בשבע 125: באוהל למען הבית

על אף הקור, הגשם והבוץ – אלפים רביםפקדו השבוע את 'עיר האוהלים' מול הכנסת. הלחץ שאנחנו מפעילים כאן מחזק את הנאמנים בליכוד, אומרים במועצת יש"ע, ועוקבים בשבע עיניים גם אחרי התפתחויות ביהדות התורה.

חגית רוטנברג , כ"ה בטבת תשס"ה

פעילים מרחבי הארץ מחלקים ביניהם משימות ומכינים תוכניות מגרה לעצירת הבולדוזרים. בחורף ירושלמי מקפיא, כדור השלג של המחאה מתחיל להתגלגל

ערב ראשון יורד על מאהל המחאה מול הכנסת. הגשם השוטף, הקור הירושלמי והחושך שמתחיל לעטוף את יושבי האוהלים לא מוריד בכהוא זה מהמורל הגבוה ששורר פה מאז הבוקר. מאחד האוהלים בוקעת שירת "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". המקהלה הספונטנית מורכבת מאמהות וילדיהן, תושבי פסגות שבחבל בנימין.

לרחל ויצן בכלל לא מפריע לשבת פה בצפיפות ובחושך עם הילדים: "כי אשב בחושך ה' אור לי", היא מצטטת, ומסבירה: "יש פה התארגנות נפלאה. הקשיים הם מסגרת חיצונית, אבל העיקר זה מה שיש בפנים: אמונה שלמה שהעם שלנו לא מאבד כיוון". היא גם לא נרתעת מלינה עם הילדים בתנאי שדה: "נישן על הכיסאות, לא אכפת לנו. אם היו כורתים איבר לקרוב משפחה שלי, הייתי חושבת איך לישון? הייתי יושבת לידו כל הלילה בבית החולים! גם עם ישראל עומד כעת לפני כריתת איבר".
הרוח החלוצית הזו מאפיינת רבים מהמאות שאכלסו את מאהל המחאה ביומו הראשון. האוהלים הוקמו בשעות הבוקר, כשמקימיהם נרטבים בגשם עד לשד עצמותיהם ולא מפסיקים לחייך. העצרת ופעולות ההסברה שהתקיימו לאחר מכן לא ניזוקו בעקבות מזג האוויר הקשה.

כאלפיים איש מיישובי בנימין ומערי מרכז הארץ מילאו את שורת האוהלים מול הכנסת עד אפס מקום. התאורה עדיין לא הותקנה, ומשפחות שלמות יושבות במסירות נפש על כיסאות רטובים. הילדים מנסים להתחמם בפטריות הגז המיוחדות שהוצבו באוהלים ואוכלים ארוחה חפוזה מתוך מגשיות. שיעורי תורה מתקיימים באוהל בית הכנסת, ומחוצה לו ניצב דגם ענק של פצצת מרגמה ולידו מונה פצמ"רים – 5,149 נכון לאותו רגע.

מה מתבשל במטבחון
בקרון שבקצה שורת האוהלים מתכנסים ראשי מועצת יש"ע לישיבה דחופה. אני נכנסת לרגע ל'מטבחון המדיני'. בנצי ליברמן, יו"ר המועצה, לא מוכן לספר עדיין על ההתפתחויות בפרשת הלחצים על גדולי התורה, אך פניו משדרות אופטימיות. מישהו אומר בבדיחות הדעת, ש"ליברמן משגר בכל שעה פצמ"ר לרב אלישיב".

ענייני הקואליציה, או ליתר דיוק העדרה, עומדים כרגע בראש מעייניהם. ליברמן אומר כי הם השיגו את התנגדותם של 17 מחברי הליכוד לממשלה העתידית. "האווירה הציבורית שאנו יוצרים כאן היא מצע להתגברות הנאמנות שלהם לארץ ישראל גם במחיר של בחירות", הוא אומר.

גם את פנחס ולרשטיין אני מוצאת במצב רוח מרומם: "כרגע אין קואליציה. הלחץ הציבורי שאנחנו מפעילים כאן, מחוץ לכנסת, מחזק את נאמני ארץ ישראל בליכוד. כשהם רואים את הציבור מתעורר למרות הגשם, אנשים נרטבים עד לשד עצמותיהם עם חיוך מאוזן לאוזן, זאת טיפה קריטית בים. מי שמגיע לשבועיים מילואים פה חוסך חודשיים של מאבק בקיץ", הוא קובע.

