חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 121ראשיהפצה

ככה בונים קהילה - בגליון השבוע

הרב דוד חי הכהן הגיע לבת ים בשליחות רבו, הרצי"ה קוק, כגרעין תורני של משפחה אחת. ביחד עם מעגלים מתרחבים של שומעי שיעוריו הוא הקים את קהילת 'אורות התורה', שמונהגת בדרכם של הראי"ה קוק והבן איש חי.
09/12/04, 00:00
משה אופנהיים

את בית הכנסת שלהם הם בנו בעשר אצבעות, וכיום יש להם גם מוסדות חינוך, מבית ספר יסודי ועד ישיבה גבוהה. סיפורה של קהילה תורנית ציונית ספרדית בלב גוש דן

כשהרב צבי יהודה קוק זצ"ל פנה לרב דוד חי הכהן בבקשה שיכהן כרב העיר בת ים, כבר עמדה לפניו הצעה קודמת – לכהן כרב העיירה אור יהודה. אבל לרצי"ה היו תכניות אחרות.

"לרבנות באור יהודה פניתי גם במצוות הרב צבי יהודה- הסתובבתי בשווקים לראות את רמת הכשרות וגם נפגשתי עם ראש המועצה הדתית במקום. ואז הגיעה ההצעה מבת ים. אני כבר הייתי "סגור" על אור יהודה, כיוון שכבר הספקתי לסייר ולהכיר אותה מעט. אך הרב צבי יהודה אמר לי 'לא, בת ים חשובה יותר'". הרב הכהן נכנס לתפקיד והוא רק אברך צעיר כבן שלושים.

מאז קיבל על עצמו הרב הכהן את עול הרבנות, הוא עוטה על עצמו לבוש רבני מסורתי- מעיל ארוך ומגבעת. גם השינוי הזה באורח חייו נעשה על פי מצוותו של הרצי"ה:
"הרב ראה שאני לובש מעיל קצר. הוא שאל אותי:"איך הרבנים הולכים היום?" ועניתי לו: "במעיל ארוך". "אם כך, גם אתה צריך ללכת עם מעיל ארוך", פסק. אמרתי לו שאני לא רגיל לזה ויהיה לי קשה, אך הוא הסביר ש"מספיק מדברים על אנשים ממרכז הרב כל מיני דברים, לא צריך שתהיה להם הערה גם על הסממן החיצוני". כשראה שאני עדיין מהסס, אמר: "מכאן אתה הולך לחייט, אם לא -אתה לא חוזר לישיבה". הוא מאוד שמח שהתמניתי לרבנות בבת ים, וכשהייתי מגיע לביתו הוא היה קם, מנשק אותי ומעודד אותי כמה שהעבודה הזו קדושה וחשובה".

איך נראתה אז בת ים?
"בבת ים הייתה שממה רוחנית. כמעט ולא היו שיעורי תורה, ומתוך שבעה בתי ספר ממלכתיים דתיים שלושה נסגרו מחוסר תלמידים בשנה בה הגעתי. הייתה עזיבה גדולה של הציבור הדתי שהיה בעיקרו אשכנזי, בסגנון של בני עקיבא, וראיתי שהעיר עומדת להיסגר מבחינה דתית. חשבתי אז שהדבר החשוב ביותר אותו יש לעודד הוא קיומו של בית ספר דתי טוב. ברור שאחת הסיבות לעזיבת הציבור הדתי הייתה הדאגה לחינוך הילדים".

שיעורים בחדר של מפ"ם
הרב דוד חי הכהן ומשפחתו מתחילים את חייהם בעיר בשכונת חסידי בובוב. בימים הראשונים היו כאלה ששלחו את הילדים להציץ על המשפחה ה"מזרוחניקית", לחפש את הטלוויזיה, ולבדוק האם הנשים לבושות בצניעות. לאחר זמן, כשראו שהרב דוד חי הכהן מעדיף את חנות החרדים על פני האחרות באזור מפאת הכשרות המובחרת, הודה לו בעל החנות על כך, והציבור בכלל היה אומר לו בשקט ש"אם זה אתם שגרים כאן, אז זה בסדר".

"בתחילה התפללנו בחדר שהיה ליד בית המדרש של בובוב, בו הם נתנו ליהודים ספרדים דתיים להתפלל. היה זה מנין של שבת בבוקר ושבת אחר הצהרים. לאחר שהתחלתי להעביר שיעורי תורה הציבור החל מגיע בכל יום, ולאט לאט המניין התפתח".

