גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 127ראשיהפצה

לצאת מאשקלון - זיקוקים בעיתון

20/01/05, 00:00
אדיר זיק

נא לזכור, ידידי, אנחנו כבר מזמן לא בעזה.
# המרחק בין עזה לאשקלון הוא 8.3 ק"מ.
# המרחק בין עזה לבין נווה דקלים הוא 22 ק"מ.
המרחק בין עזה לנחל עוז הוא 3 ק"מ.
ואני לא מדבר על שדרות.

חטפתם שוק ממור יוסף? אני לא!
השנה היא 1982, תשמ"ב, שנת האינפלציה הגדולה. יורם ארידור הוא שר האוצר. אלישע שפיגלמן משמש ככתב הכלכלי של הטלוויזיה הישראלית. קרע נוראי קורה בין שפיגלמן לבין ארידור: שפיגלמן מתקיף את ארידור בשיטתיות ובחריפות. ארידור מודיע כי לא ישתף פעולה עם שפיגלמן ולא יסכים לענות לשאלותיו במסיבות עיתונאים.

באותה שנה הייתי חבר בוועד העיתונאים בטלוויזיה. יחד אתי היו בוועד רלי בורקו, רפיק חלבי, יואל אסתרון ורפי גינת. נקראנו לסייע במאבק המשפטי של אלישע שפיגלמן נגד שר האוצר – וזה עלה לוועד סכומי כסף גדולים.

לפתע, שלף ארידור את הנשק הסודי. הוא הציע לשפיגלמן להיות ציר כלכלי בניו יורק מטעם משרד האוצר. אתם ודאי בטוחים ששפיגלמן דחה בשאט נפש את ההצעה ש"ריח שוחד נודף ממנה"; אך לא ולא. הוא קיבל את התפקיד בשתי ידיים, לקח חופשה ללא תשלום מהטלוויזיה הישראלית, נטש אותנו באמצע המאבק, נפנף לנו לשלום ויצא לכמה שנים לניו יורק. אנחנו נשארנו כאן, טמבלים עם חוב גדול למשרד עורכי הדין שייצג את שפיגלמן.

מסקנה: אידיאולוגיה זה דבר יפה, אבל ג'וב טוב משפר קריירה ומביא חשבון בנק עם יתרה, ואפשרות לעבור לדירה יותר אקסקלוסיבית.
גם במועצת יש"ע ראינו אנשים שתפקידם שם היה קרש קפיצה, לעתים ציני, לתפקידים לאומיים חשובים.

1995, יהושע מור יוסף משמש כאיש מחלקת החדשות של ערוץ 7. לאחר רצח רבין נמצא הערוץ תחת לחץ קשה. אנשים בממשלת פרס קוראים לסגור את הערוץ בגלל "שידורי ההסתה", ובראשם תכניתי "זיקוקים של אדיר". מור יוסף, כתב בכיר, יוזם עצומה ובה נקראת הנהלת הערוץ להפסיק את שידוריו של אדיר זיק, בבחינת: נשליך את אדיר לים וישתוק הים מעלינו. אחד הנימוקים של מור יוסף היה: בניגוד לנו, אדיר זיק משדר בהתנדבות ואינו תלוי בערוץ 7 לפרנסתו. נפסיק את שידוריו לכמה חודשים או יותר, עד יעבור זעם, ואז אולי נחזיר אותו.
חברי הנהלת הערוץ, הרב זלמן מלמד והרבנית שולמית, יואל צור וכצה'לה, דנים בפנייה. התשובה: "אדיר זיק הוא חלק בלתי נפרד מערוץ 7, מעל הים או מתחת למים", ואדיר זיק נשאר עם ערוץ 7 עד היום.
שנת תשס"ה, 2005. מור יוסף חושף את האמת: הכסף יענה את הכל.

