בשבע 123: מלחמת העצמאות של החינוך הדתי

ערב פרסום המסקנות הסופיות של ועדת דברת, מערכת החינוך הדתי נעורה מתרדמתה ומרימה קול זעקה.

עפרה לקס , י"א בטבת תשס"ה

פוליטיקאים ואנשי חינוך יוצאים נגד ההמלצות שיפגעו בחינוך הדתי: סגירת בתי ספר קטנים, העברת הכשרת המורים מהמכללות לאוניברסיטאות, וכרסום בכוחו ובעצמאותו של המינהל לחינוך דתי. הרבנים פירון וגיסר דוחים קריאות להתפטרותם מהחברות בוועדה , ומאשימים את מבקריהם בהתנתקות מהעם

מאז ומעולם חיה הציונות הדתית במידה של שניות. בתנועת הנוער ניסו להסביר שכך נראה השלם, אבל מי שמשתדל שמוסדותיו יהיו חלק מן המדינה הזו, יודע שבדרך עליו לבלוע הרבה צפרדעים, וגם להיאבק לא אחת כדי לעמוד על שלו.

איש לא דמיין לעצמו שזה יהיה גם הסיפור של החינוך הדתי עם ועדת דברת. כלומר היה ברור שההמלצות לא יתאמו במדויק את חזונו של הראי"ה קוק זצ"ל, אבל לא חשבו שהדברים יגיעו לידי מאבק כה נחרץ בהמלצות או בחברי הוועדה הדתיים, הרב שי פירון והרב אבי גיסר.

לפני למעלה משנה החלו דיוני ועדת דברת בקול רעש גדול. כתב המינוי של הוועדה הסמיך אותה להמליץ על רפורמה כוללת במערכת החינוך, אולם רבים פקפקו בחשיבות המסקנות שחבריה יעלו, בעיקר בשל האינפלציה בוועדות המייעצות למשרד החינוך. עם חלוף הזמן, כששרת החינוך לבנת נראתה נחושה לאמץ את המסקנות המתגבשות, החלו ארגוני המורים להביע את חששותיהם. אנשי החינוך הדתיים דממו.

בחודש אייר פרסמה הוועדה את מסקנות הביניים שלה. ארגוני המורים, המכללות וכל אלה שהמלצות הוועדה נגעו להם מיהרו להתבטא בנושא בכל אמצעי התקשורת. הדתיים, אף-על-פי שמסקנות הוועדה נוגעות להם ישירות, עדיין שמרו על זכות ההירדמות בשמירה. לפחות רובם.

לפני חודש וחצי, לקראת פרסום המסקנות הסופיות, נפל האסימון גם אצל חובשי הכיפה. ארגון המורים הדתיים ארגן כנס בנוכחות מאות מורים, ראשי רשתות החינוך התכנסו גם הם להביע קול זעקה, ולצדם חברי המפד"ל והרבנים הראשיים לשעבר.
הדוברים לא חסכו מילים חריפות מהוועדה: "לא יהיה בעל בית על התורה בשום צורה. נתנגד לכל פורום שבא, בשם התכנים, לעקור תורה מלומדיה... אוי למי שיעז להניף את ידו או חרבו ולסגור איזה שהם כלים מכליה של תורה", אמר הרב איתן אייזמן, ראש רשתות 'צביה' ו'נועם'. הרבנים, ובראשם הרב אברהם שפירא, קראו לנציגי הוועדה הדתיים, הרב פירון והרב גיסר, להתפטר מתפקידם.

הרבנים ירון וגיסר, שלא הוזמנו לכנס, נותרו פעורי פה, כמו חבריהם האחרים לוועדת דברת. לטענתם, ההידברות עם נציגי מערכת החינוך הדתית מעולם לא פסקה, והם לא הבינו על מה הרעש. נציגי מערכת החינוך הדתית טוענים, מצדם, שלולא הפגנת הכוח של הכנסים, לא היו מתייחסים אליהם ברצינות, שחדשות לבקרים מציגים בפניהם מסמכים שהם בשמו של שלמה דברת אך לא בחתימתו ושהדברים אינם מתנהלים בצורה מכובדת.

