בשבע 122: כולה שלי

בישיבת הוועדה למינוי דיינים לפני קרוב לחודש, נכשל הנסיון של ש"ס ויהדות התורה לחלק ביניהן את כל העוגה, ולרחוק לחלוטין את מועמדי הציונות הדתית.

חגי הוברמן , ג' בטבת תשס"ה

נציגי הדיל החרדי סירבו לתמוך אפילו במועמד שזכה לציון הגבוה ביותר, בגלל היותי ציוני – דתי. ח"כ סלומיאנסקי : אני לא מבין איך הרבנים הראשיים לישראל נותנים את ידם למחיקתו של מגזר שלם. ובנתיים, בגלל תוצאת התיקו , תפקידי הדיינים נותרו לא מאוישים . החרדים מקווים להצליח יותר בסיבוב הבא, בזכות כניסתם לקואליציה

כל מי שנזקק, לא עלינו, לשירותם של בתי הדין הרבניים, יודע עד כמה ייסורים וסבל כרוכים לפעמים במוסד הכל-כך חיוני הזה. כל מי שנזקק אי פעם לטיפולו המסור של דיין, שהוא במעמד של שופט, יצא לא פעם בתחושה רעה וברגשות זעם. כל מי שנזקק אי פעם למוסד הזה יודע עד כמה מחסור של דיין אחד יכול ליצור סחבת מתמשכת, שהביטוי 'עינוי דין' עדין לתיאורה.

"בתי הדין הרבניים בחיפה ובתל-אביב פועלים בהרכבים חסרים" - אומר מנהל בתי-הדין הרבניים, הרב אלי בן-דהאן, "ובעקבות כך נדחים דיונים. החלטות שצריכות להתקבל בהרכב מלא של שלושה דיינים לא מתבצעות. מדובר בנושאים אישיים מאוד כמו תביעות גירושים ומזונות. כל תביעה כזו צריכה להיות נדונה בהרכב של שלושה, ולא תמיד ההרכבים נמצאים. זה גורם נזק לא יאומן למערכת של בתי הדין הרבניים. אנשים מתלוננים, ולנו אין מה לענות. כי הם צודקים".

שתי החמישיות
לפני כחודש, בט' כסלו, התכנסה הוועדה למינוי דיינים, לאשר מינויים של שישה דיינים חדשים, שהיו עשויים לפתור את הבעיה.
מאז קום המדינה, נקבע כי הוועדה למינוי דיינים, כמו הוועדה למינוי שופטים, בנויה לפי מפתח שחלקו פוליטי וחלקו ענייני. 10 חברים בוועדה: שניים מהם שרים; שני ח"כים - אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה; שני נציגי לשכת עורכי-הדין; שני דיינים המייצגים את בתי-הדין ושני הרבנים הראשיים לישראל. 10 כמו כל מספר זוגי, הוא מספר שמזמין תיקו בעייתי. באורח פלא, לכל אורך שנות המדינה לא נוצרה בעיה כזו. תמיד נוצרו קואליציות אד-הוק בתוך הוועדה, שנתנו את הרוב לצורך ההחלטה.
יו"ר הוועדה, באורח קבע, הוא שר המשפטים. כך אירע שיו"ר הוועדה הנוכחית למינוי דיינים, עד לפני שבועיים, היה יוסף לפיד, יו"ר תנועת שינוי האנטי-דתית המוצהרת. דווקא הנקודה הזו, כפי שיסתבר בהמשך, לא היתה המכשול העיקרי שעמד בפני פעילות הוועדה. שני חברי הכנסת הם ניסן סלומיינסקי מהמפד"ל, ומנהיג ש"ס אלי ישי. סלומיינסקי, כשנבחר, ייצג את הקואליציה. ישי נבחר כנציג האופוזיציה. מן האירוניה היא, שהשניים יוכלו ככל הנראה להישאר גם בהמשך בתפקידם כמייצגי הקואליציה והאופוזיציה - אבל בהיפוך תפקידים... השר לפיד, כידוע, איבד עם פיטוריו את מקומו בוועדה וכיו"ר הוועדה, אולם עד כה הממשלה לא מינתה לו מחליף. חברת הוועדה, השרה ציפי לבני, עשויה להתמנות כיו"ר הוועדה, אם תקבל כמתוכנן את תיק המשפטים.
לשכת עורכי הדין בחרה כבר לפני שנה את עוה"ד בן-ציון לנגנטל (אביו של ח"כ לשעבר נחום לנגנטל), איש מובהק של הציונות-הדתית, ואת עו"ד שרון שנהב, כנציגיה בוועדה. שני נציגי הדיינים הם הרב חגי איזירר והרב שלמה בן-שמעון. הרב איזירר מוכר כעושה דברו המובהק של הרב אליישיב, מנהיג הפלג הליטאי במגזר החרדי (שדגל התורה בסיעת יהדות-התורה היא הזרוע הפוליטית שלו), ואת הרב שלמה בן-שמעון, דיין ותיק בבית-הדין הרבני, המוכר כעושה דברו של מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף, לא פחות מאלי ישי.
ההרכב הזה של הוועדה יצר נציגות לכל אחד מהמגזרים הדתיים המרכזיים בישראל: יהדות-התורה על פלגיה, החרדים הספרדים (ש"ס) והציונות-הדתית.

