חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 124ראשיהפצה

מישהו יודע איך יוצאים מהקניון? - בגליון השבוע

בספרו החדש של ד"ר דניאל שליט, התרבות המערבית כולה נמשלת לקניון: נוצצת ומבריקה, מתוחכמת ומדהימה, אך מנותקת מהטבע שמתחתיה ומהשמיים שמעליה.
30/12/04, 00:00
עודד מזרחי

התשובות למשבר, לדעתו, נמצאות במחשבת שמעליה. התשובות למשבר, לדעתו, נמצאות במחשבת היהדות, אך זה לא אומר שהן כבר יודעות. יש צורך בהקשבה אמיתית ובעבודה מקיפה כדי למצוא אותן

מי שעומד לשוטט בימים הקרובים באחד מקניוני ארצנו המתפתחת ולהיכנס לאחת מרשתות הספרים, עשוי להיתקל ב´ספר הקניון – המדריך השלם לקניון העולמי´ מאת ד"ר דניאל שליט. במחשבה ראשונה יתרשם שמדובר במדריך פרקטי לבילוי יעיל בקניוני תבל. כשיתבונן בכריכה האחורית, יבחין בתמונת קניון סגור, שמעקי הבטיחות של שלוש קומותיו נראים כמו בית-סוהר מלכותי, וכיפתו המרושתת נראית כמו מסגד חללי.

אם יביט בכריכה, בציטוט מהמבוא, ילמד שמדובר בספר הגות: "הקניון על חניותיו וחיוניו, על דרגנועיו וקולנועיו, משמש כאן משל לכל תרבות ימינו: מתחתיו שכבות בטון ומעליו כיפת פלסטיק, מנותק מהאדמה ומהשמים, ובתווך – עולם שלם מעשה ידי אדם, מבריק ומצליח, מדהים וקורס". במילים הספורות שנותרו על הכריכה, יבין לאן מנסה המחבר להובילו: "איך ממשיכים מכאן? מוצעת פרספקטיבה ממקום לא צפוי: ממחשבת היהדות".

חיפש מחשבה ומצא זהות

ד"ר שליט נולד בנתניה, בשנת ת"ש (1940). לאחר הבגרות והאקדמיה למוסיקה בתל-אביב (במגמה לניצוח, נגינת פסנתר וקרן-יער – כלי נשיפה ממתכת), נסע ללימודי מוסיקה בלונדון. שם מצא אותו מורו לניצוח, גארי ברתיני.

ברתיני עסק אז בייסוד התזמורת הקאמרית הישראלית, והזמינו לחזור לארץ ולהצטרף אליה. בסופו של דבר, שליט נעשה מנצח המשנה. במקביל, החל לחפש איך להבין יותר מה שקורה מחוץ לאולם הקונצרטים, וזה הביאו ללימוד פילוסופיה, ואחר-כך להוראת פילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.
במידה רבה, הוא מגלה, התאכזב מלימודי הפילוסופיה, כיוון שלא נגעו בשאלות הקיומיות שלו, אלא בניתוחים לוגיים ולשוניים שהיו אז באופנה, ולכל היותר בהיסטוריה של הפילוסופיה. אלא שמצא מדריך נאמן, פרופ´ הוגו ברגמן ז"ל. שליט לא זכה להכירו אישית, אלא דרך ספריו, אך ראה עצמו כתלמידו.
ברגמן היה לו מעין רש"י של הפילוסופיה, מדריך טהור רוח ונדיב לב, שפתח לקוראיו בעין טובה שערים להבנת הפילוסופיה. הוא היה אחד מהציונים עולי גרמניה, שהביאו לארץ-הקודש המתפתחת את מורשת אירופה. בשעה שנוסדה כאן התזמורת הפילהרמונית, יסדו הוא וחבריו את האוניברסיטה העברית.

היות שעמד כל ימיו על הסף המוליך מהרציונאליות לעולם הנסתר (בלי לוותר על אחד מהם), לא החמיץ הזדמנות להציג בפני קוראיו מיסטיקן משמעותי. דרכו התוודע שליט לגורדייף הרוסי, לרנה גינון הבלגי, לאורובינדו ההודי, לרודולף שטיינר הגרמני. בין יתר המיסטיקנים, אבל בדחילו ורחימו מיוחדים, הציג פרופ´ ברגמן בפני קוראיו את הרב קוק. כאן שליט הרגיש שהגיע הביתה. השפה, שהיא תמיד מקור ההגות, לא היתה סנסקריט, רוסית, גרמנית או צרפתית, אלא שפת אבותיו. חיפש מחשבה, ומצא זהות.

