חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 125ראשיהפצה

גם הנושרים- נשארים - בגליון השבוע

הרב דוד סמסון בקושי הצליח לגמור תיכון. בגלל זה הוא לא מתייאש מנוער שלא מוצא את עצמו במערכת החינוך. הוא הקים להם בית ספר ערב שמביא אותם לתעודת בגרות, ומטפל גם בשיקום יחסיהם עם ההורים.
06/01/05, 00:00
אריאל וולף

הוא מחפש עבורם עבודה, ולא נרתע מתלמידים שיש להם תיקים במשטרה. וכשיש לו זמן פנוי, הוא יוצא להתבודדות עם מצנח רחיפה

בתחילת הראיון מצלצל הסלולרי של הרב דוד סמסון. "מה אתה אומר?" הוא שואל, "לענות או לא? אולי זה איזה ילד ומדובר בעתיד שלו?" הוא מסביר בחיוך, ועונה. כשמסתיימת השיחה אני שואל אם הוא דיבר בציניות. "דיברתי ברצינות", הוא עונה.

היו מקרים ששיחת טלפון הצילה ילד?
"כל המקרים שלנו כאלה. ברור לי שילד יתקשר רק פעם אחת. אם אענה- טוב, אם לא- הוא לא ינסה שוב וגם לא ישאיר הודעה. אם, למשל, לילד בתיכון שלנו נגנב עט, הוא יגיד: 'הא, גנבו לי את העט? אני לא עושה תיכון!' גם ילד שקיבל בעיטה בתחנה המרכזית, יכול להחליט שבגלל זה הוא לא עושה תיכון. כל שיחת טלפון היא חשובה".
אז זו ממש אחריות כבדה לכבות את הסלולארי.
"נכון", הוא מחייך שוב.

טיולים במרכז יריחו
שמיניסט מגודל שיער, לבוש בג'ינס ועטוי צמידים מגיע ללימודים: 'אהלן הרב, מה קורה?' חיבוק. כעבור 10 דקות מגיע עוד אחד: 'הרב, מה המצב? מה יש לאכול היום? עוד פעם סיני?!'.
כך, אולי, אפשר לתאר את היחס שרוחשים תלמידי תיכון הערב- "מעלה" לרבם הרב דוד סמסון. אבל מי שמכיר את הביוגראפיה המרתקת שלו, לא מתפלא מהדיאלוגים הללו.

הרב דוד סמסון חי בירושלים ונשוי לעדי, מנהלת פרויקט לשליחת רבנים לגולה, אב לשבעה "ילדים מתוקים" שלמדו במסגרות נורמטיביות, "אם כי יכול להיות שכמה מהשערות הלבנות קיבלתי מהילדים שלי". לבני הזוג שתי בנות נשואות ובן שמתחתן בחנוכה. הוא נולד בבולטימור שבארה"ב בשנת 1956. "סבי היה הרב חיים אליעזר סמסון, תלמיד ישיבת לומז'ה וראש ישיבה בישיבת "חפץ חיים", בה למדתי גם אני". הוא היה ילד שמאוד לא אהב ללמוד ולכן הגיע להסכם עם מנהלי התיכון בו למד, שאם יסיים יוכל ללכת לכל ישיבה שירצה. "שמעתי מאיזה חבר שעסק בסחר בסמים, שבישיבת BMT בבית וגן אפשר לעשות מה שרוצים". כשסיים הנער דוד את התיכון, והוא בן 16 ,עלה על מטוס ובא ללמוד בישיבה. התכוונת לעלות לארץ?
"כשהייתי בכיתה ב' למדתי בארץ, ותמיד ידעתי שאחזור. אף פעם לא אהבתי את אמריקה. הייתי אנטי ממסדי ונגד ויאטנם, לכן עזבתי כשהייתה לי אפשרות".

