בשבע 125: תם זמן הדורון, עכשיו - למלחמה

כולם מבינים שההשתדלויות בין הפוליטיקאים נכשלו: זה הזמן לצאת אל הרחוב ולהראות את כוחנו האמיתי, גודל המדינה בידינו

מאיר אינדור , כ"ה בטבת תשס"ה

שלוימה באום, סגנו של שרון ב-101, הלוחם הנועז וישר הדרך, הסביר פעם את כל תורת הפוליטיקה ואנשיה במשפט מחוספס אחד: "הצואה צפה, והפוליטיקה היא מסננת ששואבת את הלכלוך האנושי".
בני גילי הם בכירי הפוליטיקאים. אני רואה אותם בכנסת ויכול להעיד שככל שעובר הזמן הרמה יורדת. כשאני פוגש את סדרני הכנסת הוותיקים, הם בוכים בפני על מה שהם רואים שם לאחרונה.

כשאני רואה את מנהיגי הסטודנטים הרבים בשתי המפלגות הגדולות, שצמחו להיות ח"כים ומשם לשרים (ושרות...) אני נזכר בדברים שאמר עליהם מנהיג הלח"י יצחק שמיר, כשבאו אליו לבקש ממנו תקציב להרצת סטודנטים צעירים למנהיגות הסטודנטים מטעם הליכוד. "למה לגדל נחשים אצלנו בחצר?" שאל אז שמיר, "תנו לשמאל לגדל כאלה אצלם". צחק וצדק!

משום כך הסתכלתי בפקפוק-מה על חברי מפלגות רבים שהקדישו את מאמציהם לדורון במקום למלחמה, והסתובבו בכנסת במקום להסתובב ברחובות. שיטת השתדלנות בזבזה אנרגיות וחודשי עבודה רבים בכוונה ליצור את ´המפץ הגדול´ של מרד פנימי בממשלה ובכנסת. היא התנפצה בפנינו באותו לילה של הצבעה גורלית, ב-10 דקות של חשדנות אישית בין השרים הצעירים שבגדו בכל מה שהבטיחו והרסו את כל העמל הארוך שהשקענו.

לשנות את הדיסקט
המון תמימות היתה בין החברים שרצו במסדרונות הכנסת בניסיון לשכנע את ה´נבחרים´. היו שם נפגעי טרור, בני משפחה שכולים, מתיישבים, רבנים, קציני צבא בכירים ולוחמים שנגררו לכנסת (גם על-ידי). ראיתי איך רוב הח"כים מחפשים דרך להימלט מהמשכנע התורן. עבודתנו שם היתה אמנם חשובה, אך לא שמרנו על פרופורציות.

עד כדי כך נכנסנו למגרשם של הפוליטיקאים שהפכנו לפוליטיקאים. שכרנו יועצים אסטרטגיים וסוקרי סקרים. הם פרשו את חסותם על הצלחות שלא היו שלהם, שאנחנו הבאנו במאבק שטח בבתי המתפקדים, וכעת הם מכניסים מורך במחנה בטענם שהמאבק אבוד, שצריך להיאבק רק כדי להראות "שזה לא ילך בפעם הבאה". אפילו דובר מועצת יש"ע מתנבא בקול דומה.

כבר שכחנו מהו מאבק על רוח הציבור. נתנו את גורלנו ביד יועצים שאין להם מושג במאבקי רחוב, שבהם גילינו את כוחנו משך שנים. חסד עשה ה´ איתנו שאין כעת משאל. כעת אנו יכולים להתפנות למה שאנו יודעים לעשות – מהפכות; כפי שעשינו בראשית גוש אמונים.

הכלל: צריך למעט בהתרוצצויות בכנסת. ומה יהיה עם ההצבעות בפנים? אתם שואלים, הרי הם שמצביעים?! ובכן, השיטה המוצעת פה עדיפה גם לדואגים לעניין זה: ברגע שההמונים יעמדו ברחובות וסביב הפרלמנט, יכול להתחולל מהפך כזה שאפילו אולמרט יהפוך לאיש ארץ ישראל השלמה. הרי בעיריית ירושלים הוא כמעט חבש שטריימל! פוליטיקאים מסוגו יעשו את הפליק-פלאק המתאים ברגע שייראו את ההמונים יוצאים לרחובות.

כבר היו דברים מעולם, בהסכמי אוסלו. בתחילה חלק ממנהיגי ליכוד שתקו ובדקו לאן מנשבת הרוח, אבל הם היו הראשונים לשבת במרכז הבמה ולדבר להמונים כשראו את ההפגנות מתעוררות.

כוח אדם בלתי מוגבל
אך גם אחרי ההצבעות – אסור להפסיק. רק ברגע ההכרחי לעבור להרים ולגוש קטיף. לאף צבא אין כוח אדם כמו שיש לשטח. מול מספריהם המוגבלים יעמדו המונים. העובדה ש"ממשלה חוקית לא תוכל לבצע את החלטתה", כדברי המפכ"ל המודאג, אינה צריכה להטריד אותנו. גם הוא לא יצא מגדרו במחוז הדרום כדי להרוס את אלפי בתי הבדואים הבלתי חוקיים. גם ניצבי המשטרה האחרים באזורי המשולש, הגליל והר הבית פחדו מהאלימות הערבית. עכשיו הם מנסים להפעיל את אדנותם על מי שבעיניהם הוא הצד החלש.

חברים יקרים! האמינו בציבור. לציבור אין חשבונות אישיים. הפוליטיקאים חלשים מאיתנו, האינטרסים האישיים שלהם מפוררים אותם. זה שהם נראים כמאיימים – דבר זמני הוא. התקשורת מובילה אותם ומגדילה אותם.

בראשית המאבק על סבסטיה (1975), לקח לצה"ל שעות ארוכות לפנות כמה עשרות אנשים. כשיהודה חזני זצ"ל ראה זאת הוא לקח את יעקב נוביק יבדל"א וביחד הם גייסו אלפי אנשים לפעם הבאה. אחרי ימית אמר אלוף ארז לרב נריה זצ"ל שאם היו קצת יותר אלפים, צה"ל לא היה מצליח לפנות.

מאז אמנם קם את היס"מ, אך גם הרבה סבסטיות קמו, ואנחנו התבגרנו. רוב הכללים לא השתנו, אפילו לא אצל השוטרים. היחידים שהשתנו לרעה הם שרון ושותפיו, אנשים גסי רוח ואינטרסנטים.
יש לפעול במקביל להכנת דורון ומלחמה. כבר עשינו את שלנו בדורון, בדיפלומטיה במרכז הליכוד.
עכשיו – למלחמה! הפגנות, סוערות ושקטות, חוקיות ו´בלתי חוקיות´. בכל העולם הדמוקרטי מתקיימות הפגנות ´בלתי חוקיות´, ולעתים אנשים משלמים עליהן בלילה או שניים במעצר. לא נעים, לא נורא.
הבה ונעשה למען ביתנו, עמנו וארצנו, כי בידינו הדבר. גורל המדינה על כתפינו.