מכאן ואילך החל מסע בתוך היהדות. לשורת המורים שלא זכה להכיר אישית הצטרפו הרב ד"ר יצחק ברויאר והרב סולובייצ´יק, ומהחיים עמנו זכה ללמוד בבית-מדרשו של הרב יצחק גינזבורג, דרכו הכיר את החסידות בכלל ואת הגותה העמוקה של חב"ד בפרט.
עמדה בפניו השאלה איך תצטרף מהרכיבים הללו ´תורת ארץ-ישראל´, כפי שקרא לה הרב קוק – מערכת מחשבה שתקלוט את נקודות העומק של כל התקופות והגלויות – אל הטוב שבתרבות הכללית, ותחבר אותן לכדי תורת חיים לזמננו. אין זו משימה לאדם אחד, אבל מי שרואה את דחיפות המשימה אינו בן-חורין מלתרום את חלקו.

הפתרון לכאוס: לחזור למקורות

ובינתיים, לדבריו, הגיעה תרבות זמננו למשבר חריף עד שמי שרוצה להגיע לטוב שבה חייב להעמיק מעבר לפני השטח שלה, שכן השטח כולו תרבות המונים, תקשורת המונים, טכנולוגיה, כסף וכוח.
וזה מביא אותנו לקניון, גיבור זמננו וגיבור ספריו של שליט, תושב יישוב לא כל-כך קניוני, קדומים. לפני ´ספר הקניון´ חיבר שלושה ספרים (הוצאת ´תוואי´) – ´שיחות פנים´, ´אור שבעת הימים´ ו´יודע נגן´ – שהכילו את ניצני ´ספר הקניון´.
´שיחות פנים´ הנו קובץ מאמרים שרובם פורסמו בירחון ´נקודה´. בכמה מהם (בפרט ב´איש הקניון´) הוא מעלה לראשונה את תיאוריית הקניון, ומסביר שהקניון מציג לעינינו באופן מרוכז ומוחשי את תרבות זמננו.
הספר ´אור שבעת הימים´ (ראשי תיבות אש"ה) דן במעמד האישה ביהדות, ומנקודת מוצא זו, מנסה להבין מהלכים בהיסטוריה הכללית, תולדות עם ישראל וזכריות ונקביות במובניהן הרחבים ביותר. משפט הסיום של ´אור שבעת הימים´ הוא משפט המפתח של השקפתו הכוללת: "אכן, גם במצב הנוכחי של התפרקות התרבות, ודווקא מתוכו, יש ליהדות תפקיד בונה ומכונן".
גם בספרו ´יודע נגן´, המסביר את מהות המוסיקה, אפשרויותיה ומצבה כיום, מזכיר שליט את הרדוקציה והמסחור שגרמה תרבות הקניון למוסיקה. הוא מדבר על גאולת הקניון במונחי המוסיקה: "אולי מתוך החרשות הזאת תופיע הקשבה חדשה, הקשבה לצליל הנדיר, המרומם הקדוש?".
וכעת חיה יצא לאור ´ספר הקניון´, שאינו קובץ מאמרים כמו ´שיחות פנים´, אלא בנוי לתלפיות ומעניק לנו מסע השקפתי עמוק, נרחב והעיקר – יהודי, לא על הקניון בלבד, אלא על אורחות חיינו, על כל צעד ושעל. לדידו, הקניון אינו סתם שוק מקורה, אלא ניצחון הטכנולוגיה במובן הרחב ביותר.
הספר מחולק לשלושה חלקים: ´תמונת מצב´, ´הערכת מצב´ ו´שיקום´. ´תמונת מצב´ מתארת את עולם הקניון, ומחולקת לשלוש קומות: בראשונה טכנולוגיה ומסחר, בשנייה חברה ובשלישית תודעה – מחשבה ואמנות. שליט עובר בסדר הקל לתפישה, מהחומר אל הרוח.
שליט משרטט את הוויית הקניון הפרדוקסאלית, ומנסה לברר את עץ הדעת, טוב ורע. מחד גיסא מצטייר עולם של רדוקציה, של שטחיות וחיצוניות בכל התחומים, ומאידך גיסא – הרחנה, הפיכת הכל לרוחני יותר. בד בבד עם הצגת תמונת המצב העגומה, מזכיר שליט את הטוב הגנוז באטימות הקניון. הוא טוען כי הטכנולוגיה עצמה מורגשת כנשגבת. הכסף כבר אינו פיזי, אלא אינפורמציה במחשב של הבנק שיכול להיות בכל מקום על-פני כדור הארץ, מהות מופשטת שמעבר למקום הפיזי. ולא מדובר בכסף בלבד: הקניון הופך, כביכול, לרוחני.
הספר מרבה לתאר את צורת החשיבה האופיינית לימינו, הפוסט-מודרניזם, שגורמת לאדם להרגיש שאין עוד תמונת עולם מוצקה שניתן להישען עליה. המצב הפוסט-מודרני מתנדנד, לדבריו, על החבל הדק שבין מחסום לשער, אסון לסיכוי, חידלון ללידה חדשה, אבדון לגאולה.
שאלת העל הפשוטה המרחפת על-פני הספר מופיעה בתחילת הפרק ´שיקום´: איך יוצאים מזה? ברגע שמצאנו אופן תודעה שיכול לצאת מהקניון ולהתבונן בו מבחוץ, שליט קובע, זוהי כבר יציאה ממשית, ולא נחמה בלבד. המפתח ליציאה מהמצב היא ההתייחסות לאדם כאל צלם אלוקים.
הספר מסיים בהתבוננות פנימית-תורנית, באומרו שכשמתבקשת גאולה למצב גלובלי, ולא הלכה לקהילה דתית בלבד, צריך לחזור למקורות הראשוניים, הכוללים ביותר, ומהם לבקש השראה והדרכה לפרטים הצצים עם הזמנים.
הקורא בספר בן 260 העמודים חש שהמחבר מכיר באופן עמוק ונרחב את ההגות העולמית, רגיש וקשוב לעדכונים האחרונים מהעולם החיצון, ועם זאת מכיר לעומקם את מקורות היהדות, ובעיקר את תורת הרב קוק ותורת הסוד.
תיאוריו למציאות חיינו קולעים וחודרים, וגם קולחים וחינניים. הספר נחקק בתודעה. קשה להשתחרר ממנו בעת שאתה יוצא לרחוב (שלא לדבר על הקניון...) ואדרבא, שם הוא פועל את פעולתו. עם זאת, שליט לא מתיימר לנבא איך בדיוק תתחולל המהפכה השקטה המיוחלת, ורק מנסה להתוות ליחיד הנבוך את יסודותיה על-פי מחשבת היהדות הפנימית.

