בשבע 121: פרסום הנס עדיף

מקום ההדלקה בבניינים רבי קומות ● הדלקת נרות למתארחים במלון ולמאושפזים בבתי-חולים ● בית הדין דואג לעגונה ובית המשפט העליון מפריע

הרב אליעזר מלמד , כ"ו בכסלו תשס"ה

* הכרעות השופטים נגזרות מהשקפת עולמם, לא מהחוק * גדולי הדור הכירו ברב קוק ולא ברב זוננפלד כרבה של ירושלים

מקום הדלקת הנרות לגרים בבנייני קומות
שאלה: רוב האנשים גרים כיום בבנייני קומות. היכן הוא המקום המועדף להדלקת נרות חנוכה?
תשובה: בחלון הפונה לרחוב או במרפסת הפונה לרחוב, מפני שבאופן זה יתפרסם הנס ביותר. ואמנם יש סוברים שעדיף להדליק על פתח הדירה הפונה לחדר המדרגות, שאז הנכנס לבית מוקף במצוות, מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל. ואף שבוודאי יוצאים בזה ידי המצווה - מכל מקום טוב יותר להדליק בחלון הפונה לרחוב כדי לפרסם הנס. ויש המצדדים להדליק בפתח הבניין, אבל יש אומרים שהמדליק שם אינו יוצא ידי חובתו (עפ"י שיטת רש"י, וכן פקפק על מנהג זה החזו"א). והואיל ולכל הדעות המדליק על החלון או בפתח הדירה יוצא ידי חובה, אין להיכנס לספק ולהדליק בפתח חדר המדרגות.

המדליקים בחלון צריכים לשים לב שגם בני הבית וגם העוברים ברחוב יוכלו לראות את הנרות. לפיכך אין לקחת חנוכיה שיש לה גב, מפני שהגב יסתיר את הנרות לבני הבית או להולכים ברחוב.
ומי שאין לו אלא חנוכיה עם גב, יניח אותה בזווית ניצבת לחלון, וכך יוכלו לראותה מצד אחד של הבית ומצד אחד של הרחוב.

האם להניח את הנרות בחלון גם כשהוא גבוה מעשרה טפחים?
אף שלכתחילה הלכה כדעת רוב הראשונים, שיש להניח את הנרות למטה מגובה של עשרה טפחים (80 ס"מ), מכל מקום פרסום הנס עדיף. ולכן, אם החלון גבוה יותר מעשרה טפחים, עדיף להניח את הנרות עליו, כדי שהעוברים ברחוב יראו את הנרות. (מ"א ושעה"צ תרעא, ל).

וגם כאשר הדירה בקומה גבוהה, ומקום החלון מעל גובה עשר אמות מהרחוב (9.60 מטר), אם בפועל העוברים ברחוב יכולים לראות את הנרות מבעד לחלון, נראה שעדיף שידליקו את הנרות על החלון.

מקום הדלקת הנרות למתארחים בבית מלון
המתארחים בבית מלון, נכון שידליקו את הנרות בחדרם. אם יש בו חלון הפונה לרשות הרבים - ידליקו ליד החלון. ואם אין חלון הפונה לרשות הרבים, יכולים להדליק בכל מקום בחדר.

והחדר עדיף על חדר האוכל, מפני שחדר האוכל הוא מקום ציבורי, ואינו נחשב כל כך כביתם. ועל כן מוטב שכל אחד מהאורחים ידליק בחדרו, ויישארו בחדר למשך חצי שעה לפחות, וכשיצאו יכבו את הנרות, כדי שלא תפרוץ שם שריפה.

ואם בעלי המלון אינם מסכימים שידליקו נרות בחדרים, בלית ברירה ידליקו בחדר האוכל. וכל משפחה תדליק נרות בפני עצמה. וכן הדין גם למנהג הספרדים, מפני שבמלון כל משפחה עומדת בפני עצמה, ועל כן כל אחת מהן צריכה להדליק לעצמה (הרי הם כשני בעלי בתים שאינם שותפים בעיסתם, שלדעת הפר"ח אינם יוצאים בהדלקה אחת, וע´ בבאו"ה תרעז, ג, ד"ה ´עמו´).

