חרפת ההבלגה חוזרת

תשתיות הטרור בעזה משגשגות בגלל מדיניות ההבלגה ● איך חוסל הטרור ביהודה ושומרון ומדוע אין פעולה דומה בעזה ●שרון ומופז שומרים את מכסות המילואים לטובת ההתנתקות ● לגור בשדרות ● קצינים דתיים מצהירים באומץ שיצייתו למפקדיהם

עמנואל שילה , י' בשבט תשס"ה

מתקפת הטרור האינטנסיבית באזור עזה גדעה בתוך זמן קצר את חייהם של ישראלים רבים, אזרחים וחיילים. ממשלת ישראל ממשיכה לתת צ'אנס לאבו-מאזן, בעוד הטרור הפלשתיני אינו עוצר לרגע. ברקע מתקפת הטרור המתחדשת בעת הזאת עומדת תוכנית ההתנתקות. ארגוני הטרור מגבירים את פעולתם דווקא בעזה כדי שיוכלו לזקוף לזכותם את הנסיגה המתוכננת, ולייצר תנופה מוראלית שתניע את המשך הפיגועים אחריה. לכן, כל הדיבורים על כך שלפחות בטווח הקצר ההתנתקות תציל חיים הם דברי הבל שמנותקים מהמציאות המדממת.

לא רק המתקפה הפלשתינית, גם ההבלגה המסוכנת של שרון היא מפירות הביאושים של תוכנית ההתנתקות. ראש הממשלה ושר הביטחון לא מוצאים טעם בפעולה נרחבת בעזה, כי ממילא עוד מעט מתנתקים. שרון ומופז לא יכולים לגייס כוחות מילואים לצורך חומת מגן 2 בעזה, כי הם שומרים את ימי המילואים לטובת 'הפרוייקט הלאומי' של ההרס והחורבן.

אם כל חטאת היא האסטרטגיה הפחדנית של ישראל בעזה, שמתחמקת מטיפול שיטתי בתשתיות הטרור. הימים שבהם התפוצצו בערי ישראל שני מחבלי תופת בכל שבוע חלפו מן העולם בזכות מבצע חומת מגן והפעילות ההתקפית שבעקבותיו. ביהודה ושומרון ישראל לא נותנת לטרור להרים ראש. נוכחות צה"ל במחסומים ובדרכים, התשתית המודיעינית המעולה שהתפתחה בעקבות חומת מגן, הכניסות התכופות אל תוככי הערים - כל אלה מונעות הקמת תעשיית נשק וחומרי חבלה. מפקדי ארגוני הטרור, שמחליפים מדי פעם את קודמיהם שחוסלו או נלכדו, הופכים בעצמם למבוקשים, ועסוקים בהישרדות עד שגם הם מחוסלים או נלכדים.

ביהודה ושומרון זה עובד מצוין, אבל בעזה הוחלט בצה"ל על מדיניות של הכלת (כף רפה) הטרור ולא של חיסולו. אזור עזה הוקף בגדר, ובתוכו הוקפו בגדר יישובי גוש קטיף. אבל הערים הפלשתיניות לא נכבשו מעולם, תשתית מודיעינית לא הונחה, ותשתיות הטרור הפלשתיניות לא נפגעו פגיעה של ממש. אפילו מדיניות החיסולים מהאוויר הופסקה כמעט לגמרי, בלחץ ארגוני השמאל וסרבניו.
לא במקרה הפצמ"רים נורים דווקא בעזה, לא ביהודה ושומרון. לא במקרה תעשיית הקסאם משגשגת בעזה, לא ביו"ש. לא במקרה צה"ל נתקל במטעני נפץ במשקל של מאות קילוגרמים בעזה, לא ביו"ש. לא במקרה, תופעת מנהרות ההברחה ומנהרות הנפץ היא ייחודית לעזה.

אם צה"ל היה כובש את רפיח כמו שכבש את רמאללה, ההברחות ממצרים היו נפסקות. אם צה"ל היה כובש את חאן יונס כמו שכבש את ג'נין, ירי הפצמ"רים על גוש קטיף היה נפסק. אם צה"ל היה משוטט בפאתי עזה כמו בסביבות טול כרם וקלקיליה, הילדים של שדרות היו יכולים לישון בשקט.
זו הדרך ואין בלתה. והמחיר, כפי שכבר נוכחנו בעבר, אינו כה גבוה. אל מול מתקפה צה"לית נחושה, המחבלים בדרך כלל לא מהווים יריב של ממש.
אם לא נעשה זאת, לא ירחק היום ורקטות שייוצרו בעזה יביאו לאשקלון את גורלה של שדרות. אם לא נעשה זאת, הפלשתינים ימשיכו לפתח שיטות ואמצעי לחימה, וגדר ההפרדה לא תושיע כמו שלא הועילה בבקרני וכמו שאינה מועילה בשדרות.

האסטרטגיה הדפנסיבית בעזה, זהו המחדל הביטחוני החמור שכל הצמרת הביטחונית, מראש הממשלה ועד אלוף פיקוד הדרום, אשמה בהתמשכותו. ואחרי ההתנתקות, בלי כל נוכחות ישראלית בשטח, המצב יהיה גרוע פי כמה. את האמת הפשוטה הזאת יודעת הצמרת הביטחונית כולה, ושתיקתה היא פשע בלתי נסלח.