הולך ופוחת הדור

במבט ראשוני בכריכת הספר הקדמית, נראה שאתה מייעד אותו למשוטטי הקניון. בספרך ´שיחות פנים´ החלק התורני בלט, ואילו ´ספר הקניון´ יוצא מנקודת מבט הגותית-עולמית, וחותר בהדרגה ובזהירות לעבר השקפת היהדות. האם ניתן ללמוד שאתה פונה לקהל אחר, נרחב יותר?
"אתה צודק, זה הכיוון. ומה שנוגע ליהדות, לא התכוונתי אפילו לחתור אליה, לכל היותר לרמוז בכיוון. ולמה? כי זאת התנועה של התקופה שלנו, מלמטה למעלה, מתרבות האדם אל מה שמעבר לו. פעם התרבות האנושית היתה קשובה לבא מלמעלה, מהאלים או מהא-לוהים, כיום מרכז התרבות האנושית הוא האדם העצמאי, האוטונומי. התפנית שמתרחשת כיום היא פניית האדם האוטונומי, בכל כובד משקלו ובניינו, אל מה שמעבר לו. אני, בספר הזה, מסתכל דרך העיניים שלו, שהן גם שלי".
למה כוונתך שהעיניים שלו הן גם שלך?
"משם אני בא. גדלתי כחלק מהקניון. תפקדתי כחלק מהאגף המוסיקלי שלו, מחלקת המוסיקה הקלאסית, הקונצרטית. חונכנו לראות עצמנו יוצרים ואנשי רוח, אבל למעשה הרוח ירדה והעסקים פרחו. עם הטכנולוגיה, נתרבו האפשרויות למכור ולצרוך קונצרטים, אמנים, תקליטים, שידורים. זיהיתי כעין ירידת דורות, ממוסיקה גדולה של המאה הקודמת, למוסיקה במצוקה ובדלות במאה הזאת. זו היתה אבחנה כואבת.
"ניסיתי להבין מה מקור הכאבים, והתחלתי ללמוד פילוסופיה. להפתעתי גיליתי גם שם, במקום פתרון, אותה תופעה: ירידת דורות, מהוגים גדולים הנאבקים בבעיות-יסוד של האדם – דמויות כמו הגל, ניטשה, קירקגור, ועוד בזמני, היידגר וסארטר, ובארץ, בובר וברגמן – לעבר עיסוק טכני בניתוחים לוגיים ולשוניים. גם בפוליטיקה הבחנתי בירידת דורות: מדורם של רוזוולט וצ´רצ´יל, שלא לומר היטלר וסטאלין, שהיו גאונים להרע, למיני טכנאים מוכשרים לפרסום עצמי ולעבודה בעיניים שבימינו.
"התיאום בין שטחים כל-כך שונים ונפרדים הפליא אותי. הירידות הנפרדות הצטרפו למשבר אחד ענק של רוח האדם. קשה היה שלא לראות בו יד מכוונת נסתרת. השאלה היתה למה היא מכוונת. ככל שיכולתי לראות, היה כאן מבוי סתום של רוח האדם כשלעצמו, וניסיונות ראשונים שלו להיפתח אל מעבר לעצמו. לניסיונות האלה מצאתי עצמי שותף".

