בשבע 121:

אדיר זיק , כ"ו בכסלו תשס"ה

המתייוונים מול אנשי הגבעות
גם ביהודה של ימי האימפריה ההלינסטית הם הסתובבו עם חזה בולט. גם בימיהם של הסלווקים והתלמיים הם לבשו את חליפות הדיפלומטים ושיחקו אותה : "שפוני אינאס", תראו אותי, אנשים, כמה אני "בן העולם הגדול". אלו היו היהודים המתיוונים.

השינויים הגדולים שקרו בעולם בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, (שהיה טוב ליהודים וכיבד את בית המקדש ואת הכהן הגדול),הביאו את מנהיגי הפרובינציה הקטנה יהודה להתחיל במאמצים "להשתלב בעולם המודרני". התרבות ההלניסטית הייתה קוסמופוליטית, יפה, מלאה באלילים מרתקים וסיפורי עלילותיהם. היה בה מקדשים מקסימים ביופיים, ספורט,אתלטיקה האבקות ומרוצי סוסים.
פסילי האלילים והאלות שבו את העין ואת הלב. השפה היוונית הייתה השפה הבינלאומית של הספרות, התרבות, המסחר והדיפלומטיה.
וכאן, בירושלים, הרגישו כל המתיוונים שהגיע הזמן להפסיק את הבידוד הדתי והתרבותי הקיים בין אנשי יהודה לבין העולם הגדול.
בתהליך שארך רק כמה עשרות שנים הפכה החברה היהודית להיות נוכרית .
ירושלים נרשמה כ"פוליס", עיר המנוהלת כמו אתונה,צידון ועכו. "הקידמה" כבשה כל חלקה. אין שבת, אין פסח, אין כשרות, אין חגי ישראל. הכול כמו אצל ההלניסטים: אלילות וביזנס.
ההתבוללות המוחלטת של יהודה בחברה היוונית סלווקית האלילית הייתה רק שאלה של זמן.
בהשפעת המנהיגות הפוליטית העשירה, בהשפעת הכוהנים הגדולים שהפכו למנהיגי הרפורמה, הרוב המכריע של היהודים בארץ ה ת י וו ן. מנהיגי יהודה שאפו להביא למלכי בית סלווקוס פרובינציה המזדהה איתם טוטאלית ומשתלבת במזרח התיכון החדש של אז.
זה עבד יפה. הקידמה ההלניסטית שבתה את לב המוני היהודים. האליטות החברתיות הובילו.הנה הם הופכים לחלק מהעולם המודרני ולא איזה עם קטן ומוזר עם אלוהים בלתי נראה.
כל מרכזי הכוח היו בידיהם, מערכות השלטון וסדרי המשפט.

רק בשוליים היהודיים היו קצת בעיות. בבני ברק, בגימזו,בשכונות העניות של ירושלים, בחברון, בבית זכריה, בכמה ישובים בגליל ובגולן היו יהודים מזוקנים חסרי תרבות, לאומנים קיצונים, שלא תפסו את גודל התקופה ובשמרנות מגונה סרבו להצטרף למהלך הדתי חברתי של הקידמה ההלניסטית. בעקשנות של מפגרים הם המשיכו עם שמירת המנהגים והמצוות של תורת משה המיושנת.
הקיצונים האלה נאבקו בחריפות נגד הנהגת העם ונגד הכוהנים הגדולים .
כך זה לא יכול להמשיך סברו אנשי הקידמה של מדינת יהודה. יש צורך להתנתק מהקיצונים היהודים ויש צורך לחסל את הייחודיות של היהודים.

איך עושים זאת? לאוטונומיה של יהודה לא היה צבא שיילחם בקיצונים. ולכן הזמינו את המלך הסלווקי אנטיוכוס אפיפאנס לדכא את סרבני הקידמה. מנהיגי המתיוונים הסבירו לו מהם המנהגים החשובים אשר מקיימים את הזהות היהודית והדריכו אותו אילו חוקים לחוקק כדי לחסל את היהדות. הוא פעל על פי עצתם. חוקיו חייבו הקרבת חזירים לאלילים היווניים בבית המקדש בירושלים ובכל עיר וכפר בארץ יהודה. חוקיו אסרו לעשות ברית מילה, איסור לשמור שבת. איסור ללמוד תורה. איסור לאכול כשר.... ומי שעובר על חוקי המלך נידון למוות. לא פחות.
המתיוונים עשו "עבודה טובה". הם ידעו בדיוק מה שומר על עם יהודה כנפרד, כשונה, כמיוחד. ביצועם הברוטלי של חוקי אנטיוכוס הביא את המיעוטים הקיצונים מבין היהודים לברוח ממקומות היישוב ולהפוך ל"אנשי הגבעות". שם, בהרי יהודה ושומרון, בשולי הגליל והגולן הם הסתתרו ונלחמו על תורתם חסרת הסיכוי.....
הציבור היהודי השפוי נפשו נקעה מכל הקיצונים המפגרים הללו, מאלה שלא מבינים שהעולם השתנה, שיש צורך להשתלב בו כדי שהתרבות תפרח והכלכלה תתפתח.
ההחלטות האופרטיביות אצל ראשי המתיוונים בירושלים היו: התנתקות ! תנתקות מהייחוד היהודי הבדלני, והתנתקות מסרבני הקידמה. את כל זאת הם רצו לבצע במהירות, בהחלטיות, ללא עיכובים.
יהודה מתיוונת זה היה חזונם.