שדרות זה לא תל אביב
לגור בשדרות זה לא כמו לגור בגוש קטיף.
כי כשאתה גר בשדרות, יש מישהו חוץ ממך שסופר את הקסאמים שנופלים עליך.
כשאתה גר בשדרות, אף אחד לא חושב שלגיטימי להפגיז אותך, או שמצבך הביטחוני הקשה הוא סיכון מחושב שלקחת על עצמך.
כשאתה גר בשדרות, המדינה אומרת שהיא עומדת מאחוריך, התקשורת מגלה אמפתיה, וכשאתה כבר באמת מתעצבן ויוצא לרחובות - אפילו ראש הממשלה מטריח את עצמו לביקור הזדהות.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, זה לא כמו שנפגעים בגוש קטיף.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, אם מישהו חושב שהפיתרון זה לברוח, הוא מתבייש לומר זאת בקול.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, אף אחד לא מעז לומר שאין מה לעשות, זה גורלו של מי שגר ליד עזה.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, ראשי המדינה אומרים שזה לא ייתכן ולא יעלה על הדעת וזה מוכרח להיפסק כאן ועכשיו.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, ראש הממשלה טוען שלצה"ל יש יד חופשית, וכדי שנאמין לו הוא דואג שיצלמו אותו אומר זאת לקצינים.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, ראשי צה"ל אומרים שיש להם כמה חלופות, והם רק מחכים להחלטת הדרג המדיני.
מצד שני, לגור בשדרות זה לא כמו לגור בתל אביב.
כי כשאתה גר בשדרות, המדינה עומדת מאחוריך, אבל אתה עומד מלפנים וחוטף.
כשאתה גר בשדרות, אתה יכול לקבל סימפטיה אבל לא פתרונות.
כשאתה גר בשדרות, ראש הממשלה עסוק בדברים יותר חשובים גם אם מפגיזים אותך חודשים.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, זה לא כמו כשנפגעים בתל-אביב.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, התקשורת אמנם מדווחת אבל לא מזדעזעת.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, מקבלי ההחלטות נדים בראשם וחוזרים לשיגרה.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, הצמרת הביטחונית שוקלת טוב טוב אם הסרת האיום מצדיקה את המחיר.
כשנפגעים אזרחים בשדרות, זה קורה שם, לא כאן.

שחרר אותי, המפקד

במפגש שקיים ראש הממשלה עם חיילי צה"ל בעזה, חייל וקצין חובשי כיפה העזו לשאול שאלות קשות. בתקשורת דווח כי הקצין ביקש משרון לפטור את צה"ל ממעורבות בפעולות העקירה, או לפחות לשחרר את החיילים הדתיים. החייל שאל מה קרה לראש הממשלה, שפעם צעד בנתיב של התקדמות וכעת הוא משנה כיוון ונסוג.

מלשכת העיתונות הממשלתית נמסרו לתקשורת רק צילומיו של המג"ד הדתי עופר וינטר, שדיבר על חשיבות מילוי הפקודה ועל האסון הצפוי אם חלילה תהיה סרבנות. מצד אחד, אין להקל ראש בטיעון שהנזק לצה"ל ולמדינה עלול להיות כבד אם חיילים רבים שהנסיגה מנוגדת לאמונתם יסרבו לפקודת העקירה. מצד שני, אין למהר ולהסכים לטענה, בפרט כשהיא נשמעת מפי קצינים שמתקשים להשתחרר מהתפיסה שהמסגרת הצבאית (ואולי גם הקריירה הצבאית) היא חזות הכל. אחרי הכל, האחריות למניעת הסכנה של פירוק הצבא מונחת קודם כל לפתחם של שרון מופז ויעלון, ואם הם לא חושבים שאולי מוטב לא לתת את הפקודה, כנראה שהנזק מהסירוב הצפוי אינו כה נורא.
למעשה, מסתבר שהדיבורים האפוקליפטיים על חורבן הבית כתוצאה מאי מילוי הפקודה הם מופרזים, כמו שהטענות כאילו הנסיגה מעזה היא סופה של ישראל מוגזמות גם הן.

כך או כך, גם מי שחושב שהסירוב מסוכן ואסור, אינו פטור מלהביע מורת רוח ולבקש שחרור. בקשת שחרור אינה מרד ואינה סירוב פקודה. שרון עצמו מכיר בכך שיש לשחרר חייל מלהחריב את יישובו שלו, והרמטכ"ל אמר שאין לחייב בן להרוס את בית הוריו. בעיתון 'ידיעות אחרונות' צוטט השבוע קצין מגדוד נחשון שאמר שאם יקבל פקודה הוא יפנה את אחיו, תושב נצרים. אינני בטוח שהייתי רוצה לשרת תחת פיקודו של קצין שמסוגל לאמירות חסרות-לב מהסוג הזה. האלוף הדתי יאיר נווה, שמיועד לפקד על גירוש תושבי צפון השומרון, אמר בראיון עיתונאי שהעדיף לוותר על פיקוד דרום בעת הזאת בגלל הקשר שיש לו אל תושבי גוש קטיף מתקופת שירותו כמפקד אוגדת עזה. כל מה שנותר הוא להסביר למפקדים שעבורנו ההתיישבות כולה היא ביתנו והמתיישבים כולם אחינו.

חבל שקצינים בכירים דתיים חושבים שמתפקידם לחנך את חבריהם חובשי הכיפה ולהפגין את נכונותם להשתתף בעקירה. אילו היו מפנים באומץ את כושר השכנוע שלהם כלפי מעלה בשרשרת הפיקוד ולא כלפי מטה, אולי אפשר היה למנוע את מתן הפקודה, שגם הם מודים שהיא מאוד לא רצויה.

להחמיר, לא להקל

מישיבת 'תורת החיים' נמסר לי כי לא דייקתי בדבריי בשבוע שעבר בעניין דרכו בפסיקת הלכה של ראש הישיבה, הרב שמואל טל. הרב טל אכן נוהג להסיק מסקנות הלכתיות מעשיות מתוך לימוד הגמרא בעיון, אך במקום שהדברים עומדים בסתירה לדברי גדולי הפוסקים הוא סומך על דעתו להחמיר ולא להקל.