בשבע 125: הוי ארצי:

, כ"ה בטבת תשס"ה

עניין שולי

מוזר. נהרות של מלים נשפכו בתקשורת על סירוב פקודה, וכל-כך מעט מלים על הפקודה עצמה.

איחולי כשלון

שר הבטחון, שאול מופז, שב והגדיר השבוע את תוכנית ההינתקות כמשימה לאומית. הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, כינה אותה 'אתגר עיקרי של צה"ל לשנת 2005'. לאור ההגדרות הללו נאלצים מאות אלפי אזרחים פטריוטיים להתפלל, לראשונה בחייהם, לכשלון משימה לאומית ולסיכול אתגר עיקרי של צה"ל.

אל תגידו שלא ידעתם
מקורותי המודיעיניים מוסרים: פעילי שמאל קיצוניים מתכננים להתחפש לעיתונאים או לאנשי מנהלת ההינתקות ובמהלך הפינוי לירות כדורי צבע על חיילי צה"ל כדאי שאלה יחשבו שהמתנחלים יורים עליהם וישיבו אש חיה. עוד נודע לי ממקורות אמינים בהחלט, כי עיתונאים ועורכי חדשות מתכוונים להתחפש במהלך הפינוי לאנשי שמאל קיצוני ולתקוף מתנחלים, על מנת שהללו יקראו להם 'נאצים' או 'יודן ראט', ואז יהיה אפשר לעצור אותם מעצר מינהלי בחשד הסתה בנסיבות מחמירות. אני גם יודע בוודאות, כי איש שמאל בכיר מאוד, המקורב לטלי פחימה, כבר רכש תחפושת של אבי דיכטר וגם של אמנון אברמוביץ' כדי שביום פקודה הוא יפיץ ידיעות שהמתנחלים מתכננים פוטש, ואז יהיה אפשר להוציא את מועצת יש"ע אל מחוץ לחוק. אל תגידו שלא ידעתם.

דבר העורך

אחד האנשים המשפיעים בארץ פרש לפני שבוע לגמלאות. משה ורדי, עורך 'ידיעות אחרונות', העיתון של המדינה. מאמר פרידה נרגש שכתב תובל גם בדברי הצטדקות: "קוראים ימניים טוענים בכעס: אתם שמאלנים. קוראים שמאלניים באים בטענה: אתם ימניים. וכאשר מספר התלונות שווה אתה יודע: הכל מאוזן היטב".

אכן, מדהים. במשך עשרות שנים ערך ורדי בדיקה יומיומית מדוקדקת, מתוקף תפקידו, לכותרות של 'ידיעות', לכותרות המשנה, לידיעות שמתחתיהן, למאמרי הפרשנות, ומעולם לא התגנב ללבו חשד, שמא, אפעס, יש בעיתונו הטיית מה לטובת השמאל. הוא מעודו לא שם לב, שכתבות דיוקן על מתנגדי הכיבוש הרבה יותר מפרגנות מכתבות דיוקן על פעילי שלמות הארץ. שום דבר לא נראה לו מוזר בהחלטה של עורכי מוסף השבת לשבץ את טורי השמאל בקידמת המוסף (ב. מיכאל, מאיר שלו, סילבי קשת) ואת טורי הימין עמוק בירכתיו (אליצור, אורבך, לוי). הוא לא הוטרד מהעובדה שראיונות חג עם ראשי ממשלות לא מכילים אף פעם שאלה בנוסח "למה לא בונים יותר בהתנחלויות?", אלא אך רק שאלות הפוכות. מבחינתו, אפילו הכתבה היחצ"נית על הטייסים הסרבנים, מסתיו אשתקד, עלתה בקנה אחד עם מדיניות האיזון של עיתונו. כך גם הכותרת החדשותית "אין כסף ללחם, יש להתנחלויות", מחורף אשתקד. זאת על אף שלקוראים מעולם לא הזדמן לקרוא באותו עיתון כותרת הפוכה. למשל: "אין כסף ללחם, יש לבית ברל".

האם משה ורדי מיתמם? לאו דווקא. הוא באמת מאמין שעיתונו מאוזן. לא מכבר הזדמן לי לשוחח איתו קצרות בנושא, והשתכנעתי שההקצנה שמאלה של עיתונו נובעת יותר מאטימות מאשר מזדון. ולא רק שם: ברוב מערכות התקשורות החילוניות בארץ, למעט אולי 'הארץ', לא גמלה אי פעם החלטה מודעת לשרת את השמאל ולהשתלח בימין ובמתנחלים. תהליך ההטיה הוא ברוב המקרים תוצאה אינסטינקטיבית של בורות, דעות קדומות, פחדים קמאיים וטינות תת הכרתיות.

