בשבע 125: על דעת עצמי

אבי סגל , כ"ה בטבת תשס"ה

צונאמי בישראל

חס וחלילה, לא עלינו, עפר לפי... ובכל זאת:
צונאמי בישראל – ומלחמת האחים תידחה בעוד שנה.
צונאמי בישראל – ואבו מאזן יטען שזהו ניסיון ישראלי לחבל בבחירות לרשות.
צונאמי בישראל – ובארץ תקום ממשלת חירום לאומית, מיד אחרי שיימצא פתרון לשמעון פרס.
צונאמי בישראל – ואריאל שרון יבצע בכל זאת את תוכנית ההתנתקות, כי בא לו.
צונאמי בישראל – וצוות חילוץ ישראלי יצליח להוציא את עצמו מתחת להריסות.
צונאמי בישראל – ואלפי ישראלים ופלשתינים יישארו ללא קורת גג. איכשהו, זה לא יפריע לפלשתינים לרקוד שוב על הגגות.
צונאמי בישראל – והתקשורת התאילנדית תתנקם בנו ותדבר כל היום רק על התיירים התאילנדים.
צונאמי בישראל – ותינוק המריבה יישאר בבית הוריו המאמצים, אחרי ששבע השנים שנותרו לאב המאמץ לחיות ייראו פתאום לשופטים כמו הרבה מאוד זמן.
צונאמי בישראל – והרבה מאוד אנשים יצטערו על שבזבזו את חייהם על חסה וקפה נטול קפאין.
צונאמי בישראל – והיצירה הטלוויזיונית המקורית תפרח, עם לפחות עוד חמש טלנובלות חדשות.
צונאמי בישראל – והעוצמה תהיה כה חזקה, שמהתוכנית 'השגריר' יתחילו לעוף גם בנים.
צונאמי בישראל – ובגלל בעיות הקליטה ברשת הסלולארית, המנצח ב'כוכב נולד 3' ייקבע בקרב תרנגולים.
צונאמי בישראל – ועדיין יהיו יותר נעדרים ישראלים בהודו ובתאילנד.
צונאמי בישראל – וכמו שהרחובות ייראו, יגאל תומרקין עוד עשוי לתבוע את הצונאמי על גניבה אמנותית.
צונאמי בישראל – ואוהדי הכדורסל יפסיקו לדרוש תקרת שכר ויתחילו לבקש תקרה.
צונאמי בישראל – והאוהדים המדוכאים יעדיפו להסתגר בבית מאשר ללכת ולצפות במשחקים. בעצם, זה יקרה גם בלי צונאמי בישראל.

יאסר כוכב קולנוע

למי שמחפש סיבות להימנע מהליכה לקולנוע, זה בדיוק המקום בשבילו: בשבוע שעבר הלכתי לקולנוע רב-חן באחד מערי ישראל, לצפות בסרט האנימציה המרשים וגדוש האקשן 'משפחת סופר-על'. בעוד אני מצפה לתחילת הסרט, מהרהר בינתיים בשאלה מדוע שמות של סרטים נשמעים תמיד אינפנטיליים יותר בעברית מאשר בשפת המקור, הופיע פתאום על המסך לא אחר מאשר השר הפלשתיני לשעבר יאסר עבד-רבו.

תוך שהוא מביט ישירות במצלמה – כלומר בקהל, כלומר בי ובאשתי (היינו היחידים באולם) – החל שר ההסתה הפלשתיני במיל' לפלוט כל מיני מנטרות קיטשיות על מהות החיים, על הפחד המשותף לילד הישראלי ולילד הפלשתיני, על הטרגדיה המתמשכת ועל היכולת שלו להביא ביטחון אמיתי לכל הילדים. לרגע היה נדמה לי כי זהו המשך ישיר של הפרסומת שהוקרנה לפני כן, שהסתיימה במילים 'בטירוף שלנו'. אחר כך הבנתי כי זהו בסך הכול עוד תשדיר קידום לסרט הפנטזיה המשובח 'הסכם ז'נבה'.

אז נכון שאין מתאים יותר מעבד-רבו להעביר את המסר המפויס באולמות הקולנוע, לאור תרומתו הגדולה לענף (אחרי הכול, האיש מימן את עלילת הדם הקולנועית 'ג'נין ג'נין'). ובכל זאת, מישהו לא הפנים את העובדה שאנשים הולכים לקולנוע כדי לברוח לשעתיים מפרצופים כמו זה של עבד-רבו. אני בכלל נגד כפייה פוליטית, ולטעמי, אפילו סרטונים מבורכים בעד רמת הגולן או גוש קטיף לא צריכים להיות מוקרנים בקולנוע. אבל סרטון תעמולה עם האויב הפלשתיני זאת כבר עילה לתביעה על נזק נפשי. איפה אדון סופר-על כשבאמת צריך אותו?