אוטונומיה או תלות

"יש כאן עניין עקרוני", טוען מתי דגן, בעבר ראש המינהל לחינוך דתי. "קיים ויכוח על מערכת היחסים בין הדתיים והחילוניים בתוך המדינה. לחברי הוועדה הדתיים יש תפישה אחת שמחברת אותם, וזה מביא אותם להסכים לכל מיני דברים שאמרו בוועדה, ולתת הרבה בשביל להיות חלק מן הציבור החילוני. המשמעות של החלטות הוועדה היא בעצם לפרק את החינוך הדתי ליחידות קטנות ואטומיות.
"פקידים בכירים במשרד טוענים שהחינוך הדתי מתנהל כמו משרד בתוך משרד ושיש לו יותר מדי אוטונומיה. אני סבור שהנציגים הדתיים בוועדה שותפים לביקורת הזו, ולכן הם פועלים כך. אגב, רכזת ועדת דברת, רות אוטולונגי, שימשה כמנהלת האגף לחינוך העל-יסודי במשרד החינוך כשהייתי ראש המינהל, והיא כל הזמן טענה שאנחנו צריכים להתנהג כמו החינוך החילוני. היו לנו הרבה ויכוחים על זה. כרגע הרבנים פירון וגיסר מנסים לנהל משא-ומתן עם חברי הוועדה, אבל קשה לנהל משא-ומתן קשוח אם עמדותיהם הן אחרות".

הרב פירון מסכים שעמדתו האידיאולוגית שונה מזו של דגן. "אני נגד תהליך ההתנתקות מן העם. אני מסכים שצריכה להיות אוטונומיה לחינוך הדתי, אבל יחד עם זאת, אנחנו משולבים עם החילונים ואנחנו חלק מעם ישראל. אנחנו צריכים לבחון אם העמדות שלנו גורמות לשילוב או לפירוד. העיתונות הדתית נותנת ביטוי רק לעמדה אחת וזה בסדר, אבל קיימות עמדות נוספות".

הרב פירון, כמו הרב גיסר, חושב שהמלצות ועדת דברת הן טובות ייטיבו עם המורים והתלמידים, ובכללם התלמידים והמורים הדתיים. עם זאת, הם יודעים שקיימות סוגיות בלתי פתורות: "אבל שיישבו לדון איתנו. האנשים לא שואלים אותנו, הם מסתפקים בשמועות".

הטונים הגבוהים של הוויכוח, שהצדדים אינם עמלים כדי להנמיך אותם, נובעים מחשש לאבד ברגע את מה שנבנה בעמל של שנים. כל רפורמה – ובמיוחד זו שהחברים המובילים אותה חורטים על דגלם את סמל הציבוריות והשוויון – עלולה להביא לשבירת השביל העדין של ממלכתיות ויהדות, של בתי-ספר שמלמדים את מקצועות הליבה ומשתתפים בכל המיצ"בים והמבחנים הבינלאומיים, אך גם מחויבים לברכיים של ישראל סבא. חוסר הידע ועננת הערפל מביאים עמם חששות כבדים.

