בשבע 125: חשיפה: אפי איתם שוחרר מפינוי י

בראיון מיוחד ל'בשבע', תא"ל (מיל') איתם יוצא נגד כפיית חיילים להשתתף בעקירת יישובים בניגוד לצו מצפונם

חגית רוטנברג , כ"ה בטבת תשס"ה

* לדבריו, על המפקדים לקיים דו-שיח עם חייליהם, ולהיות קשובים לקשיים שלהם * "קצין בקבע זכאי לפשוט את מדיו כשאינו יכול להתמודד עם הפקודות" * על אירועי יצהר: אסור לחרוג מהתנגדות פסיבית, אבל האלימות שם באה משני הצדדים ולא היתה קשה"

אפי איתם, איזה מסר אתה שולח לראשי יהדות התורה, שנמצאים בדרך לקואליציה?
"פניתי ואני פונה כעת למנהיגי יהדות התורה שלא יתנו יד להרכבת הממשלה. הם יודעים שהיא לא מבטאת דבר ממה שהם מאמינים בו, וששרון משתמש בהם עכשיו כפי שהשתמש באחרים בעבר, לצרכי קידום תכניתו. אסור להם להיות לשון המאזניים שתקים את הממשלה".

גם המפד"ל נכנסה לקואליציה עם שינוי בשעתו, ולא התחשבה בחרדים.
"המפד"ל שגתה בהליכתה עם שינוי, אך הטעות שלנו לא מצדיקה עשיית טעות נוספת. הדרך היחידה להבטיח שלא ידרסו את כל היקר לנו, מחזיקי התורה, החינוך וההתיישבות, היא להיאחז יחד דתיים וחרדים".

באיזו רשימה נראה אותך בבחירות הקרובות?
"אני כיו"ר המפד"ל לא מוכן להעלות על הדעת מצב בו הציונות הדתית תתפרש על שתי מפלגות זו כנגד זו. יש לאחד כוחות עם האיחוד הלאומי, ואולי גם עם חלקים בליכוד שלא מוצאים בו את מקומם. אנו מתארגנים להקמת רשימה משותפת עם האיחוד הלאומי שתרוץ בבחירות הקרובות. לגבי המקום שלי ברשימה הזו - ימים יגידו".

כיצד אתה רואה את האירועים הקשים בפינוי מצפה יצהר, ודריכות הנשק מול המתנחלים?
"ברור לכל שאלימות כלפי חיילים ושוטרים אסורה. אבל המקור לאלימות איננו בציבור שלנו: ראש הממשלה ושר הביטחון מפעילים את הצבא בפעולות שצריכה לבצע המשטרה. צבא אמור לפעול מול אויבים ותושבי יצהר אינם אויבים. אין להפלות את אזרחי יהודה ושומרון ולטפל בהם כאזרחים מסוג אחר. אם לראש הממשלה מותר לשבור את הכלים, אני חושש ולא מצדיק, שיהיו אנשים שיבינו שגם להם מותר לעשות דברים שלא ייעשו".

היית קצין בקבע בימי פינוי ימית. כיצד נהגת אז בשאלת ביצוע הפקודה?
"בזמן פינוי ימית הייתי מג"ד בבית הספר לקצינים. אני והגדוד שלי היינו אמורים להיות חלק מהכוחות המפנים. באישורו של מפקדי אז, האלוף שמואל ארד, פניתי לרמטכ"ל רפאל איתן. אמרתי לו:"אני את המשימה הזו לא יכול להוביל. היא נוגדת את כל מה שאני מאמין בו וחונכתי עליו, ולא בשביל זה באתי לצבא. גדלתי כחילוני בקיבוץ עין גב, שלימד אותי שבית לא עוזבים, גם לא תחת אש". רפול הבין אותי, וידע שאסור לו למתוח את החבל למצב שאי אפשר לעמוד בו. הוא אמר לי: "יהיה בסדר". בסופו של דבר, הגדוד שלי בבה"ד 1 לא השתתף בפינוי".

אילו אתה עדיין בצבא, היית חוזר היום על אותה פעולה?
"אני יכול לומר שהייתי חוזר היום על אותו דבר, זאת אומרת - משאיר את העניין לשיחה רצינית בין מפקדים לפקודים. אני שומע היום את הדיבורים על הדחות וכדומה. כל ניסיון לפתור את הבעיה בגישה כוחנית ופשטנית גורם יותר נזק מתועלת. בסופו של דבר אסור ולא נכון לדבר על סירוב פקודה. זה לא נכון לא מועיל, ועלול לפגוע קשות בצבא. מצד שני, פקודה ללא דו שיח, זוהי פורמליסטיקה שטחית. כל מי שפיקד על חיילים יודע שאם מגיע שלב הדיבורים על סירוב - היחידה פשטה את הרגל. המפקדים צריכים, מתוך ידיעה שמדובר בחיילים נאמנים, לבחון כל חייל מול כל משימה. עליהם לראות איך לא לקרוע את הרקמה העדינה הזו".