25 מועמדים לכל מקום

שלושה תקנים של דיינים התפנו לקראת תחילת השנה. שלושה דיינים היו אם כן, אמורים להיבחר בידי הוועדה. לקראת כינוס הוועדה, שתוכנן תחילה עוד בחודש תמוז אשתקד, התברר כי בשבועות הקרובים עתידים לסיים את תפקידם עוד שלושה דיינים, האמורים לצאת לפנסיה. יו"ר הוועדה החליט כי הוועדה, אם היא כבר מתכנסת, תבחר את כל ששת הדיינים החדשים, וכך תחסוך לעצמה את הצורך להתכנס מחדש בתוך זמן קצר. את ששת המקומות הללו ניתן גם היה לחלק בצורה הוגנת בין שלושת המגזרים הנ"ל, שני דיינים לכל מגזר. זו, מכל מקום, היתה התחושה של השרים ונציגי הציונות-הדתית כשהוועדה עמדה להתכנס. כך גם היה תמיד בעבר.
על ששת המקומות התמודדו לא פחות מ-150איש. "אני לא זוכר תופעה כזאת בעבר" - אומר חבר הוועדה, ח"כ ניסן סלומיינסקי. לכולם היה ברור כי אם תצטרך הוועדה כולה לדון בכל אחד ואחד ממאה וחמישים המתמודדים, עתידים עוד הרבה ראשי ממשלה להתחלף בישראל עד שתזכה לסיים את עבודתה.
לכן הוחלט, בהסכמת כולם, על נוהל מקוצר: הוועדה תחולק לשתי ועדות משנה לסינון המועמדים. כל אחת מוועדות המשנה תבחן מחצית מהמתמודדים, כ-75 איש, תעניק לכל אחד מהם ניקוד, ואחרי מיון ראשוני של סינון כשלושים איש, תבצע גם מיון פנימי. בסופו תגיש רשימה של עשרת בעלי הניקוד הגבוה ביותר. כך שבפני מליאת הוועדה תוגש לבסוף רשימה של כעשרים רבנים, מהם ייבחרו ששת הדיינים החדשים.
הנוהל הזה, כאמור, היה מוסכם על כולם. סוכם גם ששמות הרבנים שיוגשו יהיו בהסכמה מלאה של חברי ועדות המשנה. ועדת משנה אחת כללה את הרב שלמה בן שמעון, עוה"ד שרון שנהב, וח"כ ניסן סלומיינסקי. הוועדה השנייה כללה את הרב הדיין חגי איזירר, ח"כ אלי ישי, ועו"ד בנצי לנגנטל. שאר חברי הוועדה, שני השרים ושני הרבנים הראשיים, יכלו להשתתף כרצונם בכל אחד מהדיונים.

התרגיל של החרדים

מכאן ואילך החל הסיפור הקפקאי, הפארסה הבלתי תיאמן, שגרמה לכך שבסופו של דבר לא נבחר ולו דיין אחד. הסיפור הזה גם חשף ברבים את קלונם של הרבנים הראשיים לישראל, ובמיוחד את הרב יונה מצגר, שהתגלו כעבדים נרצעים של המגזר החרדי, ללא יכולת חשיבה ושיפוט עצמיים מינימליים.