קיצור תולדות הכאוס

על שלושה דברים (עיקריים) הכאוס עומד: על העצמאות ועל המכללות ועל סגירת בתי-ספר. בשנת תשי"ג, במסגרת הסכם היסטורי בין דוד בן-גוריון והציונות הדתית, הוחלט שכדי לאפשר לחינוך הדתי להיות חלק ממערכת החינוך החילונית, תינתן לו אוטונומיה מסוימת בתוך משרד החינוך. כדי להבטיח את העצמאות הזו, מונתה מועצת החמ"ד, שתפקידה היה להתוות מדיניות. הזרוע הביצועית של המדיניות, כך הוחלט, תהיה המינהל לחינוך דתי. כך התנהלו הדברים בחמישים השנים האחרונות.
מעמדו של המינהל לחינוך דתי התקדם עם השנים, וסמכויותיו היום הן הרבה מעבר לאלה הכתובות בחוק. מספר דגן: "ראש המינהל ממונה על-ידי שרת החינוך, בהתייעצות עם הממשלה. כך אנשים מתוך המשרד מרגישים שזה מינוי ממשלתי, דבר שנותן לראש המינהל הרבה כוח. בפועל, שום מנהל, מורה או מפקח לא יכולים להיות חלק מן החינוך הממלכתי-דתי בלי אישורו. גם לסגור בית-ספר דתי אי אפשר בלי לקבל את אישור המינהל. בזמנו התווכחנו גם על מבנים עבור החינוך הממלכתי-דתי, למרות שלא כתוב בחוק שאנחנו צריכים לדאוג לנושא הפיזי של בתי-הספר. בחמישים השנים האחרונות זה אפשר לנו להשיג הישגים לא רעים לחינוך הדתי, שהם טובים גם עבור המדינה. אסור לוותר על כך".
מסקנות הביניים שפרסמה ועדת דברת, הכילו בתוכן רפורמה מרחיקת לכת במבנה משרד החינוך. האחריות הפדגוגית והארגונית על בתי-הספר הפכה להיות נחלתן של המח"אות (מינהלות חינוך אזוריות), ולא של משרד החינוך. התוצאה, גם אם הדברים לא נאמרו במפורש, היא שבכך יבוא הקץ על המינהל לחינוך דתי, ועמו העצמאות הפדגוגית והתוויית הדרך האידיאולוגית, החשובה כל-כך למגזר. "חשוב להבין", אומר דגן, "שהתוצר המצוין שהחינוך הממלכתי-דתי הניב בשנים האחרונות לא ימשיך להיות כזה אם יקטעו לנו את החוט האידיאולוגי".

"חד וחלק", אומר גד דיעי, יו"ר ארגון המורים הדתיים, "המגמה של ועדת דברת היא לפגוע בחינוך הדתי. הם, כמובן, לא אומרים את זה במפורש, אבל במסגרת הרפורמה הם אומרים שלא צריך מינהל נפרד לחינוך הדתי, כמו שלערבים אין. אחד מבכירי הוועדה אמר שהמינהל לחינוך דתי יהיה כפוף למזכירות הפדגוגית. יש שם נציג ערבי, נציג דרוזי ויהיה גם נציג עם כיפה. אחר-כך התחילו להסביר שזה לא בדיוק כך, אלא יהיה גוף אחר, דומה למינהל, והוא יהיה כפוף למזכירות הפדגוגית".

ראשי מערכת החינוך הדתית דוחים את הכפיפות הזאת. הם חוששים לאבד את המעמד המבוצר של מערכת החינוך הדתית, שהשיגו בעמל כה רב. מי יהיה האב השומר, המגן, על החינוך הדתי?
הרב פירון מבטיח שיהיה מינהל לחינוך דתי ושהאוטונומיה של החינוך הדתי תישמר. תהיה מועצת חמ"ד, שתיבחר על-ידי הממשלה ושסמכויותיה יורחבו, הוא אומר, ומוסיף קורטוב של ביקורת: "מתי דגן שייך לאסכולה של 'כל העולם נגדנו', ואני לא חי בעולם שהוא חי בו. אם את רוצה, תעשי בדיקה אמיתית עד כמה מנהלי בתי-ספר נעזרים במינהל לחינוך דתי. תמצאי שהוא לא כל-כך מרכזי".
חבר-הכנסת צבי הנדל, שהיה סגן שרת החינוך בעת שהחלו דיוני ועדת דברת, חושב שאולי הרב פירון מדבר מתוך ניסיונו האישי בלבד: "הנציגים הדתיים בוועדת דברת הם אנשי חינוך טובים וראשי מוסדות מוצלחים מאוד. הדגם מול עיניהם זה המוסד שלהם: הם באמת לא צריכים את המינהל לחינוך דתי. קשה להם לראות מה תפקידו של המינהל, שמסייע בעיקר למוסדות שפועלים באזורים חלשים יותר עם אוכלוסייה חלשה יותר". אגב, גם חבר-הכנסת הנדל טוען שעניין המנהל לחינוך דתי כבר הוסדר. ראשי מערכת החינוך טוענים, מנגד, שלא ברור להם איזו צורה ילבש המינהל החדש, מה תהיינה סמכויותיו ובאיזה חלל הוא יפעל.

