בשבע 120: סוף ממשלת ההתנתקות

סוף שיתוף הפעולה המסוכן בין הליכוד לשינוי ● בשנה הבאה ניקרא למילואים כדי לעזור להתנתקות ● אישה כיו"ר מועצה דתית, זה טוב ליהודים? ● מי קונה כרטיסים לקולנוע וקורע אותם?

עמנואל שילה , י"ט בכסלו תשס"ה

שום דבר עוד לא הסתדר. שרון עדיין ראש הממשלה, והוא יעשה הכל כדי להקים קואליציה חלופית עם העבודה והחרדים. אם יוקדמו הבחירות, איש אינו מבטיח ששרון המתנתק לא יעמוד בראש הליכוד גם בבחירות הבאות. וגם אם יובס על ידי נתניהו בפריימריס, מי מוכן לערוב שנתניהו לא יבצע את ההתנתקות?

ובכל זאת, ההתפתחויות האחרונות במערכת הפוליטית הן חיוביות מאוד. השותפות ליכוד-שינוי עם הציר שרון-לפיד-אולמרט הוכיחה את עצמה כמסוכנת מאוד, גם לעניין הדתי וגם לעניין הלאומי, ומותר לקוות שבקואליציה אחרת יצוצו כיוונים אחרים. השליטה באירועים נשמטת מידיו של שרון, ולכן גם התאריכים שקבע לביצוע ההתנתקות כבר לא נראים מוצקים כל כך. מערכת בחירות תיצור תקופת ביניים שבה קידום ההתנתקות ייעשה בעצלתיים, אם בכלל. חברי הכנסת של הליכוד, שירצו להיבחר במרכז מפלגתם, ייעשו ימניים יותר. ובינתיים, לא ידוע על איש מתושבי גוש קטיף שפנה למשרד של בשיא כדי לקחת את המקדמות.

כעת יש לעבוד בשני ראשים. מצד אחד ללחוץ על המערכת הפוליטית, למנוע את המשך חקיקת ההתנתקות, ולהביא להחלפתו של שרון. מצד שני, להמשיך ולפעול בשטח כדי שכל ראש ממשלה שייבחר לא יוכל לבצע את תכנית מצנע שהיתה לתכנית שרון-לפיד. להסביר, להפגין, להתפקד, לחתום, לעבור לגוש קטיף, העיקר - לעשות.

ביניים: מילואים? לא השנה

בתחילת השבוע שעבר פורסם כי בשנת 2005 ייקרא כל איש מילואים במערך הקרבי לעשרים וחמישה ימי שירות לפחות. הסיבה לכך: הצורך לפנות את החיילים הקרביים הסדירים ממשימותיהם לצורך ביצוע תכנית ההתנתקות. במילים אחרות, כשאתם נקראים בשנה הבאה ליותר ימי מילואים ממה שהייתם אמורים לתת, זה כדי לסייע לביצוע גירוש תושבי גוש קטיף.

גם מי שמתנגד לסירוב פקודה, בוודאי שאינו צריך להתנדב כדי לסייע להתנתקות. אבות לשישה ילדים ומעלה, אין לכם מה להתנדב השנה. גם מי שלא יסרב פקודה, מן הראוי שישלח בקשה לא לשרת במילואים בשנה הבאה. לבקש תמיד מותר, ואין בזה הפרה של החוק או של כללי הדמוקרטיה. אם רבים יבקשו, תהיה לכך השפעה.

יושבת ראש המועה"ד

מצד אחד, אינני מאלה הרואים אסון במינוי אישה כיו"ר מועצה דתית. השתתפות בישיבת עבודה של פורום ציבורי או מקצועי שבראשו יושבת אישה, זה לא משהו שבעיניי אמור לגרום לך מועקה. אני מכיר אנשי תורה שמלמדים במוסדות חינוך שבראשם עומדת אישה, ובעצמי אני משדר בתחנת רדיו המנוהלת על ידי אישה.

דוגמא מתחום אחר: היישוב קדומים שבשומרון חי בסטנדרטים דתיים גבוהים, יש בו שפע של שיעורי תורה, פועלים בו מוסדות חינוך תורניים ואולטרה-תורניים, ובבריכת השחייה אין שעה מעורבת אחת. כל זה קורה כשהיישוב מנוהל בידי צוות נשים בראשות דניאלה וייס - שרוב מכריע של תושבי היישוב ראה בה את האדם המתאים ביותר לתפקיד ראש המועצה - ומבלי שתישמע מחאה מצד צדיקי היישוב.
מצד שני, לא אהבתי את החגיגות הפמיניסטיות שליוו את מינויה של האישה הראשונה, נציגת המפד"ל עו"ד סמדר גרוס, לתפקיד יו"ר המועצה הדתית בכפר-סבא. כי בסופו של דבר, מה שחשוב זה לא האם המינוי התקדימי הזה מקדם את המהפכה הפמיניסטית בציבור הדתי, אלא עד כמה עו"ד גרוס היא האדם הנכון כדי לקדם את שירותי הדת בעיר.