הוועדה הראשונה (נקרא לה כך רק לצורך הכתבה), זו של בן-שמעון שנהב וסלומיינסקי, פעלה בזריזות. היא ראיינה כל אחד מהמועמדים, ובחנה את מכלול הנתונים שלהם, כמו ניסיון קודם. איש מהם לא היה דיין בעברו, אבל רבים מהמועמדים, בעיקר אלו מהמגזר הציוני-דתי, ישבו בבתי דין לגיור, וחלקם ישבו בבתי-דין לממונות. היו גם כאלו ששימשו כעוזרי דיינים.
בסופו של דבר, אחרי שכל אחד קיבל ציון אישי מא' ועד ד', נבחרו שלושים איש שקיבלו ציון א'. לאותם שלושים נערך מיון נוסף, ממנו הורכבה רשימה של תריסר מועמדים, שלגביהם היתה הסכמה של כל חברי הוועדה.
בצוות השני, שבו היה רוב חרדי, העבודה התמשכה והתמשכה. זו היתה גרירת רגליים לא מובנת, אותה הוביל ככל הנראה הרב חגי איזירר, שהיה בעברו ר"מ בישיבת הכותל, איש הציונות-הדתית. הוא מונה כדיין בלחצו של הרב אליישיב, והמחויבות שלו כיום היא רק לרב אליישיב. אחרי כל ההתמשכות הזו הם סירבו לבצע מיון משני, והעבירו לוועדה את רשימת כל שלושים השמות של המיון הראשוני. רובם נמנו על המגזר החרדי.
כשנוכחו חברי הוועדה הראשונה שחבריהם עשו להם 'תרגיל', החליטו גם הם להגיש את כל 30 השמות של המיון הראשוני. כך נאלצה הוועדה למינוי דיינים להתכנס ולבחור 6 דיינים מתוך 60 שמות, משימה כמעט בלתי אפשרית.


