בשבע 124: דברי הרב או דברי הרב-אלוף

חגית רוטנברג , י"ח בטבת תשס"ה

למי מחויבת הרבנות הצבאית, לפקודה או להלכה? רבנים צבאיים בסדיר ובמילואים מבינים את האילוצים של הרב הצבאי הראשי, אבל מתכוונים לנהוג על פי מצפונם ודעת רבותיהם. רבנים רבים חולקים על תביעת הרבנות למעמד של ´מרא דאתרא´ כלפי החיילים. ויש רבנים צבאיים שכבר מחתימים את חבריהם על סירוב פקודה

חיילים חובשי כיפה עוברים מבית לבית, ועוקרים בעזרת צבתות את המזוזות בפתחים. קבוצה אחרת של לובשי מדים מוציאה מבתי הכנסת ארונות קודש ובהם ספרי תורה ומעמיסה אותם על כלי רכב, בעוד חבריהם נערכים לאטימת החלונות או להריסת מבנה בית הכנסת. ארגזים על גבי ארגזים של ספרי קודש שהוצאו מספריות הבתים ומבתי המדרש, מועמסים על רכבים צבאיים. חיילי היחידה לזיהוי חללים מתכוננים לפתוח קברים על מנת להעתיקם אל מחוץ לגבולות גוש קטיף.

התמונות מעוררת החלחלה הללו הן הן החלק אותו תידרש לתת הרבנות הצבאית להשלמת פאזל העקירה. כך לפחות עולה ממסמכי היערכות פנימיים של הרבנות, שפורסמו לפני מספר שבועות ב´בשבע´.
לאחרונה עוררה הרבנות הצבאית סערה נוספת: מלבד תפקידה הפורמלי במערך הגירוש, החלו הרב הצבאי הראשי, תא"ל הרב ישראל וייס, ורב פיקוד מרכז, הרב יהודה ויזנר, להתבטא נגד סירוב הפקודה.

לפני כשבועיים צוטט הרב וייס בגלי צה"ל כמי שאומר "סירוב פקודה בצה"ל עלול להוביל לפירוק הצבא ולסיום תפקידו של עם ישראל. הצבא והמדינה הם הסמכות. אנחנו לא יכולים לאפשר לחייל לעשות ככל העולה על רוחו, זוהי סכנה שהצבא והעם הזה יסיימו את תפקידם".

ואילו הרב ויזנר שיגר מכתב חמפקדים לפני כחודשיים ובו כתב בין השאר:
"ברצוני לקבוע כי הסמכות ההלכתית היחידה בצבא הינה של הרבנות הצבאית ואין לקבל שום חוות דעת או המלצה מגורמי חוץ... הרבנות הצבאית קבעה באופן חד משמעי שסירוב פקודה הינו מושג שלא ישמע בתוך מחנה צבא הגנה לישראל, ואנו נאמר זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים".
הרב וייס הביע תמיכה במכתבו של הרב ויזנר והבהיר כי הדברים נאמרו על סמך הנחייתו.

ולמרות הציטוטים, טען הרב וייס בראיון לערוץ 7, כי הוא יפרסם חוות דעת הלכתית בנושא רק לאחר שישמע קשת של דעות, ורק אם וכאשר יגיע רגע האמת. הוא הדגיש כי במכלול הרבנים איתם הוא מתייעץ, כלול גם הרב אברהם שפירא. על אף הצהרותיו על התייעצויות ממושכות עם הרב שפירא, גורמים המקורבים לרב הצבאי הראשי מביעים מורת רוח מהתנהלותו של הרב וייס. לדבריהם, הרב וייס לא נוהג בהגינות, כיוון שהוא יוצר כלפי חוץ רושם שהוא מתייעץ עם הרב שפירא, אך בפועל נוהג כרצונו: "נכון שהוא מתייעץ עם הרב שפירא, אבל הרב אומר לו בדיוק הפוך ממה שהוא עושה, מכל זווית שהיא. הרב וייס לא יכול לומר שהוא שעושה את מה שעושה על דעת הרב שפירא".
הגורם מספר עוד כי הרב שפירא אמר לרב וייס בפגישה: "עם כל הכבוד, אני לא משוכנע שאתה זה שתכריע במחלוקות הללו". לגבי עקירת בתי הקברות אמר הרב שפירא כי אין לרבנות הצבאית כל סמכות לטפל בבתי קברות אזרחיים, אלא רק לרבנות הראשית לישראל. מעבר לכך, ציין הרב כי "זה כלל לא כל כך פשוט לגעת בבתי קברות, בפרט שקבורים בהם קדושים". אותם מקורבים אומרים כי גם קביעתו של הרב ויזנר במכתבו תמוהה: "יעלה על הדעת לומר לחייל שאסור לו לשאול את רבותיו? גם הרב וייס עצמו מתייעץ עם הרבנים שלו!"