היהדות – האחיזה במה שמעבר

אתה אומר שהתרבות הפוסט-מודרנית, הקניונית, שרווחת בימינו, משווה קטון וגדול. היא בולעת לקרבה גם תרבויות שמנוגדות לה, כמו המיסטית-אלטרנטיבית. למה אתה חושב שדווקא היהדות מסוגלת לתקן את תאוות הבליעה של הקניון?
"היהדות היא האחיזה היחידה של האדם במה שמעבר למציאות, בטרנסצנדנציה. היתר הן דתות של האימננטי (מה שכלול בתוך המציאות). האלילות היא הדוגמה הקלאסית: יש בה הוויות כביכול מעבר לאדם, אבל מדובר בסוגי ישויות (מלאכים, שדים וכוחות), דברים שנתפשים. היהדות הביאה לעולם את התגלות האין הבורא, שמעבר לכל יש.
"היות שהקניון נוטה לבלוע הכל, הוא בולע כל יש, גם את העידן החדש על ישויותיו והאנרגיות הקוסמיות שלו. הדבר היחיד שאינו יכול לבלוע הוא הטרנסצנדנציה המוחלטת, דת המייצגת בתוך היש את מה שמעבר. הקניון מנסה לבלוע את היהדות, למכור אותה כסחורה, חבילות חגים וסוכות לנצח, ומצליח לנגוס בשוליה, לא במרכזה. הוא לא יכול לשווק תפילת שמונה-עשרה.
"הנצרות היא דת שבה האל שמעבר לאדם לובש דמות אדם, נעשה ליש נתפס. לכן הנצרות נבלעת על-ידי הקניון בקלות. הכריסטמס הוא חגיגת קניות ממש. דת נוספת שהקניון נוגף בה רגליו היא האיסלאם, שקשור, כמו היהדות, לא-לוהים שמעבר, אלא שלתפישתו, על האדם למחוק עצמו משום כך. ההשתטחות אפיים ארצה, התנוחה היסודית של התפילה המוסלמית, מבטאת זאת.
"ביהדות עיקר התפילה נעשה בעמידה זקופה לפני ה´. היהדות נותנת לאדם אחיזה בטרנסצנדנטי המוחלט, אבל גם זקיפות, מקום יוצר. היא רוצה לבנות אותו. לכן, למרות שהיא נותנת נקודת עגינה מעבר לקניון, היא אינה רוצה למחוק את התרבות המערבית, אלא לתת לה פתח הצלה".
ניתן לומר שהפיגועים במגדלי התאומים הם בעצם מלחמה חזיתית נגד הקניון?
"בהחלט. התשובה האסלאמית לקניון היא חרב והרג ואובדן. הם לא מסוגלים לזקק ולברר אותו. העמדה היסודית שלהם היא המלחמה והכיבוש. כדי לבנות, צריך להיות קשור לאינסוף היוצר שמעבר למלחמה. אבל האיסלאם אינו תופס את עצמו כשוכן באינסוף היוצר, כשותף במעשי בראשית, אלא רק כנכנע וכמקבל את שלטונו של הבורא, וכמשליט אותו על העולם. אללה נתן את הקוראן לגבריאל, שהורידו למוחמד, שהורידו לעולם. בין אללה לבין המוסלמי יש שלוש דרגות של צמצום, שלושה מסכים. הוא אינו שותף, אלא עבד, עבד-אללה.
"התאורטיקנים המוסלמים של ראשית המאה זיהו יפה את מהות הקניון כהתנשאות האדם לשלוט במקום אללה, וכאמור, תשובתם היא הריסתו. לכן טועים אנשי הקניון כשהם מאבחנים את בעיית האיסלאם כקיפוח, כמחסור באי-אלו מצרכי קניון, ולכן הם משלים את עצמם שהוא ייעצר כשישביעו את רעבונו, ויתנו לו קצת מוצרים, קצת תקצוב, קצת שטחים".

