בשבע 122: פנים אל פנים

סוף סוף הסכים שרון להסביר לציבור את נימוקיו לתוכנית ההתנתקות ● ראש הממשלה הכה את המתנחלים בנשק שלהם, ושכנע ילדה בת 11 בפגישה פנים אל פנים ● אם החרדים יצטרפו לממשלה, הם ישאו באחריות לתכנית ההתנתקות

עמנואל שילה , ג' בטבת תשס"ה

שלשה נימוקים עיקריים השמיע עד כה ראש הממשלה אריאל שרון ברבים, כדי להסביר את המפנה המוזר בעמדותיו שהוליד את תוכנית ההתנתקות: א. זה מה שהחלטתי. ב. אני ראש הממשלה והאחריות היא עליי. ג. לא יעזור לכם כלום, זה מה שיהיה.

התושבים המיועדים לעקירה, ועוד רבים מתומכיו-לשעבר של שרון, משתוקקים לשמוע ממנו נימוקים רציניים קצת יותר. שרון נקרא לא פעם להישיר מבט אל תושבי גוש קטיף, לבוא ולהסביר להם איך דווקא הוא, שכל השנים דחף אותם לבנות ולנטוע למרות המחיר הכבד, מסוגל לנהוג בהם כך. האם אינו מבין שבכך הוא פוגע אנושות במעט שעוד נותר בדורנו מהרוח הציונית החלוצית?
אנשים ששרון שידל אותם להתיישב בעזה לאחר שנעקרו על ידו מימית, תוהים כמה עוד פעמים הוא חושב שיש לו זכות מוסרית לעשות להם את זה.

רבים תמהים מה יש לשרון להשיב על מה שטוען האלוף עמידרור, ובעצם כל בעל שכל ישר: שהנסיגה תפיח רוח ניצחון בארגוני המחבלים, תוכיח להם שוב שישראל נכנעת לטרור, ותעמיד לשימושם אזור קרקעי נרחב שבו יוכלו לשדרג את הכוח המזוין שלהם. רוח גבית לטרור, לא כך אמר הרמטכ"ל?
שרון מתחמק מכל דיון ענייני גם בהיבטים אחרים של תוכנית ההתנתקות: ההישענות המסוכנת על הסיוע המצרי בציר פילדלפי, אחריותה העתידית של ישראל לגורלם של ערביי עזה גם לאחר הנסיגה, והאיום על עתודות המים של אקוויפר ההר הצפוני. הוא לא הסביר עד היום מדוע בשביל להתנתק צריך לעקור גם את יישובי צפון הרצועה, ובכך ליצור תקדים חמור של נסיגה עד למטר האחרון. הוא לא התמודד עם בעיית חילול בתי הכנסת ובתי הקברות.

ראש הממשלה לא הציג פתרון לבעיות הקשות שיציקו לנו גם לאחר שנתכנס מאחורי הגדר: טילי הקסאם המשתכללים, והאיום החדש של מנהרות התופת. הוא לא יישב את הסתירה בין טענתו שהנסיגה מבטיחה תמיכה אמריקנית בעתידם של גושי ההתיישבות, לבין אמירות הפוכות בעליל שמשמיעים לא רק האמריקנים אלא גם שרים בכירים בממשלתו. הוא לא הסביר למצביעיו הימניים איך מלאו לבו לקבל את תמיכתם על יסוד התנגדות לתכנית מצנע, ואחר כך לעשות בדיוק את מה שמצנע הציע, וגרוע מכך.
כל התהיות הללו, ועוד רבות אחרות, מתכנסות לשאלה גדולה אחת: למה? למה בעצם להתנתק? מה זה ייתן? ולמה זה שווה את המחיר הכבד הכרוך בזה?

עד היום שרון שתק, והתקשורת, שתפקידה לשאול בשמנו, לא התאמצה להפר את שתיקתו. כלבי השמירה של הדמוקרטיה העדיפו לעסוק בעניינים עקרוניים כמו הספין העדכני לגבי מספר המתנחלים שכבר פנו למנהלת בשיא, או לעקוב בדריכות אחר רמת ההסתה נגד שרון וחומרת האיום על חייו.
לא עוד. ביום ב' השבוע נפל דבר. שרון יצא אל העם, והשמיע את נימוקיו המפורטים באוזניה של נעמה רוטבנד, ילדה בת 11 מקיבוץ עלומים. גנרל שרון הוכיח שוב את גאונותו הטקטית, כאשר הכה את המתנחלים בנשק שלהם: שיחה פנים אל פנים. הוא התפנה מכל עיסוקיו והקדיש מזמנו לילדה החמודה, שמתנגדת להתנתקות מתוך הזדהות עם מורותיה הגרות בגוש קטיף (איפה בית הספר הזה שבו ילדים רוחשים אהדה כזאת למוריהם?).