"כולם חולקים על הרב ויזנר"
מורת הרוח משותפת גם לרבנים צבאיים רבים. אמנם אין באפשרותם לבטא את דעתם בגלוי מפאת תפקידם בצה"ל, אך אחדים מהם הסכימו לחשוף את ההתמרמרות הקיימת מתחת לפני השטח. רב צבאי המשרת שנים ארוכות בצה"ל, אומר כי חלק גדול מהרבנים הצבאיים חולקים על הקו שמובילה הרבנות: "רבים ברבנות כיום הם יוצאי בתי המדרש הציוניים. הם אמנם עובדים במסגרת אך יש להם את הרבנים שלהם, ודעות לא משתנות בעקבות לבישת המדים. יש להם אילוצים שבגללם אינם יכולים להתבטא נגד הרוח ברבנות, אך רבים מהם מתכוונים לא לבצע את הפקודה". הוא מדגיש כי הם אינם מבקרים את הרב וייס, כיוון שלדעתם הוא התבטא רק בגלל מעמדו והאילוצים לתת גיבוי, בעקבות פרסום מכתבו של הרב ויזנר. "המכתב הזה מוגזם לדעת כולם. אין מי שלא חולק עליו. זהו מכתב מיותר ואיננו משקף את הרוח המרכזית ברבנות הצבאית".
רב צבאי נוסף המשרת בשירות קבע זה כמה שנים, אומר כי הרבנים הצבאיים בתוך המערכת מצויים בדילמה לא פשוטה: "מחד, רובם מזדהים עם בית מדרשו של הרב שפירא, שדעתו בעניין ברורה. מאידך, הרב וייס הוא מרא דאתרא ומדובר גם במקור פרנסתם. אין ספק שרובם לא מזדהים עם ההתלהבות לעניין שמגלה הרב ויזנר. רב צבאי ששלם עם מה שלמד ומה שהוא מאמין בו, חייב לעשות חושבים היכן הוא נמצא בדילמה הזו".
חייל סדיר המשרת כמש"ק דת, אומר כי הוא וחבריו ציפו מהרבנות לעשות את הדברים כמי שכפאה שד ולא לפעול לקידום מעשה ההתנתקות תוך שיתוף פעולה עם גורמים מלמעלה. "אנחנו מתכוונים לשמוע בקול הרבנים שלנו. לא רק שנודיע על כך שנסרב פקודה, אלא ננסה לשבש את התהליך בכל דרך שנוכל". אותו חייל מספר גם על שיחות של רבנים צבאיים ששמעו הוא וחבריו לפני פינוי מאחזים. " הם דיברו במין התלהבות לקראת המעשה - ´ייתכן שיהיה פינוי ועלינו להיות שם למלא את תפקידנו´. לחלקנו הדיבור הזה מאוד הפריע".
בקרב המשרתים במילואים קיים פחות החשש להתבטא. הרב שאול בר אילן מכפר דרום משרת במילואים ביחידת זיהוי החללים. זו היחידה שאמורה להעתיק את הקברים מבתי הקברות בגוש קטיף. לטענה כי ממילא הרבנות תפעל רק לאחר שלא יישארו יהודים במקום, הוא עונה: "מעצם העובדה שזהו מעשה נבלה, אסור להיות שותף לו, גם אם זה לאחר מעשה. כל השיקולים של הרבנים הצבאיים ידועים לי", הוא אומר, "הם אמנם נשמעים מאוד הגיוניים, אך יש לי תחושה שגם אם הגזירה היתה להוציא את תושבי גוש קטיף להורג, הם היו נשארים בתפקידם, והיו מוצאים את אותם תירוצים כדי להישאר בצבא". אגב העתקת קברים: בישיבה שנערכה לגבי המשרתים ביחידה לזיהוי חללים, עברו המפקדים על הרשימה השמית, והחליטו פשוט לא לקרוא למשימת העתקת הקברים חיילי מילואים שנראו להם פרובלמטיים בהקשר למילוי התפקיד.
הרב יואל קטן, ר"ם בישיבת שעלבים ורב צבאי במיל´, היה שותף בהוצאת קובץ הלכתי בענייני צבא והלכה, בשם ´עוז´. לדבריו, בדרך כלל יש להימנע מסירוב פקודה, אך בשעת אמת כשפקודה חד משמעית נוגדת את ההלכה, צריך כל אחד לעמוד מול מצפונו ורבותיו. הוא מוסיף כי איננו מופתע מפסקי הרבצ"ר, שכן לדעתו הם מוזמנים מהרמטכ"ל: "יעלון אמר לרב וייס שהוא לא יכול לשתוק בעקבות פרשת הרב ויזנר, שכן אז ישתמע כאילו הוא תומך בסירוב פקודה. בכל מקרה מה שאמר הרב וייס לא מעלה ולא מוריד - כל אחד שיגיע לשעת מעשה, יידע לנהוג על פי רבותיו. ברור שזו פקודה נגד ההלכה כיוון שמפנים יישובים ללא סיבה כלשהי".