מסכת של דחיות
בכל אותה עת שוועדות המשנה עשו את עבודתן, ניסה השר לפיד לקבוע מועד לכינוס הוועדה. בכל פעם היה זה גורם אחר, בדרך כלל חרדי, בדרך כלל מישהו מהרבנים הראשיים, שביקש דחייה. תחילה כאמור דובר על חודש תמוז. אח"כ ביקש מאן דהוא דחייה עד אחרי תשעה באב. ואז נזכרו שאחרי תשעה באב מתחיל 'בין הזמנים' וראשי הישיבות בחופש. קבעו לחודש אלול, ושוב ביקש מישהו לדחות. נקבע מועד חדש - בחשוון. הרב עמאר בדיוק יצא לחו"ל, ושוב נדחה הדיון כי לא ניתן לקיים דיון ללא הרב הראשי המכהן גם כנשיא בית-הדין הגדול. התחושה בקרב רוב חברי הוועדה היתה, שהחרדים ממתינים להתפתחויות פוליטיות בנושא ההתנתקות, שירחיקו את השר לפיד מהממשלה, וממילא גם מהוועדה. (הם כמובן לא יכלו לשער שזמן קצר אחרי הדיון אכן יעזוב השר לפיד בסופו של דבר את הממשלה, בנסיבות מוזרות).
בראש-חודש כסלו,14.11, פקעה סבלנותו של השר לפיד. הוא הודיע כי עד סוף אותו שבוע יש להגיש את כל השמות, והן אלו שיידונו בישיבה שלפיד קבע לה מועד סופי: יום שני, ט' כסלו, .22.22
"זמן קצר לפני הישיבה", מספר ח"כ סלומיינסקי, "באו הנציגים החרדים בדרישה חדשה: הם מבקשים להוסיף שני תקנים נוספים, ולבחור 8 דיינים. השר לפיד התקשר אלי ואמר לי שהוא מתקשה להבין: מה פתאום שני תקנים נוספים? הסברתי לו שזו אחת הדרכים של החרדים להשתלט על המהלך. תמיד בחירת הדיינים נעשתה בכפולות של שלוש, כיוון שכל הרכב דיינים הוא של שלושה, למנוע מצב של תיקו. לפיד דחה את דרישתם על הסף".
בדרך כלל, לקראת בחירות מסוג זה, של שופטים או דיינים, מתקיים סוג מסוים של הידברות בין הצדדים השונים, כדי להגיע להבנות מוקדמות. הבנות כאלו מקילות בדרך כלל את הליך הבחירה, ודואגות לכך ששום מגזר לא יקופח וכל אחד יקבל את חלקו הראוי. הפעם, למרבה ההפתעה, כל הניסיונות של אנשי הציונות-הדתית להגיע להבנות מוקדמות עם נציגי החרדים, נכשלו. הנציגים החרדים פשוט סירבו לכל דו שיח או מגע.
החשבון שלהם היה פשוט: חמישה מחברי הוועדה הם חרדים (שני הרבנים-הראשיים, שני הדיינים וח"כ אלי ישי). החמישה האחרים אינם מגובשים. יש בהם כיפות סרוגות בצד חילונים. נעביר נציג אחד לצידנו, כך חשבו החרדים, והניצחון שלנו. כך נוכל למנות רק את אנשי שלומנו, ו'למחוק' את הציונות-הדתית.
שבוע לפני כינוס הוועדה התבררה לח"כ סלומיינסקי, הנציג הבכיר של הציונות הדתית בוועדה, התוכנית כולה: החרדים הצליחו ככל הנראה לשכנע את השרה ציפי לבני לתמוך במועמדים שלהם. כשלרשותם רוב של שישה מול ארבעה, הם תכננו לבחור 3 דיינים מהזרם החרדי-אשכנזי, ושלושה מהזרם של ש"ס. בלי שום נציג של הציונות-הדתית. מה היו השיקולים של השרה לבני? היא ראתה עצמה, ככל הנראה, כנציגה של ראש-הממשלה להמשך שמירת הקשר הטוב עם הסיעות החרדיות, פוטנציאל קואליציוני לכל התפתחות שלא תבוא. לשם כך היתה מוכנה, אולי בלי להיות מודעת להשלכות המלאות של החלטתה, לתת יד לטרפוד בחירת דיינים המזוהים עם הציונות-הדתית.
"ואני רוצה להגיד לך במלוא הכנות, שבכל הקשור לטיב הדיינים, המועמדים מהזרם הציוני-דתי היו שופרא דשופרא" - אומר ח"כ סלומיינסקי - "45 מועמדים היו מהזרם שלנו. כולם מעולים גם מבחינת הידע התורני, גם מבחינת יכולת הפסיקה. לכולם היה ניסיון עשיר בעבודה שוטפת. חלקם היו בבתי-הדין לגיור. ובנוסף לכך מדובר באנשים בעלי מאור פנים, עם הבנה בנושאים כספיים החשובה כשמדובר בבתי-דין לממונות. על חלקם אני מוכן להעיד שהם היו לפחות ברמה אחת מעל האחרים. בקרב המתמודדים החרדים לא היו אנשים בולטים. מבין המתמודדים אנשי הציונות הדתית היה ברור שהם בעלי הבנה איך לנהל את המערכת באופן שיביא לקידוש ה'. מדובר באנשים בעלי יכולת הידברות עם הציבור החילוני, והבנה בבעיות של אלימות במשפחה, עגינות, סכסוכים וכו'. אנשים שיודעים לגמור עניין ולא למשוך את הדיון עוד ועוד תוך גרימת עינוי מיותר למתדיינים".
וגם, חשוב לציין, רובם בוגרי צבא, שחלקם משרת עד היום במילואים.
הדבר בא לידי ביטוי בציונים שהעניקו להם ועדות המשנה. שניים מהמתמודדים קיבלו ציון א' פלוס, ואחד מהם, הרב ציון אילוז מבאר-שבע, ראש כולל הדיינות בכרם-ביבנה, קיבל ציון א' פלוס-פלוס. לא היה ציון גבוה מכך.
למחרת התקשר סלומיינסקי ללפיד, וסיפר לו על המזימה. לפיד קצף: "אני לא אהיה יו"ר ועדה שתמנה רק דיינים חרדיים", קבע תוך דפיקה עזה על השולחן. הוא פנה לשרה לבני, ובשיתוף הנציגים האחרים שכנע אותה שלא לתמוך בהצעת הדיינים החרדיים והרבנים הראשיים, שכללה 45 שמות דיינים. לפיד, לכל אורך הדרך, לחץ לסיים את המלאכה, כדי שבתי-הדין הרבניים לא יישארו בהרכבים חסרים.
זה היה ביום רביעי. למחרת, יום חמישי ה' כסלו, היה המועד האחרון להגיש את שמות המועמדים לוועדה. סלומיינסקי, בן-ציון לנגנטל ועו"ד שנהב, שאיננה חלק מהציונות-הדתית אבל שיתפה פעולה באופן מלא עם נציגיה, התכנסו וסיכמו על הגשת שבעה שמות מועמדים: שישה ועוד אחד כ'רזרווה', למקרה שמישהו ייפסל עקב תקלה.