חולים בבית חולים
שאלה: האם חולים המאושפזים בבית חולים חייבים בהדלקת נרות?
תשובה: החולים חייבים בהדלקת נרות, אלא שאם הם נשואים, הרי הם יוצאים ידי חובה בהדלקת בן זוגם בביתם. וכן אם הם צעירים וסמוכים על שולחן הוריהם, הם יוצאים ידי חובתם בהדלקת הוריהם בביתם.

אמנם למנהג אשכנז, למרות שהם נפטרים בהדלקת בני משפחתם בביתם, אם ירצו להדר יוכלו להדליק נרות בברכה בבית החולים. ולמנהג ספרדים לא ידליקו נרות.
ומכל מקום, גם חולים שאינם מדליקים נרות בבית החולים, צריכים להשתדל לראות את נרות החנוכה ולשמוע את הברכות על הדלקתן. והטעם, מפני שיש אומרים כי אף שהם יוצאים ידי עצם חובת ההדלקה בהדלקה שמדליקים בביתם, מכל מקום ידי מצוות ההודאה על הנס לא יצאו. לפיכך, עליהם לחפש מי שצריך לברך ולהדליק, או אשכנזי שנוהג להדליק בברכה, ולשמוע את ברכותיו, ולכוון לצאת ידי חובת ברכת "על הנסים", וביום הראשון גם ידי ברכת "שהחיינו".

בית המשפט החילוני אינו דואג לעגונות
שנים רבות מתנהלת מתקפה קשה כנגד בתי הדין על שאינם פותרים את בעיית העגונות. מנגד, נשמעת הטענה כי בית המשפט החילוני הוא אשר מפריע לבית הדין להפעיל את סמכותו ולמנוע עגינות.

לאחרונה פורסם מקרה של זוג שהתחתן במונקו לפני עשרים ואחד שנים, ונפרד בגירושים אזרחיים לפני ארבע שנים, אבל הבעל לא הסכים לתת לאשתו גט. כיוון שהבעל מרבה לבקר בישראל, האשה הגישה בקשה לפני בית הדין, כי אחר הביקור הבא של הבעל בארץ לא יתנו לו לצאת עד שיתגרש ממנה כהלכה. בית הדין נענה לבקשתה, והוציא צו עיכוב כנגד הבעל.

אולם הוא פנה לבית המשפט העליון, שהכריע ברוב דעות של שני שופטים חילוניים - אילה פרוקצ´יה ויהונתן עדיאל, כי "דרך זו להפעלת סמכויות בית הדין אינה יכולה להתקבל", ו"סמכויות בתי הדין הרבניים בישראל בענייני נישואים וגירושים, אינן משתרעות על יהודי העולם כולו". האיש נסע לדרכו, והאשה נותרה בכבליה.
את דעת המיעוט כתב השופט הדתי אליקים רובינשטיין, אשר לדעתו יש לבית הדין סמכות לשלול את חירותו של הבעל אחר שהוא שלל את חירותה של אשתו.
לאחר שביקרתי בעבר את עמדותיו של מר אליקים רובינשטיין, הנני שמח להזכירו לשבח.

מסקנה ושאלה
עוד עולה ממקרה כאוב זה, כי הטענות כאילו השופטים פוסקים לפי איזו אמת אובייקטיבית הן משוללות יסוד. כל שופט פוסק על פי הערכים שלו. וכאשר בית המשפט מורכב מרוב חילוני שמאלני - החלטותיו בהתאם.

האם ארגוני הנשים יערכו כעת הפגנה כנגד בית המשפט העליון, כפי שהם מקיימים תדיר מול בתי הדין?

