בשבע 124: רוח גבית למאבק בעקירה

מיום שני יפגינו תושבי יש"ע מול משכן הכנסת, כפי שעשה מוטי אשכנזי בזמנו והפיל את הממשלה

ח"כ אורי אריאל , י"ח בטבת תשס"ה

כידוע לכולנו, אנו חיים תחת משטר דמוקרטי. נהוג להתבלבל בין דרך למטרה, ויש להיזהר. הדמוקרטיה אינה המהות של קיומנו כאן, היא רק שיטת שלטון. יש לה יתרונות, יש לה חסרונות, אך עלינו לזכור; לא באנו לארץ ישראל מכל קצוות תבל ע"מ לכונן דמוקרטיה. באנו ע"מ לקיים מדינה יהודית בארץ ישראל, ארץ אבותינו. דמוקרטיה איננה אלא שיטת משטר, ולא עליה חלמו ואליה כמהו הדורות על נהרות בבל. הכיסופים היו למלכות ישראל.

אבל יש כמה דברי טובים בדמוקרטיה. למשל – חופש הדיבור וחופש ההתאגדות. בשבוע הבא תחל שביתת שבת מול משכן הכנסת תחת הכותרת "הטרנספר לא יעבור", ע"מ למחות על המצב הביטחוני בו נתונים תושבי חבל עזה ויתרה מזה; כנגד התוכנית השטנית המתגבשת תחת אפינו, לגרש יהודים מעל אדמתם, רק בגלל שהם יהודים, ע"מ להגשים את חלום העוועים של השמאל הקיצוני.

בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל כבר ידענו מאבקים ציבוריים לרוב, חלקם נשאו פרי, חלקם שינו את פני ההיסטוריה. מוטי אשכנזי היה איש מילואים במלחמת יום כיפור. הוא שירת במוצב בודפסט ופיקד על כשבעים חיילים. שלושים מהם נפלו בשבי, שלושים נפלו בקרב. בניגוד לקצינים רבים נוספים אשר חוו את זוועות המלחמה הקשה ההיא, לא השלים אשכנזי עם הרעה, ויצא בודד אל החורף של שנת 1974, לעמוד מול משרד ראש הממשלה, לזעוק את זעקתו. בתחילה עמד בודד. אט אט הצטרפו עוד ועוד אנשים שחשו שכאבו של אשכנזי הוא כאבם, שהיה כאן מחדל ושיש לחקור אותו. אלפים אלפים הצטרפו אליו, הפגינו, וזכו לחזות בנפילת הממשלה ההיא.

יש כמובן עוד ועוד דוגמאות, של תהליכים שנעצרו בשל לחץ ציבורי, של ועדות חקירה שהוקמו וצעדים שננקטו בעטיין, של לחצים שהופעלו על השלטון הן משמאל והן מימין ששינו מהלכים.

מיום שני, במשך אחד עשר יום, יפגינו אזרחים שומרי חוק, כל יום מאזור אחר ביש"ע, ויזעקו את זעקתם. את זעקת הרוב הנרמס, שאותו אין ראש הממשלה רוצה לשמוע, כי דעת הרוב סותרת את דעתו. ראש הממשלה מנסה להעביר את החוק השטני הזה בכל דרך שהוא מכיר, דמוקרטית ואנטי דמוקרטית, תוך רמיסת כל ה"עקרונות הקדושים" עליהם ניסה לחנך אותנו השמאל, כל עוד זה התאים לו.

כשראש ממשלה מפטר שרים שאינם מסכימים עם דעתו, או מפר בגלוי את החלטת מרכז מפלגתו רק משום שהיא עומדת בדרכו של הבולדוזר המחריב בו הוא נוהג – מה נותר לאזרח לעשות? זהו אינו שלטון חוק. זוהי צביעות. זהו עיקום כל המוסכמות למען המטרה, שמקדשת, מסתבר, את כל האמצעים.

יש אור בקצה המנהרה. יש אור ואין זה האור של הקטר השועט לעברנו. יש אפשרות לקרוע את רוע הגזירה, ולהפר את מחשבות ראש הממשלה לעקור חלומות שנבנו בדם ויזע. אני וחברי בבית המחוקקים נפעל על מנת לשכנע את הכנסת לא לקבל את החוק אלמלא רוב העם תומך בו, וזאת ניתן לוודא אך ורק במשאל עם, או בבחירות. אך לא נוכל לפעול לבד. אנו זקוקים לגיבוי ממשי מן החוץ, לרוח במפרשי המאבק הזה. כי אנו נאבקים על הבית. יש לכם-לנו הזדמנות לפעול באופן דמוקרטי, שומר חוק, מאופק וצודק. אך אל תטעו, הפגנה מאופקת אינה מסמלת חולשה, להפך. זעקתכם זו יכולה להבקיע קירות. יש בכוחה לשנות את ההיסטוריה.