בשבע 120: הוי ארצי:

חגי סגל , י"ט בכסלו תשס"ה

תקדים תש"ח

חצה עלי ג'יפ את העיר הכבושה
נער עז וחמוש, נער כפיר
וברחוב המודבר
איש זקן ואשה
נלחצו מפניו אל הקיר.

והנער חייך בשניים-חלב:
'אנסה המקלע', וניסה.
רק הליט הזקן את פניו בידיו
ודמו את הכותל כיסה.

(שיר של נתן אלתרמן אחרי כיבוש לוד בסתיו 48', הוכחה בעליל שצה"ל חטא בפשעי מלחמה גם בצד הטהור של הקו הירוק, לא רק ברפיח או במחסום חווארה).

מי בגד בסרן ר'?

כיצד הגיע חומר הראיות האלקטרוני נגד הקצין ר' לתוכנית 'עובדה' של אילנה דיין? רוב הצופים הניחו שהוא נמסר לה על ידי הפרקליטות הצבאית. הרי לא יעלה על הדעת שהסניגוריה תמסור לתקשורת קלטות המפלילות את ר' ומשכנעות את הציבור, שהוא אכן הרג את הנערה מרפיח בשידור חי ואחר-כך דיווח בגאווה לממונים עליו כי וידא את מותה.

ובכן, צה"ל נשבע בהן צדקו שידיו לא היו במעל. יותר מזה, הוא כמעט מאשים בפה מלא את הסניגוריה בהדלפת הקלטות המפלילות. בתגובה לפנייתי מסר דובר צה"ל את ההבהרה הבאה, שככל הנראה הוכתבה מלשכת הפצ"ר: "בהתאם לחוק, עם הגשת כתב אישום מוטלת חובה על התביעה למסור את חומר החקירה במלואו לנאשם ולבא כוחו. מבדיקה שנעשתה, אף גורם מהפרקליטות הצבאית או המשטרה הצבאית החוקרת לא העביר את חומר החקירה, שהיה מצוי ברשותם במשך כחודש, לגורם כלשהו בתקשורת".

כשקראתי את תוכן ההודעה הזאת באוזני הסניגור שמואל שנפלד, הוא לא ממש נעלב,
אך הדף את האשמה אל חצי המגרש של צה"ל. "מה יכול להיות המניע שלי לעשות דבר כזה?", שאל אותי. אולי רצית לקבל חשיפה, תהיתי. שינפלד טען בתגובה שהוא בכלל לא התראיין בתוכנית של דיין, מה שנכון, אך התעלם מהעובדה שבעקבות חשיפת הקלטות בתוכנית של אילנה דיין ראיינו אותו בשלל מסגרות תקשורתיות אחרות.

אגב, בינתיים הוא התפטר מייצוגו של ר', לדבריו בגלל שהתיק יתברר בפיקוד דרום בעוד שהוא עצמו גר בנהריה. "המשפחה גם לא יכולה לעמוד במחיר שדרשתי", הוסיף.

לידיעת הצרכנים

ברוב קניוני ישראל נרשמה תנועת שיא של קונים ביום ו' שעבר, יום ללא קניות. בכל זאת, לא צריך להצטער יותר מדי. מתברר שיבואני המיזם הבינלאומי הזה ארצה הם אנשי שמאל קיצוני, המשלבים עקרונות מוסר נאצלים של הסתפקות במועט עם אידיאולוגיה פרו פלשתינית. אילת מעוז, דוברתם הראשית, מי שפתחה ביום ו' את יומן הבוקר של גל"צ במסר נרגש נגד אופנת הצרכנות, היא אחת הפעילות הנלהבות ביותר של תנועת הסרבנות השמאלנית וסרבנית שרות ותיקה בזכות עצמה.

בראיון לערוץ 7 (כן, גם אנחנו נפלנו בפח), הסבירה לי מעוז, שיום ללא קניות הוא יום של התייחדות מצפונית עם מר גורלם של הפלחים הפלשתינים העשוקים, אשר אינם מסוגלים לשווק את תנובת מטעי הזיתים שלהם בגלל המתנחלים וצה"ל. היא היתה אטומה להסבר שהגבלות התנועה במטעים נועדו, למשל, להגן על תושבי איתמר מפני תצפיות של מחבלים רוצחים. "גם הפלשתינים נרצחים", זעקה בשידור חי.