´שנות דור ודור´ - אלבום כתבי יד מגדולי הדורות האחרונים
הגיעו לידי שני כרכים גדולים ומהודרים, ובהם צילומים של מכתבים וכתבי יד מאת גדולי הדורות האחרונים - בעיקר מגדולי ליטא ותנועת המוסר - בהוצאת ´ארטסקרול-מסורה´. מתוך המכתבים ניתן ללמוד טפח נוסף וייחודי מאורחות חייהם של גדולי ישראל. המכתבים מובאים בצילום מכתב היד, ובמקביל באותיות דפוס ברורות. לפני המכתבים מובא רקע על חיי הכותבים ועל האירועים שעליהם נסובו המכתבים.

מעניין היה לשמוע את ניתוחיהם של גרפולוגים לכתבי היד של מאורי ישראל הללו. בין הגדולים שמכתביהם מופיעים: הרב ישראל סלנטר, רבי שמואל סלאנט, רבי יצחק אלחנן, הנצי"ב, האדר"ת, מהרי"ל דיסקין ועוד רבים.

חיפשתי מכתבים ממרן הרב קוק זצ"ל, אך לא היו. אולם נאמר לי כי המכתבים הללו אינם אמורים להקיף את כל גדולי הרבנים לפי מעלתם, אלא מכתבים שקיבץ במסירות רבה רבי ראובן דוב דסלר ממה שנזדמן לידו.

כיצד נחשבו הרב קוק והרב זוננפלד בעיני גדולי ישראל
מכל מקום, על פי המפתח שבספר בקשתי לראות כיצד התייחסו גדולי ישראל לרב חיים יוסף זוננפלד, רבה של העדה החרדית בירושלים: האם הכתירוהו כרבה של ירושלים או רק כאב"ד בירושלים, היינו אב"ד של העדה החרדית שפרשה מכלל קהילת ירושלים, שרבה היה כידוע מרן הרב קוק זצ"ל.
התעוררתי לכך, מפני שלפני כחודשיים הזדמן לידי עיתון ´בקהילה´ ובו מאמר על הרב אשלג (בעל הסולם) מאת כתב אחד שמשפחתו קוק, ובו הכתיר את הרב חיים יוסף זוננפלד זצ"ל לרבה של ירושלים. חשבתי לעצמי, מן הסתם אותו כתב הוא מבני משפחתו של מרן הרב זצ"ל, ואיך לא נזהר בכבודו של קדוש ישראל מרן הרב קוק זצ"ל, והכתיר את מתנגדו לרבה של ירושלים, למרות שרבנותו לא היתה מקובלת על רוב גדולי ירושלים, רבניה ומוסדותיה.

ואכן מצאתי כי באף מכתב לא הוזכר הרב זוננפלד כרבה של ירושלים, אלא רק אב"ד בירושלים. כך כתב אליו הרב ברוך בער מקאמניץ בסביבת שנת תרפ"ו (כרך א´ ע´ רפח), ורבי שמעון שקאפ (כרך ב´ ע´ רמו). והרב ליב חסמן כותב אליו בתארי כבוד, אבל אפילו אינו מזכיר שהוא אב"ד בירושלים. גם אל הרב ראובן בנגיס שירש את מקומו כותב הרב איסר זלמן מלצר "ראב"ד לעדת אגודת ישראל פה עיר הקודש ירושלים".

לעומת זאת ישנו מכתב אחד מאת החפץ חיים, שמופנה אל הרב קוק ועוד שני רבנים גאונים, ובו הוא כותב במפורש "אב"ד דעיה"ק ירושלים ת"ו" (כרך א´ עמוד רנח).
כמובן יש עוד מכתבים רבים מאוד, חלקם הובאו בספר ´אגרות לראי"ה´, מהם עולה בבירור כי בעיני גדולי הדור היה הרב קוק רבה של ירושלים ואח"כ של ירושלים וארץ ישראל.

אגב, את ההסכמה הראשונה לפירוש הסולם קיבל הרב אשלג מאת הרב קוק, והיא נדפסה בראש ההסכמות. בנוסף לכך קיבל הרב אשלג הסכמה מהרב חרל"פ, תלמידו המובהק של הרב קוק.
test770