חמסה עלינו

א. השבוע התבשרנו כי הוריה של תינוקת הודית, ששרדה את אסון הטבע הנורא, העניקו לה את השם צונאמי. על כך ניתן לומר רק דבר אחד: מזל שהיא לא ניצלה מדיזנטריה.
ב. מוזר שכל הזמן מזכירים לנו לרשום בצ'קים את השנה 2005 ולא 2004. ואם כתבתי בטעות 2004 - לא הלך הכסף?
ג. צפיתי בחלקים אקראיים מפסטיבל השירים הבינוניים של ישראל (ערוץ 2), אבל בהפסקת הפרסומות ה-785 נשברתי סופית: קמתי ממקומי, הלכתי להתקלח וביקשתי מרעייתי שתספר לי בכמה הפרש גבסו לקח.
ד. למרות האיכות הירודה, אלימות האוהדים וחילול השבת, טוב שיש ליגת כדורגל בישראל. אחרת, איפה היינו שומעים שוב ושוב את המילה האקזוטית 'קונגולזי'?
ה. מעניין כמה אלכוהול צרך הקופירייטר שכתב את התשדיר הרדיופוני הבא: "כוס ועוד כוס ועוד כוס – תשתה חופשי, אח שלי, אבל את המפתחות של האוטו תן למישהו אחר"... כן, ואל תשכח להירשם לתרומת כבד, אח שלי.

יודע את מקומי

"שמע מה שאני אומר לך", הצהיר באוזניי חברי מילדות, "לא תהיה התנתקות".
"אתה חושב?" שאלתי. כבר שניפ רבות אני נוטה לפקפק בתחזיותיו של ידידי, מאז הבטיח לי שמנחם בגין עוד ייצא מהסתגרותו ויחזור לראשות הממשלה.
"אני לא חושב, אלא יודע", ענה לי בביטחון, "הרי אם תהיה התנתקות, יתרחש כאן אסון גדול".
"רגע אחד", התבלבלתי, "מה זאת אומרת אם תהיה התנתקות? אמרת שלא תהיה".
בתגובה, זיכה אותי חברי בצרור ברכות חמות, שהמילים "די כבר", "שונא" ו"חכמולוגים" כיכבו בהן בתדירות מוגזמת לטעמי. אבל ברור לי שהפעם אני צודק. אין לי בעיה עם הערכות זהירות, פרשנויות הגיוניות או ניחושים פרועים למען השעשוע. אבל האמונה של אנשים בכישרון הנבואי שלהם, הביטחון שיש להם ביכולתם להגיד עתידות, אין לאלה על מה להתבסס – גם אם פה ושם קולע כדור הבדולח שלהם לאמת.

המון נבואות מתחומים שונים התבדו בתקופת זמן קצרה. עיתונים רבים זכו להפוך לעטיפות דגים מצוינות כבר ביום שבו יצאו, ולא מעט התפתחויות היסטוריות הסתיימו בהפתעות מהסוג שכבר לא מוצאים אפילו בסרטים הוליוודיים. ועדיין, נבואות חורבן או תחזיות סופר-אופטימיות מושמעות ערב ובוקר אחרי כל התפתחות מדינית, סקרים ומחקרים מתקבלים כמעט ללא פקפוק, וכל מושך בעט ובמקלדת יודע בדיוק מה יקרה ואיך. כאילו יש לכולנו קשרים עם ריבון העולמים, כאילו לא ראינו מעולם את משה קצב נבחר לנשיאות המדינה ואת דרק שארפ צולף בשניה האחרונה מול הליטאים, בניגוד לכל חוק טבע או היגיון צרוף.

יכול להיות שבאמת לא תהיה התנתקות, ויכול להיות שתהיה עקירת יישובים שתביא עלינו אסון. אבל מילות המפתח כאן הן "יכול להיות". כי גם אם עתידנו נראה ברור וצפוי מראש, אנו חייבים לשמור על מינימום של צניעות, להכיר במגבלותינו הנבואיות ולקחת בחשבון גם אפשרויות דחוקות אחרות. אם נמשיך להתנהג כמו נביאים, דעו לכם שהמדינה שלנו תלך קאפוט, אני בטוח בזה.