ביום ראשון בערב נפגשו ראשי המועצה עם הרמטכ"ל ודנו עמו בין השאר בנושא סירוב הפקודה. ההתבטאויות שנשמעות כעת במועצת יש"ע מתחילות לפרוץ את חומת המתינות שהתעטפו בה עד כה. "אני מבקש שתדגישי כי לא נצא בשום אופן נגד הרב שפירא ושאר הרבנים", אומר ליברמן. "אנו תלמידיו ומחויבים לשמוע בקולו".

עם זאת, הוא מסביר כי האסטרטגיה שלהם היא עמדה מעומעמת ביחס לסרבנות, כיוון שהשפעתם כמזהירים רבה יותר מאשר כמאיימים. "אמרנו לגוורדיה הגבוהה אתמול, שאם הדיקטטורה לא תיפסק וההחלטה לא תוחזר לעם, יהיו אלפים שיסרבו. הזהרנו שצפויה פה סכנה, אך היא לא תהיה בגללנו".
ליברמן קורא לרבבות להגיע למאהל, שיוצב מול הכנסת עד להודעה חדשה. "אנחנו רוצים שיהיו פה אלפים, שייצרו אווירה כזו שאם יוציאו מהכנסת מדחום החוצה, יראו חברי הכנסת את החום הציבורי למרות הקור השורר פה".

ממרטין לותר קינג עד גדולי התורה
זבולון כלפא יושב בחפ"ק המחנה ומתכנן הכל: מחלוקת מזון עד בלוני גז לחימום. הוא עוסק כעת בהגדרת לוח הזמנים ליום הבא, הכולל שיעורים, פעילות הסברה וביקורי חברי כנסת. הוא נערך גם לקליטת מאות משפחות שיעשו את השבת באוהלים. כלפא מציין עוד כי ביום שני תתקיים במקום תפילת יום כיפור קטן המונית. מול החפ"ק, באוהל ההסברה, מרוכז חומר רב על דרכי המאבק, יישובי גוש קטיף ודברי מנהיגי חופש מיתולוגיים, כמו מרטין לותר קינג, אודות המלחמה למען הצדק.
הרב קובי בורנשטיין, ממערך ההסברה של מטה גוש קטיף, די מרוצה מהיענות הציבור ביחס לתנאי הטבע: "האוהלים לא מכילים את כמות האנשים שמגיעה. אנשים מוכנים לישון פה בלילה על רצפת בוץ, ובמיוחד ראוי לציין את נחישותן של האמהות שהגיעו עם ילדים ותינוקות ויושבות פה יום שלם".
רפי סרי, ראש מטה גוש קטיף, אומר לנו כי מעבר למאבק הציבורי, משקיעים אנשי גוש קטיף אנרגיה רבה בשכנוע בתוך העולם החרדי: "רבנים ומנהיגים מגוש קטיף נפגשו עם הרב אלישיב וגדולי התורה. הם יצאו מהפגישות בתחושה טובה, נקווה רק שזה יוכיח את עצמו בקרוב".

במקביל נמשך המאבק במדיניות הכושלת נגד שיגור הפצמ"רים לעבר יישובי הגוש. מדי יום עומדות משמרות מחאה מול המטכ"ל, פיקוד דרום ואוגדת עזה, בציפייה למענה הולם של צה"ל.
מונה הפצמ"רים המתקתק אינו מרתיע את המשפחות החדשות המצטרפות מדי שבוע, פשוטו כמשמעו, למעגל התושבים בגוש קטיף. סרי מסרב לנקוב במספרים מדויקים, אך הוא מבקש לשגר קריאה ברוח זו לכלל הציבור: "אנו קוראים למשפחות לבוא ולהתגורר בגוש, לא כביקור ארעי אלא להתיישבות קבע".

במקביל נמשכת במטות השונים המערכה על לבו של העם במבצע 'פנים אל פנים'. "חשוב לשמור על תמיכה ציבורית רחבה, ואנחנו מאמינים שאכן רוב העם איתנו". גם במועצת יש"ע טוענים שאין סיכוי לנצח את המערכה ללא גיבוי של העם, והם מתכוונים לחדש את הפעילות הזו בתום שביתת השבת.

תמיכה מקיר לקיר
אפילו כאן ניתן לפגוש חתך כלשהו של העם: נפתלי ויינשטיין מכפר ורדים שבגליל הוא פנסיונר שהגיע לכאן בגפו. לדבריו, בכפר ורדים יש עוד רבים שחושבים כמוהו, בית"רי לשעבר, אך הם מתקשים לקום מהכורסאות. ויינשטיין, שהשקיע מרץ רב בבחירות האחרונות למען הצלחתו של שרון, מצהיר כי ביום פקודה נפגוש אותו בגוש קטיף.

