גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 126ראשיהפצה

גם החילונים מסרבים - בגליון השבוע

זה אולי מעט מפתיע, אך בין החותמים הרבים על עצומת הסרבנות יש לא מעט חיילים וקצינים שאינם חובשי כיפה.
13/01/05, 00:00
חגית רוטנברג

ששת הקצינים שהודחו השבוע הם רק חיל החלוץ במהלך שצובר תאוצה גם בחטיבות אחרות. ובינתיים, הורה בג"ץ לשחרר את סמ"ר יוסי פילנט שקרא לחבריו לסרב לפנות ביצהר

בראשית השבוע זומנו שישה מבכירי הקצינים הסרבנים לשיחה עם אלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי. בשיחה זו, ידעו הקצינים, יתבקשו לחזור בהם ממכתבם לחלוטין, ולא – יודחו מתפקידם לאלתר. אחד מהם, שרצה לחזק את רוח הלחימה בקרב חבריו, החליט לעשות להם ´תרגיל´ קטן, בעודם מחכים במסדרון מחוץ לחדרו של האלוף. הם ראו אותו לפתע נשכב על הרצפה, כאילו איבד את הכרתו. כשרכנו לעברו, הוא החל להתפתל ולזחול לעיניהם המשתאות של חבריו. בתום ההצגה הוא קם, יישר את בגדיו וחייך: "בסך הכל רציתי להראות לכם איך נראית תולעת", הסביר.
בין אם היה זה הטריק של אותו קצין ובין אם היו אלו גורמים אחרים, בתום הפגישה הם יצאו מחדרו של קפלינסקי כשישה קצינים לשעבר. שאר החותמים, קצינים בדרגות נמוכות יותר, נותרו לפי שעה במעמדם הצבאי הרגיל.

סא"ל איציק שדמי, שזכה השבוע בתואר מפקד הגמ"ר בנימין לשעבר, אומר כי לדעתו ההדחה לא היתה מוצדקת: "הצבא טיפס על עץ גבוה מדי, בהשפעת הדרג המדיני. ההדחה היא חומרה יתרה, לאור העובדה שחזרנו והדגשנו כי איננו מתכוונים לקרוא לסירוב פקודה במכתב הזה".

שדמי מסביר כי לדעתו סירוב פקודה ממילא אינו מושג רלוונטי, כיוון שחיילים פשוט לא יבצעו את הפינוי, תוך שימוש בתירוצים מתירוצים שונים. לגבי המחיר האישי ששילם על נחישותו, הוא אומר כי במהלך שנות שירותו במילואים שילם מחיר אישי גבוה יותר: "כקצין בכיר, שירתי במילואים בלי חשבון. זה הגיע לעתים ל-120 ימי מילואים בשנה. השירות פגע לי בעבודה, בלימודים, במשפחה. בעיני זה מחיר גבוה הרבה יותר. אני מקווה שעשיתי טוב לעם ישראל, ואם זה כך – היה שווה לי כל העניין, כולל ההדחה".

התקשורת ומשפט השדה
שדמי מציין בסיפוק את הבמה התקשורתית הנרחבת שלה זכו הוא וחבריו בימים האחרונים. מסתבר שתפקודה של התקשורת בפרשה זו היה מרכזי לא פחות מזה של צה"ל, וכך גם מסביר סרן אלי לנדאו את העובדה שהוא וחבריו הזוטרים יחסית לא הודחו: "הצבא הציג את פעולת ההדחה בשביל התקשורת. אני וחברי לא היינו שם, לא הצטלמנו, ולכן גם לא הודחנו".

לנדאו, תושב חלמיש, נחוש בדעתו ביחס לפעולה שבה נקט, ועבורו זו איננה התחנה האחרונה: "ברור לנו שבכל מקרה לא היו מציבים אותנו במעגל ההתנתקות, כיוון שחיילי הגמ"ר אינם מגויסים לפעילות מבצעית. המטרה שלנו היתה להרים את רוח העם, לאפשר לאנשים לצאת מהארון ולהתנגד לדבר הזה. הרציונל הוא שכדי לעצור מהלך לא דמוקרטי חייבים להוציא את העוקץ מהשלטון. אם אדם אומר: ´אני לא מפחד מהעונש הכי חמור שיוטל עלי´, השלטון קורס".