הרב סמסון לא זוכר בדיוק מה משך אותו בלימוד הגמרא, השעמום או הסקרנות, אך כשסיים מסכת אחר מסכת, התחיל להתלהב: "היו לי רבנים טובים: הרב דוד חי הכהן, ר' יצחק שטיינר וראש הישיבה הרב משה הורוביץ". את ההחלטה ללמוד באוניברסיטה העברית דחה בשנה, ובמקום זה עבר לישיבת "מרכז הרב" בה למד 13 שנה, מפיהם של הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב אברהם שפירא. בד בבד החל להעביר שיעורים במכון מאיר, וללמד בישיבת ההסדר "ניר" בקריית ארבע: "מאוד נהניתי שם, הרב דב ליאור הוא תלמיד חכם עצום", הוא מספר בערגה. באותה תקופה מכון מאיר היה בחיתוליו, ומי שעבדו חזק בשטח היו ישיבות "אור שמח" ו"אש התורה". הרב סמסון החליט לפתוח מקום לקירוב ליהדות ברוח הציונות הדתית שנקרא Israel connectioN. יחד עם צבי פישמן (תסריטאי בעל תשובה- א.ו) הוא פתח חנות פיצה ברובע היהודי ותלה שם מודעות על טיולי ג'יפים. מי שאהב את הפיצה והתעניין, היה יוצא לטיולי ג'יפים משולבים עם יהדות. מי שנהנה מהג'יפים, היה נוסע לשבת ביישובים, והשלב האחרון היה "מכון מאיר". "מאות הגיעו לאכול פיצה", משחזר הרב סמסון, "עשרות רבות הגיעו לטיולים, היו שהגיעו גם ליישובים ואחד הגיע אפילו ל'מרכז הרב'". אחרי קיץ אחד הם סגרו, ועברו לשווק את התכנית לדתיים בלבד. "הבאנו בחורים אמריקאים מהרבה ישיבות וזה מאוד הצליח". במסגרת המכון לחזרה בתשובה שהקימו, זכו גם להוציא ביחד ארבעה רבי מכר באנגלית: הראשון הוא "תורת א"י"- יסודות הציונות הדתית המבוסס על מפגשים עם הרב צבי יהודה. השני "אורות א"י"- תרגום מהספר אורות. כשתירגמו את אורות המלחמה, סירב ר' אברום לתת הסכמה. "הרב אמר שאי אפשר להוציא ספר רק על מלחמה, שלא יחשבו שהרב קוק הוא כהן משוח מלחמה", לכן קיבצו עוד חומר על שלום וקראו לספר "מלחמה ושלום". הספר הרביעי הוא על אורות התשובה. כ-7 שנים היה הרב סמסון מורה דרך בישיבת שעלבים, שימש כאחראי על לימודי "אמונה" ב"מכון מאיר" ובמשך שנים העביר שיעור יומי בתנ"ך. "במרכז הרב למדתי עם יהודה חזני ז"ל, שלימד אותי שאי אפשר ללמוד תנ"ך בלי לבקר במקומות עצמם, לכן כל שבועיים היינו נוסעים למקום אחר בארץ. היום זה נשמע סוריאליסטי, אבל היינו נוסעים ליריחו ושואלים ערבים שנתקלנו בהם מה יש פה, ודרכם הגענו למקומות שאף אחד לא הגיע אליהם. פעם אחת", נזכר הרב "הגענו לערבי שלקח אותנו לשדה הפרטי שלו והראה לנו שם פסיפס עתיק. באותה תקופה, טרום האינתיפאדה הראשונה, זכינו להרבה מדריכי טיולים כאלה. הם הלכו איתנו במשך שעות, והראו לנו המון אתרים".

