בשבע 122: מכתבים למערכת

, ג' בטבת תשס"ה



לא צריך בנות בצבא
(בתגובה למכתב למערכת 'כן, בנות בצריח', גיליון 121)
הצטערתי לקרוא את מכתבו של מר אלי מייזליש, שטען כי מי ששירות הבנות מפריע לו, צריך לבדוק את עצמו.
כאבו של התותחן או השריונר ההסדרניק אינו אי הנעימות שהמפקד שלו הינו אישה, אלא על עצם הערבוביה של גברים ונשים בצבא. ציבור הולך וגדל בארץ שמקפיד על שמירת מצוות כראוי ונשמע לפסיקת הרבנים שבין היתר אוסרות את גיוס הבנות לצבא. לא מדובר ברבנים החרדים בלבד, אלא גם ברבנים מהציבור הדתי לאומי. פסיקות אלו ניתנו עוד לפני עידן 'הבנות הקרביות' .
בעניין הכוח הפיזי של גבר ואישה טוען הכותב שההכרעה בקרב תלויה בשיקול הדעת של המפקד. אך הוא שוכח לציין שהמפקד הקרבי לא נמצא במשרד הממוזג, ושיקול הדעת ניתן בד"כ תוך מאמץ פיזי, שקשה יותר לבנות.
המפקדות שמייזליש משתבח בהן, הן מפקדות שסרגלי ההישגים שלהם עוגלו, והמערכת אינה בוטחת בהן. עובדה שהן שומרות עלינו בגבולות השלום בלבד.

נחמיה מרגלית, בית שמש


האשם האמיתי
(בתגובה למכתב למערכת 'שעיר לעזאזל', גיליון 120)
המצב ברפיח הוא בלתי אפשרי, טוענת הכותבת: ציר שרוחבו כמה עשרות מטרים בין רפיח הישראלית ורפיח המצרית. היא תולה את האשמה בביילין ובפרס, מובילי הרכב אוסלו.
אלא שאת ההסכם ברפיח לא עשו חברי אוסלו, אלא ראש הממשלה מנחם בגין וחבריו.
אנשי אוסלו הם שועלים קטנטנים לעומת השועלים הגדולים, בגין ושרון.
מתי הצבור יבין זאת סוף סוף?
משה בן-דוד, טבריה



בלי עבר - אין עתיד
(בתגובה ל'אצלנו בחצר', גיליון 121))
הזדעזעתי לשמוע כי במעשה ברוטלי של הרס עצמי עלו דחפורים על אתר חשמונאי באזור מודיעין ועל הריסות את השרידים של כפר יהודי עתיק .
העמותה המקומית שפנתה לנשיא המדינה, בניסיון נואש למנוע את ההרס – לא נענתה,
ורשות העתיקות מיהרה לוותר לקבלנים שמבקשים לבנות.
במקום לשמר את האתר, שכלל בית בד גדול לייצור שמן ומקווה טהרה , הכחידו את השרידים היקרים , החד-פעמיים . רשות העתיקות מתכננת גם להרוס שרידי ישוב חשמונאי נוסף וייחודי, ליד מחלף בן שמן.
האם הקמנו מדינה ורשות עתיקות על מנת להגיע לתוצאה מזוויעה זו של הרס ההיסטוריה היהודית? מה נשיב כאשר ישאלו אותנו יום אחד היכן הם ההוכחות לקיומה של ההתיישבות יהודית ולזכותנו על הארץ הזאת?

שמואל פישר, פתח תקוה


הפגנה זה לא פיקניק
ככה לא נאבקים על ארץ! ככה לא נאבקים על בית ! אפילו על מקום עבודה נלחמים יותר ברצינות.
כל ילד חש בטבעיות מתי אדם באמת נחוש להגן על היקר לו מכל וממילא מבין כי מדובר בדבר בעל ערך אמיתי. אבל ההפגנות החינניות שלנו נראות יותר כמו פיקניק של אנשים שיש להם קצת זמן פנוי.
שכנים וחברים תושבי לוד - שאני מניחה שמייצגים רבים אחרים - כלל לא שמעו על המאבק, אך ראו את השתיים וחצי משפחות המוכנות להתפנות בטלוויזיה והם בטוחים שזה מיצג...
כל עם נורמלי שמגרשים אותו מאדמתו יצעק, יבכה יתפלל, יעצור את המדינה כולה -לפחות כמו שעושה אדם נורמלי שנסגר לו המפעל.
הגיע הזמן שנתעורר.
נעה בן דוד, לוד


יש עוד נושאים

דווקא כאחד שרואה את עצמו נאמן לארץ ישראל. מרשה אני להעיר לכם על ההתרכזות לעתים רק בנושא תכנית ההתנתקות, ובייחוד בכותרות העיתון בעמוד הפותח. אם יש בגוף העיתון כתבות יפות במגוון נושאים, מדוע להביא רק את הכתבות העוסקות בתכנית ההתנתקות? וכי אנו יהודים של נושא אחד? עם כל חשיבותה ומעלתה הגדולה של ארץ ישראל ששקולה ככל מצוות התורה, עדיין יש עוד נושאים בעולם הראויים להתייחסות.

מניסיון אני יודע שדווקא כשנהיה מגוונים יותר, תתקבל דעתנו הצודקת והאמיתית לגבי שלמות ארץ ישראל והאיסור לוותר על אף שעל ממנה.


אברהם מלמד, ערד



מינוי פינוי
מעולם לא הסכים הממסד הביטחוני החילוני לכלול בשורותיו אלוף פיקוד מרחבי דתי. לפתע, כשרוצים לצור על מספר יישובים שהינם דתיים ברובם, מחפשים דווקא את הדתי (האלוף יאיר נווה) ואומרים לו: "בוא, דווקא אנחנו כן רוצים אותך! כמה מחברך למגזר התנחלו בעצים הגבוהים, קח מקל של מטאטא ותוריד אותם אחד אחד, טוב? נעל אותם בכלובים שהכנו לך, ותודיע לנו כשסיימת".
במקומו של האלוף יאיר נווה, הייתי מסרבת להצעה הלא-מלבבת הזו בשאט-נפש.
סוזי דים, רחובות













צימוקים לשבת:
1. וילנאי, ברק, רמון. אבודה 2004.
צדיקים. עושים הכל שלא על מנת לקבל פרס.
2. הקואליציה של שרון.
מעשה מרקבה.
משה טאו
רחובות