רק סרבן אחד,מתתיהו בן יוחנן, כהן זקן וקיצוני, ממודיעין,כפר קטן בשוליים ההזויים של מדינת יהודה, הוא וחמשת בניו קלקלו להם את החגיגה.
כל היתר מסופר בספרי מקבים א - ד (הספרים החיצוניים) ובספרי ההיסטוריה.

הצבר החילוני הוא המכבי של ימינו.
תל אביב. סוף שנות הארבעים. אני אז ילד מבית חילוני שמאמין בה´ ומתחיל להיות "אדוק".
משפחתי מלאה סוציאליסטים ציונים, אנשי השומר הצעיר וסתם חילונים. אף אחד איננו שומר מצוות.
מגיע חג החנוכה ואדיר זיק הקטן שואל את הדוד שלו כך : הרי מתתיהו ובניו התחילו את המרד כי הכריחו אותם לאכול חזיר- אז איך זה אתם בקיבוצי השומר הצעיר מדליקים נרות וחוגגים את חנוכה ובאותה שעה אתם זוללים חזיר? דודי, זליג אטינגר, חבר קבוץ עברון , מסביר לי כך: תראה אדיר´לה. היום זו תקופה אחרת. היום אנשים הם חכמים. הם לא צריכים ספורים על אלוקים שבשמים כדי להביע את יהדותם. אנחנו המכבים של היום. בלי כיפות ובלי זקנים. אנחנו לוחמים ובונים. אנחנו האוואנגרד של העם היהודי. כדי להיות מכבי גיבור לא חייבים לשמור את המצוות המיושנות שמלמדים אותך בבית ספר "בילו".
דודי זליג היה דוד אהוב ואוהב, הוא פתח בפני את התרבות המערבית ואת מיטב הספרות העברית.מאד כאב לו שאדיר´לה השתגע ורוצה להיות דתי. "הילד ממש מתבזבז" הוא הסביר להורי המודאגים...
כן,הם גידלו דור של "הצבר החזק, הבריא, הזקוף, הלוחם- המכבי של ימינו". לדידם יהודה המכבי היה הנער עם הבלורית ומכנסי החאקי.והמכבית - הנערה עם הצמה והמכנסים הקצרים. דור הפלמ"ח סימל עבורם את הדור של המכבים המודרנים."נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו. בסלע חצבנו עד דם - ויהי אור".
חנוכה הפך לחג הגבורה הפיסית של היהודי החדש הגדל בארץ ישראל.
עברו רק חמישים שנה וחנוכה הפך מחג ל"חגה". אוסף של פסטיגלים ממוסחרים ובדיחות תפלות. אין גבורה, אין ערכים ששווה להילחם עליהם. אין גיבורים. אין כלום. "מכבי" זה אחד עשר שחקנים שבועטים בכדור או חמישה קרואטים ושחורים אמריקאים המשחקים כדורסל.
במציאות של היום אין אפילו את היומרה החוצפתית להיות "המכבי של ימינו". מה שהיה אז לא מענין את אף אחד.
תאריכים עבריים
באידיש אומרים : "אלעס איז באשערט". אין מקריות בעולם. גם התאריך בו אנו חוגגים את חג החנוכה יש לו משמעות על משמעות.
היכל ה´, בית המקדש השני יוסד בתאריך כ"ד בכסלו.
בספר חגי פרק ב´ פס´ י"ח כתוב :"שימו לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן היום אשר יוסד היכל ה´ שימו לבבכם".
ספר מקבים א´ פס´ נ"ט מספר על כך שבחמישה ועשרים לחודש כסלו הקריב מנלאוס, הכהן הגדול המתיוון,קרבן חזיר על המזבח בבית המקדש, ואת הנשים אשר מלו את בניהן המיתו על פי הפקודה.
בית המקדש חולל על ידי המתיוונים בכוונה בתאריך בו ייסדו אותו בימי חגי הנביא.
ובספר מקבים א´ ד´ מפסוק נ"ב כתוב כך : "וישכימו בבקר בחמישה ועשרים לחודש התשיעי הוא חודש כסלו בשמונה וארבעים ומאת שנה ויקריבו קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש אשר עשו.
בעת וביום אשר טמאוהו הגוים בעצם היום ההוא נחנך בשירים ובנבלים ובכנורות ובמצלתים. ויפלו כל העם על פניהם ויתפללו ויברכו לשמים אשר הצליח להם ויעשו את חנכת המזבח ימים שמונה ויקריבו עולות בשמחה ויקריבו זבח שלמים ותודה."
חג חנוכה שמח לכם יהודים.
שבת שלום יהודים.
בעזרת ה´ אנחנו ננצח.
adirzik@netvision.net.il