הרב המרחף
הרב סמסון המשיך את מסלול חייו בישיבת "עטרת כהנים" בה שימש כאחראי על בחורי חו"ל, ובמקביל למד בכולל ה"אידרא" של הרב גורן. "להיחשף לשיעור קומה תנ"כי אגדי היה דבר מדהים. הוא לא ראה את עצמו רב שאחראי על "מפטיר ונפטר", הוא היה רב שראה את עצמו כאחד שבא לייסד את מלכות ה', לסלול את הדרך לבניין הבית השלישי". על הכתפיים ההלכתיות הרחבות של הרב גורן, מספר הרב סמסון: "פעם הלכתי לרב צבי יהודה, ושאלתי אותו: 'איך כל הרבנים יוצאים נגד הרב גורן ואתה מגן עליו?' אז הוא ענה: 'מה אתה חושב, שעלי לא מספרים את כל הדברים האלה?'. כשהתחלתי ללמד בכולל דיינות הבנתי שזו נטיית ההלכה בעניין עגונות- להתיר כמה שניתן".

אחרי תקופת מכון מאיר הגיע הרב סמסון ל"ישיבה לצעירים" בה לימד כ-15 שנה. "עד אז לימדתי בחורי ישיבה בשיעור ה' ואברכים, לא חשבתי ללמד ילדים בתיכון". כשהגיע הרב סמסון ביום הראשון ללימודים, עודכן שלא ילמד את השמינית אלא את החמישית. "הייתי בשוק מהגובה שלהם", הוא צוחק ונזכר: "כששאלו אותי בצעירותי מה אני רוצה להיות, אמרתי: "אני יודע שאני לא רוצה להיות ר"מ בחמישית". היה לי ר"מ שנשלח על ידי החזון אי"ש לאמריקה.היה לו מבטא אירופאי וכולם צחקו עליו. כשמצאתי את עצמי כעבור שנים ר"מ עם מבטא אמריקאי שהחמשושים צוחקים עליו, הבנתי שהקב"ה גלגל לידי תיקון בעולם הזה. סיפרתי לתלמידים שלי את הסיפור ואמרתי להם: 'אל תצחקו עלי, שלא תהפכו גם אתם לר"מים בחמישית...'"

הרב סמסון נזכר בישל"צ ואומר שהיה נהדר. "קודם כל מדובר בילדים צדיקים כאלה- בני רבנים,וראיתי את עיקר אומנות החינוך ב"לא לקלקל". מה שהתלמידים רוצים לעשות- שיעשו, העיקר שימשיכו ללמוד. גן עדן בתנאי מעבדה".
במקביל שימש הרב סמסון ראש כולל לדיינות בקרית ארבע, כתב ספרי תורה, הרצה במכללת ליפשיץ,היה חבר במכון "הלכה ברורה" וגם שקד על ספריו.

הוא גם אוחז בתחביבים לא שכיחים, לפחות אצל ראשי כולל. הרב סמסון נהנה מספורט אתגרי, ומלבד טיולי הג'יפים אליהם נהג לצאת בעבר, היה גם יוצא, או ליתר דיוק עולה, מדי פעם לצנוח במצנחי רחיפה.

רב רציני שמשמש שנים ברבנות ובהוראה, צונח במצנחי רחיפה?
"רב נחמן לא הסתובב ביער?" הוא צוחק, "זה סוג של התבודדות מודרנית, חלק מהחיים שלי ולא נראה לי שזה סותר. יש מחשבות ותפילות שאתה מגיע אליהן רק למעלה. זה זמן שמוקדש נטו למחשבות". הרב סמסון ניצל את התחום המרתק הזה והוציא ספר על הקשר בין יהדות למצנחי רחיפה. "לקחתי את זה כמשל כדי להסביר מושגים בסיסיים ביהדות דרך המצנחים. למשל, הרבה יותר קשה לעלות מאשר לרדת, או כיצד מתגברים על פחד שנובע מעליה ברוחניות". את הספר, שיצא בפורמט אלבומי עם תמונות מרהיבות, בחר הרב סמסון לגנוז ולא להוציא עד היום. "לא ברור לי למה. לכאורה זה עניין טכני אבל יכול להיות שזה יותר מהותי", הוא מסביר "כנראה אני לא מספיק שלם עם המסר של הספר".

