמיד הם גובים 90 אחוז עמלה'. הוא צודק, בשיטה הזו העוגה רק קטנה והמס רק גדל. וכך אנחנו מגיעים לנטל מס של 49 אחוז. ולזה צריך להוסיף מס בריאות וביטוח לאומי. ומהכסף הפנוי שנשאר צריך עוד לשלם מע"מ של 17 אחוז על כל רכישה. זו הסיבה שאין בארץ תמריץ לעבוד ובאמת לא עובדים כאן".

גלות מטעמי מס

בר-טל מספר על לא מעט ישראלים בעלי הון שמחזיקים בארץ בתים נאים, אך למעשה גרים בחו"ל, כדי להימנע מתשלומי המס הדרקוניים בארץ. הוא מציע לעשות סיור ברבי קומות יוקרתיים בשכונות מבוססות ולספור את כמות הדירות שעומדות ריקות. "הבעלים לא ישכירו אותן כי הם רואים את עצמם כישראלים, אך הם מעדיפים להתגורר מרבית הזמן באירלנד, למשל, ולשלם מחצית מהמס. פגשתי מיליונר אחד, ציוני גדול. ביקשתי לערב אותו בפרויקט של מעורבות חברתית. הוא השיב לי: 'השתגעת? אם אכנס לזה, זה מיד יפליל אותי במס הכנסה. הם יטענו שמרכז החיים שלי עבר לארץ וידרשו ממני לשלם כאן את המס'".

ישראל, אומר בר-טל, יכולה להוות מודל חיקוי עבור אחרים, ולא רק בתחום ההיי-טק, בו הפכנו לעמק הסיליקון מספר 2.

איפה למשל?
"קח את נטפים. קיבוץ שהבין שמחקלאות קשה להתפרנס ועבר לטכנולוגיה חקלאית שקצרה הצלחה אדירה. יש כאן מספיק יזמים".
מצד שני הטקסטיל עבר לסין והודו כי שם יותר זול לייצר. זה יכול לקרות מחר גם בהיי-טק ובטכנולוגיות חקלאיות.
"כך עובד שוק. זה נשמע 'אכזרי', אך צריך לזכור תמיד מה האלטרנטיבה. זו הדרך שבה השוק מייעל את עצמו.
"המעסיק ישאל את עצמו האם כדאי לו להעסיק אותך או חמישה הודים באותו מחיר, ואם הוא ילך על ההודים, תצטרך למצוא לעצמך מיומנות שבה כן ישתלם להעסיק אותך ולא אותם.

"בשוק כזה מעט אנשים ימצאו את עצמם נכנסים לעבודה מסוימת ויוצאים כעבור ארבעים שנה לפנסיה מאותו מקום. דבר כזה אפשרי רק בכלכלה מתוכננת. כיום בחור בן 30 שעבד כבר בארבעה מקומות לא נחשב בלתי יציב".
אז בכל זאת עשינו איזושהי כברת דרך בשנים האחרונות.
"צ'רצי'ל אמר פעם שאומות יודעות לעשות את הדבר הנכון אחרי שמיצו את שאר האפשרויות. בסופו של דבר אין לנו שום ברירה אלא לעבור לכלכלת שוק. לא משנה אם אתה בעד גלובליזציה או נגדה - הגלובוס קיים ואנחנו חלק ממנו.

אפילו פוליטיקאים מבינים זאת ולאט לאט מפריטים חברות ושירותים ממשלתיים. וזה דבר מאוד לא טבעי מבחינת פוליטיקאים, שלא אוהבים לוותר על סמכויות וכוח ועל האפשרות למנות מקורבים".
בר-טל לא מתרשם מהטענה שהמצב הביטחוני מקשה על התפתחות הכלכלה: "אם יהיה משתלם לבוא לכאן, אנשים יגיעו גם אם ייפלו קטיושות חלילה ברמת גן. חברות השקיעו כאן כספים גדולים גם כשהמצב הביטחוני היה מעורער, כיוון שמעולם לא היתה סכנה קיומית למדינה. חוקי מיסוי וביורוקרטיה דוחים הרבה יותר את המשקיעים מאשר שאהידים. תסתכל על הודו, שנמצאת במלחמה עם פקיסטאן, מעצמה גרעינית, ובכל זאת פורחת מבחינה כלכלית.

"פעם שאלתי מיליונר למה הוא לא משקיע בארץ. הוא השיב שהוא לא מכיר את שר המסחר והתעשייה. 'איך זה קשור', שאלתי אותו. 'מי שלא מכיר אותו זה חיסרון במדינה שלכם', הוא ענה לי".