במקביל העביר הרב שיעורים נוספים בעיר, בחדר שהוקצה דווקא על ידי מפ"ם. שיעורי התורה שהועברו במקום החלו למשוך קהל דתי וחילוני כאחד. השיעורים הללו היוו למעשה את הבסיס על גביו נוצרה, מאוחר יותר, קהילת "אורות התורה". בכל מהלך הראיון מדגיש הרב דוד חי הכהן את הערכתו ואהבתו לקהל, הציבור הפשוט, הנאמן לתורת רבו. גדילתה של הקהילה יצרה את הצורך להקים אזור מגורים מסודר לקהל הדתי, שיספק לו את האווירה המתאימה. בית הכנסת שהחל כצריף, הפך -לאחר מאבקים ודיונים להשגת אישורי בניה- לבית ספר וכולל אברכים. אט אט החלו לקום מבני הקהילה. במשך השנים התרחבה הקהילה, והיא מונה כיום כמאה משפחות במעגל הקרוב, ועוד מאות משפחות הקשורות לקהילה במעגל הרחוק. מוקמים שני בתי ספר יסודיים, לבנים ולבנות, חטיבת ביניים לבנים, אולפנא, כולל וישיבה גבוהה. שם הקהילה, "אורות התורה", על שם ספרו של הראי"ה קוק זצ"ל, מורה על הדרך החינוכית בה מודרכת הקהילה. בישיבה הגבוהה הקרואה "נתיבות ישראל" על שם ספרו של הרצי"ה קוק זצ"ל, תלוי לוח מוזהב המעלה על נס את פועלו של הרב צבי יהודה זצ"ל ש"חינך דור שלם בתורה הגואלת של אביו הקדוש והעלה אותו להיות שותף במעשי ה' בגאולת עמו, תורתו ונחלתו, בדרך האהבה והאמונה".

אחד מהמקומות שמומלץ לסייר בהם הוא בית הכנסת המרהיב ביופיו. העיצוב מונחה על פי רזי הסוד והקבלה: עמודים עליהם חקוקים שמות שבטי ישראל ושמות אבני החושן, ובימה המעוצבת כחופה עד לארון הקודש המעוטר. מסביב נטועים עצי פרי משבעת המינים. את בית הכנסת הקימו חברי הקהילה שזה עתה נוצרה, במו ידיהם.

"ידענו שאין לנו כסף, ולכן נוכל להקים את בית כנסת רק בכוחות משותפים. אמרתי לציבור שהקמת בית כנסת זו מצווה וזכות גדולה שלא מזדמנת לעתים קרובות. לאחר השיעור שהעברתי ב 21:00 בערב היו הבחורים לומדים להקים פיגומים, להכין את ההכנה ליציקה, לקחת שקי חול ובטון, והם היו עובדים עד 12 בלילה. היו בינינו אפילו שני רופאים שנשותיהם העידו שבבית הם לא נוקפים אצבע... פה הם עבדו עבודה של פועלים". בשנת תש"מ הונחה אבן הפינה, וארבע שנים מאוחר יותר הסתיימה הבנייה. בבניה עצמה אסרו על הרב להשתתף, אבל ביציקת ההכנה לארון הקודש הוא מתעקש ומשתתף יחד עם כולם. בחירת הנוסח ומנהגי הקהילה, כמנהגי הבן איש חי, הייתה טריוויאלית.
"היהודים בבגדאד שהכירו את הבן איש חי העריצו אותו מאוד. הם ראו בו לא רק גדול בתורה, הוא נחשב בעיניהם כמו מלאך. עד כדי כך שאמרו שאם הבן איש חי היה חי בזמן הבית הוא לא היה נחרב, כי עם ישראל היה שומע לו. בתקופתו לא היה יהודי שחילל את השבת, לא היה יהודי שאינו שומר מצוות, ובוודאי שלא בפרהסיה. כשנפטר, ליוו אותו למעלה ממאה אלף איש, וספדו לו כמו על בן יחיד.

גם סבו של הרב הכהן זכה להסתופף בצילו של הבן איש חי: הוא היה שליח ציבור אצל בנו, ובגיל 9 הוא אף שמע דרשה מפי הבן איש חי עצמו. היה זה בבית הכנסת הגדול של בגדאד, בו היו כמאה ספרי תורה. ארבע פעמים בשנה הבן איש חי היה דורש וכל יהודי בבל היו מגיעים לדרשה. "אבי ז"ל סיפר שהוא דרש במשך שלוש-ארבע שעות מול עשרות אלפי אנשים. מגיל צעיר גדלתי באווירה הזו, של היחס לבן איש חי. הייתי מתפלל בבית הכנסת של יהודי בבל, והרב בן איש חי היה בבחינת "אורים ותומים" - ראיתי יחס אליו שלא קיים בשום עדה לשום רב. כשהיו מזכירים את שמו, אנשים נעמדו על רגליהם". כשיהודי בבל עלו לארץ הם העלו גם את המנהגים שלו. כמעט כל יהודי המזרח קבלו את פסקי הבן איש חי. מאוחר יותר, עשה הרב עובדיה יוסף תפנית מסוימת.