קמפיין בכיכר ציון
יום בהיר אחד בוחר הרב סמסון לעזוב את ילדי השמנת של ישל"צ , ולהקים בית ספר ערב. "תמיד עניין אותי לדעת איפה כל העם. תיארתי לעצמי שלא כולם בבוטיק שנקרא הישיבה לצעירים. אז הלכתי למשרד החינוך ומצאתי שם בחוברת דרושים, שמחפשים מורה לתנ"ך בגימנסיה. קפצתי על המציאה וגיליתי שלא מדובר בגימנסיה, אלא בבית ספר ערב לילדים שנשרו, תחת חסות הגימנסיה. הם קיבלו אותי יפה, לילדים שם יש הרבה כבוד למסורת. המנהל שלהם עושה עבודה נפלאה".

סגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך בעיריית ירושלים ,שמואל שקדי, רצה להקים מסגרת דומה לתלמידים דתיים, ומטבע הדברים פנה לרב סמסון שכבר היה בסביבה. "הקמנו כיתה ניסויית לדתיים בתוך בית הספר הממלכתי. היו הרבה בעיות ביורוקרטיות, כי הם לא יכלו לעשות בגרות לדתיים בבית הספר החילוני ולכן העירייה רצתה לסגור".

הרב סמסון והצוות ידעו שיש צורך עצום לנוער דתי, שלא מכיר אלטרנטיבה למוסדות הסטנדרטיים, ולכן עשו פרסום באותו קיץ. "הלכנו הרבה לכיכר החתולות, לכיכר ציון, חילקנו פליירים בבתי הכנסת והגענו ל-60 ילדים באותו מחזור".

למה היה חשוב לך לפרסם את בית הספר, הרי לא היה עניין של הצלחה אישית?
"נכון. העניין היה קרוב לליבי כי בעצם גם אני הייתי במקום שלהם ולכן אני יכול להבין אותם. אני לא רואה את התלמידים בעיניים ביקורתיות, מדובר בילדים שובבים שהסתבכו. אדם שעובד כמה עשרות שנים במערכת הנורמטיבית, יכול להכיר בערך וברווח שהילדים האלה יצליחו. לולי המסגרת הזו, לא רק שהם לא היו מסיימים בגרות אלא היו ממשיכים בסחרור של התדרדרות. המטרה היא להעלות את הילדים לפסים של הצלחה".

למרות ניסיונו, נתקל הרב סמסון בקשיים רבים בתהליך הקמת בית הספר. "לתומי חשבתי שמספיק למצוא נוסחה קבועה לילדים נושרים וכך לטפל בכולם. מאוחר יותר הבנתי שיש כמה סוגים: תלמידים שנשרו על רקע ליקויי למידה, על רקע דתי, על רקע אכזבה נפשית מההורים ומהחברים, או על רקע חוויה פוסט טראומטית כמו אחרי פיגוע, ולכל אחד צריך להתייחס בצורה שונה. במקביל אנחנו בשלבי למידה עם הגורמים המקצועיים המוסמכים".

הרב סמסון נתקל גם בקשיים תקציביים. "אין לנו תקציב ל-80 אנשי מקצוע, כך שאנחנו נעזרים במתנדבים שאני קוראים להם "רועי צאן", והם מטפלים בתופעת הנשירה גם בתוך בית הספר".
נשירה בתוך מסגרת המיועדת לנושרים?
"כן. תופעת הנשירה לא פוסחת גם על בית הספר ל"נושרים". יש ילדים שלא מגיעים לשיעור או שבורחים ממנו, ויש תלמידים שאמנם נמצאים בכיתה, אבל 'מרחפים'".
בתחילת השנה נשלחים כל התלמידים לאבחונים מקצועיים ועל פיהם לומד הצוות איך לטפל בכל תלמיד.

הרב מזכיר בסיפוק את שמואל שקדי, שליווה את הפרויקט מקרוב. "קיבלנו תקציב עירוני ומקום במבנה עירוני. אנחנו אמנם בית ספר עירוני, אך יש לנו צרכים גדולים הרבה יותר ממוסד רגיל. אנחנו חייבים הוראה פרטנית, כיתות קטנות וייעוץ פסיכולוגי. רק אוכל חם לעשרות אנשים כל יום במשך שנה, יכול להגיע למאות אלפי שקלים".