לנדאו אומר כי הוא וחבריו מתכוונים להמשיך במאבק, ואף לצאת בעצומה נוספת. לדבריו, קיימות בצה"ל חטיבות נוספות שמארגנות החתמות דומות, כולל קצינים חילוניים. אך בטרם יבשה הדיו על מכתב הקצינים הסרבנים, כבר שילם הסרבן הראשון את המחיר: יוסי פילנט קרא לחבריו בפלוגת הצנחנים לסרב לפקודת פינוי הקרוונים מגבעת שלהבת ביצהר. התוצאה היא שלצורך הראיון עמו הוא משוחח איתנו מטלפון ציבורי בכלא 4.

פילנט מסביר בצניעות ובשקט מה הביא אותו ללכת עד הסוף: "באותו בוקר ידעתי שהם מתכוונים להרוס את שני הקרוונים. חשבתי מה אוכל לעשות כדי להגן על הבתים הללו, כי תפקידי כחייל הוא להגן על בתים של יהודים. נכנסתי לקרוון וסירבתי לצאת. אמרתי גם לחברי החיילים שיסרבו פקודה, ותוך זמן קצר הוצאתי מהקרוון ונעצרתי".

בקשתו של פילנט להישפט בבית משפט צבאי נדחתה. "הייתי חוזר על אותה פעולה", הוא אומר בפשטות, "וגם משלם את המחיר. אני לא גאה להיות סרבן, פשוט עשיתי את מה שצריך לעשות. אמרתי למפקדים שלי: ´פעלתי לפי החוק, כי לפי החוק אסור לציית לפקודה בלתי חוקית´".

הוא נידון ל-28 ימי מחבוש, ועתיד להשתחרר בעוד כשלושה שבועות, אלא אם יחליט בג"ץ אחרת. פרקליטו של פילנט, עו"ד שי גלילי, הגיש השבוע עתירה לבג"ץ, התובעת "לבטל מעיקרו את פסק הדין המשמעתי המגוחך שניתן", כלשונו. גלילי מסביר כי ההליך המשפטי נגד מרשו בוצע ללא ההליכים המחויבים על פי החוק הצבאי: לפילנט לא אופשר לעיין בראיות נגדו, עדותו לא נשמעה, והושתה עליו ענישה כפולה – שלילת חופשה והעמדה לדין. בנוסף, לא ניתנה לו האפשרות להיוועץ בעו"ד או להביא חוות דעת של סניגור. "כל כללי הדין המשמעתי הופרו במקרה זה. היה פה הליך פיקטיבי של שתי דקות, לחלוטין משפט שדה", קובע עו"ד גלילי.

גלילי הוא חילוני תושב הרצליה, והוא מסביר כי לקח את התיק בהתנדבות על רקע אידיאולוגי. את עמדתו האישית, הוא אומר, לא בריא להגדיר כתמיכה בסירוב פקודה, אלא כהתנגדות לפינוי יישובים. "עדיין לא חתמתי על עצומת הסרבנות, אך אשקול בחיוב לחתום כשתגיע לידי", מצהיר רב סמל בגולני שי גלילי.

אין מספיק מחתימים
אבל גלילי איננו החילוני היחיד שעומד לחתום על העצומה. רבים ממחתימי החיילים אומרים כי חיילים חילונים רבים, בסדיר ובמילואים, נמנים עם חותמי עצומת הסרבנות. ההערכה היא כי מתוך אלפי החתימות שנאספו עד כה מהווים החותמים החילונים כ-20 אחוזים מכלל החותמים.