אינני יודע מהם כישוריה של סמדר גרוס, או מי היו המועמדים האחרים. בכל מקרה עולה השאלה, האם עצם התנגדותם העזה של הרבנים הראשיים בעיר למינוי אישה לתפקיד אינה משוכה גבוהה שתפריע לגברת גרוס במילוי תפקידה? האם למרות שנבחרה לתפקיד על אפם וחמתם של הרב שלוש והרב שיר, עו"ד גרוס תקבל ללא עוררין את מרותם בענייני מקוואות ועירובין שתחת ניהולה? האם לא מוטב היה להתחיל את המהפכה הזאת במקום אחר, למשל היכן שרבני צוהר מכהנים ברבנות המקומית?
צודקים הטוענים כי בחוגים דתיים, גם חרדיים, לא נשמרת הפרדה מלאה בין גברים לנשים במקומות העבודה. אבל מי שמחמירים ומקפידים יותר, אין לכפות עליהם את מה שלדידם הוא פגיעה בצניעות. אחרי הכל, תערובת המינים הזאת אינה נקייה מבעיות והביאה לא פעם לתקלות.

ועוד שאלה מציקה: למה המהפכה הפמיניסטית-אורתודוכסית, שלכאורה אמורה לבוא מתוך העמקת הממד הדתי בחיי נשותינו המלומדות, הולכת כמעט תמיד, כמו על פי חוק בלתי כתוב, ביחד עם התרופפות המחויבות להלכה בכלל ולהלכות צניעות בפרט? למה לא הופתעתי לקרוא שדורית מנס-שטרן, אשתו של האלוף אלעזר שטרן, שנלחמת על זכותה כאישה לקדש שם שמיים ולומר קדיש על אביה אחרי 120, גם הולכת במכנסיים ובלי כיסוי ראש ("לכל אחת יש את רמת הצניעות שלה" "אני לא רואה שום סיבה לסמן את העובדה שאני אשת איש" - מעריב, י"ט באב תשס"ד)? ובמקרה דנן, האם ניתן לסמוך על עו"ד גרוס שתנהל את ענייני הדת בעירה בקפדנות ההלכתית הראויה, כאשר היא עצמה מחצינה חוסר מחויבות להלכה בהופעה גלוית ראש? כיסוי ראש לאישה הוא דין דאורייתא, בעוד כיפה לגבר היא מנהג בלבד. האם גבר גלוי ראש היה מתקבל כמועמד המפד"ל לתפקיד יו"ר מועצה דתית?

כשגילה פינקלשטיין נבחרה לכנסת, היא הבינה שייצוג של הציבור הדתי מחייב גם הופעה הולמת. מן הראוי שיו"ר המועצה הדתית החדשה תלך בעקבותיה, וכך גם שאר נבחרות וממונות מטעם הציבור הדתי.

צרכני תרבות תורניים

גם אם כבר שבעתם מלשמוע על הסרט המקסים 'האושפיזין', את הסיפור הבא אני חייב לספר לכם.
במקביל להקרנתו בבתי הקולנוע מוצג כעת הסרט - שעד כה צפו בו כמאתיים אלף איש - בהקרנות מיוחדות לציבור הדתי ברחבי הארץ. במוצאי שבת האחרון הוצג 'האושפיזין' במתנ"ס קרני שומרון, ובביתנו התקבלה הבקשה המוזרה הבאה: לגשת לקופת המתנ"ס, לקנות 6 כרטיסים ו...לקרוע אותם. אל תדאגו, לא אשאיר אתכם בלי הסבר. מדובר במשפחה תורנית שבדרך כלל לא הולכת לקולנוע. הם צפו בסרט באמצעות אחת הקלטות המחתרתיות שמסתובבות בציבור. אחר כך נתנו דעתם שיש בזה חשש גזל כספם של בעלי הזכויות, ומצאו את הדרך לפצות אותם.

מסתבר שמלבד קהל צופי הקולנוע הישראלי מכל שדרות הציבור, שקיבל את הסרט בעניין רב, יש לסרט הזה קהל ייחודי משלו. כמו יוצרי הסרט שולי ומיכל רנד, גם הקהל המיוחד הזה מקפיד על צניעות ומסתייג מסרטים שאינם נקיים. כמו גיבור הסרט משה בלנגה, גם הקהל הזה מבין שאם נכשלת בטעות בגזל, עליך לחפש את הדרך לתקן.

הציבור הזה, שבדרך כלל ממעט לצרוך מה שנקרא תרבות, צריך להיות מודע יותר לכוחו ולאחריותו. שולי רנד מספיק מוכשר ומפורסם, הוא יסתדר בכל מקרה. אבל קיומן של עוד יצירות כמו 'האושפיזין' תלוי בין השאר בנכונותו של ציבור נאמני התורה לא רק לקטר על הזבל התרבותי המצוי, אלא גם לצרוך ולממן כשמדי פעם יוצא משהו ראוי.