ביניים: רבנים נגד השתיקה
ויש ברבנות הצבאית גם כאלה שיוצאים למאבק בפועל: הרב אלדד שרעבי, ראש הכולל בישיבת ´תורת החיים´ בנוה דקלים, רב צבאי במיל´ בדרגת סגן, והרב מאיר מולר, ראש הכולל ביישוב מורג, רב צבאי במיל´ בדרגת רב סרן, יזמו עצומה של רבנים צבאיים במילואים הקוראת לסירוב פקודה. "כרבנים צבאיים בכלל, ומגוש קטיף בפרט, חובתנו להיות הקול המצפוני בצבא ולא רק מבצעי פקודות. אנו רואים את גזירת ההתנתקות וכל הכרוך בה כנוגדת את תפקידנו", אומר הרב שרעבי. בעצומה נאמר כי החתומים מטה מתכוונים ללכת בעקבות פסקיו של הרב גורן, מייסד הרבנות הצבאית, שפסק לסרב לפקודת פינוי יישובים. למרות שהם מכבדים את הרב צבאי הראשי, הם "קוראים לכל בני עמנו האהובים לא לתת יד בשום צורה, במישרין או בעקיפין לגזירת הגירוש והחורבן שלא נודעה כמותה בתולדות עמנו. אנו קוראים שלא לשתף פעולה עם גזירת ההתנתקות , עקירת יהודים, הריסת יישובים, העתקת קברים ופירוק בתי הכנסת. זו פקודה הנוגדת את ההלכה וככזו היא בלתי חוקית ובלתי מוסרית".
ומה אומרים הפוסקים? בסוגיית העתקת הקברים והריסת בתי הכנסת, נדרשנו לכמה פוסקים בעלי שיעור קומה. הרב דב ליאור קובע כי שאלת בתי הקברות היא שאלה לא פשוטה: "יש היתר לפנות רק אם יש חשש פגיעה ובזיון בקברים. להרוס בית כנסת אסור, אלא אם יש חשש שעלול להפוך אצל הרשעים לבית טבילה. קודם כל יש להפקיע את הקדושה כדי שלא יחול עליו שם בית כנסת". בכל מקרה, אומר הרב, ודאי שאין לשתף פעולה ולתת יד למעשי ההריסה: "מי שיש בו יראת שמים צריך להימנע מכך".
הרב יעקב אריאל קובע בשאלה זו: "יש פרטים בהלכה איך פודים בית כנסת, זוהי פרוצדורה מסובכת. אבל בעיקרון אסור להרוס בית כנסת, וכן אסור למסרו בידיעה שישמש למטרות אחרות, לכן הריסתו או מסירתו לידי מסגד - אסורה. לגבי בתי קברות - אסור להזיז מת ממקומו, אלא אם יש חשש לכבוד המת".
הרב נחום אליעזר רבינוביץ´, ראש ישיבת מעלה אדומים, אומר כי: "במקומות שלא נשארו כלל יהודים, כמו בפולין, מצווה להעביר את בית הכנסת או לפרקו על מנת שלא ייעשו בו דברים לא ראויים. להוציא מת מבית קברות זו בעיה הלכתית קשה אפילו במקומות שלא נשארו יהודים. בפולין יש מקומות בהם לא נותרו יהודים, והקברים עדיין נמצאים שם, יש לנסות ולשמר עד כמה שאפשר. אבל השאלות הללו מתאימות לאירופה או לארצות ערב בהן אין יהודים. זה לא רלוונטי לא"י, פה גרים יהודים ולא יעלה על הדעת הצורך להרוס מקומות אלו".