מכללה דתית או אוניברסיטה?

"אמרו לנו שמורי הגמרא יכולים להיות בוגרי הישיבות, אבל תנ"ך הם צריכים ללמוד באוניברסיטה", אומר הרב אייזמן. "אנחנו רוצים שמורים של קודש יגדלו כולם בתוך תורה. ואם יסכימו לזה, יכול להיות שלא יתנו להם אותה המשכורת ושהם יסבלו ממעמד פחות".
ועדת דברת החליטה שהמורים, כולם, צריכים להיות בעלי תואר אקדמי B.A. או B.Sc ותעודת הוראה, דבר שלא מתיישב עם ה B.Ed הנפוץ של המכללות להוראה, שבני ובנות המגזר הדתי מרבים ללכת ללמוד בהן.
ועדת דברת מבקשת לקדם את מעמדו של המורה ואת השכלתו, ולכן היא דורשת מן המורים תואר ראשון. אז אולי אפשר להתפשר, להיפגש באמצע, לעשות השתלמויות אוניברסיטאיות?
"אני לא רוצה להיפגש באמצע", קולו של הרב אייזמן עולה, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. האוניברסיטה לא נמצאת בתוך המסורת הזאת. זה שמורה רוצה לעשות הכשרה אוניברסיטאית, שיעשה, אבל שלא יחייבו אותי. אלה עניינים של מהות".
הטוענים נגד ועדת דברת אומרים שאם היא תדרוש תואר אקדמי מלא למורים, הדבר יגרום, למעשה, לסגירתן של המכללות שליד הישיבות, וימנע מתלמידים תורניים להגיע למערכת החינוך, משום שהם לא יחפצו ללמוד באוניברסיטאות. גם בגלל שהן מעורבות וגם בגלל הגישה המחקרית והחילונית שלהן כלפי מקצועות הקודש.
גם כאן הרבנים גיסר ופירון אומרים דברים מוחלטים. "הכשרת מורים כללית תיעשה במכללות ובאוניברסיטאות, אבל הכשרת המורים והמורות לכל מקצועות הקודש תישאר באחריות משרד החינוך ובפיקוח מועצת החמ"ד", אומר הרב גיסר, והרב פירון כמעט מתפוצץ: "זה פשוט שקר. להגיד שכדי ללמד תנ"ך צריך ללמוד באוניברסיטה זה איסור דאורייתא של שקר. מי אמר את הדברים האלה בכלל? למה לא שאלו אותנו?"

