בשבע 123: קריסה טוטאלית

אין להתנתקות שום יתרון מכל היבט שהוא

אביגדור ליברמן , י"א בטבת תשס"ה

הדבר היחיד שמנחה את חברי הממשלה המתגבשת הינו תאוות השלטון. פרס נדחף לזרועותיו של שרון לא ממניעים אידיאולוגיים, אלא קודם כל בגלל האימה מברק. גם יהדות התורה כשהסכימה להיכנס לקואליציה לא הרהרה הרבה בעתיד הישובים או גירוש יהודים מגוש קטיף. לכן זאת תהיה ממשלה נוראית, שהשיקולים המנחים את כל מרכיביה הם מרחק שנות אור מאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל.

ממשלה כזו נוראית במיוחד לעת הזו, כשעל סדר היום נמצאות שאלות כה גורליות לעתיד מדינת ישראל אי-אפשר להכריע ברוב מלאכותי ורופף. זה קורע את החברה מבפנים. במשטר דמוקרטי החלטות על מלחמה ושלום או הסכמים מדיניים מרחיקי לכת חייבים להתקבל מתוך קונסנזוס רחב ביותר. אולם היום אין לגיטימציה ציבורית כזו לטרנספר יהודי גוש קטיף. לכן גם ההתנגדות תהיה קשה מאוד. לדעתי מנסים להמעיט במימדיה. זה לא כמו קמפ-דוויד כש-110 ח"כים הצביעו בעד. היה אז קונסנזוס רחב, שאפשר את פינוי ימית. למרות זאת גם אז ההתנגדות הייתה גדולה. הפעם זה ילך הרבה יותר קשה ואני לא רוצה להיות נביא זעם, אבל הפינוי גם ברמה טכנית יהיה סיפור אחר לגמרי.
אפילו אם נתעלם לרגע מכל הרגישות הכרוכה בה, "תוכנית" שרון ברמה העקרונית גרועה מכל ההיבטים.

בהיבט המדיני היא לא מחזקת את מצבנו בזירה האזורית. היא אינה מבטיחה שיפור במעמדה הבינלאומי של ישראל או שינוי תדמיתנו בדעת הקהל העולמית. בעיני העולם נמשיך להראות ככובשים וגם האחריות בעזה תהיה מוטלת על ישראל הן מהבחינה הביטחונית והן בתחום ההומניטארי.
בהיבט הביטחוני "תוכנית" שרון מקרבת את איום הטילים אל ערי הדרום והשרון, ובניהם אשקלון, חדרה ונתניה. יתרה מזאת, היא מבטיחה תנאים נוחים להפיכתה של עזה למוקד השפעה של חיזבאללה ואירן. נסיגה מעזה וצפון השומרון גם לא תשים קץ לטרור פלשתיני ולמעורבות הגוברת בו של ערבי ישראל. התקווה שהמצרים והירדנים יקחו לידם את הפיקוח הביטחוני באזורים שיתפנו הינה השליה מסוקנת. הרי הם אינם מסוגלים למנוע טרור בארצם, ופיגועי סיני הינם דוגמה לכך.
בהיבט הכלכלי "תוכנית" שרון גוררת את הממשלה להוצאות לא מתוכננות במיליארדי שקלים, בזמן שהיא חוסכת על חשבון מערכות החינוך והבריאות. ההתנתקות תבוצע על חשבון השכבות החלשות, ערי הפיתוח ושיקום הכלכלה.

לא פלא שלקראת ההצבעה בכנסת דובר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, האשם עבד א-רחמן, יביעה תמיכה ב"תוכנית" שרון בגלל שהיא לדבריו תואמת את האינטרס הפלשתיני. עמדה זו של מחנה קיצוני בתנועה האסלאמית מבליטה ביתר שאת עד כמה ההתנתקות נוגדת את האינטרסים החיוניים של התנועה הציונית והמדינה היהודית.

יחד עם זאת הבעיה המרכזית של ישראל כיום היא לאו דווקא ההתנתקות עצמה, אלא העובדה ששרון תמיד נחשב לטקטיקן מעולה, אך לעולם לא הייתה לו שום אסטרטגיה. אף פעם לא שמעתי ממנו מה היעד הסופי שלנו כאומה, מי אנחנו רוצים להיות, איפה גבולות הקבע שלנו, איך אנחנו רוצים להראות. שרון לא מסוגל להביט מעבר להסדר הביניים ארוך טווח, שאליו הוא שואף להגיע. הוא מנסה להרוויח זמן, במלים פשוטות או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. אולם כעת זה כבר בלתי אפשרי, הזמן אזל. אם לא נקבע עובדות בשטח באופן חד משמעי וסופי בעוד מספר שנים הקהילה הבינלאומית תכפה עלינו הסדר שהכי פחות יתאם את האינטרסים הלאומיים של ישראל.