ביניים: הרב או המפקד?

סוגיה נוספת היא מידת מחויבותו של חייל לפסקי הרבנות הצבאית כמרא דאתרא, לעומת החופש של כל חייל לפנות לרבותיו.
בתגובה על מכתבו של הרב ויזנר אומר הרב רבינוביץ´ כי הרב ויזנר איננו פוסק ולא אחראי לפסוק. בשאלת מרותה ההלכתית של הרבנות הצבאית הוא קובע כי הדבר תלוי בסוג השאלה: "ברור שבענייני נוהג ומנהג הרבנות הצבאית היא מרא דאתרא. אך עד לאחרונה הרבנות הצבאית לא פסקה כלל, אפילו בדברים מקומיים, וברור שחיילים פנו אל רבותיהם. צריך לשקול היטב מה יאמרו החיילים ואיך יאמרו. זו לא שאלה שרב צבאי יחיד יכול להחליט שכך דעתו".
הרב יעקב אריאל אומר בהקשר זה, כי במשך שנים רבות, אמנם פרסמה המחלקה האחראית ברבנות הצבאית פסקי הלכה, אך הרבנים הפיקודיים כמעט ולא הוציאו פסקים. "נוצר מצב שעד עכשיו החיילים לא שמעו בקולם בשום נושא, כי לא היה פסק. פתאום עכשיו מוציאים פסק שמחייבים אותם לשמוע, נוצרה כאן בעיה". לדעת הרב, השאלה נשארת פתוחה.
הרב דב ליאור קובע בנחרצות כי: "מה ששייך לנושא הצבא ממש - הצבא הוא מרא דאתרא. אך להרוס יישוב זו בעיה לאומית שאנו חדורים בכך שהיא נגד התורה. הסגרת א"י לגוי היא איסור ואם רב פוסק נגד התורה אין לשמוע לו".

טיזרים:
רב ביחידה לזיהוי חללים: "כל השיקולים של הרבנים הצבאיים ידועים לי. הם אמנם נשמעים מאוד הגיוניים, אך יש לי תחושה שגם אם הגזירה היתה להוציא את תושבי גוש קטיף להורג, הם היו נשארים בתפקידם, והיו מוצאים את אותם תירוצים כדי להישאר בצבא"

חייל סדיר המשרת כמש"ק דת, אומר כי הוא וחבריו ציפו מהרבנות לעשות את הדברים כמי שכפאה שד ולא לפעול לקידום מעשה ההתנתקות תוך שיתוף פעולה עם גורמים מלמעלה. "אנחנו מתכוונים לשמוע בקול הרבנים שלנו. לא רק שנודיע על כך שנסרב פקודה, אלא ננסה לשבש את התהליך בכל דרך שנוכל"

רב צבאי ותיק: "רבים ברבנות כיום הם יוצאי בתי המדרש הציוניים. הם אמנם עובדים במסגרת אך יש להם את הרבנים שלהם, ודעות לא משתנות בעקבות לבישת המדים. יש להם אילוצים שבגללם אינם יכולים להתבטא נגד הרוח ברבנות, אך רבים מהם מתכוונים לא לבצע את הפקודה"

גורם המקורב לרב וייס: "נכון שהוא מתייעץ עם הרב שפירא, אבל הרב אומר לו בדיוק הפוך ממה שהוא עושה, מכל זווית שהיא. הרב וייס לא יכול לומר שעושה את מה שעושה על דעת הרב שפירא. הרב שפירא אמר לרב וייס בפגישה: ´עם כל הכבוד, אני לא משוכנע שאתה זה שתכריע במחלוקות הללו´".









הרב הראשי לצה"ל, תא"ל הרב ישראל וייס:
"חייל שיבקש פטור על רקע הלכתי- יש להתחשב בו"