סגירת בתי-ספר דתיים כעקירת יישובים

"סגירת בתי-ספר דתיים ופיטורי רבנים ומחנכים הם עבורנו כמו עקירת יישובים וגירוש אנשים מבתיהם בארץ ישראל", קרא חבר-הכנסת אפי איתם בכנס הרבנים. בדבריו כיוון לבעיה הרביעית המרכזית. ועדת דברת החליטה להביא את בתי-הספר לגודל אידיאלי של 600-250 תלמידים. כך, חשבו חברי הוועדה, לא יהיה בזבוז משאבים על בתי-ספר קטנים מדי, ומנגד, לא יהיו בתי-ספר שבהם התלמידים 'נבלעים' ולא מקבלים מענה חינוכי או לימודי.
ההנחיה הזו טובה לבתי-ספר כלליים. אולם בציבור הדתי, שהוא מיעוט מפוזר גיאוגרפית, יכולה להיווצר בעיה. אנשי מערכת החינוך הדתי מתריעים, כי אם תתממש המלצת הוועדה ובתי-ספר הקטנים מ-250 תלמידים ייסגרו, הדבר יגרום לבתי-ספר דתיים רבים להיסגר. בית-הספר הדתי יהיה, עבור חלק מן המשפחות, בית-ספר מרוחק, והן תעדפנה לשלוח את ילדיהן לבית-ספר קרוב יותר, גם אם הוא חילוני.
הסברה היא כי מדובר בהפסד של עשרות אלפי תלמידים המגיעים ממשפחות מסורתיות. כשאלה ינשרו מהמערכת, זה יקטין עוד יותר את בתי-הספר. התקציבים, הניתנים לפי מספר התלמידים, יקטנו גם הם, והדבר ימיט חורבן על מערכת החינוך הדתית, שלא לדבר על ההפסד שבקירוב רחוקים.
הרב גיסר, שמשמש כרבו של היישוב עפרה, טוען כי אמירתו של חבר-הכנסת איתם היא מרחיקת לכת בצורה קיצונית: "זו אמירה חסרת אחריות. אם הוא היה ראש רשות, הרי הוא היה נלחם שלא ייפתחו בתי-ספר קטנים. אני הייתי שותף למאבק של עשרים שנה במטה בנימין שלא ייפתחו בית-ספר בכל יישוב, כי בסופו של דבר, זה פוגע בכל מיני מישורים בבית-הספר האזורי. אלו אמירות שמכוונות לאוזניו של הבוחר. אנשים מביעים עמדות מזווית התועלת שלהם, ולא מכוונים לשם שמיים של העניין".
חבר-הכנסת איתם מסביר שרצה לבטא את התחושה שהחינוך והמשך העצמאות החינוכית כמוהם כמאבק על ארץ ישראל. לגופו של עניין, מודה הרב גיסר, החינוך הדתי עלול להרגיש נפגע בנושא בתי-הספר הקטנים. "בכל אופן", הוא מבטיח, "לכל תלמיד דתי תהיה זכות לבית-ספר דתי באזור מגוריו וגם להפרדה בין בנים ובנות (מכתה ג' או ד'), גם אם ייווצר בעקבות כך בית-ספר קטן. ובמקומות הנחוצים יובטח מקומם של בתי-ספר כאלה".

מתקפות אישיות
הרבנים פירון וגיסר סבלו בעת האחרונה מהתקפות אישיות, והם לוקחים את הטחת האשמה למקומות קשים מאוד. "יש לי שאלות קשות על רבותיי: האם כך מתנהלים דברים גם בתחומים אחרים?", אומר הרב פירון. "הרי רוב הטענות הן כלל לא נכונות, פשוט לא שאלו אותנו. ממאי נפשך", הוא עובר לטון תלמודי, "אם אנחנו נציגים שלכם, תשאלו אותנו. ואם לא, מה אתם רוצים? התקופה האחרונה לימדה אותי מדוע רבים מן הסובבים אותי אינם מסכימים ליטול חלק בחיים הציבוריים של הציונות הדתית.

"לפני שבועיים התקיימה פגישה חיובית מאוד ביני ובין ראשי רשתות החינוך הדתיות, שנדהמו לראות את הפער בין מה שהם חשבו לבין המציאות. החלפנו ניירות עמדה, ובאותם רגעים שאני מתכתב בדואר האלקטרוני עם ינקי פרידמן, מנכ"ל רשתות 'צביה' ו'נועם', עומד ראש הרשת ואומר דברים אחרים. זה דבר שקשה להבין אותו". הרב אייזמן משיב על הטענה הזו, כי גם אם נערכת הידברות, אין הוא מחויב להסכים לדברים המוצעים.

הרב גיסר, איך אתה לוקח את האמירות שקוראות לך להתפטר?
"אמרו רבותינו: 'אשרי מי שחושדים בו, ואין בו'. מצד אחד, אני רואה בזה התנסות מעניינת, אך מצד שני, זה לא נעים, כי אני יודע מה הם אומרים בשיחה אישית ומה הם אומרים אחר-כך במיקרופון, וזה מתמיה אותי שהם גרים בשני עולמות. אני נחשף כאן לסוג של פוליטיקה פנימית מאוד לא סימפטית".
לפני כשלושה שבועות, בעת ההצבעה על תקציב המדינה, הבטיחה המפד"ל את אצבעות חבריה לקואליציה, אם תמסור להם שרת החינוך מכתב, ובו היא מתחייבת שההמלצות לרפורמה בחינוך לא יפגעו בחינוך הממלכתי-דתי ולא במעמדו העצמאי בהשוואה לעבר. חברי המפד"ל דרשו גם צוות יישום, שיכלול את מנכ"ל משרד החינוך ואת ראש המינהל לחינוך דתי, שיוודא שאכן החינוך הדתי לא נפגע.