אריק קלנר, סטודנט לתעשייה וניהול בטכניון, מספר כי בהחתמות באזור חיפה, שעליהן הוא ממונה, חותמים הרבה יותר חילונים מאשר דתיים. "בהחתמות בתחנות הרכבת ובתחנה המרכזית רואים שהחילונים יותר נגישים, נענים בקלות. חובשי הכיפות הרבה פעמים חוששים, מסתפקים במילות הזדהות. לדעתי, הם עוסקים יותר בשאלה מה יגידו עליהם ופחות בשאלה מהו הדבר הנכון לעשות".
מניסיונו של קלנר, ההפתעה הגדולה היא בקרב החיילים הסדירים, שחותמים בהמוניהם. בהקשר זה הוא מציין את מצוקת כוח האדם של המחתימים: "אם היו לנו עוד חמישה מחתימים באותם מקומות, היינו משיגים עוד מאות חתימות. כמות המחתימים באזור חיפה היום אינה מאפשרת להם לרדוף אחרי כל אחד שרץ לרכבת או לאוטובוס".

מלבד אלו שחותמים, הוא מוסיף, ישנם רבים שחוששים לשלם מחיר אישי כעת, אבל מצהירים שאם תינתן פקודת פינוי – הם יסרבו. קלנר עצמו הוא חילוני שחתם על העצומה, חובש בגולני, שמנמק את החלטתו לסרב בכך ש"נשבעתי בגיל 18 למסור את חיי במלחמה מול האויב, ולא כדי לגרש יהודים". הוא דוחה את הססנותם של חיילים דתיים מסוימים בסוגיה זו, ואומר כי כל אדם, ובמיוחד מי שמונחה על-ידי ערכים דתיים, יודע לעצמו כיצד יש לנהוג. "כל השאר זה רק תירוצים כדי לא לשלם מחיר אישי. דתיים צריכים להאמין לפחות במה שהם מתפללים עליו, וצריך ללכת עם האמת גם כשיש ניסיונות קשים".

חילוניים מסרבים יותר בקלות
רונן אלמוג הוא שותפו של קלנר לעשייה. שניהם תלמידי הטכניון, שיחד עם תלמידים נוספים החליטו להתגייס למאבק ולהצטרף למחתימים על עצומת הסרבנות. אלמוג, סגן במיל´ תושב חולון, שירת בצבא שמונה שנים. הוא איננו חושש ממחיר הסרבנות, כיוון שלדבריו "כולנו מבינים שזו שעה קשה, וכולנו מוכנים לשאת בתוצאות. המחיר הזה הוא מחיר סמלי לעומת מה שנשלם אם התכנית תצא לפועל".

בכלל, הוא לא אוהב את המילה ´סרבנות´: "זה מושג שהשמאל משתמש בו. צריך להבחין: סרבנות היא לפקודה חוקית, אבל פה מדובר בפקודה בלתי חוקית". גם הוא מתפלא על כך שאין תמימות דעים במחנה הדתי בשאלה זו: "ההתחמקויות שנשמעות הן שילוב של היתממות עם תפיסה לא ריאלית של מה שקורה בשטח. בסופו של דבר, אנשים חוששים למעמד שאליו הגיעו בצבא".

דווקא המעמד שאליו הגיעו הדתיים בצבא צריך לשמש אצלם מנוף לסירוב כולל, סבור בועז העצני. העצני, רב סרן במיל´, חילוני המתגורר בגבעת החרסינה, לא הסתפק בחתימה על עצומת הסירוב. לאחרונה קיבל צו מילואים לתאריך שבו אמורה להתבצע ההתנתקות. השבוע שלח מכתב לרמטכ"ל, ובו הוא מעביר לו מסר ברוח "תשכח ממני בכל הקשור להתייצבות במילואים".

כאמור, העצני מצדד דווקא בסירוב נרחב של חיילים דתיים, כיוון שהם מהווים כיום את חוט השדרה הפיקודי בצה"ל. עם זאת, הוא טוען כי חיילים חילוניים רבים יסרבו: "הם לא מתייחסים לצבא בקדושה, אין בהם את חיידק הממלכתיות. לדתיים יש תכונה של להיות משרתים, הם לא בנויים להפוך את השולחן. חייל חילוני בא ואומר: ´לא בשביל זה התגייסתי, לכו לעזאזל, תקפצו לי´. כשהם יעמדו מול משפחה, הם לא יסכימו לפנות אותה, זה בניגוד לתפקידם".

