גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 125ראשיהפצה

רדיו מוסקווה, 1948 - זיקוקים בעיתון

06/01/05, 00:00
אדיר זיק

ביום שלישי בערב חזרתי מיומיים של צילומי סרט. הטלוויזיה היתה דלוקה ובבית צפו בחדשות ערוץ 2. הסממנים האנטישמיים ריחפו שוב בניסוחים, באינטונציות ובשפת הגוף של המגיש.
לאחר מכן הוגשה תכנית שתאפיין את התשקורת הישראלית בחודשים הקרובים, כמו בשנת 95'. התשקורת הישראלית תעסוק בדמוניזציה של מתיישבי יש"ע ובהכפשת אוהדיהם בציבור הדתי הלאומי. שניים מגישים את התכנית: אחד מוסתר-כיפה והשני שמאלני קיצוני. שניהם מוזנים קבוע מדברי השב"כ.
הם מתחילים התקפה חזיתית נגד 'סירובי פקודה': לאולפן מוזמן יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר ומפעילו של הפרובוקטור אבישי רביב. הוא מזהיר מפני "הקיצונים בימין" ש"קוראים לפגיעה בחיילים". אין באולפן איש שיטען שגירוש יהודים הוא פקודה בלתי חוקית בעליל וחובה להתנגד לה. שלושת השמאלנים מצרפים לצוות אישה ש"יש לה שני בנים בשרות קרבי" (לי יש שלושה), שמאלנית הקוראת לצאת מכל ה'שטחים' ומלינה על כך שילד בן ארבע היכה את בנה החייל.
ארבעה שמאלנים ואף ימני. רדיו מוסקבה 1948.
מה מסתתר מאחרי המשעל החם הזה וחבריו? חשש גדול של אוליגרכיית השמאל הבולשביקי מפני המהפכה הכתומה שהחלה, מפני אלפי החיילים שכבר חתמו על סירוב לפקודה הבלתי חוקית של עקירת יהודים מביתם. הם יודעים כי ככל שיתקרב יום הגירוש יגדל באלפים רבים מספר המסרבים. הם מנסים להפחיד אותנו: פרקליטות, משפטים, מעצרים מנהליים...
זה לא יהיה קל. במאבק הפעם אין לנו אפילו את ערוץ 7 באוויר מול התשקורת והשב"כ. אבל אני זוכר: סטאלין והק.ג.ב. לא הצליחו לחסל את הרוח היהודית ברוסיה. שרון ועושי דברו ייכשלו מול המהפכה יהודית בכתום.

כספים וקברים בגוש קטיף
וייטנאם בשעת מלחמה. סמי הילברג משרת כ'עכבר מנהרות' ביחידה מובחרת בצי האמריקאי. סמי, נמוך קומה וספורטיבי, זוחל בחושך עם אקדח וסכין במנהרות הרבות שחפרו הוייטקונג (כמו הערבים ברפיח). ברגע שהוא נתקל באויב הוא מחסלו, בירי או בדקירה.

באחת הפעמים נפצע סמי ומאושפז. הוא בורח מבית החולים וחוזר לקרב, נפצע שוב באחת הפעולות, ואז משתחרר מהשירות. סמי נושא לאשה את בריינה ויחד הם עולים לישראל.
קיבוץ דתי... קרית ארבע... ואז הם מתיישבים בנצר חזני בגוש קטיף, שם הם גרים כבר עשרים וחמש שנה ומגדלים עגבניות שרי. חממה של תשעה דונם – חלק ליצוא וחלק לשוק המקומי.

נולדו להם שישה ילדים. אחד הבנים, בוגר המכינה ביתיר, משרת בשייטת 13. הוא נופל בלבנון באסון השייטת ונקבר בחלקה הצבאית בבית הקברות של גוש קטיף. בן נוסף משרת היום ביחידה מובחרת בצה"ל.

כעת מתכוננת מדינת ישראל לגרש את משפחת הילברג מביתה. להרוס את החממות, את הבית ואת כל נצר חזני. אריק שרון ושאול מופז שולחים את הרבנות הצבאית לעקור את גופתו של יוחנן מהקבר. גם פיצויים מציעים להם, "כדי לשקם את עצמם". 380 אלף שקל.
אומר לי סמי: הם בכוונה הציעו פיצויים נמוכים, כדי שאנשים יקדישו את האנרגיות לוויכוח על הסכום ולא על העניין העקרוני. אבל אנחנו, הוא אומר, אנשי גוש קטיף, השארנו את הטיפול המשפטי לעורכי דין. אנחנו אישית עומדים בחזית המאבק על שפיות הדעת של היהודים בישראל מול העקירה והטרנספר, מול הנטיות של ממשלת שרון להתאבדות לאומית.
את הטירוף המרושע הזה אנחנו נמנע, אומר לי סמי, ומוסיף: איך אומרים?? בעזרת ה' אנחנו ננצח.