אחד המאפיינים המיוחדים של בית הספר הוא שהתלמידים באים ללמוד מרצון. מדובר בחבר'ה שעובדים או עושים פעילות אחרת, והחליטו שהם רוצים בד בבד להשלים את תעודת הבגרות. "נכון שלא מחייבים אותם אבל אנחנו עם אצבע על הדופק. כל פעם שילד לא מגיע הוא מקבל טלפון הביתה. לא כי אנחנו מחפשים אותו אלא כיוון שאנחנו דואגים לו".
בבית הספר "מעלה" גם אין עונשים. "אנחנו מגיבים רק בדיבורים. זה שאתה לא בא, לא אומר שאתה לא בסדר- אנחנו מתעניינים כי אתה חשוב לנו".

אז איך בית הספר מתמודד עם בעיות משמעת?
"אני עושה הכל כדי שהתלמידים שלי לא יעופו מבית הספר.בשנה שעברה היה לנו תלמיד מאוד אלים ולא יכולתי להחזיק אותו בכיתה, אז בניתי לו מסגרת מיוחדת בתאום איתו ועם "ארץ חמדה", ובנינו יחד מערכת שלימה של בית ספר בתוך בית ספר".

אתה לא סבור שכשרואים את טובת בית הספר צריך לפעמים לקצץ בקצוות?
"זה בדיוק ההבדל בין בית הספר שלנו לבתי ספר אחרים. אצלנו אין מושג כזה שתלמיד לא מתאים. אנחנו סבורים שבמציאות כזו צריך להתאים את בית הספר לתלמיד ולא את התלמיד לבית הספר. בתחילת השנה לא יודעים אצלנו אלו מגמות יהיו, אנחנו שואלים את התלמידים ועל פי זה מביאים את המורים ובונים את המגמות. תופרים את החליפה לילד ולא מותחים את הילד לפי החליפה הקיימת".
"בבית הספר שלנו התלמיד רק ירוויח. אם הוא נשאר אצלנו שנה, הוא הופך מילד שוליים לילד שמשתלב במיינסטרים של החברה. ילד אלים יוכל למצוא את עצמו משתלב בצבא". המשפט האחרון יובן לאור תפישתו של הרב סמסון, לפיה הצבא הוא מוסד שמחפש בסופו של דבר אלימות: "למרות שאנחנו מנסים לעשות צבא של שלום, הצבא מחפש אנשים אלימים ומתעל אותם להיות אלימים בצורה חיובית". בוגרי בית הספר ממשיכים לנח"ל החרדי, למכינות, לישיבות הסדר ואפילו לישיבות גבוהות.

איך הרב מוצא מסילות לליבותיהם של התלמידים?
"קודם כל אכפת לנו מהם, ולמרות שאני לא אומר להם את זה- הם יודעים. כמים הפנים לפנים. התלמידים יודעים אם אתה בצד שלהם או בצד שכנגד.
אתמול למשל נכנסתי לאיזו חנות וחיפשתי עבודה עבור תלמיד. המוכרת הייתה המומה שאני מרכז בית הספר וזה מה שאני עושה. "זה לא התפקיד שלך", היא אמרה "אתה צריך רק לרכז את בית הספר!". אנחנו רואים את התלמידים כפרויקט של 24 שעות ביום ולא רק 4 שעות ביום. הצוות שלנו דואג שהתלמידים לא ינשרו גם מהמסגרות הבאות אחרי שהם עוזבים אותנו".

איך הקשר עם ההורים?
"יש ויש. יש הורים ששמחים לקשר ויש הורים שהמטרה שלנו היא השכנת שלום בינם ובין התלמיד. הייתה לי תלמידה שלא גרה בבית ולא דיברה עם ההורים. אמרתי לה בתחילת השנה שהמטרה שלנו היא להחזיר אותה הביתה,וכך היה. זה דבר מאוד משמח".