והתוצאה: תיקו

בט' כסלו התכנסה הוועדה. היושב ראש, שר המשפטים יוסף לפיד, מודע לתרגילים של הנציגים החרדיים, ניסה לשמור על דיון ענייני ולקדם את מטרת הכינוס. "בואו נצמצם את הרשימה", הציע. הוחלט על הפסקה של חצי שעה. החרדים התכנסו לדיון פנימי, וחזרו עם רשימה של עשרה מועמדים. בתוספת שבעת מועמדי הציונות הדתית, התבקשה הוועדה לבחור 6 דיינים מרשימה של .17
וכך עלה שם אחר שם. כל מי שהציע מועמד הפליג בשבחו. הסתיים החלק הזה, ואז הציג ח"כ סלומיינסקי: "בואו ננסה להגיע להבנות, ולשמור על החלוקה של נציגות לכל מגזר".
שוב נפסק הדיון. שוב התכנסו החרדים, וחזרו והודיעו בתום ההפסקה: "לא מוכנים להבנות. נלך להצבעה".
השר לפיד הבין שמהצבעה לא ייצא דבר. בניסיון לקדם בכל זאת משהו אמר: "אולי נדון באלו שאין עליהם מחלוקת. אני רואה למשל שלגבי הרב ציון אילוז יש הסכמה מלאה. איש אינו חולק על התאמתו לתפקיד. בואו נחליט בשלב ראשון על המינוי שלו".
ח"כ אלי ישי התערב: "אם כך, גם לנו יש שם שאנו מבקשים למנות: ישי בוכריס".
סלומיינסקי חכך רגע בדעתו ופסק: "בסדר גמור. אם תהיה הסכמה שלכם על הרב ציון אילוז, נתמוך בישי בוכריס. לפחות לגבי שניים ישנה הסכמה".
להפתעת כולם, הרבנים הראשיים התנגדו ודרשו הצבעה.
כאן לא שלט יותר סלומיינסקי ברוחו. הוא ביקש את רשות הדיבור והחל לתקוף את הרבנים הראשיים: "אין לי טענות לאלי ישי. הוא מייצג מגזר מסוים וזה תפקיד. אין לי טענות גם לגבי הרב חגי איזירר. גם הוא מייצג את שולחיו. אבל אתם, הרבנים הראשיים לישראל, מייצגים את כלל עם ישראל. איך אתם מוחקים מגזר שלם? איך אתם תסבירו זאת לאנשים שלכם? הציונות-הדתית היא הרי המגזר היחיד במדינה שתומך ברבנות הראשית, ואותם אתם פוסלים?"
דבריו נפלו על אזניים ערלות. הרבנים-הראשיים ביקשו לדון בינם לבין עצמם, וכשחזרו אחרי חצי שעה הודיעו: אנו עומדים על הצבעה.