יותר לכיוון השולחן ערוך?
"כן. זה לא שהבן איש חי חולק על השולחן ערוך, אלא הוא הוסיף הרבה מנהגים על פי הקבלה – של האר"י הקדוש והרבה חומרות שקיבל מהחיד"א. הדבר גרם לשינוי קל מהשולחן ערוך".
כיצד נהוג כיום אצל בני ספרד בפסיקת ההלכה?
"הרב מרדכי אליהו, הראשון לציון, נאמן מאוד לפסקים של הבן איש חי וכך גם שאר הרבנים שעלו מבגדאד, חוץ מהרב עובדיה יוסף. הוא אמנם נולד שם אבל בגיל צעיר מאוד עלה לארץ, לכן "הרשה לעצמו" לסטות מעט, ואף לחלוק על דבריו בפומבי מספר פעמים. בעקבות זאת, הרגישה הקהילה הבבלית שהרב עובדיה הוא כביכול נגד הבן איש חי, ולכן היא העדה שהכי לא מקבלת את פסקיו".
לרב הכהן יש גם קשר בן ארבעים שנה עם הרב מרדכי אליהו, שהתחיל משאלה קטנה:" שמעתי פעם את הרב דורש בהלכה. אחרי שיצא, שאלתי אותו שאלה על דבריו והוא הופתע מאוד. לאחר מספר שבועות נפגשנו באקראי, והוא אמר לי שיש לו תשובה. מאז החל הקשר בינינו". גורם נוסף להיווצרות הקשר היה נישואיו של הרב הכהן: "למדתי בחברותא עם חתנו של הרב עובדיה יוסף, שהיה בן גילי. הכרנו מילדות, והוא היה קרובו של הרב אליהו. הוא סיפר לי שהרב עובדיה יוסף אמר לו שבשאלות של טהרת המשפחה יש לשאול את הרב אליהו, כי הוא המומחה הגדול בארץ ושה"חזון אי"ש" עצמו היה שולח אליו". גם המגורים בשכנות לרב אליהו, העניקו לו "המשך "תורה שבעל-פה" על פסקי הבן איש חי", כדבריו.

את השקפתו התורנית מסכם הרב הכהן בקביעה לפיה "בפסקי ההלכה אנו נוהגים כבן איש חי, ואילו בענייני אמונה וענייני כלל ישראל אנו נוהגים כראי"ה קוק".

האם ידוע על קשר כלשהו לארץ ישראל מצד הבן איש חי?
"הרב הבן איש חי התגורר אמנם בבגדאד, אך כל ספריו הודפסו בארץ ישראל כדי שתהיה פרנסה ליושבי ירושלים. הוא עלה לארץ והשתטח על קברי אבות. אחת הסיבות שלא התיישב בארץ היא העובדה שהוצעה לו משרת רב ראשי והוא לא רצה להיכנס למחלוקות. עם זאת,הוא קנה שדה בארץ ישראל ושכר פועלים שיעבדו אותו כדי שיהיה לו חלק במצוות התלויות בארץ. בספרו "תורה לשמה" הוא כותב שאם תלמיד חכם גדול מטייל בארץ ישראל ומתפעל מנופיה ופרותיה, אין בכך ביטול תורה".

חילונים נגד חילול שבת
אחד הגורמים הבעייתיים איתם מתמודדים חברי הקהילה, הוא המגורים בקרבת האוכלוסייה החילונית. במשך השנים האחרונות חל שינוי דמוגרפי משמעותי בבת ים: עליית יהודי רוסיה שהעלתה עימה גויים רבים, ונטישת אוכלוסייה דתית לטובת ערים שכנות, יצרו מצב בו לאוכלוסייה הדתית יש פחות ופחות כוח. ההתמודדות עם האתגרים הרוחניים אינה פשוטה, במיוחד כאשר מדובר בחינוך הילדים.
"אורות התורה" היא קהילה דתית-תורנית בעיר לא דתית ברובה. עם אילו אתגרים אתם מתמודדים?
"הבעיות הבולטות ביותר הן חוסר הצניעות – מאוד לא נעים לראות נשים שהולכות בצורה כל כך חשופה. זה דבר שקיים ברוב ערי גוש דן. דבר נוסף הוא הכשרות: איפה לקנות, מה לקנות ועל מי לסמוך. לצערנו, היו הרבה מעשי הונאה בכל הנוגע לענייני כשרות, לכן עלינו לנקוט במשנה זהירות. עוד בעיה היא חילול השבת באזור שמפריע מאוד. אבל, יש להדגיש כי מבחינת יחסי אנוש אפשר לומר שאף פעם לא נתקלתי בשנאה או ברוגז. תמיד היו יחסים מאוד מכבדים ומקבלים".