אתה מצליח להבין מצב כזה?
"במקרה שסיפרתי עליו, זו הייתה בחורה חרדית שההורים זרקו אותה כי היא לא הייתה מספיק דתית בשבילם, וכדי לא להרוס את הילדים האחרים הם התעלמו ממנה. ילד שעוזב את הבית, עוזב את מסגרות היסוד שלו, את האמונה, ואחר כך, חלילה, גם את החיים".

מה מאכזב אותך?
"הקשיים. יש לי חזון שבית הספר יהיה הרבה יותר מקצועי והרבה יותר ידידותי לתלמיד. קמפוס עם מדשאות, בית ספר נפרד לבנים ולבנות. לוקח זמן רב לחזון להגיע לידי מימוש והקשיים שבדרך מאכזבים מאוד". הרב סמסון מסביר שכמו שלא נצפה מילד להיות מבוגר תוך חצי שעה, כך בית הספר עובר תהליכים ממושכים ושיפורים מקצועיים, שרק עושים טוב להתקדמות החזון. אין דילוג על שלבים.
בשלב זה מביע הרב סמסון הערכה עצומה לעיריית ירושלים: "בתקופה כזו של קיצוצים לא רק שחמלו עלינו, אלא מבינים את הצרכים המיוחדים ומתייחסים אלינו בנדיבות רבה".

הכיפה חזרה
בית הספר מעלה- ערב ממוקם בקמפוס בית הספר העירוני הדתי 'מעלה' המטפל אף הוא באוכלוסייה על סף נשירה ונוער בסיכון. זהבה אליצור מנהלת את שני המוסדות, ומברכת על כך: "שמחתי מאוד כשהוחלט להעביר גם את בית ספר הערב לניהולי, ובכך להפוך אותנו למרכז עשייה חינוכית עם נוער שלא שייך לזרם המרכזי. המרכז פועל בשתי זרועות -של יום ושל ערב, בגישות מגוונות. ההתמודדות עם דעות חלוקות מביאה אותנו לליבון ולהגעה לסך טיפול טוב יותר. למרות שבתי הספר שונים מבחינות מסוימות, העבודה עם הרב סמסון היא אתגר מתמיד, ויש תחושת סיפוק נפלאה לראות את ההתלהבות ומסירות הנפש שלו ושל כלל חבר המורים והעובדים. ההתמודדות עם סוגית הצבת הגבולות יחד עם הבעת האהבה בעבודה עם נוער מורכב "חכמה היא ואינה מלאכה". שיווי המשקל העדין בין גבולות לאהבה אינו קל, בעיקר בנוער המתקשה לקבל מרות, אך אי אפשר לסגת מהחובה הזאת. יש סיפוק רב כשרואים את הילדים הופכים ליהודים נאמנים ותרומיים, וזה נותן כוחות לשאת את עול העבודה היומיומית הלא פשוטה".

הרב סמסון, אתה מקבל ייעוץ והכוונה גם ממנהלת בית הספר הוותיק?
"בוודאי. קודם כל, היא המנהלת! אני לא יכול לחשוב על בית הספר מחוץ לבית הספר של זהבה ואני מקבל ממנה תדרוך כמעט יום-יומי בסוגיות חינוכיות, בהתנהלות ובכל נושא הביורוקרטיה.ללא ספק זהבה היא מורת הדרך שלי בכל תחום הקשר למשרד החינוך וגם בעצות חינוכיות. אני ניזון מהתבונה האישית שלה ושל הצוות המנוסה תחתיה. רכזי המקצוע שלה הם הרכזים שלנו, מכיוון שלמעשה מדובר באותו בית ספר. היא המנהלת של בית הספר שלי".

בכל זאת, לרב יש ותק של עשרות שנים בחינוך ועמדה מוצקה כלפי סוגיות שונות. אני מניח שיש גם חילוקי דעות חינוכיים.
"יש לנו המון חילוקי דעות. אבל ייאמר לזכותה שהיא נותנת לי יד חופשית בכל דבר שלא נוגד נוהל, תקנון או חוזר מנכ"ל. היא נותנת לי לפעול לפי הבנתי גם בנושאים בהם קיימים בינינו חילוקי דעות מהותיים".