חולקו פתקי ההצבעה. החלוקה היתה ברורה: חמשת הנציגים החרדים עמדו רק על הרשימה שלהם, של הרבנים החרדים. חמשת האחרים נותרו מאוחדים על הרשימה שגיבשו. אף אחד מהמועמדים לא קיבל רוב. הישיבה התפזרה ללא החלטה.
ומאז הכל קפוא. אין מגעים, אין דיונים. אין דיינים חדשים.
אחרי הישיבה שאל אחד מחברי הוועדה את עמיתו, דיין חרדי: "תגיד לי. כשישבנו בוועדת המשנה, הדיון היה ענייני, והצלחנו להגיע להבנות. איך זה שבוועדה עצמה פתאום כל ההבנות קרסו?" הדיין השיב לו בגילוי לב מוחלט: "בוועדת המשנה הייתי משוחרר לחלוטין. שם יכולתי לפעול על פי מצפוני ועל פי הבנתי וכראות עיני, כפי שאני באמת חושב. אבל יום לפני כינוס מליאת הוועדה קיבלתי טלפון מהרב שלי, ומרגע זה איבדתי את העצמאות. בוועדה אני חייב להצביע כפי שהרב אומר לי. מבחינתך, מרגע זה אני לא קיים".
הרבנים החרדיים, ובראשם הרב אליישיב והרב עובדיה יוסף, האמינו ככל הנראה, שיוכלו הפעם לנצל את הכוח שלהם לקבוע עובדות כרצונם, תוך רמיסת הציונות-הדתית. כך הבטיחו להם האנשים שלהם בשטח, והם התפתו להאמין שניצחונם הפעם יהיה מושלם. לכן סירבו לכל פשרה ולכל הידברות מוקדמת. לכן סירבו בכל תוקף להתייחס למועמדים חובשי הכיפות הסרוגות. דבר כזה לא היה מעולם. 10 פעמים התכנסו ועדות שונות למינוי דיינים, ובכל פעם היתה הסכמה גם של החרדים למינוי דיינים מהציונות-הדתית. מאידך, כשהרבנות הראשית היתה בידי המפד"ל, בימי הרבנים שפירא ואליהו למשל, הם מעולם לא ניסו לרמוס את המגזר החרדי, גם כשהרוב היה בידיהם והם היו יכולים למנות דיינים רק מהמגזר שלהם. תמיד ניתנו תפקידים גם לנציגי החרדים.

הרבנים הראשיים נגד הציונות הדתית
הקרע בין הרב מצגר לציונות הדתית כיום מוחלט. בחוגים רבניים שונים אפשר לשמוע על כוונות להחרים את הרב מצגר באופן טוטאלי: לא להזמין אותו לאירועים, לא להזמין אותו לכנסים, להתעלם ממנו. הרב מצגר לא קיים מבחינת הציונות-הדתית.

באופן מפתיע ואולי לא, מי שזכה לציון לשבח על תפקודו בפרשה, מצד כל הגורמים, היה יוסף לפיד. בסיומה של הישיבה קם הרב הראשי הרב עמאר, והודה ללפיד על ניהול הישיבה המכובדות והראויה, ועל האופן ההוגן שבו התייחס. מנהל בתי הדין הרבניים הרב אלי בן-דהאן מסכים: "לפיד אכן התנהג לכל אורך הדרך בצורה מכובדת ועניינית". גם בפיו של ח"כ סלומיינסקי רק שבחים על ההתנהגות של לפיד.

הרב דוד סתו, רב היישוב שהם, שהיה אחד המועמדים לדיינים, חושש שעם הקמת הקואליציה החדשה, שבה החרדים יישבו מחדש בממשלה, ייווצר רוב בוועדה לטובת המועמדים החרדים. השר לפיד כבר איננו בוועדה, ובמקומו עלול להיבחר שר חרדי, או שר מהליכוד שיהיה מחויב יותר לשותפיו לקואליציה, וכך חמשת המועמדים החרדים יזכו בתמיכת הקול השישי או השביעי (לא ברור איך תתנהג השרה לבני בפעם הבאה) מבין חברי הוועדה. "בטווח הרחוק" - אומר הרב סתו - "המצב עלול להחמיר עד כדי כך, שנצטרך להגיע למצב של בתי-דין נפרדים, כמו בחו"ל. אם כל רבני הציונות-הדתית נפסלים רק בגלל שהם ציונים דתיים, זו תהיה התוצאה. אף אחד לא יוכל לתת אמון במערכת שאין לה שום ניסיון מעשי, שהדיינים מחוברים רק לרבנים שלהם ולא לכלל הציבור הישראלי, ושהם נבחרו לתפקידם רק בגלל הקשרים עם הרבנים שלהם. הרי המגזר היחיד שמתייחס בכבוד לבתי הדין הרבניים זו הציונות הדתית. החילונים לא צריכים אותם, ולחרדים יש מערכות נפרדות. אם גם אנחנו נאבד את האמון במערכת הזו, יקומו מאליהן אלטרנטיבות. זה יקרה אבל רק אם המצב באמת יהיה קטסטרופאלי".