בין מיסטיקת המזרח לקדושה יהודית
איך אתה מסביר את התופעה, שלפני למעלה מעשרים שנה נהגו הצעירים לנהור לארצות המערב, ואילו כיום הצעירים נוסעים בעיקר למזרח הרחוק? האם נפשם נקעה מתרבות הקניון? מה תפקיד המזרח בתהליך שאתה מצייר?
"הצעירים מרגישים באינטואיציה שהקניון עומד לבלוע אותם, ובורחים למקומות שמייצגים מה שמעבר, את הטרנסצנדנטי, וזה נמצא במזרח. אבל הטרנסצנדנציה נוסח המזרח מבטלת את ערך המבנים המדיניים, המשפטיים, ההיסטוריים, הלאומיים, כאילו הם אשליה, מסך, צעיף על-פני המציאות האמיתית, שהיא האין המיסטי.
"יש כאן דמיון לדברים שאמרתי קודם על היהדות, כהתגלות האין שמעבר ליש, אבל האין המיסטי המזרחי אינו אותו מקום כמו ה´אין´ האלוקי הקדוש היהודי. הקדושה היהודית מעונינת באדם, בהיסטוריה, במדינה, במשפט ובעמים, ובונה אותם, המזרח בורח מהם. האין שלו הוא נטול-כוח, פסיבי. המבנים יוצאים ממנו וחוזרים אליו במשחק אינסופי, בריקוד ללא תכלית. הוא איננו מקור של כוח למאבק על ההיסטוריה, הצדק, האמת והמשפט, הוא מבטל את ערכם. לכן הוא עדיין מהווה קליפה על-פני עומק המציאות, שהוא ה´אין´ הקדוש, הבורא, היוצר, השופט, יוצר האדם ומנהיג ההיסטוריה. לכן המזרח המיסטי לא מהווה פתרון לאדם, ובייחוד לא לצעיר הישראלי הבורח אליו".

תגובת נגד נוספת לתרבות הקניון היא החזרה בתשובה, בדרך כלל למסגרות החרדיות. מה דעתך עליה?
"המסגרות האלה יכלו להיות לא רק מפלט מהקניון, אלא התמודדות איתו, לפי מה שגנוז ונסתר בהן. אני חושב שכל התנועות והזרמים היהודיים נושאים בעומקם את מרחב התורה האינסופי, אבל כרגע רק משמרים מצבי-עבר של העולם, העם והתורה. בינתיים השתנתה תרבות האדם שבה הן פועלות: מהעיירה לגושים עירוניים, מפרנסות פרטיות למערכות גלובליות, מיערות המתאימים להתבודדות לפארקים מעוצבים, וחשוב: מקהילת גלות למדינת ישראל.

"העיקר הוא שהאדם עצמו עבר לפאזה חדשה: לטיפוס אדם עצמאי, דעתן, אינדיבידואליסט. אם לא יקבל תמיכה לעצמו ממקום שמעבר לעצמו, יישחק וייבלע על-ידי הקניון. התורה שצריך ללמוד כדי לתקן אדם כזה ועולם כזה שונה, למרות שביסודה זו אותה תורה. דרוש מהלך, היהדות צריכה פנים חדשות: ´אור חדש על ציון תאיר´".