ישנם תלמידים שמגיעים עם רקע של אלימות ותיקים במשטרה. הרב רואה בהם יתרון לבית הספר, כיוון שתלמידים כאלו מוסיפים להטרוגניות בכיתות. "זה המבנה האמיתי של עם ישראל", הוא אומר "צדיקים בינוניים וכאלה שעדיין לא, וכולם יחד במטרה אחת". בבית הספר ניתן לראות בכיתה אחת תלמידים חרדים, דתיים לאומיים, חוזרים בתשובה או בשאלה, מסורתיים וגם חילונים. "ישנה קבלה הדדית ללא קשר למה שאתה אלא למי אתה. קבוצת תמיכה נהדרת עם חיבוקים ונשיקות".
פ', אחד הבוגרים, הגיע לבית הספר לאחר שעזב את הישיבה התיכונית, בה לא למד כלל במשך שנתיים, ולאחר שהוריד את הכיפה והתנסה גם בסמים. פ' רצה להשלים בגרות, והספיק לעבור בכמה מקומות, עד ששמע על בית הספר מחברים והלך לבדוק. "מצאתי מסלול מצוין, מורים נחמדים שרוצים לעזור ובטוח שיהיה לי קשר איתם גם בתקופת הצבא". פ' מתלהב ואומר כי הרב סמסון הוא אישיות שאין באף מקום, וש"למרות שהוא נראה חיצונית כמו רב רגיל הוא מתחבר לכולם. יש לנו חבר'ה מגוונים שעברו חוויות שונות, או שאין להם אפילו 7 שנות לימוד, ומדהים איך בניגוד לחברה שמסתכלת עלינו בעין רעה, הוא מצליח לחדור ללב כולם".
"הרב סמסון הוא סחבק", ממשיך פ' "הוא לא מתנשא מעליך, הוא יורד או עולה לרמה שלך ומדבר איתך איך שאתה".

לא פחדת מהשפעות שליליות של תלמידים אחרים?
"מה פתאום! בכל מקום יש חבר'ה כאלה, וזה רק מחזק אותך ובונה לך את האישיות".
לא חסרה לך המשמעת?
"פה לא רצים אחריך. כשמבהירים לך שאתה אחראי על החיים שלך והכל תלוי בך- אתה פתאום תופס אחרת את הדברים ומתחיל ללמוד. כי אם הם כל כך אוהבים אותי ורוצים בטובתי אז אולי זה שווה. חשוב לי להדגיש שההורים תמכו בי לאורך כל הדרך". אגב, היום פ' הולך שוב עם כיפה.

שק אגרוף לפריקת תסכולים
דבר נוסף שמשך את תשומת לבי הוא שלתלמידים בבית הספר יש גישה חופשית למשרדים, לטלפונים ולמכונת הצילום, דבר שהוא הס מלהזכיר בבתי ספר רגילים. לדברי הרב סמסון אין גנבות, אין וונדליזם, ולא משתמשים בטלפון. "הם מרגישים שזה המקום שלהם", הוא מסביר. "אך כיוון שמטבע הדברים כשיש הרבה בנים במקום אחד, יש גם מעשי אלימות, אני חושב לקנות בקרוב שק אגרוף תיקני ולתלות אותו בבית הספר. אני מקווה שזה יעזור לחלק מהבנים להוציא את התסכולים שלהם".