אם רפול היה מסרב אז לבקשתך, היית פושט את מדיך?
"אני לא יודע מה היה קורה אם רפול היה אומר לי: "שתוק, לך". רפול שקל נכון, אך יתכן שסביב חוסר רגישות וחוסר הבנה מצידו, הייתי מסיים את השירות הצבאי שלי אז כסא"ל בבה"ד 1. אני לא יודע לומר בוודאות שהייתי משתחרר, אבל אני יכול לומר בוודאות שאת המשימה הזו לא הייתי יכול לבצע. כל קצין בקבע, זכותו המלאה לפשוט את מדיו ולעזוב את הצבא אם הוא בשלב שאינו יכול להתמודד עם הפקודות".

האם אתה מציע לחיילים היום לנהוג באותה דרך?
"אני מציע לחיילים לנהוג כפי שנהגתי אני. לדבר עם מטילי המשימה, ולהבהיר להם את הקושי שיש להם בביצוע המשימה ובהובלת חיילים למשימה הזו. לפני הרמת נס סירוב הפקודה, ומצד שני לפני שהפרקליטות מסתערת על כל חייל עם כיפה שפותח את הפה, יש להחזיר זאת לדו שיח אינטימי בין מפקד לפקוד".

מה יעשה חייל שנתקל באטימות במהלך הדו שיח מול המפקד?
"חייל צריך לבוא במלוא הענווה והרגישות ולומר: אני לא יכול לבצע את המשימה הזו, ומבקש להשתחרר ממנה. והיה ויש מפקד שלא שומע את החיילים שלו ולא אכפת לו מה הם מרגישים, מה הם יכולים לבצע ומה לא, בהחלט עלולות להיות למצב תוצאות קשות".
מה אתה מציע למפקדים לעשות בסיטואציה הזו?
"מפקדים צריכים, במידה וניתן, להפעיל חיילים במשימות משניות. זה דבר שמסור לכל מפקד ביחידתו, זו אמנות הפיקוד. כל ניסיון להפוך את אמנות הפיקוד לאוסף פעולות כוחניות ומאימות, מעיד על שלב של פשיטת רגל במנהיגות הצבא".

מה דעתך על הקו הנוקשה שקבע הרמטכ"ל, לפיו ישוחררו חיילים מהמשימה רק במקרים קיצוניים?
"קו כזה יביא יותר נזק מתועלת".
לאחרונה נשמעים טענות שדווקא חיילי המכינות פועלים במלוא המוטיבציה בפינויים, כיוון שקיבלו הוראה מראשי המכינה לציית במלואן לפקודות צה"ל.
"אני לא מכיר אף חייל, אף יהודי ואף אדם נורמלי שבא במלוא המוטיבציה לפינוי. האלימות ביצהר היתה משני הצדדים. אני מציע להחזיר דברים לפרופורציות ולא להיכנע לקלישאות התקשורת. אלימות קשה זה מה שהפלסטינים עושים לנו. פה היתה אלימות שלא חרגה מהתנגדות. זה נושא טעון, וכשראש הממשלה עושה פעולה של פינוי בדורסנות, זה יוצר הרבה כעס. אני אומר בבירור שאסור לנו לעבור את הסף שקשור להתנגדות פסיבית".

האם ניתן להצביע על מגמה בצה"ל לדחוק את רגלי החיילים הדתיים, בעקבות שילוב הבנות בחידות קרביות, והקו הנוקשה בעניין ההתנתקות?
"ישנה הערכה עצומה בצה"ל לשירות שלהם, והם הפכו לשדרת הפיקוד של הצבא. אני לא יודע להסביר את התופעות הללו, אך הן מצטברות למסכת של קשיים ביכולת הבחורים הדתיים לשרת בצבא: כניסת הבנות ליחידות מעורבות, שחיקה משמעותית בהפרדה בין המינים בעורף, סוגיית הפינוי, והחשדנות כלפי כוונות והתבטאויות של חיילים דתיים בקורסים. ברור לי שאין פה קנוניה לסילוק חיילים דתיים, אבל הצבא צריך להיות יותר קשוב ורגיש ופחות לחוץ, בעיקר בסוגית הסירוב".