המתנחלים, מנקודת מבטם של אנשי תקשורת רבים אינם בדיוק בני אדם. הם מין יצורים לא כל-כך אנושיים, מתכתיים כאלה, עם השקפת עולם מסובכת, שאינם ראויים לסיקור הוגן. ידיעות איומות ונוראות מתפרסמות עליהם תכופות בלי לבקש בכלל תגובה. הם אסקופה נרמסת, שעירים לעזאזל, מועללים תמידיים, דוגמני קריקטורות נצחיים. שיגידו תודה שמאייתים את השם שלהם נכון, וישתקו.


יפה מצידם

דובר מד"א טרח השבוע לפרסם הודעה, שבין הנחלצים לתרום מזון בסיסי לעזרת פליטי הצונאמי במזרח הרחוק, היו גם אזרחים רבים מהמגזר הערבי בגליל ואפילו ממזרח ירושלים. אני, במקום הערבים, הייתי נעלב קצת. הרי רוב נפגעי האסון הם מוסלמים, ולכן אך טבעי הוא שבני דתם כאן יושיטו להם כתף בשעת צרה. אילו הסתער גל צונאמי על תפוצה יהודית כלשהי, חלילה, ספק אם מד"א היה מדגיש את העובדה, שבין הנחלצים לעזרה יש גם יהודים מהגליל ואפילו ממערב ירושלים.

הזקן זוכה

למרות העליבות החזותית וההתנהלות הילדותית משהו, היה כדאי לצפות השבוע בתוכנית 'הנאשם מת מזמן' בערוץ 1, משפט טלוויזיוני מבוים לדוד בן גוריון. התובע, עורך-הדין יהודה רסלר, ביקש להרשיע את מנהיג מפא"י המנוח בפשעי הסזון. עדי התביעה והעדים המומחים הזכירו לצופים שמץ ממעללי מפא"י בתקופת המדינה שבדרך. הוא טען, ואפילו שיכנע, שהסזון היה מסע רדיפה אכזרי על רקע פוליטי. לראשונה נחשף מכתב של הנציב הבריטי העליון משנת 1945, אשר התלונן כי 'ההגנה' מסגירה לידיו יריבים פוליטיים שלה, לאו דווקא לוחמי מחתרות.

הסניגוריה, מצידה, חזרה ברצינות תהומית על הטיעון הישן, המגוחך, שבן-גוריון הסגיר לוחמי אצ"ל למשטרה הבריטית כדי למנוע מהם להפריע לבריטניה הגדולה למגר את היטלר. למה טיעון מגוחך? כי הבריטים עצמם לא העלו טענות שכאלה. ששת הכרכים המתפקעים של זכרונות וינסטון צ'רצ'יל ממלחמת העולם השניה, למשל, לא מכילים כל טרוניות נגד הפרעות יהודיות למאמץ המלחמתי של בריטניה. אין בהם שמץ של הוקרת תודה לבן-גוריון על תרומתו הסזונית למלחמה בצורר ההיטלראי. צ'רצ'יל לא ספר אותו.

ובכל זאת, מי ששמע השבוע את עדי הסניגוריה, ובהם מאיר פעיל ויגאל עילם, היה יכול להתרשם שהסזון איפשר את נצחון בנות הברית על הגרמנים. בית המשפט (עורך-דין דן אבי יצחק) אמנם לא התפעל מעדותם, ובכל זאת נזהר מלהרשיע את בן-גוריון, והסתפק בנזיפה בלבד. טחנות הצדק טוחנות לאט מדי, ולפעמים הן מתעייפות בדרך.

כתבנו לענייני תפוצות

אילן ליזרוביץ', כתב ערוץ 2 לענייני מתנחלים, דיווח ביום ב' ש"ראשי יש"ע עם תומכיהם מהארץ מתכוונים לשהות במאהל המחאה". תומכיהם מהארץ? האם אין דרך אחרת להגיד שלא כולם מתנחלים?

חרם מדורג

תושב בית-אל התקשר השבוע להזמין משהו ממפעל באזור התעשיה ברקן. "אנחנו לא נותנים שרות בשטחים", אמרו לו. "ואתם לא בשטחים?", הוא נדהם. החבר'ה בברקן לא התבלבלו: "יש שטחים, ויש שטחים".