ולא שזה היה קל. מלכתחילה נקבעו לפגישה 25 דקות בלבד, אך הילדה התגלתה כנראה כמתנגדת התנתקות עיקשת, וראש הממשלה נאלץ להקדיש 20 דקות נוספות כדי לערער את נחישותה. בתום 45 דקות ארוכות הצליח ראש הממשלה לטעת ספקות בלבה של נעמה. כשיצאה אמרה ל'ידיעות אחרונות': "עכשיו אני ממש בהתלבטות לגבי תוכנית ההתנתקות. אני כבר לא יודעת אם אני נגד. הוא הצליח לבלבל אותי".
חבל שמתוך שלל נימוקיו המשכנעים של שרון הביא לנו העיתון רק את המשפט הבא: "ההתנתקות היא ללא ספק דבר מאוד קשה, ואני מאוד אוהב את האנשים שם". מצד שני, לאחר ששרון ניסה את נימוקיו על נעמה, ואף זכה להצלחה לא מבוטלת, יש לקוות שבקרוב הוא יציג אותם לכולנו.

המבחן של יהדות התורה

חברי הכנסת של יהדות התורה הצביעו כאיש אחד נגד תוכנית ההתנתקות, אך מייד לאחר ההצבעה הם מיהרו לרכך את הרושם שנוצר, והסבירו בתקשורת שאולי היו מצביעים אחרת אם גורל התוכנית היה תלוי בהם. כעת, במידה לא מבוטלת, גורל התוכנית תלוי בהם, ולכן גם הגיעה שעת האמת שלהם.
גדולי תורה רבים מתנגדים חד משמעית להתנתקות. לא רק הרב שפירא והרב אליהו. ידועה דעתו העקבית והנחרצת של הרבי מלובביץ'. רבים מחברי מועצת גדולי התורה, ובראשם הרב מערלוי, מתנגדים לכל החזרת שטחים. לאלה מצטרף גם הרב עובדיה יוסף, שלמרות כל הפיתויים נשאר איתן בעמדתו שהנסיגה מסכנת נפשות.

הנסיגה כרוכה בגזל בתיהם ורכושם של אלפי יהודים טובים, שכעת ברור גם שלא יפוצו כראוי. הנסיגה כרוכה בחורבנם של עשרות בתי כנסת ובתי מדרש, ובביטול תורה חמור של מוסדות תורה רבים שייצאו לגלות ח"ו. הנסיגה כרוכה באיסור 'לא תחנם' - לא תתן להם חניה בקרקע. תושבי גוש קטיף, ברובם הגדול, הם אנשים מאמינים, אוהבי תורה ושומרי מצוות במסירות נפש, גם אם לא הורגלו להצביע ג'. לזכותם של תושבי גוש קטיף עומדת גם הצלתם של רבבות אלפי ישראל מאיסורי אכילת שרצים, בזכות השיטה שהמציאו לגידול ירקות עלים ללא תולעים. חקלאי גוש קטיף גם שומרים שמיטה בהידור, באופן שגדולי תורה כמו רבי שלמה-זלמן אוירבך סמכו עליו את ידיהם, ועליהם נאמר "גיבורי כוח עושי דברו".

התרעומת המוצדקת או לא שיש לאנשי יהדות התורה כלפי נבחרי ציבור דתיים-לאומיים אינה יכולה להצדיק גישה שדואגת רק לאנ"ש ודורסת את הזולת. תושבי גוש קטיף לא הרעו לחרדים, ונציגם בממשלה צבי הנדל פעל רבות גם לטובת ישיבות שאינן ציוניות.
ללא תמיכת החרדים אין לשרון ממשלה. וגם אם יוכל להסתדר בלעדיהם, אסור להם לקחת חלק בקואליציה שכל עניינה הוא תוכנית ההתנתקות. לא במקרה אנשי הליכוד הסכימו לקואליציה עם העבודה רק אם גם החרדים יישבו בה. הם רוצים הסכמה לתוכנית ההתנקות משלמי אמוני ישראל. נרצה או לא, כך תתפרש הצטרפות החרדים לקואליציה. והרי היתה לשרון קואליציה, אשר פורקה רק בגלל שלא היה בה רוב להתנתקות. שרון מכריז במפורש שזו תהיה קואליציית ההתנתקות. כל מי שמצטרף עכשיו לקואליציה נושא באחריות לגירושים של אלפי יהודים, הם ונשיהם וטפם. הוא גם נושא באחריות לעימות מסוכן בין אחים, שעלול חלילה להסתיים בקורבנות.

ולא יועילו דיבורים כמו "ממילא זה יקרה גם בלעדנו". אם ה"ה ליצמן, רביץ, גפני, אייכלר, פרוש והלפרט מאמינים שההתנתקות היא מעשה ראוי - עליהם להיות אמיצים ולהצהיר על כך. אם לא - שלא יתחבאו מאחורי תירוצים.

ולהווי ידוע: כל מי שתומך בחוק ליישום ההתנתקות (שמכבסת המילים מכנה אותו חוק פינוי-פיצוי) גורם נזק עצום לתושבי גוש קטיף וצפון השומרון בגופם ובממונם, ונותן את ידו לעקירתם. מי שמציג זאת אחרת הוא מתעתע שמפחד לחשוף את דעותיו האמיתיות.