מה עם סמים?
"ישנה מכת סמים כללית בארץ, ובבית הספר שלנו אין סמים יותר מבכל מקום אחר, אבל קיימת הרבה יותר מודעות. יש לנו ילדים שנגמלו וכאלה שבתהליכי גמילה מסמים "קלים". אנחנו לא שוללים קבלת תלמיד בגלל שימוש בעבר, ובניגוד למקומות אחרים, איננו מטאטאים את הבעיות מתחת לשולחן".
אולי זו קבוצת תמיכה להתפתחות בכיוון שלילי?
"זו הסיבה שאנחנו כל הזמן עם אצבע על הדופק. אני נמצא בקשר מתמיד עם התלמידים, המחנכים וההורים. המטרה היא ללכת קדימה באנושיות, בדתיות, בשיבה הביתה ואל המסגרת. אנחנו דואגים שהכיוון של כל התלמידים יהיה חיובי. אם ילדה הולכת עם חצאית ארוכה, זה יהיה אסון אם היא תלך במכנסיים. אבל אם יש בת שבשלב הזה של חייה לא שייך שתלך עם חצאית, היא תקבל חיזוק בדבר שמתאים לה".

לפעמים יקבל תלמיד טלפון מהרב סמסון, שימליץ לו להתרחק מתופעה שקיימת בבית הספר, כי זה לא מתאים לו. "עכשיו, למשל, יש לחץ חברתי להפסיק לעשן. שניים הפסיקו, יש עוד כמה שהורידו את המינון. הכיוון הוא חיובי".

ההוראה בבית הספר היא שכל זמן שבית ספר בוקר עובד, הבנות תלכנה עם חצאיות המחולקות בבית הספר, בהתאם להוראת המנהלת, ובגיבויו של הרב סמסון. בשעות הערב אין חיוב כזה. "ישנן בנות שמתנות את הגעתן לבית הספר בהליכה במכנסיים, ואם לא נאפשר זאת אני סוגר את הדלת להרבה בנות", מסביר הרב, ומוסיף:" הצניעות של הילדה נמדדת גם בהתנהגות הנפשית שלה ולא רק בחיצוניות, ועל זה אנחנו שמים את הדגש. כשהחיזוק מגיע בדרך ארץ, באנושיות, בדימוי אישי חיובי או בהצלחה – הוא יגיע גם בצניעות.

"הגיעה אלי ילדה שהוריה אמרו לה שהיא לא דתייה. שאלתי אותה- שבת את שומרת? בטח, היא עונה לי. כשרות את שומרת? בטח. אז במה את לא דתייה? אני הולכת עם מכנסיים, היא אומרת. לפעמים ההורים מדביקים תוויות על ילד שהוא לא דתי, ואם הוא "לא דתי" אז הוא גם יתנהג כ"לא דתי". ברגע שיקבלו אותה כמו שהיא, ויבינו שהיא דתייה עם מכנסיים היא תוכל להתחזק ולהשתלב".
נוצר בי הרושם שהחבר'ה שלכם, למרות הבעיות, הם ילדים מיוחדים.
"התלמידים הם בעלי יכולות ושיעור קומה. הפרופיל של התלמידים שלנו שונה מזה של נושרים רגילים מסביבה חלשה שצריכים חיזוק. הם לא תלמידים שנשרו במקרה. הם בעלי עוצמות, מרדנות, עצמאות, יש להם אמירה, הם אנטי ממסדיים ולכן הם אנשים בעלי אופי. יש להם גם הרבה נשמה. התלמידים הכי מופרעים הם בדרך כלל הכי מוכשרים. לדוגמא: היום הספקתי בשיעור של שעה עם בחור אחד, שלושה דפי גמרא, עם רש"י תוספות . זה לא נקלט במושגים של ישיבה תיכונית, שם זה לוקח לפחות חודש. הוא גאון עם קליטה אדירה. אנחנו מסיימים 5 יח"ל בשנה. יש לנו ילדים חרדים שלא יודעים את ה- a,b,c ותוך 5 חודשים הם מוכנים לבגרות חורף. זה נס. אני צריך להספיק בשנתיים מה שתיכון רגיל עושה ב-4 ורק בזכות החבר'ה האלה אנחנו מספיקים.עם קצת אורך רוח הם יכולים להנהיג את הדור הבא. ללא ספק".
אז מה חסר להם?
"חבר טוב שיאהב אותם".
ariel@a7.org