ויש גם תקדימים: בשני מקרים שונים סירבה פלוגת מג"ב שלמה, שאינה בנויה על טהרת בני הישיבות, לפנות מאחזים. המפקדים לקחו משם את הפלוגה, כדי להימנע מבושות לעיני המתנחלים. אך יש גם כאלה שאינם חוששים מפומביות: מצלמות ערוץ 10 ששוטטו בטרמפיאדות קלטו חיילים חילוניים בסדיר שהצהירו מולן ללא מורא כי הם לא יפנו יהודים בשום אופן, והמקסימום שהם מוכנים לעשות הוא לפנות את ערביי רמאללה ושכם.

למען ההגינות, יש לציין כי רבים מבין החיילים הדתיים ניחנו באומץ לב דומה. הדוגמה הטרייה ביותר בהקשר זה הוא מכתב הסירוב של חיילי הנדסה קרבית: לפני כשבועיים שלחו 14 חיילי מילואים בהנדסה קרבית מכתב למג"ד, שבו ביקשו ממנו שלא לקרוא להם למילואים בתקופת ההתנתקות, כיוון שכל סיוע, ישיר או עקיף, נוגד את עקרונותיהם. עד כה לא התקבלה תגובה בעניין. גד אלוואי, תושב הר ברכה ומחותמי המכתב, אומר כי מדובר ב-14 חיילים מתוך 50 בכלל הפלוגה, ולכן זהו צעד משמעותי. "אם תופעל נגדנו ענישה", אומר אלוואי, "אני מעדיף להיזרק לכלא ולא להיזרק מהצבא, כיוון שאני עדיין רואה זכות בשירות הזה".

מתנגדים להתנגדות
אל מול תופעת הסרבנות ההולכת ומתעצמת בחזיתות השונות, הרימו את ראשם גם מתנגדי הסרבנות, ודווקא מקרב המתנחלים. בתחילת השבוע פורסמה בתקשורת עצומת הנגד, שמספר החותמים עליה עדיין לא ברור. בנוסח העצומה נאמר כי "עבור כולנו אופציית הסירוב הנה שלילה מוחלטת של אמונתנו הציונית-דתית, והנה בגדר חילול שם שמים בפרהסיה".

אחד החותמים הוא סא"ל במיל´ שייקה אל עמי, תושב אפרת. אל עמי הוא ראש מטה חטיבת עציון במיל´, בוגר שנת לימוד בישיבת ´ניר´ בקרית ארבע ומנהל מרכז תרבות לנוער בירושלים. לדעתו, יש דין אחד לסרבנים משמאל ומימין: הדחה וישיבה בכלא. "בהקשר הצבאי יש רק נאמנות אחת – לצבא. רב לא עומד במקום קצין, נקודה. העמדת פסק הלכה באותו מישור של החלטת כנסת ופקודה אינה קבילה בעיני. סרבנות אידיאולוגית מרסקת דבר יותר משמעותי מפסק הלכה או החלטה מדינית. קיומם של הצבא והעם מהותיים יותר מכל פסק כזה או אחר". אל עמי אומר כי אינו שולל סרבנות אישית, אך חייל שיש לו בעיה עם הרב שלו ואינו יכול לבצע את הפקודה, שילך לכלא. הוא רואה כקידוש שם שמים הגדול ביותר סיטואציה שבה פלוגה של דתיים תקרע קריעה מול המצלמות ותלך לפנות יישובים.
מוטי שקלאר, תושב עופרה ויו"ר הרשות השנייה, חתם אף הוא על העצומה. הוא אומר כי התבטאותו בנושא איננה מכוח תפקידו הציבורי, אלא כאזרח המשרת במילואים. לדעתו, לא מדובר כאן בהתבטאות פוליטית: "סירוב פקודה הוא שאלה קיומית, ואני יוצא נגדה כשם שאצא נגד כל עוולה מוסרית".