האם נכון להציג את המציאות כאילו קיים שסע עמוק בין הציבור הדתי לחילוני?
"בבת ים לא ראיתי את התופעה. כאן זה פשוט לא נכון. יהודים לא דתיים, רחוקים מאוד, שגרים בסביבה, יודעים שכשיש בעיה הם יכולים לפנות אלי, ואם אני יכול לעזור- אעזור. אני מטפל בפניות שונות, מהסברה ועד שלום בית".

איך מתמודדת הקהילה הדתית עם הבעיות?
"קודם כל, מכיוון שיש רחוב אחד שהוא 'בסדר', מרגישים את קדושת השבת באזור שלנו. היות ואנו מגובשים בינינו, ניתן לראות ברחוב הרבה יותר חבר'ה שלנו מאנשים אחרים. מבחינת כשרות – כשנודע שהציבור כאן קונה מוצרים ברמה של "מהדרין", נפתחו חנויות ברמת כשרות גבוהה. שינוי נוסף לטובה הוא השבתת התחבורה הציבורית בשבת. כשהגעתי לבת ים פעלה התחבורה הציבורית כשעתיים לפני צאת השבת".

כדי לגור בסביבה כזו צריך להיות בעל אמונה חזקה, אומר הרב, והדבר דורש שיתוף פעולה מלא מצד המשפחה והאישה. "צריך גם יכולת לקבל אנשים. האמונה צריכה להיות רחבה דיה, כך שבמפגש עם אנשים שונים אתה לא מתבלבל. אני מתאר לעצמי שאם לא הייתי גדל ב"מרכז הרב" הייתי מתקשה להתמודד עם יהודים לא דתיים. כאן הצלחנו לא בזכות סיוע מאיזשהו מוסד ממלכתי, אלא בזכות גיבוי חזק מאוד מ'עמך בית ישראל' - יהודים שאולי לא שומרים שבת, אבל האמנתי שהם יהודים קדושים. הם מרגישים שאתה מתייחס אליהם ורוצה לעזור, ונותנים יחס בחזרה. כשארגנתי כמה הפגנות נגד חילול שבת באו להפגין אתנו יהודים שבעצמם לא שמרו שבת".

איך הרב מסביר את זה?
"הם הרגישו שפה זה אמיתי. באופן אישי קשה להם, אבל הם יודעים שבדבר ציבורי לעם ישראל צריכה להיות הוראה יהודית".

שלושה חתנים- בית כנסת אחד
לרב הכהן יש דרך ברורה ביחס לשאלת חינוך הנוער בדורנו. בעיניו, הערך המרכזי אותו יש להנחיל הוא האמונה: "הדבר החשוב הוא הגאווה הדתית והשמחה בהיותנו דתיים. האמונה היא הדבר המרכזי בכל העבודה, היא ממלאת כל כך את הלבבות שזה מביא לידי טוב לב, אהבת הבריות ועזרה הדדית. כשמגיעים אנשים מחוץ לשכונה לבקר, הם מתפעלים מאוד מן החמימות וקבלת האורחים שיש כאן. בשבת האחרונה, למשל, היו אצלנו שלושה חתנים בבית הכנסת, ולא היה מישהו מקרובי המשפחה שרצה להגיע ולא היה לו מקום להתארח".

לדעת הרב, הפקרנו את הציבור החילוני מבחינה רוחנית?
"בהחלט. ניסיתי הרבה פעמים להביא רבנים שיהיו רבני שכונה, מתוך התחייבות שאשתדל לעזור להם ושלא יגיעו לאדמה שוממה כפי שאני הגעתי. לצערי, רובם לא רצו להגיע לערי החוף. אפילו לחצים מצד הרב צבי יהודה זצ"ל לא שינו את דעתם".