מעוז, המככבת כמעט בכל עצומה או פעילות למען הסרבנים, משמשת בשעותיה הפנויות כמרכזת פרוייקט תרבות וצריכה בארגון 'פעולה ירוקה'. צירוף המקרים הזה מאושש חשד ישן כלפי הארגונים הירוקים הוולונטריים בארץ. מי שעוקב אחריהם לאורך זמן אולי שם לב שכל קובלנותיהם בעניין איכות הסביבה מכוונות נגד יהודים בלבד. אף פעם לא תראו אותם מוחים על זיהום נחלים בגליל בידי מועצה ערבית או עותרים לבג"ץ נגד השתוללות הבניה הבדואית במרחבי הנגב. בזמנו הם בקושי צייצו נגד סלילת הכבישים העוקפים ביש"ע, כבישים שנועדו לאפשר את מימוש הסכם אוסלו, והיום הם די מתעלמים מהפגיעה הקשה של גדר ההפרדה בנוף הקדומים של יו"ש. מנקודת מבטם, הפלשתינים אינם תבנית נוף מולדתם אלא הנוף בכבודו ובעצמו, ואילו היהודים מכערים בעצם נוכחותם.

הצהרת בונפארטה

בצרפת מציינים השבוע ברוב טקס מלאת 200 שנים להכתרתו של נפוליאון בונפארטה כקיסר. לרגל הארוע הזה נעים להיזכר בפן הציוני של המצביא המנוח ולהצטער שההכרזה ההיסטורית שלו בענייננו, הכרזה נשכחת שהתגלתה רק ב-1940, אינה מהווה היום נדבך במדיניות ממשלת צרפת במזרח התיכון, אפילו לא במדיניות ממשלת ישראל:

"ישראל עם סגולה, העריצים הכובשים גזלו מכם את נחלת אבותיכם, אבל לא עלתה בידם למחות את זכרכם ואת קיומכם הלאומי. אתם יורשיה החוקיים של הארץ! האומה הגדולה (הכוונה לצרפת – ח"ס), שלא תעשה מסחר וקניין באנשים ובארצות, כמו שעשו אלה שמכרו את אבותיכם, ככתוב בספר יואל ד', קוראת אליכם: לא כבוש תכבשו נחלת אבות, כי אם קבל תקבלו את הארץ שכבר נכבשה על ידיה. הנה בערובת אומה זו ובתמיכתה תשבו בה אדונים ותחזיקו בה נגד כל העולים עליה. עורו, עורו" (ירושלים, 20.4.1799).

טעות באלבום

רוח אחרת, האלבום האיכותי של יונה פרסבורגר על מחאות הימין נגד הסכמי אוסלו, ממשיך לעורר תשומת לב. השבוע הוקדשה לו רשימה גדולה ב'הארץ', שתובלה בטרוניה נוקבת של הכתבת תמר רותם: "ההפגנה המפורסמת ערב רצח רבין בכיכר ציון בירושלים תועדה, אבל לתצלומים שבהם נראה רבין במדי אס-אס ובדמות ערפאת עם הכאפייה, אין זכר באלבום".

לעניות דעתי, רותם התבלבלה קצת. התצלום של רבין במדי אס-אס לא רלוונטי לאלבום של פרסבורגר, אלא לאלבום של השב"כ, שאולי עוד יצא לאור יום אחד.

מופת לחיקוי

בשורה טובה: הממשלה החליטה סוף סוף לחוקק חוק שיאסור על העובדים העיתונאיים בכלי התקשורת הממלכתיים להביע דעות בשידור. "מי שקונה עיתונים יודע שהוא מקבל דעה", הסביר השר הממונה על רשות השידור, "אבל מי שמשלם את האגרה רוצה להיות בטוח שהעובדות המוגשות לו בתמורה הן מדויקות, ורוצה להיות גם משוכנע שהפרשנות לא מתערבת בהם, אלא מוגשת בנפרד".

בשורה רעה: זה קורה בבריטניה, לא כאן.

חסרונו יורגש

פסיקת בית המשפט העליון השבוע תפגע קשות בארועים לציון יום השנה ה-10 לרצח רבין, בסתיו הבא. הם לא יהיו אותו דבר בלי שמעון שבס.