גם דרכו של הרב קוק?
"לדעתי הוא בישר את הפנים החדשות, ודרכו עדיין לא גילתה את מלוא האפשרויות שלה. הרמח"ל כותב (ב´אדיר במרום´) לגבי ההתגלות המאוחרת של ספר הזוהר, כי גילוי חדש וגדול מאיר למשך תקופה קצרה, אבל לא יכול להתקבל מיד. על כן הוא מופיע, נסוג, ורק לאחר תקופת הכנה ארוכה, המציאות בשלה לקבלו מחדש. בימינו, הופעת תורת ארץ ישראל היתה התרחבות עצומה כל-כך שאינה יכולה להתקבל מיד. היא עוד עתידה להראות את פניה המלאות".
אבל יש ´מרכז הרב´, יש דרך שלמה.
"לחזון השלם תמיד דרושה התחלה, תקיעת-יתד ראשונה במציאות. ההתחלה שהצליח הרב צבי-יהודה קוק לחולל היתה מעשה יצירה עצום. היתד הראשונה צריכה להיות מרוכזת, מצומצמת, מתאימה לשטח.
"ברור שמה שיש אינו משקף את הדרישה שהראי"ה קוק דרש מהדורות הבאים. למשל, אם רוצה התלמיד כיום ללמוד, כפי שהתריע הרב קוק, את תורת הסוד, תורת התיקון הנפשי המסודר, בריאות הגוף, הטוב שבהשכלה הכללית – ברור שעליו לפנות כביכול אל מחוץ לחוגי הרב קוק: לקבלה, לחסידות, לפסיכולוגיה, לרפואה האלטרנטיבית, אפילו לאוניברסיטה. אלה אינם בחוץ, אלא הם חלק אינטגרלי מתורת ארץ-ישראל. והם עוד צריכים להיכנס פנימה, אחרי בירור וזיקוק".

לבנות נקודת תצפית חדשה

מה לדעתך הסימנים החיוביים במציאות לגאולת הקניון?
"לא הייתי נכנס למניין ההתחלות שיש, לאו דווקא היש חשוב, אלא מה שעוד אין. אנו רגילים לתפוש את התורה כ´יש´, כנכס, כארון-ספרים או כמסורת. במובן זה אנחנו מסודרים, יש ספרים מכל הדורות, מאגרי-מידע, סיכומים ואוספים. לא היה דור כזה של נגישות למידע יהודי. אבל זה עשוי להסתיר מה שאין. כל הקניון כולו נמצא במצב של עושר המסתיר עוני. איש הקניון החילוני שיגלה את עוניו יקבל מתנה גדולה: הוא יגלה שהעיקר נמצא מעבר לו, שהמעבר, ולא היש, הוא סוד החיים. הוא יגלה את הצימאון, הביטול, ואז את המעיין.
"הוא הדין לתורה. יש הרבה ´יש´, אבל עלינו לגלות איך בכל-זאת ´אין לנו´, שהעיקר לפנינו, מחכה לנו, וה´אין לנו´ יהיה המתנה הגדולה: ההקשבה, דעת הנוכחות שמעבר. יש טעם לשהות דווקא ב´אין לנו´, לא להיבהל ולהתמלא בתשובות.
"עומד בפנינו פיתוי להכריז על עצמנו כבעלי תשובות, להכריז: ´יש לנו´. יש מחזירים בתשובה שעושים זאת. יש להם גם הצלחות, אבל רק בשוליים, לא במרכז הדיון הישראלי, כי זאת לא כל האמת. אנחנו עוברים שלב מחנך-בונה מהותי, של ´אין לנו´. מה ההבדל בינינו לבין איש-הקניון שאין לו? שאנו כבר יודעים לאן להקשיב. זה בונה אצלנו גם לעתיד את הענווה, את ההקשבה הנצחית. ובדיון הישראלי, אם יזהו אצלנו הקשבה מהותית למצב, לשואל ומעבר לאדם, לא מחסן ידיעות ותשובות, יהיה לזה הד".
הנקודה המרכזית בתיאוריית הקניון היא שהיהדות הצרופה היא הניגוד המשלים של תרבות הקניון, כמו איש ואישה או אלפס ומכסהו. אבל בין איש לאישה קיימת משיכה ואילו בין היהדות לקניון פעורה תהום.

איזו משיכה תיתכן ביניהם כדי שיהיה זיווג פורה?
"יש מאמר חז"ל: ´אין האישה כורתת ברית, אלא למי שעשאה כלי´. נכון, הקניון עדיין אינו כלי. הוא רק חומר מתאים, אפילו מדויק, לבניין כלי. אבל כרגע הוא מציג התנגדות, ולכן אינו כלי. יש בתורת הסוד עניין של ´עשיית כלי´: יצירת הפתיחות. האם ניתן למול נקבה? הנקבה כיום לא מודה בנקביותה, היא הולכת ו´מזדכרת´. הרבה בנות קרויות כבנים: דניאל, אריאל, נועם. עדיין לא נתקלתי, לעומת זאת, במי שקורא לבן זכר בשם רחל או ברכה... הדבר משקף את סירוב הנקבה להודות שיש נקביות בעולם, להיות אישה. כנראה ניתן למול גם נקבה, שתיפתח להיות אישה, וכפי הנראה המילה הזאת מתרחשת תוך כדי הכאבים הנוכחיים".