לבנת סירבה לספק את הסחורה, והעבירה מכתב בנוסח: "במסגרת הרפורמה בחינוך, יש בכוונת הממשלה להגן על אורח חייו של החינוך הממלכתי-דתי, ואין בכוונתה לפגוע בחינוך הממלכתי-דתי. הממשלה רואה בחינוך הממלכתי-דתי חלק מהותי וחשוב מהחינוך הציבורי". סירובה של לבנת להעביר את הנוסח המבוקש על-ידי המפד"ל הוגדר אצלם: "נורה אדומה".
מר אורלב, אולי אתם בעצם מנסים לחסום כל שינוי שהוא?
"לא דיברנו על שינויים, אנחנו לא פוסלים שינויים, אנחנו רק לא רוצים שזה יפגע בחינוך הדתי ובמעמדו העצמאי".

הרב גיסר סובר שאכן מדובר בפחד משינוי, ושהמכתב שדרשה המפד"ל היה אמור לסנדל את המערכת: "הם בעצם רצו לומר שההמלצות לא ייגעו לחינוך הדתי, ולזה שרת החינוך לא הסכימה להתחייב. היא אמרה שהיא לא תיתן להם זכות להטיל וטו על החינוך הדתי".

המפד"ל: לבקש ארכה ולהיאבק
בשבוע שעבר קיימה סיעת המפד"ל בכנסת יום עיון שנושאו ועדת דברת. לישיבה הזו הוזמן ראש המינהל לחינוך דתי, הרב שמעון אדלר, אך שרת החינוך, טוענים המפד"לניקים, לא אישרה את השתתפותו. מקורביו מספרים כי הוא אינו מרוצה מן הדו"ח, אם לנקוט לשון המעטה.
הרב גיסר, שהגיע לישיבה, ספג לא מעט. היושבים שיסעו את דבריו, ובשלב מסוים עלו הטונים. 'מי מינה אתכם להיות נציגים?', שאל מאן דהוא. חבר-הכנסת איתם השיב שהם שליחי המפד"ל, אחרים אמרו שאין זה נכון.

דוברים שונים הביעו את עמדותיהם כשלנגד עיניהם השאלה: מה עושים עכשיו? כולם היו תמימי דעים שהצעות הוועדה, כפי שהן עומדות להיות מוגשות לשולחן הממשלה, אינן טובות לציבור הדתי ויש לשפרן.

הרב גיסר הציג בפני המתדיינים מסמך, ובו הבהרות חדשות מצדה של ועדת דברת בנושאים שעל הפרק. יש כאלה שראו בו התקדמות, אחרים ראו בו מסמך גרוע מאוד. דגן, למשל: "זה מסמך הרדמה, והוא לא רציני. המטרה היא להרדים אותנו, שלא ניאבק, ואז הם יציגו את המסקנות שלהם, ולא נוכל לעשות דבר. המסמך מציג הבטחות שאין להן שיניים. הדברים במסמך אינם סגורים בצורה כזאת שאנחנו יכולים להיות רגועים. להפך, חברי הוועדה צריכים להתפטר, ואז לא יהיה ניתן להגיש את ההמלצות של הוועדה.

"צריך לעשות גיוס כללי, אני חושב שצריכים להיות 'מורדים' גם לעניין הזה. יש הרבה חברי-כנסת מן הליכוד, ואפילו נשיא המדינה, שילדיהם נהנו מן החינוך הממלכתי-דתי והם צריכים לקום ולעמוד נגד הרס החינוך הזה. זה צריך להיעשות עכשיו, כי אחר-כך, כמו המועצות הדתיות, כבר יהיה קשה לתקן".