משנה: לדברי הרבצ"ר, 119 מתוך 120 רבנים צבאיים יבצעו מה שיוטל עליהם במסגרת תוכנית ההתנתקות. הרב וייס מאמין שגירוש התושבים ייעשה על ידי המשטרה והמג"ב, וכך תימנע מהחיילים התנגשות ישירה עם פסק ההלכה של רבו, הרב שפירא.וכל התפקיד המיועד לרבנות הצבאית, לאסוף מזוזות ולהעביר קברים של חללי צה"ל, הוא אמר: זה לא חילול השם, זה קידוש השם
ביום שני השבוע קיים הרב הצבאי הראשי יום עיון לרבנים של פיקוד הצפון, בו הציג את עמדתו בעניין הפולמוס ההלכתי בנושא מעורבות צה"ל בעקירת יישובים. מפגש דומה עם רבני פיקוד המרכז היה אמור להתקיים אתמול, אך בוטל במפתיע, כנראה מחשש לעימות עם הרבנים, שרבים מהם גרים ביישובי יש"ע. בראיון מיוחד ל´בשבע´, הרב הראשי לצה"ל מסביר את עמדתו בסוגיית העקירה.
התבטאת באופן חד משמעי בתקשורת נגד הסרבנות. איך אתה יוצא בפסק שנוגד חד משמעית את הפסק של רבך. הרב אברהם שפירא, ואת דעתם של רבנים רבים שתמכו בפסק?
"אילו היו מקשיבים ל-20 דקות שהתנסחתי בגלי צה"ל ולא מוציאים משפטים וכותרות, המכלול היה מביא אותנו למחוזות אחרים. אני מכוון את הצבא לעשות הכל שלא נגיע לסיטואציה הזו של הקושי להחליט אם לממש את פקודות הצבא. אם נעשה זאת לא נידרש לסוגיה. אני מבקש את הצבא, ואין לי ספק שכך יתבצע, להקדים רפואה למכה לחשוב רגע אחד קודם, להפעיל שכל ישר ולממש את החלטות שר הביטחון - במעגל הפינוי הראשוני תהיה המשטרה ולא צה"ל. גם אם בכותרת הגדולה כולם מפנים את כולם, בכותרת המשנה יש שכל והיגיון.
"אני דורש מהמפקדים לבודד קטבים. מפקד גדוד יביט בעיני חייליו ויבין מאין באת, רגע לפני. כשם שכולם מבינים שלא אנושי לדרוש מחייל לפנות את אביו או את יישובו, כך גם לא נכון בעיניי לשלב במעגל הפינוי הראשוני מישהו שמחכה לפינוי שיתממש. אלו ואלו יהיו במעגלים אחרים ולא ישירים. אם נדע להטעין את המפקדים ברציונל הזה שיסבירו לחיילים עכשיו, לא נגיע לסוגיית הסירוב, זה לא יעלה על הפרק.
"למה לי לומר דברים נגד גדולי ישראל אם לדעתי העניין לא יצא בכלל מהכוח אל הפועל? אני תלמידו של הרב שפירא, דנתי עימו בסוגיה. אמרתי לו שיש אמירות של גדולי ישראל שהפוכות לאמירתו, והדברים לא פשוטים וחד משמעיים במכלול ביטויי גדולי ישראל. הסברתי שלעניות דעתי לא נגיע לזה ולכן השאלה לא רלוונטית.
"אני מדבר עם חיילי ישיבות הסדר, והם אומרים שממילא לא יקרה פינוי לדעתם, לכן הם לא עוסקים בסוגיית סירוב פקודה.
"בפינוי ימית, סיפר אלוף פיקוד הדרום, היה חייל שאמור לפנות את אחד הישובים בחבל, סא"ל שריה. החייל הזה פנה למפקד ואמר שקשה לו לבצע את המשימה כיוון שאחותו גרה ביישוב. המג"ד והחייל התווכחו במשך ארבע שעות, ולבסוף המג"ד ויתר והסכים לשחרר את החייל. בסופו של דבר עלה אותו חייל לאוטובוס כדי לפנות את אחותו, ואמר – אם הפינוי נגזר אני מבקש לעשות אותו, מתוך אהבה ובכי. עדיף שאני אעשה את זה ולא מישהו אחר מטעמים אחרים.
"הרב שפירא אמר אמירה מסוימת ורבנים אחרים אמרו אמירה אחרת, ולא הייתי מגדיר את אמירתם כמקבילה לחילול שבת. ישבתי עם רבנים חשובים נוספים שאומרים אמירות הפוכות. אם נגיע לשלב המימוש אניח בפני הציבור את האמירות כולן. אינני רוצה לחדד קטבים בשלב זה, אין בכך תועלת".