האם ניתן לרענן את היהדות כך שתהיה יותר אטרקטיבית? איך תוכל, כלשונך בספר, "לרענן מחדש את כל רכיבי התרבות"?
"בכל דור ודור, היהדות התחדשה מתוך מגע עם השאלות שהעולם הציג, מהאלילות דרך היוונות ועד ימינו. כעת הקניון שואל: מהו האדם? מהי העשייה האנושית? תרבות הקניון לא מציגה זאת כשאלה, אבל התורה יכולה לזהות את השאלה, ולשם מענה יהיה עליה ´להתרענן´ ממקורה. לא כדי להיות אטרקטיבית יותר, השאלה הגורלית היא שצריכה לעניין אותה".

לתורת הסוד ולחסידות אין תשובות מספקות?
"תורת הסוד עסקה במבנה העולמות העליונים. החסידות התחילה להוריד את המבנים העליונים ולהבין דרכם את מבני הנפש של היחיד. אבל מבנים של חברות, מדינות, כלכלות היו מחוץ לתחום התבוננותה. כעת אפשר ליישם את המבנים העליונים ברבדים הולכים ויורדים.
"בנוסף לעבודה הזאת נולד כיוון אחר לגמרי: ללכת עם המציאות התחתונה בדרכה כלפי מעלה. במציאות התחתונה, עם כל לכלוכיה, יש עושר והפתעות שהמציאות העליונה הזכה אינה משערת. צריך ללכת עם המדעים, הטכנולוגיות והמדינה, ולהיתקע איתם במשבר שבו הם תקועים, למרות שהם מסרבים להודות בקיומו, משיקולי יוקרה. צריך לעשות עבורם את העבודה: לגלות את נקודות המשבר בכל אחד מהמקצועות, לשאול מתוכו את השאלה שהוא שואל, ולצפות לנקודת ראות חדשה ממקור כל מקורות".

איך אדם יכול להיות מעורה בכל המדעים וגם בקיא באמת בתורה?
"לשם כך סובב הקב"ה את עזיבת היהדות ואת ההתבוללות. וכך מוצא עצמו מומחה בשטח מסוים במצב תקוע, ואם הוא נשמה יוצרת, הוא חותר למה שמעבר. הכרתי אנשים שחזרו בתשובה בגלל בעייתיות המתמטיקה כיום, נאמר עם מושג האינסוף, אחר בגלל המצב שהפיזיקה הקוואנטית נמצאת בו, ואחר שחזר בתשובה בגלל המצב שהמוסיקה והפילוסופיה נמצאים בו, זה אני... כולם מביאים איתם את ידיעתם בשטח, את זיהוי המשבר ואת ההקשבה לצעד הבא".

לאומיות פרטיקולרית, אוניברסלית ואלוקית

ממשלת הימין מבצעת את השקפת העולם של השמאל. כיצד הדבר קשור לתיאוריית הקניון?
"נגד הלאומיות של שרון והליכוד בכלל פועלים שני כוחות: כוח המחיקה הסתמי של הקניון וכוח הדמוניזציה. הראשון מוחק את הלאומיות, כך שלא מתאפשר אפילו לימין לדבר על לאומיות, לכל היותר על ביטחון; השני, הבא משנאה לכל דבר יהודי, אינו שייך דווקא לקניון. הוא קדום ועמוק, ורק פולש לקניון, שאינו בנוי לזהותו. הוא גם מופנם על-ידי יהודים.

"מיתוס היהודי האפל וצמא הדם הוא רב-כוח והוא שהפך את שרון ´הישן´ למפלצת סברה ושתילה, כמו שעשה לבגין, לשמיר ולנתניהו. אלה נאלצו להתכופף בפני המתקפה המשולבת של המחיקה והדמוניזציה העולמית, כדי לשוות לעצמם פנים אנושיות, ולו במקצת. והרי פוליטיקאים תלויים בתדמיתם, במיוחד היום, כשהפוליטיקה הפכה בית-ממכר לתדמיות. רק אדם שיש לו אחיזה במציאות הטרנסצנדנטית, האלוהית, יהיה חופשי מהתלות בתדמית.
"הימין תמיד במצב קשה מהשמאל, שמייצג נטייה יהודית לאוניברסליות. הימין מייצג נטייה יהודית לפרטיקולריות, ללאומיות. בלחץ האנטישמיות, קל לשמאל לברוח לאוניברסליות אנטי-לאומית. מה יעשה הלאומי כדי להקל על עצמו? הלאומיות החילונית עשתה זאת עבורו: היא הציעה להיות לאומי, אבל קצת גויי, נורמלי, ככל העמים, עם פטריוטיות, דגל, המנון. זה לא עבד: העולם אמר לבגין, לשמיר, לנתניהו, לשרון: ´אתה יהודי, ולא תצליח להתחבא מאחורי לאומיות נורמלית! אין ליהודי זכות ללאומיות נורמלית´. ובזה הם צודקים. הלאומיות היהודית איננה נורמלית: היא גם לאומית, גם אוניברסלית, גם טרנסצנדנטית".