באוהל סמוך יושבת אישה מחתך גיל דומה, תושבת נווה צוף. כמו ויינשטיין, גם היא אינה בעלת חזות דתית. אביגיל בן נון עלתה לארץ עם הוריה מגיא ההריגה באירופה. לאחר שנישאה החליטה לממש את עלייתה לארץ בשלמות על-ידי הקמת יישוב חדש בשומרון. "המקום היחיד שאני יכולה לקרוא לו 'בית' הוא נווה צוף", היא אומרת. "יש לי תחושת אסון לגבי תושבי הגוש. הגירוש שלהם יוצר אצלי אסוציאציות: אני ברחתי על חיי, גורשתי מביתי כשהייתי בת שלוש. הרגשה דומה ממלאה אותי כעת, כשרוצים לעקור את האנשים הללו מביתם".

מנגד, ניתן לראות קומץ מייצג של הציבור החרדי שמגיע להזדהות: שני תלמידי ישיבה ירושלמיים אומרים כי הרחוב החרדי מצפה מנציגיו בכנסת להתנגד לגזרת ההתנתקות. לדבריהם, צפויים להגיע מזדהים נוספים מהציבור החרדי להפגנה, אך בעיית ההזדהות עם ה'מזרחניקים' מעכבת רבים אחרים מלהשתתף. למרות זאת ניתן היה לראות את האדמו"ר משטפנשט באחד האוהלים, מוסר שיחת חיזוק ועידוד למשתתפים. בין השאר אמר כי "כשיהודים רבים מתאספים למען המצווה החשובה של יישוב ארץ ישראל, בוודאי יש סיכוי גדול שבעזרת ה' ינצחו, ובמיוחד כשבאים בכוח התורה".

תובעים את המפנים
לאלו שלא מגיעים לירושלים מצפות משימות במטות הערים. אביעד ויסולי, ראש מטה ארץ ישראל בחיפה, מונה חמש דרכי פעולה למאבק בעקירה: מדי יום ראשון ושישי מוחתמים חיילים בסדיר ובקבע בתחנות הרכבת על עצומת הסרבנות. לדבריו, רק באזור חיפה כבר חתמו מאות חיילים סדירים ואלפי חיילי מילואים.

אפיק נוסף הוא גיבושה של רשימת כלל הגופים המעורבים במעשה ההתנתקות: "נחרים ונפגע כלכלית בכל חברה שתסייע למעשה, כמו חברות שינוע, תחבורה ואחסון. הרשימה תפורסם בקרוב, והם ייראו שלא כדאי להם כלכלית לעשות את הצעד הזה". גם חיילים ושוטרים שהשתתפו או ישתתפו במהלך כזה לא ייצאו נקיים: "כבר השבוע אנו מתחילים לתבוע חיילים, שוטרים ומפקדים שהשתתפו בפינוי מצפה יצהר. הקצינים הסבורים שהכיפה לראשם מעניקה להם חסינות ייתבעו על-ידינו בחומרה יתירה. באופן כללי, כל חייל ושוטר שירים יד על אזרח או יפגע ברכוש ייתבע על-ידינו אישית הן בתלונות במשטרה, הן בקובלנות פליליות והן בתביעות אזרחיות, שבהן ייאלצו לשלם מכיסם על הנזקים. אין לי ספק שחייל או שוטר שיספוג תביעה של 50,000 שקלים, לא ירצה להגיע לפינוי הבא".

ויסולי מתכנן גם את הצעדים ליום הפינוי, אם יגיע: האנשים יוזרמו לחסימות צירים וצמתים שבהם אמורים לנוע הכוחות המפנים לוש קטיף. במקביל ישונעו רבבות לתגבור תושבי גוש קטיף, שישתמשו בדרכים חלופיות ויפרצו את הגדרות כדי לעקוף את המחסומים. המתגברים הללו יקימו עיר אוהלים סמוך לכל יישוב בגוש קטיף, וימנעו את הפינוי בגופם. "הציבור בערים מתחנן שיאמרו לו מה לעשות", אומר ויסולי. "מדובר בעשרות אלפים שיגיעו לגוש קטיף, שמוכנים להיעצר ולהסתכן כדי לא לתת בשום דרך שהדבר הזה יקרה".