ברגע ששמעתי לפני כשבוע שהוא רוצה לעזוב את תפקידו, אמרתי לחברי בימין: תבדקו מה הציעו לו. דובר משרד החוץ (אבל הוא לא יודע אנגלית)? או 'יועץ תקשורת' של איזה שר בממשלת הגירוש?
אתם אולי חטפתם שוק, אבל מור יוסף יודע היטב היכן הפרוסה מרוחה. הכתובת היתה על הקיר כבר לפני שנים. מועצת יש"ע ומור יוסף שיחקו משחק כפול – והנה התוצאות.

יין לבן ויין אדום בט"ו בשבט
בביתו של מורנו ורבנו רב הכותל, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, עוד בכרם בן זמרה, ראינו ורדית ואני לראשונה סדר ט"ו בשבט על-פי הספר 'פרי עץ הדר'. הרב נוהג היה לברך על כמאה סוגי פרות ולשתות, על-פי המסורת, ארבע כוסות יין: כוס יין ראשון כולו לבן, כוס שני מעט אדום ורובו לבן, כוס שלישי חציו לבן וחציו אדום, ובסוף, כוס רביעי יין אדום במעט יין לבן.

אבל באותן שנים תעשיית היין בארץ הייתה יגעה. מי ייצר יין? כרמל מזרחי עם כמה יינות מתוקים שרחמנות על הטעם, או היקבים החרדיים שייצרו 'יין פטישים' ממעט ענבים והרבה מולסה.
איפה ומתי התרחשה פריצת הדרך? בתשמ"ג, 1983, הוקמו בחיספין יקבי הגולן. הם פרצו לשוק בסערה ארצית ועולמית. התברר שאפשר לגדל בגולן ובגליל העליון ענבי יין מעולים ולייצר יינות אמיתיים! יבשים, בלי תוספת סוכר, עם טעם של מיטב היקבים בעולם. אנשים גילו פתאום שיין זה לא רק לקידוש, ושיש הבדל בין לבן לאדום, לוורוד או לתוסס.

יקבי הגולן, שנים מעטות בלבד מאז ייסודם, התחילו להביא לארץ מדליות הצטיינות מתחרויות היין היוקרתיות ביותר, בהן משתתפים יקבים עם מסורת של מאות שנים.
אני למדתי המון על תעשיית היין כשהפקתי סרט על יקבי הגולן, סרט שהוקרן במרכז המבקרים שלהם במשך שנים, עד שהוחלף לאחרונה. ההצלחה המדהימה של יקבי הגולן גרמה לכרמל מזרחי לשפר את יינותיהם כדי לעמוד בתחרות. הצלחת יקבי הגולן הביאה גם לפריחה של עשרות יקבים בינוניים וקטנים שקמו בכל רחבי הארץ. יהודי יכול היום להיות אנין טעם בעסקי יינות בארץ, בזכות יקבי הגולן.
ואני, שתוך כדי הפקת הסרט למדתי כל-כך הרבה על סוגי ענבים וטעמי יינות, יודע איזה יין לבן לבחור לט"ו בשבט ואיזה יין אדום. ואל תשכחו שיין מתוק אני דורך עם משפחתי כל שנה, ומאות מכם משתתפים איתי בזה. לחיים, יהודים!

הדיסוננס הקוגניטיבי של גנרלים ומומרים
כשהייתי צעיר תהיתי איך זה קרה תמיד בהסטוריה שמומרים הפכו לאנטישמים הכי חריפים. בשנים האחרונות תהיתי איך קרה שאנשים שהיו לוחמים וגנרלים גדולים הופכים לנמושות כשהם נהיים ראשי ממשלה. יש להם כנראה בעיה פסיכולוגית, שנקראת 'דיסוננס'. זיוף, אי התאמה.