שקלאר אומר כי חשוב לו יותר להתבטא ביחס לסרבני ימין מאשר לסרבני שמאל, כיוון ש"כשזה יוצא ממקום אליו אני שייך, נוצר רושם כאילו זה הקול היחידי. חשבתי שנכון שהציבור ידע שיש רבים וטובים בהתיישבות שמשמיעים קול אחר". לשאלה כיצד היה נוהג מול איום לפנות את עפרה, הוא עונה: "אילו הייתי אלוף פיקוד מרכז הייתי לוקח אחריות גם על עפרה, עם כל הכאב".

שקלאר ואל עמי טוענים כי זכו לתמיכה רחבה בקרב ציבור המתנחלים, ואילו אלי לנדאו, הקצין הסרבן, אומר כי ברור לו שרוב אנשי האמונה בארץ אינם תומכים בעצומה כזו. "מדובר בתופעה קיקיונית עם הרבה רעש. זה בלון נפוח שאין הרבה מאחוריו", הוא מסכם.

פלוגת הצנחנים ביצהר – הסיפור האמיתי
שני חיילים מפלוגת הצנחנים השוכנת ביצהר בלטו במיוחד בפינוי האחרון: יוסי פילנט שסרב פקודה, והחייל שדרך את נשקו מול המתנחלים וירה באוויר. למחרת אירוע הירי כינס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים דחופה, ובה עודד את חיילי הפלוגה המאוימים לכאורה על-ידי מתנחלים, הבטיח להגן עליהם מפני הסכנה והורה להם להשיב מלחמה שערה בכל הכוח.

אירוע הירי, שהוצג באופן לא מפתיע כחייל מותקף שהגן על עצמו מפני ירי של מתנחלים, זכה ליחס שונה לחלוטין מצד בכירים בצה"ל, בשעות הראשונות שלאחריו. את הגרסה האמיתית של מה חושב צה"ל על הירי ניתן לשחזר בעזרת התבטאויות של כמה מהמפקדים בשטח ולמעלה ממנו: חצי שעה לאחר הירי הביע מפקד האוגדה, תא"ל גדי איזנקוט, חשש כבד מהאירוע, וניסה בכל כוחו להרגיע את הרוחות.

מח"ט שומרון, שהיה אחראי על הפינוי בכללו ולא נמנה עם אוהדי ציבור המתנחלים, כינה את התנהלותו מול התושבים ונציגיהם כ"שגיאה". בנוגע לירי טען שהחייל הותקף, ועם זאת "הירי הוא מקרה חמור מאוד שיש לחקור אותו. נחצה פה קו אדום", לדבריו.

הגדיל לעשות מכולם מח"ט הצנחנים, יוסי בכר. באותו ערב הגיע בכר ליצהר על מנת לחקור אישית את האירוע. "באתי לפה הערב כי קרה דבר חמור", אמר. "אני רועד ממה שקרה פה. לא חלמתי על סיטואציה שבה חייל יירה בתקרית מול אזרחים. ודאי שיש כשל באירוע הזה. ייתכן שהחייל הרגיש מאוים, אך אינני מבין איך חיל צה"ל מרגיש שלגיטימי לירות אפילו בסיטואציה כזו". בכר אמר עוד, כי בתחקיר שערך הודה בפניו החייל היורה כי הוא היה הראשון שירה באוויר, ורק לאחר מכן יצא אזרח עם אקדח שלוף לכיוונו.

לאחר שעזב המח"ט את המקום, כינס מפקד פלוגת הצנחנים המדוברת את חייליו לשיחת הבהרה. בשיחה אמר המ"פ כי יש להתייחס לירי בחומרה, והדגיש כי המתיישבים אינם ניצבים בעמדת נגד לחיילים. הוא קרא לחייליו לחזור לשגרה וליחסים תקינים עם המתיישבים.

למחרת שמעו אותם חיילים מראש הממשלה שלהם דברים ברוח מנוגדת לחלוטין לדברי המפקד. המפקד עצמו התפלא על המצב שאליו נקלעו, ואמר כי חייליו יצאו מבולבלים מאוד מכל העניין. ביצהר מעריכים כי לאחר החשש הראשוני שהיה לצה"ל כי יצטרך לתת הסברים לאירוע הירי, הוחלט בערוץ שבין פיקוד המרכז לראש הממשלה להשתמש בירי ככלי לקידום האינטרסים של ראש הממשלה.