בשבע 120: להתפקד למפד"ל?

ההתבלטות אינה קלה: האם לזנוח את המפלגה בעלת הזכויות ההיסטוריות, או להיאבק כדי לשנותה מבפנים

אלי פולק , י"ט בכסלו תשס"ה

לאחרונה שלחה אלינו המפד"ל טופס התפקדות למפלגה. לפני כתריסר שנים, שלמנו דמי חבר, התפקדנו ואף בחרנו נציגים למרכז המפד"ל, כנראה ששמותינו היו רשומים אצלם עדיין – כל הכבוד לזכרון הארוך! ואכן התלבטנו האם לזרוק את הטפסים לפך, התגובה האינסטינקטיבית, או שמא בכל אופן להחזיק את האף חזק, למלא את הטפסים, ולהאבק על דרכה של המפד"ל.

ההתלבטות איננה פשוטה. למפד"ל זכויות היסטוריות בבניית מדינת ישראל. לולא מנהיגי המפד"ל בעבר, ספק רב אם היה לנו חינוך דתי לתפארת על כל מוסדותיו. השר זבולון המר ע"ה, אשר חכמת חייו כל כך חסרה לנו כיום, ידע מתי לשהות באופוזיציה. מר המר ידע שיש גבול לפרגמטיזם. בזכות עמידתו האיתנה והעקבית, המפד"ל הגיעה כמעט לעשרה מנדטים בכנסת.

המפד"ל רשמה לעצמה בעבר מנהיגים משכמם ומעלה, כגון הרבנים מימון ונריה זצ"ל ויבדל"א הרב דרוקמן. אמנם כן, היו לה גם בעבר יו"רים רעים ולא כאן המקום לפרט את שמותיהם, אך לאורך כחמישים שנה, השכילה המפד"ל לבנות ולתמוך במוסדות הדתיים הלאומיים. גם כיום, אין אף מפלגה אחרת אשר רשמה או רושמת לעצמה הישגים דומים. ההתיישבות ברחבי ארץ ישראל קבלה תמיכה אדירה מהמפד"ל לאורך שנים.

החיים אינם תמיד סלולים ופשוטים. המפד"ל נמצאת היום במשבר עמוק, משבר של מנהיגות ואמון ואולי גרוע מכל אלה הוא חוסר שיקול הדעת. השר לשעבר אורלב טען להגנתו שיציאת המפד"ל מהממשלה תביא לכניסתה של מפלגת העבודה. והנה מתברר שאורלב טעה ובגדול. על טעות שכזו יש צורך לשלם ומהר. התנהלות המפד"ל ערב ההצבעה בכנסת על תכנית הנסיגה הייתה שלומיאלית וזאת בלשון המעטה. וגם על כך יש לשלם ומהר. וכאילו להוסיף חטא על פשע, ממשיכה המפד"ל כיום לחפש כמה עשרות מיליוני שקלים כאתנן עבור אישור תקציב ההמשלה במקום להצביע בצורה עקבית נגד ממשלה רעה זו.

ולמרות כל זאת, ההתלבטות איננה קלה. כאשר המטופל חולה, ובמקרה זה מדובר בחולה מאד, אנו נוטים לא לחשוב מה גרם למחלה אלא איך מביאים לה מרפא. המפד"ל חשובה לנו וחשובה למדינה. אני בין אלה אשר גורסים שאין מקום להתפקד ולהצביע לליכוד או לכל מפלגה אחרת אשר אינני מזדהה עם דרכה ומצעה. אינני רואה בהצבעה בקלפי תכסיס פוליטי אלא הבעת אימון אמיתית באנשים, במפלגה ובדרך שלה. ועל כן אסור לכאורה לוותר על המפד"ל, אלא להיפך, להתחבר אליה ולשאוף לשנותה ולתקנה.

וזה באמת המפתח וזו ההתלבטות האמיתית. האם התפקדות למפד"ל יכולה להביא לידי שינוי? אילו חשבתי שכן, הייתי מתפקד, כי המפד"ל ודרכה ההיסטורית חשובים לי, עליה חונכתי, ממנה התברכתי. אך הערכה מפוקחת מלמדת לדאבוני שהתשובה שלילית. המתפקדים יוכלו לבחור לכל היותר בעשרים אחוז מחברי המרכז. כלומר, מראש מר אורלב וחבריו מבטיחים לעצמם שליטה במרכז המפלגה. וכאילו להבהיר לאן פני המפלגה שלו, מר אורלב השיב לאחרונה על דעת עצמו שאין הוא רואה מקום לאיחוד הכוחות הדתיים הלאומיים הפוליטיים.

מותר לאדם או למפלגה לטעות פעם אחת אך רק טפש חוזר על אותה טעות פעמיים. המפד"ל כבר רשמה לעצמה מנהל אשר פעל בכל כוחו לשמור על שליטתו הפוליטית, גם במחיר הורדת מספר המנדטים של המפד"ל משנים עשר לארבעה. כנראה שההנהלה הנוכחית של המפד"ל איננה מסוגלת ללמוד מלקחי העבר, איננה מוכנה לקבל על עצמה הכרעה דמוקרטית אמיתית של מתפקדי המפד"ל ובכך היא סגרה בפנינו את הדלת. מתוך עצבות וחרדה לעתיד, אני מגיע למסקנה הכואבת, שלמפד"ל של הח"כים אורלב, יהלום, סלומיאנסקי, ופינקלשטיין אינני מתפקד.
--------------------------------------------------------------------------------------
פרופ' אלי פולק הוא יו"ר לשעבר של חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.