ובאותו עניין – מה הרב מייעץ לזוג צעיר שמתלבט בין שני האידיאלים, התנחלות או התנחלות בלבבות?
"שתי המשימות חשובות, יש לבדוק מי מתאים למה, לא לשלוח כל אדם בעיניים עצומות. יש משפחות שמתאימות לערים ויש כאלה שהישובים צריכים אותם, ובעיר הם לא יעזרו הרבה. משפחות בעלות אופי סגור שאינן יוזמות באופיין, או כאלה שאינן נינוחות, עלולות אפילו לקלקל את התדמית שלנו".

מה צריך גרעין תורני כבסיס עליו תקום קהילה עתידית?
"בזמננו זה לא התחיל כגרעין, אלא כהנהגה פרטית ולכן זה היה הרבה יותר קשה. חייתי כמה שנים ללא חבר, מישהו שניתן לדבר איתו. לגרעין קל יותר כי באות כמה משפחות יחד, זו צורה הרבה יותר טובה. אלא שמה שחסר ברוב הגרעינים, לדעתי, הוא דמות רבנית חזקה. ללא דמות כזאת הצד החברותי לא מספיק. הצד הרבני נותן מבט רחב יותר ועוזר בפתרון בעיות השונות הקשורות לצד האמוני".

הרב מרגיש את השפעת הקהילה על הציבור החילוני מסביב?
"אין לי ספק בזה. יש אדם חילוני שבא לשמוע דרשות בשכונה. כשחלה, הלכתי לבקר אותו בביתו יחד עם כמה חברים מהקהילה. הוא סיפר לי שבכל תקופת מחלתו הצטער על השיעורים שהפסיד. הוא התגעגע מאוד וזה חסר לו. סיפור נוסף הוא על בחור צעיר שעמד בעיצומו של חג וחיכה בתחנת אוטובוס. אמרתי לו: "מה קרה לך? אני לא יכול להבין אותך!". הוא התבייש מאוד ובא איתי לבית הכנסת. היום היהודי הזה הוא תלמיד חכם חשוב".

דברים שאין להם שיעור
רחמים עמרני (19.5) שגדל בקהילה, מספר:
"בתחילה גרנו בסביבת הקהילה. הביקורים בבית הכנסת והמגע עם הרב והקהילה משכו אותנו ועברנו לגור בשכונה. אם תבוא לבקר בבית הכנסת בשבת תראה הרבה חילונים מגיעים, בזוגות ובודדים. מיד דואגים למצוא לכולם מקום ולהסביר פנים לכל אחד, ושלא יהיה ספק - בית הכנסת מלא עד אפס מקום. העזרה והערבות ההדדית בשכונה הם יוצאי דופן. אבי, למשל, חלה ועבר ניתוח. בכל אותו זמן באו חברי הקהילה ושאלו "אתם צריכים עזרה?", "לבשל לכם משהו?". כשמישהו זקוק לעזרה תמיד יהיה מישהו שיימצא בסמוך ויעזור. דוגמא נוספת לכך היא עמותת "מעוז לדל - יד לכל אדם" שהוקמה בקהילה. בכל שבוע מוציאים מנות מזון למשפחות נזקקות ע"י התושבים. חברי הקהילה באים עם רכבים, אוספים מנות מזון ומחלקים למשפחות, בסיועם של חניכי תנועת הנוער 'אריאל'.

התנועה משפיעה מאוד על הנוער, ומקלה על ההתמודדות עם החברה החילונית מסביב. בכל ערב שבת יושבים החבר'ה ושרים שירי שבת. התנועה מחברת אותם לסביבה תורנית, ומתוך כך רבים ממשיכים את הכיוון לישיבות הסדר וישיבות גבוהות".

במקביל לעולם החסד המפותח בקהילה, גם העשייה החינוכית ב"אורות התורה" לא נפסקת:תחת כנפי המוסד נמצאים מוסדות חינוך שונים, העונים על צרכי האוכלוסייה במקום, ושל משפחות תורניות מהסביבה.

בשכונה בית ספר יסודי "נעם" ובו 198 בנים, ו- 178 בנות, חטיבת ביניים ובה 43 תלמידים ואולפנת "צביה" ובה 195 בנות. בנוסף, קיים כולל ובו כ- 20 תלמידים, וישיבה גבוהה ובה כ- 14 תלמידים.

רוב הבנות מתחנכות באולפנת צביה בשכונה, והבנים לומדים בישיבות תיכוניות, כגון: ישיבת בני עקיבא - אדר"ת, "בני צבי" בבית אל, ו"נתיבות יוסף" במצפה יריחו.

mosesuso@yahoo.com