גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 126ראשיהפצה

רוחות מזרחיות - תרבות ופנאי (דיסק)

קובי סלע מתחבר לשורשים עם דיסק מלא פיוטים מכל מיני מקאמים (לא מקומות, מקאמים!) – קונצרט שמביא אותה במזרחית
13/01/05, 00:00
קובי סלע

אחרי כמה טורים שעוסקים במוסיקה חסידית, תמיד מגיעה השאלה: "תגיד, למה אתה לא כותב על פיוטים? אתה מתבייש בשורשים שלך?" בדרך כלל אני מגמגם שחלילה לי להתבייש, ואדרבה, אני מכבד מאוד את מסורת הפיוטים, "רק ש..."
רק שאני לא ממש מצליח להתחבר למוסיקה, ולא מוצא את ידי ורגלי בנבכי המקאמים האוריינטליים, ו"מה אתם רוצים ממני, אין הופעות ואי אפשר ללמוד שום דבר חדש".

אז זהו, כמו שאומרים. יש הופעות ואפשר ללמוד, רק שצריך לרצות. גידי שרון, ה-איש במוסיקה המזרחית המקורית והמבין הגדול ביותר בתחום, הזמין אותי לקונצרט כדי לשמוע, ללמוד ולהבין.
מצאתי תירוץ טוב, מודה, ולא הלכתי. אמרתי לגידי שכשיגיע הדיסק אקשיב לו בעניין. ואמנם, לפני כמה שבועות הפיקו 'נועם הפקות' סדרת אלבומים מאותו מופע. הקשבתי כמעט לכל הסדרה. מדובר בסדרה לא קלה לעיכול.

למרות שניכר שיש הקפדה על כל סלסול והמוזיקה שמלווה את הקטעים עשויה היטב, עדיין, מי שלא 'בקטע' נזקק לסבלנות רבה. אם הקביעה הזאת נשמעת לכם מעורפלת, מומלץ להקשיב (בסבלנות רבה) לקטע 2 בדיסק הראשון, 'ושמרו' במקאם נהוונד, המבוצע על-ידי מקהלת הילדים של פרחי תפארת המזרח. יש לקוות שכשהפרחים יצמחו תשתפר גם המיומנות שלהם.
ככלל, נראה שיש למארגנים עבודה רבה בהטמעת המקאמים לדור הצעיר. 'מקאם', על-פי גידי שרון, הוא תבנית זיהוי בצליל המוזיקה המזרחית. על המקאם בונה החזן את היצירה. לכן ניתן לשמוע לפעמים את אותו מקאם במנגינות שונות. אם צריך לדמות את זה למוסיקה המערבית, מדובר בסולמות – מינור ומאז'ור למשל. ישנם 98 מקאמים, אולם רק שלושים מהם פעילים באופן שכיח.

קונצרט היובל העולמי השלישי קיבץ על במה אחת את כל גדולי המוסיקה הזאת. דוד ריאחי, יחזקאל ציון ומנחם מוסטקי הם שמות שאומרים המון למי שמתעניין בתחום, לצד פייטנים צעירים חדשים כמו יובל טייב, פעם ילד פלא והיום פלא מתבגר, דוד ריימונד, יהודה זייתון ודוד אצרף. מדובר בקונצרט שלישי עד כה, אולם על-פי המאמצים שהושקעו לקראתו, לא ברור אם יימצאו הכוחות והמימון לקונצרט נוסף.

מי שעומד מאחורי המיזם הזה הוא קובי מזרחי, הרב יעקב מזרחי בשבילכם. למעשה, חוץ ממנו אין לאנשים רבים מוטיבציה להרים כזה קונצרט. רק כדי לקבל מושג, הנגנים פורטים על כלים אמיתיים, לא אלקטרוניים. מזרחי דנן עושה את כל העבודה השחורה: הוא המלחין, הוא המפיק, וניכר שהוא ידען גדול בתחום המקאמים. חלום ישן שלו שהתגשם לאחרונה היה להקים מקהלת חזנים. כעת הוא מנסה ליצור דור חדש של פייטנים צעירים שיבינו גם מה עומד מאחורי היצירות העתיקות.
ב'בשוב ה", הקטע החמישי בדיסק הראשון, המקהלה מלווה את יהודה זייתון בקטע שהוא הפוך לגמרי מכל מה שנכתב כאן קודם. מדובר בלהיט קליט, שעם עיבוד מתאים יכול להתנגן גם במצעד הפזמונים. גם הפיוט הפופולארי 'זהו אלי וגואלי' נשמע ומבוצע מצוין, כאילו היה להיט היפ-הופ. גם 'אגיל אבי' במקאם ביאת שמפייט ציון יחזקאל בדיסק השלישי נחשב לפופולארי יחסית. אהבתי, ואפילו זמזמתי בשקט לעצמי (אני עדיין מזייף פה ושם...)

ולפשלה שלא במסגרת 'משבית השמחה': הסאונד לא משהו בגלל ההופעה החיה, וזה – נניח – סביל. כיוון שהמוזיקה הזאת לא קיבלה מעולם חשיפה כמו לאחרונה, מותר להיות סלחן. אך כדי להצליח במופע כזה חייבים להתפשר ולהביא אומנים מוכרים יותר, קטרים כבדים, כדי למשוך את העגלה (ובעברית כדי למלא אולמות). חבל שלא כל האומנים הבכירים נותנים כתף ומתגמשים לקראת מופע כזה, שנועד בראש ובראשונה ללמד את הדור הבא.
שמונה שלבים בסולם יעקב.

פינת משבית השמחה:
מה הסיפור של הסאונד בקטעי הקישור? כיצד קורה שכל מה שנאמר בהנחיה מגיע עם הד מרגיז? מה הבעיה להקליט את ההנחיה מחדש?

הערות מותר ומומלץ לשגר אל kobi@a7.org