בשבע 122: הגם את? גילה ח"כ פינקלשטיין ע

גיל רונן , ג' בטבת תשס"ה

המפגש בין התיאוריה הפמיניסטית לבין נשים בעמדות כוח פוליטיות מוליד מפלצות משונות. לדוגמה – הצעת החוק האומללה שהוגשה באחרונה ע"י חברות הכנסת גלאון, גבריאלי ונוקד, שלא להעמיד כלל לדין אמהות שביצעו עבירות פליליות בעת שסבלו מתסמונת הדיכאון שלאחר הלידה. ימים ספורים לאחר הגשת הצעת החוק נודע בחדשות על אשה אמריקאית שכרתה את רגליו וידיו של תינוקה שזה אך נולד: הצעת החוק של שלוש הח"כיות נועדה להעניק לרוצחות כאלה חנינה מראש, ואם חלילה תעבור היא אף תעודד נשים מסויימות לבצע פשעים איומים בידיעה שאפילו לא ייאלצו להוכיח לבית המשפט כי אינן כשירות לעמוד לדין.

הצעת חוק מסוכנת לא פחות הוגשה במשותף ע"י כל הנשים החברות בכנסת, לאחר כנס מיוחד שערכו בקיץ האחרון חברות הכנסת לדורותיהן. ההצעה קובעת כי נשים יהוו לפחות 25% "בצוות השותף לתהליכי קבלת החלטות הנוגעות למניעת, ניהול ופתרון משברים לאומיים, כמו גם בכל תהליכי קבלת החלטות, ניהול משא ומתן, ופתרון משברים במהלך פעילות מדינית לקראת הסדר קבע ושלום בר קיימא".

מעצם ניסוחו והגשתו של החוק הזה ניתן להסיק שהנשים בפרלמנט שלנו סבורות כי יש להן אג'נדה משותפת, מעבר לתחומים החברתיים – שאם לא כן, מה הטעם לטרוח ולתבוע קולקטיבית ייצוג במשאים ומתנים מדיניים? ואכן, מתברר שיש לח"כיות סדר יום פמיניסטי גם בנושאים הביטחוניים והמדיניים. את משנתה של סיעת העל הנשית הזו – נקרא לה המפנ"ש, לשם קיצור – ניתן לתמצת כך: לנשים מותר לעשות הכל ולא להיענש. לגברים מותר לעשות רק מה שנשים מרשות להם לעשות, וגם זה בתנאי שאינן מתחרטות אחר כך. האוייב אינו העם הפלשתיני או הערבי, אלא הגבר הישראלי. עם הפלשתינאים אפשר וצריך לעשות שלום. עם הגבר היהודי-ישראלי צריך לעבוד בעזרת צווי הרחקה, מאסרים, מזונות וצינוקים.

מילא שחברות כנסת מהליכוד הצטרפו למפנ"ש ונגררות אחר הפמיניסטיות של השמאל. ככה זה כשלקבוצה אחת יש אידיאולוגיה חברתית ומדינית ולקבוצה השנייה אין. אבל על ח"כ גילה פינקלשטיין מהמפד"ל אני מתפלא. ח"כ פינקלשטיין הרי אמורה לשאוב את האידיאולוגיה החברתית מדינית שלה מהיהדות. היא אמורה לדעת שרצח תינוקות הוא רצח תינוקות ואין זה משנה אם הרוצח הוא האב או האם. היא אמורה להבין שבלי כיבוד אב ואם, גבר ואשה, לא ייתכנו חיי משפחה. היא אמורה לדעת שיש רק כוח אחד שעומד בין העם הזה לבין השמדה: הכוח האלים, הזועם והנוקם של הגברים הישראליים במדי הזית והחאקי.

מח"כ פינקלשטיין, המציגה עצמה כיו"ר השדולה למען הילד, אפשר היה לצפות לסדרי עדיפות שונים. אפשר היה לקוות, למשל, שתדרוש דיון חירום בוועדה לזכויות הילד בתחילת המושב הנוכחי, לאחר הצגת נתוני האגודה למען הילד (אל"י) לפיהם אמהות – ולא אבות – אחראיות לשני שלישים ממקרי ההתעללות בילדים. אפשר שהיתה מצילה בכך – בסופו של תהליך – אלפי ילדים הגדלים אצל אימהות "חד הוריות" אלימות ובלתי ראויות, למרות שנתברכו באבות למופת.

היא היתה יכולה להציע חוק שימנע מסרבניות גט לקבל מזונות אשה מבעליהן. אם משליכים בעלים סרבנים לצינוק – וביוזמת ח"כ פינקלשטיין אף הוארכה תקופת הכליאה האפשרית לשבועיים – כיצד ייתכן שסרבניות גט מקבלות משכורות שמנות לאורך שנים מאותם הגברים שהן מענות בסרבנותן?

היא היתה יכולה להוביל את המאבק לאיחוי הקרע בין המינים בחברה הישראלית – אותו הקרע שהפמיניסטיות קצוצות השיער של השמאל רק מעמיקות בחדווה עם כל הצעת חוק אנטי-גברית ואנטי-משפחתית שלהן. היא יכלה ולא עשתה זאת, וחבל.