אתה חוזר ואומר שאינך מתבטא כרגע בסוגיית סירוב פקודה, אלא כשתגיע העת תפרסם חוות דעת על פי מכלול דעות. זה סותר לחלוטין את הציטוטים שלך נגד סירוב פקודה, ששום הקשר לא יכול לשנות את משמעותם. בנוסף- מכתבו של הרב ויזנר חד משמעי בסוגיה, והוא אומר כי הרבנות הצבאית קבעה חוות דעת הלכתית נגד סירוב פקודה, והדברים נכתבו בהנחייתך.
"מכתבו של הרב ויזנר יצא למ"פים של פיקוד מרכז ועסק בסוגיית כתובת החייל ברבצ"ר. בכל הסוגיות על הפרק הכתובת היחידה לחייל זה הרבצ"ר, כשרות שבת וכו´, זה מה שכתב הרב ויזנר. אם כל חייל יפנה לרב שלו, הצבא יתפרק מנכסיו הרוחניים. הגעתי לתפקיד לפני 4 שנים ואז ביקשתי מראשי ישיבות ההסדר שיפנו את החיילים אלי לפני שהם פוסקים את פסקיהם. אני רוצה להיות כתובת ראשונה לשאלות הלכתיות. אנו, הרבנים בבית המדרש של הרבנות הצבאית, הכי קרובים למציאות הצה"לית, הכי נגישים, יכולת הפתרונות המידיים מצויה אצלי. אם חייל לא מוצא בנו מענה, למשל הוא בדקה ה-90 לפני שבת, ילך לרב שלו. אך רבים מראשי ישיבות ההסדר מפנים קודם לרב בצבא. יש לי די קבלות להוכיח שבנושאים קרדינליים עם השלכות ציבוריות - אדע למצוא את הרגע להיוועץ בגדולי ישראל ואני גאה בכך. אם סוגיה זו תתממש אשוב ואפנה ברגע הקריטי לגדולי ישראל ואשמע את עצתם.
"בשלב זה לא ראוי להלהיט את הציבור באמירות שאין להן משמעות כעת. אני כרבצ"ר לא יכול להורות לחיילים לסרב פקודה, אבל ההוראה הזו לא צריכה להיאמר כי היא לא תבוא לידי ביטוי. לפי המבחן של היום, אינני מכיר קצינים דתיים ובוגרי ישיבות שיסרבו פקודה".

בראיון לערוץ 7 אמרת: "נאמר לרבנים בפיקוד לציית לרבניהם הצבאיים, אך לא נאמר להם לא לציית למישהו אחר". האם זה נכון, כלומר- אתם כרבנות מתחייבים לתת פטור מטעמי דת לחיילים שמחויבים לפסק הרב שפירא, לתמוך בשחרורם מהמשימה על רקע הלכתי, כשם שכרבנות אתם מספקים אוכל בד"ץ למי שמקפיד יותר?
"אם יבוא חייל ויבקש פטור על רקע הלכתי - יש להתייחס לאמירתו. מבין 120 הרבנים שלי יש רב אחד כזה שאמר שהוא מתקשה לממש את ההחלטה, הוא משרת באזור עזה ובני משפחתו מתגוררים ביישובים שם. אני מבין לליבו, לא אכניס אותו לסיטואציה שבה יצטרך לפנות אותם".

בראיון לynet- אמרת "אם יש ציבור של חיילים שגרים באותם מקומות שאמורים להתפנות, לא נכון להורות להם לפנות את אותם אנשים". אם פוטרים אותם, למה לא תפטור גם על רקע מחויבות לפסק הלכתי? האם הגורם הרגשי משמעותי יותר מהגורם ההלכתי?
"אם חייל יביע משאלה לפטור הלכתי יש להתחשב בו, ולהניחו למעגלים האחרים".
כשאתה מדבר על פטור והתחשבות זה רק לגבי עמידה במעגל הראשוני, אבל אותם חיילים שלא רוצים לשתף פעולה על רקע הלכתי רואים בעיה לא רק במגע הפיזי עם המתיישבים. מבחינתם שיתוף פעולה מסוג כלשהו אסור, אפילו להחליף את החיילים שיישלחו לפנות בגוש קטיף.
"הקושי האמיתי של חיילים הוא רק במעגל הפינוי הראשוני, יש יותר הבנה מצידם לעמוד במעגלים חיצוניים".