חבר-הכנסת איתם מציג את הדברים מזווית ראייה אחרת: "את הנושא של ועדת דברת צריך לראות בתוך הקשר הרבה יותר רחב, במציאות קשה ביותר. כמעט אין תחום – שבו סימנו לעצמנו שנהיה שותפים עם המדינה – שאין בו איום. מפעל ההתיישבות ביש"ע, השירות בצבא בשילוב עם הבנות, פגיעה בשירותי הדת, ועכשיו פגיעה בחינוך. הגשר שנבנה לאורך שנים ואפשר לנו להיות שותפים למדינה נשבר על-ידי הליכוד בדרכו שמאלה. אם דו"ח דוברת יתקבל, הוא עלול לפגוע בצורה אנושה בחינוך הממלכתי-דתי. דווקא לנו, הציבור שקשר את עצמו עם הציבור הישראלי ועם הממלכתיות, צפויה פגיעה קשה ביותר".

הצעת ההחלטה של סיעת המפד"ל, בסופו של דבר, היתה מתונה הרבה יותר מהצעתו של דגן: "הרבנים גיסר ופירון הם השליחים שלנו", אומר חבר-הכנסת איתם, "והוחלט לנסות למצות את ההידברות, ולבקש שיידחו את קבלת המסקנות בכמה שבועות או אפילו רק את המסקנות הנוגעות לחינוך הדתי. יהיה צוות שיעבוד עם הרב פירון והרב גיסר כדי שחברי הוועדה יידעו על מה אנחנו לא מסכימים לעבור. אבל אם זה לא ילך, נצטרך כולנו להתכנס למאבק חסר פשרות".

אגב, למאבק שכזה לא קשה למצוא פרטנרים: ארגוני המורים פתחו לפני מספר ימים במאבק נגד מסקנות הוועדה, ולצדם ראשי הרשויות המקומיות. אם יהיה צורך, הציבור הדתי יצטרף לקלחת.

'האיחוד הלאומי': יש לנו מרץ לשנות
כשדנים בעניינים של הציבור הדתי-לאומי, מן הראוי לפנות גם לחברי מפלגת 'תקומה', שנציגיה בכנסת, האחד חבר בוועדת החינוך והאחר סגן שרת החינוך לשעבר, אמונים גם הם על החינוך הציוני-דתי.

חבר-הכנסת אריאל אינו בטוח עד כה שהרבנים גיסר ופירון מייצגים את הציבור הדתי: "אני קורא להם לדון עם ראשי הציונות הדתית לפני שהם מביעים עמדה, ולהביא עמדות מייצגות יותר, ולא רק את מה שהם מבינים. עם כל הכבוד, זה לא מספיק". חבר-הכנסת אריאל מרגיש שהמגמות של ועדת דברת אינן טובות ושההידברות אינה מספקת. ומה הוא עושה בנדון? "אני מנסה לקבוע על זה דיון בוועדת החינוך של הכנסת, אבל בגלל מה שקורה כרגע בזירה הפוליטית, יש חוסר יציבות שמקשה על קביעת דיון".

יו"ר סיעת 'האיחוד הלאומי', חבר-הכנסת הנדל, מאיר את הדברים באור אחר: "שתי הסוגיות העיקריות היו המינהל לחינוך דתי, שמתנהל כמשרד בתוך משרד, והתקצוב הנוסף שמקבל החינוך הדתי, משום שהוא מלמד את כל המקצועות שהחינוך הממלכתי מלמד, אבל מוסיף על כך שעות יהדות נוספות. אנשי ועדת דברת טענו שהחינוך הדתי צריך ליישר קו עם הכל. אחרי הרבה ויכוחים, יש הסכמה על הצורך להשאיר את האוטונומיה, וזה הישג גדול מאוד. מה שלא נפתר הוא הסוגייה הכספית".
אז איך אף אחד מן הדוברים לא מזכיר כסף?

"כסף לא מצטלם טוב", אומר חבר-הכנסת הנדל, ומוסיף בצער שהוא היה מעורב בפתרונה של הסוגייה הראשונה, אך כעת הוא ממודר מהשיחות משום שהמפד"ל מעורבת בהן, וזה הפך להיות עניין מפלגתי. "בכל מקרה", הוא מרגיע ומציג דעה הפוכה מזו של כל הדוברים בכתבה, "לאחר פרסום המסקנות, אם יהיו דברים לא מוסכמים, לא יקרה אסון גדול, עוד יהיה אפשר לשנות".

ofralax@walla.co.il