בשבע 124: לרוץ לדבר מצווה

קובי סלע , י"ח בטבת תשס"ה

לרוץ לדבר מצווה – דיסק חדש של מוסיקה חסידית מבית תזמורת 'נשמה', הותאם במיוחד לריצת ג'וגינג. מבקרנו חזר מותש מהסיבוב
קובי סלע

יש בעיה, בואו נודה, אין חדש בחנויות המוסיקה החסידית.
חברות ההפצה מתהדרות בכותרים חדשים כל שבועיים, ז"א שיש חדש אבל הרוב חוזר על עצמו, וכבר הארכנו בעניין רבות, ודו"ק.

עוד בעיה שאנחנו מרבים לדבר עליה, וכמעט שלא עושים דבר למגר אותה, היא בעיית המשקל. אוקיי, לא כולם סובלים ממנה, אבל גם מי שזיכה אותו הבורא במשקל שדוף, עדיין מוצא את עצמו מדסקס בעניין עם אחרים, עבים יותר, משהו שנראה כסוג של מרשעות.

ומעשה בכותב שורות אלו, שנזקק זמנית (נזקק = לשון הווה), להסיר כמה קילוגרמים עודפים לקראת ייצוג המגזר בתחרות כלשהי על ג'יפ. המחבר חקר בדק ומצא, שלא מספיקה דיאטת רצח, דיאטת חלבונים, דיאטת פחמימות או סתם דיאטת כרוב חיננית, ויש צורך גם בריצה על בסיס יומי. ערב קייצי אחד התקבלה ההחלטה המתבקשת וכבר למחרת משהחשיך, עטה האיש על עצמו טרנינג עצוב, נעלי ספורט עם רפידה שמתאימה את עצמה לנסיבות, נרתיק כתפיים לאקדח, ומכשיר רדיו קטן. בתום 30 דקות של "הליכה מהירה" התברר שהדרך לא נגמרת ואילו הנשימה כן, גוף חטוב כידוע נקנה בייסורים.

הביקור האחרון שלי בחנות למוסיקה חסידית (רמז: לא גל פז), הניב את "J-Walking". כבר בשלב העטיפה הסתקרנתי. לקראת ההאזנה, פשפשתי בארון השמאטעס, שלפתי טרנינג ונעלי ספורט ויצאתי לבדוק את הדיסק.

תזמורת נשמה ("נשומה") האמריקאית הפיקה דיסק מיוחד לריצת ג'וגינג. המוסיקה עובדה והותאמה לריצה קלה, ריצה מהירה יותר, ורכיבה על אופני – כושר.

הרצועה ראשונה, "ופדויי ה' ישובון" של קרליבך, קצבית כיאה למוטיבציה של תחילת הדרך, הרצועה שאחריה נתפסת כתמוהה. אולי בשביל הפוליטיקלי, אולי כי גם בני עדות המזרח רצים בלילות, שילבו בדיסק שירים אוריינטליים. רק מה? הקצב מעוות. מוזיקאלית זה אולי מתחבר, המילים למצער, נתקעות בחיך.

רצועה 3 היא כבר בלתי נבלעת. "שירת הנוער" היא בכלל פיוט מרוקני ("דורביא שיבאני דורביא"), מה לזה ולריצה? תמהתני.

2 הרצועות הבאות מגיעות מבית היוצר של יהודה גלאנץ, וזה יוצא חמוד (גלאנץ מחזיק מניות בפרויקט?). גילוי נאות: בשלב הזה עברתי להליכה מהירה (הנשימות, אתם יודעים).
ברצועה 7 ("הנה אנוכי"), הרגשתי כמו בתוכנית "שעת כושר", הקטע גורם לגוף האטה. דמיינו מעגל שרוקדים בו שיר קצבי והתזמורת מחליפה ל"הורה" בבת אחת.

את קטע 12, "ניגון סלונים" סימנתי כ"repeat", והוא בעצם הדוגמה לאיך צריכות להישמע כל הרצועות.
הגעתי מותש אך עדיין שמן.

שבעה שלבים בסולם יעקב, ועוד חצי שלב על הרעיון המהפכני.

פינת משבית השמחה:
ככל שאני מרבה להפוך בעניין, אני לא מבין איך נבחרו הקטעים. בחלק מהרצועות יש חשש שכל הרחוב ישמע אותך מזמזם. ככה זה כשחובשים אוזניות, קשה לך לשמוע את עצמך...

לא חשבתם על זה?
----------------------------------------------------------------------------------
יש לכם הערות? קדימה תוציאו החוצה: kobi@a7.org