איך אפשר לסמוך על כוחות השוק, תראה לאיזו רמה הגיעו ערוצי הטלוויזיה המסחריים.
"וכשאתה צופה בערוץ 1, הממשלתי, אתה מרגיש שיש תמורה לאגרה? ברור שרוב הערוצים המסחריים יפנו למכנה המשותף הנמוך ביותר, כי הם רוצים להרוויח. ובכל זאת, בשוק חופשי בתקשורת ייווצרו גם ערוצי נישה, כמו שיש עיתוני נישה, שיפנו לאינטלקטואלים ולאנשים שמחפשים רמה גבוהה יותר.
תזכור גם שלא הכל כלכלה. בהחלט ייתכן שצריך לפקח בצורה הדוקה יותר על התכנים של הערוצים המסחריים, למרות שמדובר בשוק חופשי, כי יש ערכים שלא היינו רוצים שייפגעו".
לפי גישת השוק החופשי כדאי להביא לכאן כמה שיותר פועלים זרים, שיעבדו תמורת שכר אפסי.
"כפי שאמרתי, יש דברים מעבר לכלכלה. אנחנו רוצים מדינה יהודית ומוכנים לשלם מחיר כלכלי כדי שלא יקומו כאן קולוניות סיניות ופיליפיניות בדרום תל אביב. גם פרידמן מקפיד להסביר ששוק חופשי אינו חזות הכל. יש הנחות שהיו פעם בבסיס רעיון השוק החופשי שהתבררו כלא נכונות. למשל ההנחה שכולם רוצים להרוויח יותר. מסתבר שלא כל אחד רוצה להיות מיליונר. שוק חופשי צריך לאפשר לאנשים להיות עניים, אם הם בוחרים בכך. יש כאלה שמעדיפים ללמוד כל היום תורה ולהסתפק במועט במובן החומרי. יהיה מי שיקרא למצבם 'עוני מחפיר', אבל הם רואים באחרים אנשים שחיים בצורה מחפירה".
ומי יעזור לעניים? מה האינטרס של אותו עשיר לעזור לעני?
"כי הוא לא ירצה שבפתח ארמונו יגורו מקבצי נדבות ויעדיף לסייע להם לגור באיזו דירה מינמלית בקצה העיר".
או שהוא ישסה בהם את הכלבים.
"כאן נכנס נושא האכיפה שעליו דיברנו בהתחלה. תנאי בסיסי לכלכלת שוק הוא אכיפת החוק ודמוקרטיה. דוגמה הפוכה תוכל לראות בסין: זו מדינה לא דמוקרטית שמנהיגה שוק חופשי. אני בטוח שבעוד עשר שנים הם לא יוכלו לקיים משטר כה סגור כי האינטרנט והקשרים עם העולם 'יפתחו להם את העיניים', ובסופו של דבר גם צורת השלטון תושפע מכך".

דיאטה לאיש השמן

בר-טל מדבר בהערכה רבה על תפקודו של שר האוצר, בנימין נתניהו, בתחום הכלכלי. "הוא עשה מהפכות שקנו כבר את מקומו בספרי ההיסטוריה. המהפכה בקרנות הפנסיה, למשל, היתה ממש טיפול שורש בבעיה שנגררת כבר שנים. "שר אוצר אחר, היה בטח עושה איזה תיקון טכני שמגלגל את החוב הלאה לכמה שנים. אם הוא יצליח ליישם את מסקנות ועדת בכר ולהוציא את ניהול קרנות הנאמנות וקופות הגמל מידי הבנקים זה יהיה הישג גדול".

למה זה כל כך חשוב להגביר את התחרות בענף קופות הגמל וקרנות הנאמנות?
"כי מדובר על סכומי עתק – כ-200 מיליארד שקלים שמושקעים בהן. הניהול הכושל של הבנקים עולה לכל אחד מאיתנו אלפי שקלים מדי שנה. עשיתי חשבון על הפנסיה של אבא שלי. יש אתרים של קרנות פנסיה אמריקניות שבהם אפשר להכניס כנתון את ההפרשה החודשית שלך ולקבל את סכום הפנסיה לו תהיה זכאי. התברר לי שאבא שלי מקבל בארץ רק כ-40 אחוז ממה שהיה מקבל בארה"ב לו היה מפריש את אותם סכומים לקרן פנסיה שם! מסתבר שהבנקים לא לוקחים רק 'כמה גרושים', אלא הרבה מאוד 'גרושים'. הבנקים לקחו במשך שנים 5 אחוז דמי ניהול בקופות הגמל. בשוק של היום הברוקרים הפרטיים לוקחים חצי אחוז".

בר-טל סבור, כמו שר האוצר, שהמגזר הציבורי הרבה יותר גדול ממה שנחוץ למדינה. "זה לא 'איש שמן' – זו מפלצת. בארה"ב שליש מהמועסקים הם במגזר הציבורי ויש על כך ביקורת רבה - בארץ מדובר על חצי!

"בראיון שעשיתי עמו לפני מספר שנים אמר לי נתניהו שהוא היה שמח לשלוח אלפי עובדי מדינה הביתה. ואם אי אפשר לפטרם, הוא מוכן לסגור את היחידות ולשלוח לעובדים צ'ק מדי חודש הביתה. זה ייצא יותר זול לאוצר המדינה".

