בשבע 123: מכתבים למערכת

, י"א בטבת תשס"ה

לא לזלזל בתלמידי חכמים
(בתגובה ל'כולה שלי', גיליון 122)
הזדעזעתי לקרוא את הכתבה שדורסנות היא הכותרת שלה, שמחטפים ותרגילים הן מילות המפתח, ובנוסף מכילה גם שבחים לשר משפטים לשעבר, זולל חרדים לתיאבון.
כך מדברים על חכמים בישראל, מציירים אותם כמי שהפוליטיקה היא משאת נפשם ולא התורה? איך אפשר להציג את מנהיגי ישראל האמיתיים כ"דורסנים" ש"מוחקים" אחרים?
גם תמוה בעיני מעשהו של ח"כ סלומיאנסקי שלא רק שתוקף תלמידי חכמים גדולים ממנו, אלא גם בורר ומבחין בין בעלי כושר דיינות.
הוועדה למינוי דיינים צריכה להיות מורכבת מתלמידי חכמים בלבד, תוך מתן ביטוי לכל שבטי ישראל, לפי היחס הכמותי שלהם.
כדאי שנזכור שהסנהדרין היתה מורכבת משבעים ואחד חכמים, ללא קשר לעדה שלהם או להשקפת עולמם. לכן יכול היה רבי עקיבא לשבת שם למרות שהוא בן גרים.

גיא צור, ירושלים


אין מה להחזיר
(בתגובה ל'שולחן עורך' גיליון 122)
התאכזבי לקרוא דווקא בטורו של העורך את המושג 'החזרת' שטחים.
ממתי אנו 'מחזירים' שטחים? ארץ ישראל שייכת לעם ישראל מאז ומתמיד. אם מדברים על תוכניות העקירה, יש להשתמש במושג 'נתינת' שטחים.
הממשלה והתקשורת מצליחים לעשות כבר חצי עבודה ברגע שאנחנו מאמצים את עולם המושגים שלהם. הם מצליחים להוציא אותנו מאמונתנו ברגע שכל הכתבות בעיתון עוסקות בתוכנית ההתנתקות.
במקום לדבר ולהתדיין כל כך הרבה, עלינו לקום ולעשות מעשה - לעבור עכשיו לגוש קטיף ולצפון השומרון.
נעמי לב, יצהר



דו-קיום בכאילו
(בתגובה ל'אל תדאג אריק, דני עטר מאחוריך', גיליון 121)
דני עטר, יו"ר המועצה האזורית גלבוע ומעריץ נלהב של ההתנתקות, מתגאה בדו-קיום בין ערבים ליהודים בגלבוע.
כדאי להזכיר למר עטר כי כבר היו דברים מעולם: בחברון גרו יהודים וערבים בשכנות טובה במשך עשרות שנים. והנה, לפני 75 שנה, בשנת תרפ"ט, קמו ערביי חברון וטבחו באכזריות את שכניהם היהודים.
במלחמת ששת הימים, כששוחררה העיר, ידעו הערבים כי דם הנרצחים זועק מהאדמה וציפו לתגובה קשה. על כן הניפו דגלים לבנים, וחברון נכנעה בלי ירייה אחת.
משה בודק, חיפה

מעשה פנחס התשס"ה
פנחס ולרשטיין אמר דברים שפלא שלא נאמר כבר מזמן. בעוד מנהיגי המדינה נאבקים כתינוקות על תארים וירטואליים ועל אינטרסים אישיים - מועצת יש"ע הרשתה לעצמה להירדם בשמירה. בזמן שהשלטון הנבחר לא מצליח אפילו להעמיד תקציב נורמאלי למדינה – ועוד רוצה להפיל את כל ההתיישבות, עסקה מועצת יש"ע בבניית תדמית של 'אהבה ואמונה', במקום להפעיל את כל הכוחות כדי להביא את ממשלת החורבן אל הקלפיות.
איפה מועצת יש"ע של משאל הליכוד? לאן נעלמו ההתרוצצות בבתים, במסדרונות הכנסת, ההפגנות, הזעקות עד לכיסא הכבוד? הרי זו מלחמה על הבית, על האופי, על האמונה. למי יש זמן לחשוש מתדמית ו'ממה יגידו', כשההתיישבות נרמסת ביד מנהיגים מבית?
לא עוד 'אהבה' ו'השלמה' , לא פיצויים ולא חוסר אונים, אלא מאבק עיקש וחוקי על מפעל שאי אפשר שלא להיות גאים בו. והלוואי שבזכות מעשה פנחס, הקב"ה ייתן לנו את בריתו שלום.
אריאל שרפר, ירושלים



הפתרון למרגמות
המצב המסוכן והמביש של ירי פצצות מרגמה וטילים על ישובים יהודיים נמשך מזה זמן רב. המבצע בצפון הרצועה שהביא ללמעלה ממאה פלשתינים הרוגים ולהרס רב, גרם להפסקה משמעותית בירי על שדרות.
אך עתה, משגבר הירי על יישובי גוש קטיף ועל שדרות, אין מנוס מביצוע הצעד המתחייב שהיה עלינו לבצע לפני שנים, כשרק החל הירי הטרוריסטי על יישובים אזרחיים.
מניסיוננו במלחמת הטרור שנכפתה עלינו, רק הפעלת כוח מסיבי, כולל גם כזה הגורם לנפגעים רבים, הביאה לשבירת רצף מעשי הטרור והרצח נגדנו.
מובן ששומרי המוסר שבקרבנו יצרחו עד לב השמים, אך ממשלת ישראל מחויבת מראש ובראשונה לשלום אזרחיה.
לצערי ברור לי שהממשלה הנוכחית לא תעז לעשות כן. במקום לפגוע היא תמשיך להפקיר את חיי תושבי הנגב המערבי וגוש קטיף.
ציפי שנקמן, רמת השרון



נג"ע, לא התנתקות
את תוכניתו של שרון לסגת מגוש קטיף, לגרש את תושבי הגוש היהודיים ולעקור אותם מבתיהם ניתן להגדיר במלה אחת – נג"ע: נסיגה, גירוש, עקירה.
לדאבוננו משתמשת התקשורת הישראלית, כולל עיתוני הימין, בביטוי השקרי 'התנתקות' – שהרי כבר יצאנו מעזה לפני למעלה מ-10 שנים בהסכמי אוסלו. והרי כבר הוסכם בין שרון לבוש ואושר בממשלה, שגם אחרי גירוש היהודים תהיה ישראל אחראית לנעשה בעזה מבחינה אזרחית.
הביטוי 'ההתנתקות' הוא בסך הכל חלק ממכבסת המילים, שנועדה לסייע לגירוש יהודים מארצם.
אני קורא למערכת העיתון ולקוראיו להשתמש ולהשגיר במקומו את המלה נג"ע.
מיכאל בן חורין, נוב



חבל הצלה
לאחרונה התבשרו כי משטרת ישראל שמה את ידה על כמה 'כרישי פשע' והם צפויים, אם יורשעו לעונשים כבדים.
לו אני במקום עורכי הדין שלהם, הייתי מבהיר ללקוחותיי שהדרך הטובה ביותר להציל את עצמם היא להצהיר על תמיכה בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון.
ישראל ציגלמן, חיפה