במכתב נטען כי החיילים מחויבים לפסק הרבצ"ר. הרב ליאור אמר לנו כי "מה ששייך לנושא הצבא ממש - הצבא הוא מרא דאתרא. אך להרוס יישוב זו בעיה לאומית שאנו חדורים בכך שהיא נגד התורה. הסגרת א"י לגוי היא איסור ואם רב פוסק נגד התורה אין לשמוע לו".
הרב יעקב אריאל והרב נחום רבינוביץ´ הציגו את המציאות הבעייתית הקיימת, לפיה הרבנות לא תפקדה כפוסקת הלכה כבר 30 שנה, החיילים הורגלו לשאול את רבותיהם, ולא ראו ברבנות ככתובת לפסיקה הלכתית. מדוע לצפות שדווקא כעת הם יצטרכו לראות ברבצ"ר גוף הלכתי שמחייב אותם? והרי אתה עצמך מתייעץ עם רבותיך, למה שהחיילים לא ינהגו כך?
"אני מרא דאתרא בצבא וחיילים חייבים לשמוע לי. יש אלפי חיילים בצבא, אם כל אחד ילך לרבו - הצבא ייסגר באותו רגע. אם יוכח שאני טועה ומטעה בפסקיי –החיילים לא מצווים לשמוע לי. היתה לנו תקופה ארוכה שחיילים לא פנו, מחדל זה אני מבקש לתקן. פתחתי קו פתוח לחייל, אנו מוצפים במאות שאלות לחודש בקו הזה. מי רלוונטי אם לא הרבנים הצבאיים? אם לא מתאפשר לחייל לפנות אלינו, שימצאו פתרון מהיר אפשרי, אך כל חייל היום יודע את המספר של הרבנות הצבאית. אני רוצה לשמוע על חייל אחד שלא קיבל מענה".

אמרת בראיון ש"אני רב, קצין, ומחויב בפקודות הצבא והנחיות ההלכה". האם שתי המחויבויות עומדות באותה רמה לגביך? אינך מחויב קודם כל להלכה?
"כאדם דתי, קצין ורב, אני מחויב ליצור מצב שלא תהיה סתירה בין מצוות התורה, ולהבדיל פקודות הצבא. ב-28 שנות שירותי ידעתי לממש את האמירה הזו. הצבא הוא יהודי, ובהיותו כזה הוא יודע לשמר את מצוות התורה. הוא יודע להכריז על קדושת שבת וכשרות. מהרמטכ"ל ומטה יש הקפדה מלאה על שבת תחת ענייני פיקוח נפש. כשאין הגדרת פיקוח נפש, נעשה הכל כדי להילחם ששום פעילות מבצעית לא תתבצע בשבת. כל חיי חייתי בלא סתירה בין צבא למצוות התורה. אני יודע ללכת לקראת החייל עד קצה גבול היכולת, גם כשאמונתו שונה משלי. זה נעצר במקום בו ההלכה היהודית מתייצבת, עד אז יש מרחק גדול".

בוויכוח עם הרב שאול בר אילן מכפר דרום, אמרת לו "מה זה יעזור אם אתפטר". למה שלא תתפטר, הרי אם אתה מחויב להלכה זה צריך להיות גם במחיר של פשיטת המדים, ובלי להתחשב אם זה יעזור או לא. התפטרות של אדם במעמדך בתוך המערכת הצבאית תעורר הד ציבורי רחב בתקשורת וגם בתוך צה"ל!
"שאלתי את הרב שפירא אם עלי להתפטר. הוא לא הורה לי לעשות כן. בנוסף - האנשים שאת מייצגת צריכים לברך אותי על היותי לובש מדים ולא פושט אותם. גם אם ירצו הפוך –אשאר אוהב ולא אויב. אני מגיע לסוגיה הזו ממקום שהמתיישבים מגיעים אליה. מאותו בית מדרש, מאותו כאב. אני שותף, שייך. נשלחתי לתפקיד על מנת לעשות את הניתוח כואב כמה שפחות. יש מי שמשליך בי בליסטראות מילוליות. אני יודע להבחין בין אמירות שמביעות כאב לבין כאלו שיש בהן אבק שנאה, ואותן אני דוחה מכל וכל. הבעת כאב זה אנושי. בכפר דרום ריחפו ביטויים כמו נאציזם ושנאה שלא מקובלים עליי. שאוציא את בתי מקברה, קיפוח פרנסתה של אשתי, הפגנות מול ביתי- לא מקובל עלי, כי אני אח שלכם ומול אח נוהגים אחרת. אני קרוץ מחומר של נעלבים ואינם עולבים, אקבל את הייסורים באהבה, אתאפק לא כחולשה אלא כגבורה. כי בסוף, אחרי התחנה הסופית, ארצה להתחבר שוב, אני לא רוצה ליצור כעת קרע שלא יתאחה".