ברגע שהם עושים את הצעד (של המרת דת או המרת דעת), הם חייבים להמשיך איתה בקיצוניות, כדי להצדיק את מעשיהם. כך הפכו היהודים שנרצחו לאחר אוסלו ל'קרבנות השלום' של רבין, וכך הופכים נרצחי שדרות ל'קרבנות ההתנתקות' של שרון. הוא לא רואה אותם ממטר. שימותו עשרות מהם, ומאנשי גוש קטיף ואשקלון... המקסימום שהוא יעשה זה "לדרוש ממפקדי צה"ל בגזרה להפסיק את ירי הטילים". לזה קוראים גאון צבאי? זה מנהיג? זה גנרל? זה סמרטוט. שיירצחו אלף יהודים סביב רצועת עזה – הוא ממשיך בתכנון ובביצוע של הטרנספר, של הגירוש, של העקירה.

שרון וכמה מקציניו מאיימים ב"חורבן הבית השלישי". לגבי 8000 תושבי קטיף והשומרון ולגבינו, שמזדהים איתם, מדינת ישראל מפסיקה לאט לאט להיות בית. המדינה, המנסה לסמן אותנו כאויבים, היא היום הסכנה הגדולה של פיתוח החיים היהודיים בארץ. מעשיה של ממשלת העקירה הם תערובת רעילה של אנטי הומניות ואנטי יהדות.

הכול הפוך על הפוך. קראדי מגייס אלף שוטרים לקורס הכנה מזורז כדי לבצע את הטרנספר במאי-יוני 05'. מאיפה הם יבואו? מקיבוצי השמאל המתפרקים? מי יביא אותם? "המנהיג הלאומי, סמל הבית השלישי" יואל מהרש"ק?! הכול הפוך.

בעולם מקובל שמדינה מגייסת חיילים יקריבו את חייהם, חס וחלילה, כדי להגן על האזרחים. בישראל הפך הצבא להיות מטרה בפני עצמה, ומושג להערצה עיוורת, חסרת גבולות והגיון. בממשלת שרון מעדיפים שיירצחו עשרות אזרחים תושבי שדרות, וש"הבנים" (חיילים קרביים) יחזרו הביתה בשלום. אני חושב גם על הדיסוננס הזה.

ותודה למי שהביאני על הלום
מצבי הבריאותי מסובך ודורש טיפול. השבוע סיימתי תשעה ימי אשפוז במרכז הרפואי הדסה בעין כרם (גם אני לא אוהב את המושג 'בית חולים'. האם לא עדיף בית רפואה, בית החלמה, מרכז רפואי?), כך שבצד אחד עוזרות לי תפילותיכם, יהודים אהובים, העולות אל בורא עולם מכל רחבי העולם היהודי, ומצד שני אני נעזר בקבוצה של רופאים אוהבים ואהובים שעוזרים לי 'למשוך'.
ביניהם פרופ' אבי ריבקינד, פרופ' צבי גימון, ד"ר אילה הוברט, פרופ' ראובן אור, ד"ר גדעון עירון, ד"ר ויקטור ביקוב ועוד...
בינתיים, למרות הקשיים: "והבוטח בה' חסד יסובבנהו". תודה לכם ותודה לה'.

גם מרתין לותר קינג ניצח
השבוע, ביום שני, חגגה ארה"ב חג לאומי לכבודו של סרבן.
מרטין לותר קינג עבר על חוקי מדינת ארה"ב. הוא סירב להתפנות ממקום שהיה מיועד ללבנים, ולשחורים אסור היה להיכנס אליו. משם גירשו שחורים בגלל שהיו שחורים. כך היה החוק בארה"ב. הוא ישב בכלא המון פעמים. כל אנשי החוק בארה"ב התקיפו אותו, הפושע שמסרב לחוק...
השבוע היה יום מרטין לותר. חג לאומי.
אל תתלבטו. שלא יבלבלו לכם את הראש עם 'סירוב' או לא 'סירוב'. כל חייל בטירונות בצה"ל לומד שאסור למלא פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה. לדוגמה: אסור למלא פקודה של קצין צה"ל לירות ברכב ערבי בג'נין שמפר עוצר. על עקירת יהודים ובתיהם – תחליטו לבד.
ואז, יהודים יקרים, בעזרת ה' אנחנו ננצח.
adirzik@netvision.net.il