כלכלת השוק יכולה להיות משפילה: כ-40 מהעובדים בארץ משתכרים שכר מינימום.
"תרשה לי לפקפק בנתון. יש בארץ כלכלה שחורה עניפה, שנציבי מס הכנסה העריכו אותה בכחמישית מהכלכלה המדווחת. תסתכל סביבך ותראה את עוזרות הבית, המטפלות והשיפוצניקים, שחלקם בטח רשומים כבעלי שכר נמוך. זהו עיוות שנוצר בגלל המיסוי העצום בארץ. אם נוריד את מס ההכנסה ההכנסות של המדינה רק יגדלו כי לאנשים לא יהיה כדאי להסתכן. יש לכך הרבה דוגמאות בעולם".
בר-טל לא מצליח לחשוב על תשובה טובה לשאלה המתבקשת: אם כולם, כולל אוצר המדינה, ירוויחו עם מס הכנסה נמוך יותר, למה, למען השם, לא מורידים אותו?

נניח ששכנעת אותי בצורך בכלכלת שוק. מה אני יכול לעשות כדי לקדם אותה?
"תוכל כמובן לתמוך במפלגות שדוגלות בנושא. אבל עצם ההפנמה חשובה מאוד. צריך להבין שססמאות כמו רווחה והגדלת שכר המינימום לא באמת מועילות למדינה. לא נוכל להציל את עצמנו בלי להתאמץ".

בריאות, חינוך וביטחון הם שלושה תחומים שמתנהלים במידה רבה מחוץ לשוק החופשי, מודה בר-טל. שלושת התחומים הללו הם תנאים הכרחיים לקיום שוק חופשי ולכן על המדינה להבטיח את קיומם. אבל גם כאן יש פתרונות שיכניסו תחרות. בחינוך למשל, גם אנשי השוק החופשי לא סבורים שהתלמידים יכולים להחליט בעצמם אם ללכת לבית ספר או לא. פרידמן מציע בספרו את שיטת התלושים: המדינה תעניק לנזקקים צ'ק שאיתו הם יוכלו לרכוש חינוך. מאותו רגע יהפוך הנזקק לצרכן, שבתי הספר יתחרו ביניהם כדי שיבחר בהם.

בר-טל: "מי שמפחד מפערים חינוכיים משלה את עצמו. שוויון מלא לא קיים גם כיום. כבר עכשיו הפערים עצומים. הילדים שלי לומדים במסגרת החינוך הרגיל ארבע או חמש שעות ביום, ומקבלים עוד ארבע חמש שעות בנוסף בתשלום. אז איך אפשר לטעון שהיום קיים חינוך שוויוני?!"
גם בצבא, מערכת שיש לה חשיבות קיומית, כבר מבינים שאי אפשר לייצר הכל לבד ומוציאים הרבה דברים החוצה. ובאותו אופן בתי החולים חייבים להיות מוקדי רווח ומי שלא יהיה טוב, החולים לא יגיעו אליו והוא יפסיד.

תקשורת כלכלית
בר-טל, אב לבן ובת, נשוי לאיריס, כלכלנית שעובדת עמו כיום במיזמים שונים. הוא יליד חיפה, בן 40, התגייס למודיעין ובתום שירותו הצבאי בתפקידי הדרכה שונים בחיל נרשם לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, וסיים שם גם תואר שני במינהל עסקים. את קשריו עם עולם העסקים החל כאשר ארגן באמצע שנות התשעים, בתמיכת משרד העלייה והקליטה, משלחת של מאה אנשי עסקים שיצאו לרוסיה ואוקראינה במטרה לגייס כבר שם אנשים בעלי פוטנציאל עסקי טוב.

אחר כך עבד בחברת ביטוח וכעבור שנה וחצי הגיע למסקנה שהוא לא נהנה מעבודה פקידותית והקים עסק משל עצמו לייעוץ ארגוני והדרכות.

במקביל הקים את 'חיים אחרים', מגזין לרפואה טבעית, וניהל אותו כמעט כשנתיים. "אני לא מתעניין במיוחד בתחום", הוא מודה, "אבל קלטתי כאן הזדמנות עסקית". בהמשך, בסוף שנות התשעים, ניהל את 'לינק' – מגזין עסקים בשפה האנגלית שפרח בתקופת הבועה ונועד לאנשי עסקים בחו"ל, כולל מהעולם הערבי, שהתעניינו בהשקעות בארץ. אחר כך הגיעה פנייה מ'מקור ראשון' בשנת 99' ובר-טל שידך בין מייקל כריש ז"ל, אותו הכיר מלינק, לבין העיתון הצעיר. "היתה חסרה בעיתון התייחסות לכלכלה וחברה, אז הציעו לי לכתוב שם ומאז אני עורך את המדור הכלכלי בעיתון".

איך מסתדר בר-טל, יאפי מרמת השרון, שעל האוטו שלו היה מודבק בזמנו הסטיקר 'השלום ינצח', בעיתון לאומי עם אוריאנטציה דתית? "לא היתה לי בעיה אז, ובינתיים התפכחתי, יחד עם רבים אחרים. בכל מקרה, מעולם לא תפשתי את בעלי הדעות המנוגדות כאויבים".

בנוסף לעיסוקיו הרבים עומד בר-טל גם בראש עמותת 'אזרחים למען צדק חברתי אמיתי' שנאבקת בדואופול הבנקאי (המונופול המשותף של שני הבנקים הגדולים: לאומי והפועלים).