אתה לא מסוגל להבין את הפגיעה שהם חשים מצידך, הרבה יותר ממה שאתה נפגע מהם? הרי דווקא בגלל שאתה אח שלהם ואחד מהם, הם מצפים להתנהגות של אח, ואח לא עוקר קברים, הורס בתי כנסת וקורא לבצע את הפקודות נגד אחים שלו!
"אני לא פוגע באנשים הללו כי אני שם ראשון מול הבית הריק, אני במפתן הבית מול המשקוף והמזוזה. מה לעשות- האם לתת את הבית כמות שהוא, או להסתכל במזוזה, לבכות וליטול אותה בקדושה? זה בעיניי קידוש ה´ ולא חילול ה´. כנ"ל לגבי ספרי תורה, אני בכלל מקווה שהמתיישבים יעשו זאת בעצמם. הרגע שאני נכנס לשם איננו מעל אלא מעלה".

באחד המסמכים שהוציאה הרבנות נאמר בפרק ההיערכות לפינוי כי הרבנות תיתן שיחות לחיילים שיפנו, כדי לתת אישור רבני לפינוי. אתה יכול להסביר איך הרבנות מאשרת את פעולת הפינוי, אקט שעומד בסתירה להלכה לדעת כל הפוסקים?
"המסמכים הללו (לגבי פינוי) לא היו צריכים לקבל יחצ"נות. אם ייאמר משהו - זה בד´ אמות. לא צריך להגביה את הלהבות. להמתין עד שנגיע לתחנה הזו".

אתה מציין שמדובר בהתמודדות קשה, על קו התפר בין צבא והלכה. מדוע אם כן, אתה בכלל מתבטא באופן פומבי בנושא, ונוקט עמדה חד משמעית? הציבור שתחתיך יבין אם לא תקרא לסרב פקודה, אבל למה לצאת בחריפות נגד סרבנות, בייחוד שיש פסקים הפוכים!
"אני מקבל את ההערה וכך נעשה, מעכשיו לא אתבטא. ננמיך את הלהבות".

לגבי בתי הכנסת- במסמך שהוצאת נכתב כי האפשרות הראשונה היא אטימתם של בתי הכנסת. מה התועלת בכך? הרי ערבים יוכלו לפרוץ את האטימה בקלות, ולחלל את המקום! לכאורה עדיף שתהרסו את כל בתי הכנסת.
"לא מכיר את המסמך, לא יצא מסמך כזה".

הנוהל של אטימת בתי כנסת, שינועים או הריסתם מוזכר גם במסמך שהוצאתם לגבי פינוי מאחזים, כלומר זהו נוהל שקיים ברבנות במקרים של פינוי.
"המסמך התייחס לפינוי מאחזים בלתי חוקיים מתוך רצון לכבד את המקום שלא להחריבו, מה שניתן להוציא רגע קודם - נעשה. לא הוצא מסמך ולא נאמרה אמירה לגבי בתי הכנסת ובתי הקברות בגוש קטיף. איננו מצויים בתחנה הזו. אין מסמכים שדנים בדבר הזה, לא אתייחס לבתי כנסת ולבתי קברות. אעשה כל שביכולתי שלא להיות מעורב בפינוי בית קברות אזרחי, זה לא צריך להיות מונח על כתפיי וכתפי צה"ל. אם וכאשר נגיע לסוגיה הכואבת יידרשו לה הרבנים הראשיים לישראל".

במסמך שהוציא הרב ויזנר לפני פינוי המאחזים, נכתב כי יש לבצע את פקודת הפינוי "ככתבה וכלשונה... פקודות אלו הינן מסוג הפקודות שיש לבצען בנחישות". ההנחיות לנחישות בביצוע המשימה מוזרות, בייחוד לאור העובדה שמצד שני אתה מדבר על רגישות, רטט ודמע בהן יש לבצען.
"נכון, ביטוי הנחישות קצת צורם. יש לכתוב ביטויים חלופיים- ברגישות, בדמע..."

מבירורים שערכנו עולה שהרבנים הצבאיים תחתיך מביעים מורת רוח מההתבטאויות הללו. רבים מהם, בשירות סדיר ובמילואים לא מתכוונים למלא את הפקודות. כשתקרא אחרי, אף אחד לא יבוא, כיוון שהם יהיו מחויבים קודם כל לרבותיהם.
"אספתי 120 רבנים שלי, ליבנו את הנושאים. יש רב אחד שמתקשה במימוש המשימה ואני מתחשב בקושי שלו. 119 רבנים אחרים יש להם כאב אך ישתפו פעולה".