בנערינו ובזקנינו נלך
הוועדה לשלום הילד האמריקאי פנתה למשרד החוץ בוושינגטון ודרשה ממנו לאסור על יהודים אמריקניים שעולים לישראל לקחת איתם את ילדיהם. ישראל היא מקום מסוכן, הם טענו. אם ההורים מוכנים להסתכן – איננו יכולים למנוע זאת, אבל לקחת ילדים אמריקניים ולחשוף אותם לתאונות דרכים, לירי על מכוניות, למחבלים מתאבדים, לשירות צבאי מסוכן, זה חייב להיפסק.
בלי ילדים! זוהי סיסמת העכשוויסטים.

למה? בגלל שלהם אין ילדים. יש ילד וחצי למשפחה, וכלב או חתול. מחצית הילדים שלהם יורדים לארה"ב, חלק גדול מבלים בגואה וממלאים את עצמם בגראס ובפטריות (גם לאחר הצונאמי). אז איזה ילדים יהודיים יש בארץ? חרדים ודתיים.

"כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. אשרי הגבר ימלא אשפתו מהם. לא יבושו כי יענו את אויבים בשער". אתם ואני יודעים כי כוחנו בדור ההמשך שלנו. גם השמאל ידע זאת פעם: כשהייתי צעיר וגדלתי אצלם, נהגנו לשיר "שירת הנוער, שיר עתידנו, שיר התחדשות בניין ועלייה. מן הגולה ינהרו אחינו, ארץ מולדת קמה לתחייה". היום החברה הזאת היא חברה מנוונת, הדוניסטית, "אכול ושתה כי מחר נמות".
אלה שנכשלו בחינוך ילדיהם, שהאלימות בבתי הספר שלהם גרועה יותר מאשר בהארלם, הם מטיפים לנו איך לחנך את ילדינו ואיך לשמור עליהם.

עד כמה אקטואליות פרשות השבוע הנקראות בימים אלו. פרעה אומר למשה ואהרון: בלי פוליטיקה ובלי ילדים. "לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים". תשאירו את הילדים מחוץ לעסק, אתם עלולים לגרום להם טראומות. משה עונה לו : בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותנו. אנחנו, היהודים, תמיד יחד עם ילדינו.

גם ארבע הנשים מחברון ומרים אדלר משא נור המואשמות בבית המשפט בהזנחת ילדים יודעות שאצלנו היהודים, המשפחה היא הבסיס. ילדינו איתנו, במולדת ובגלות, בעלייה ובהתיישבות, בימי שמחה וברגעי צער ועצב. אנחנו רוצים הרבה ילדים, משפחות גדולות. מרים אדלר לא הולכת לכיכר מלכי ישראל לשמוע זמרים, להרגיש 'אין', וחוזרת לשבת מול הטלוויזיה. בשא-נור אין בייביסיטרים. ילדים נלחמים על הבית יחד עם ההורים.

והמתיפייפים? הם דואגים לטראומות שהילדים יעברו. ומה עם הטראומות שהילד יעבור אם יגרשו אותו ואת הוריו מביתם, ויהפכו אותם לפליטים??
אם יהודים לא יגורשו מבתיהם, אם יישובים לא ייעקרו, אם בתי הכנסת, בתי הספר וגני הילדים יישארו על כנם, לא יהיו טראומות – מלבד אולי למשפחת שרון ול'פודלים' שלהם.
ביניים: סעודת המקדש
אני נמנה עם היהודים שעולים להר הבית, לאחר טבילה, למקומות המותרים. אלפי יהודים עלו בשנה האחרונה להר הבית. אלפים רבים נוספים מקיפים את הר הבית בסיבוב השערים.
לפני כ-15 שנה, כשדיברו על הר הבית, נשמעו הרב אלבוים, הרב אייזיקס וגרשון סלומון כמטורפים. גם אני זעתי במבוכה כשסיפרתי שאני עולה להר. המצב השתנה בזכות מסירות הנפש של שוחרי הר הבית והמקדש. סעודות המקדש, שהתחילו בשישים איש, הגיעו לאלפי משתתפים.
בי"ד בשבט ב-17.30 תתקיים בבנייני האומה סעודת המקדש ה-11. מחיר ההשתתפות: 90¤. לפרטים: משה ניימן, 8693870 052.
שבת שלום אחים יהודים.
adirzik@netvision.net.il