איך אתה רואה, לאור תיאוריית הקניון, את המאבק נגד ההתנתקות מחבל עזה כיום? ובכלל, האם ההתיישבות ביש"ע היא תשובה יהודית נכונה לתרבות הקניון?
"ההתיישבות הזאת יכלה להיות תשובה למצב המערב. כך ראה אותה אליעזר ליבנה המנוח בזמנו (בספרו ´בדרך לאלון מורה´, תשל"ז). היתה כאן התחלה חדשה מבחינת נטילת האחריות הלאומית. יכלה להיות גם התחלה חדשה מבחינה חברתית, חקלאית, כלכלית, אקולוגית, מחשבתית. אלא שכמו כל אמירה כבדת-משקל יהודית, זכתה ההתיישבות להתנגדות כל-כך מוחצת, שנשכחו הפרספקטיבות העולמיות והכלל-אנושיות שלה.

"נפילה ראשונה של האופקים היתה הורדת העניין לרמה הביטחונית. נפילה שנייה היתה הורדה למדרגת מלחמה פרטית על הבית, עם פיצויים או בלעדיהם. כך שהאמירות החשובות הושתקו, ומה שאומרת ההתיישבות ביש"ע כיום, נאמר ללא מילים, בעצם קיומה: עלינו לחזור לאל"ף בי"ת – ה´שטחים´ הם ארץ-ישראל שבשבילה באנו לכאן ועוררנו את המהומה העולמית. תל-אביב וקיסריה הן רק שלוחות. ה´שטחים´ הם מקום פעולתה המיועד של הרוח הישראלית. מה שעם ישראל יכול וחייב להגיד לעולם צריך להתבטא דווקא כאן.

"התשובה לקניון היא רק סעיף אחד מהאמירה הזאת. אבל האם העולם ועם ישראל עצמו רוצים לשמוע? מתעוררות התנגדויות ללא-תקדים. המקומות השורשיים ביותר לעם ישראל – שכם, חברון והר-הבית – נעשים לבלתי-אפשריים, למעוררי אימה בעצם ביטוי שמם. יהודי הנכנס לשם דינו שריפה, סקילה, הרג וחנק. זכויות האדם לתנועה חופשית, לביטחון ולחיים נאלמות ונעלמות.
"בתנאים אלה אתה שואל אם שטחי יש"ע הם תשובה נכונה לקניון? כרגע עצם הישיבה שם היא נס. בוודאי שהתחלות של תיקון הן נס בתוך נס, ובכל זאת יש ניסויים בחקלאות אורגנית, ביישובים קהילתיים, ניסויים חינוכיים ובירורים רוחניים. תנועת הגבעות והמאחזים רוויה בהתחדשות. אומנם אין רגע של מנוחה ויישוב הדעת כשהכל עומד בסכנת חורבן, אבל בתולדות ישראל, ההתחדשויות הגדולות ביותר קרו מהמצר ותחת לחץ, לא בתנאי מרגוע".

האם אתה חש שהצלחת בספריך הקודמים ובהרצאותיך להסב את תשומת הלב למציאות הקניונית ולעורר לפתרון? השפעת על הקהל החילוני?
"הספרים הקודמים כוונו במודע לציבור הדתי-לאומי, ושם זכו לקהל לא קטן. חלק מהספרים מצאו דרכם לכמה קבצים ותוכניות לימודים, וידוע לי שזכו להד. להפתעתי, הדברים הגיעו באקראי לציבור החילוני, וגם שם זכו לאהדה. אולי מצאה חן בעיניהם נקודת הראות שליהדות יש השלכה אוניברסלית, מפני שככל הידוע להם, היהדות היא פיגור תרבותי או מלחמות עסקני-דת. יהדות שהיקף עניינה כללי ואוניברסלי, שמקבלת אחריות למצב העולמי, יכולה מצד אחד להוות איום ולעורר התנגדות, ומצד שני היא מעניינת, רלוונטית, בת-שיח".