חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 127ראשיהפצה

חממה תורנית - בגליון השבוע

רבני הבד"ץ שאלו לדעתם של אנשי " מכון התורה והארץ " אם להגדיר את צמח הפטל כפרי או כירק . והשיטות שפיתחו להרחקת חרקים החזירו את ירקות העלים למטבח של המשפחה הדתית.
20/01/05, 00:00
חגית רוטנברג

יונתן בשיא הרצה אצלם בהתלהבות על ערך ההתיישבות החקלאית , ויואל מרש"ק , שמארגן מליציות מתנדבים לעקירתם, כתב להם: " באתי , ראיתי והתפעלתי" . סיור ערב ט"ו בשבט במכון התורה בכפר דרום - עוד אחת מפנינות גו שקטיף המאוימת בפירוק ועקירה על ידי ראש ממשלה מנותק ממצעו.

חידה ראשונה: כאשר רצו רבני בד"ץ של העדה החרדית לשווק את פטל, למי פנו כדי שיכריע בשאלה אם פטל הוא פרי או ירק? חידה שניה: מי ייעץ לבד"ץ של העדה החרדית בשאלה ההלכתית המסובכת של הרכבת תמך (ייחור צעיר בעץ זקן)? וחידה לסיום: על דיסק המולטימדיה של מי כתב הרב דב לנדאו מבד"ץ אגודת ישראל, המקושר אישית לאדמו"ר מגור, "מצאתיו שיהיה כלי מועיל להחדרת והבנת נושא תרומות ומעשרות לתלמידים צעירים ובעלי בתים"? לשלוש השאלות תשובה אחת: מכון התורה והארץ בכפר דרום.

הנהגת הציבור החרדי אינה חולקת, בינתיים, מצע פוליטי משותף עם הציבור הציוני דתי, אך היא חולקת עמו מצע משותף מסוג אחר: המצעים המנותקים. "בשנת השמיטה תשנ"ד התעורר צורך למצוא פתרון לאיסור ספיחים בירקות השונים, ובעיקר בירקות העלים שגודלו בחסות המכון", מספר הרב יואל פרידמן, תושב כפר דרום וממייסדי המכון. "הפתרון של מצעים מנותקים כבר נדון תיאורטית בספרות ההלכה, והיינו צריכים להוריד אותו לארץ, תרתי משמע".

רבני המכון עמלו יחד עם אגרונומים על פיתוח המצעים כך שיענו לדרישות ההלכתיות ויהיו גם ברי ביצוע מבחינה אגרוטכנית. בסיום הפיתוח הוזמנו גדולי הפוסקים החרדים לסיור בחממות הניסוי. "מלבד הרבנים הראשיים דאז, הרב אליהו והרב שפירא, היו פה כמעט כל הבד"צים: ר' יעקב בלוי והרב גרוס משארית ישראל, הרב שטרנבוך, הרב קוליץ זצ"ל, הרב נפתלי הלברשטאם מהעדה החרדית. קיבלנו אישור למצעים גם מהרש"ז אויערבך".

חקלאות והסברה
ציבור שומרי המצוות לגווניו זכה להעלות על שולחנו את הכרוב, הסלרי, החסה והפטרוזיליה, לאחר שנים חשוכות ירקות עלים מחשש לתולעים וחרקים. גם לשינוי הקולינרי הזה אחראית מחלקת המחקר של מכון התורה והארץ.

הפטנט של ירקות ללא תולעים מדבר גם לאלו שאינם מקפידים במצוות: "לצרכן חשובה האסתטיקה של הצלחת שלו. אצלנו מקפידים גם על שאריות של חומרי הדברה, והנושא הבריאותי מדבר לכולם".
איזה שינוי יחול בחיי הציבור הדתי והחרדי אם חלילה יפורק המכון?
"לא ברור לי מה יהיה עתידו של נושא הירקות ללא תולעים במקרה זה. בשיחות שלנו עם מנהיגי הציבור החרדי הסברנו להם שאם העסק יתפרק – אין ספק שהכשרות תיפגע. מדובר בירקות שהפכו לחלק בלתי נפרד משולחנם של הצרכנים הדתיים ב-15 השנים האחרונות".

מכון התורה והארץ נוסד בשנת תשמ"ו ביוזמתם של הרב יגאל קמינצקי, הרב האזורי, והרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן ¬– שניהם עומדים עד היום בראשו. השאיפה היתה להקים מכון שיעסוק במצוות התלויות בארץ מתוך ראייה של מדינת ישראל בכלל, והחיבור של חקלאות ולימוד התורה בגוש קטיף בפרט.

"דווקא אנחנו, דור הבנים שזכה לחזור לארץ ישראל, איננו צריכים להבין את ההלכות התלויות בארץ רק מתוך דיונים תיאורטיים בספרים. צריך לצאת לטבע ולראות את המציאות הטבעית של העצים והפרות. חז"ל קבעו את ט"ו בשבט כראש השנה לאילן לקראת תקופת החנטה; רואים איך בדיוק בתקופה זו מתחילים לחנוט השקד, האפרסק והשסק. זה בעצם מה שאנחנו מנסים לעשות כאן – חיבור של התורה לארץ", אומר הרב פרידמן.

התרגום המעשי לכך הוא מציאת פתרונות חקלאיים המתאימים להלכה, שניתן ליישמם בפועל ויהיו גם כדאיים כלכלית לחקלאי. ראשוני החוקרים במכון היו הרב יואל פרידמן והרב עזריאל אריאל, שסללו את הדרך בחדרון במועצה הדתית חוף עזה. השניים עמדו בקשר רצוף עם הרבנים הראשיים דאז, הרב שפירא והרב אליהו, ולוו גם על-ידי הרב שאול ישראלי זצ"ל.

לקראת שנת השמיטה תשמ"ז החליטו לקפוץ למים, והוציאו לאור שתי חוברות ראשונות: 'מדריך שמיטה לצרכן' ו'מדריך שמיטה לחקלאי'. כמה שנים לאחר מכן הגיע למכון האדם שלקח על כתפיו את פיתוח המקום, והפך אותו למעצמה ההלכתית-הסברתית שהוא כיום: אליעזר ברט. ברט הפך את המכון לאב רוחני, שממנו נולדו מדרשת התורה והארץ, מפעל 'עלי קטיף', שני כוללים וישיבה גבוהה בכפר דרום. עשרות חקלאים בגוש קטיף מגדלים ירקות עבור 'עלי קטיף', והם מחויבים להנחיות ההלכתיות והמקצועיות של אנשי המכון.

הפצצה הרסה גידול של שנה
כאמור, לאחר פיתוח ירקות עלים ללא חרקים, דרשה המציאות, או ליתר דיוק – הצרכנים, שהתרגלו לכרוב ולחסה בסלט, פתרון לגידול ירקות אלו בשנת השמיטה, וכך נולדו המצעים המנותקים. הפתרון הזה אמנם מסובך יותר מבחינה הלכתית, מודה הרב פרידמן, אך לאחר שהצגנו אותו קיבלנו אישור של רוב הרבנים החרדים.

"המגמה שלנו היתה לשמר את השמיטה מתוך ראייה של כלל ישראל, ולא להזדקק לערבים בשמיטה. לכן, לעתים בלית ברירה, נתמוך גם בהיתר המכירה". רבני המכון וחוקריו אינם קופאים על השמרים גם לאחר שפותח פתרון; הם ממשיכים לשפר וייעל את המצעים המנותקים משמיטה לשמיטה, ונאבקים בחרקים שמסתגלים בכל פעם לחומרים הכימיים או לגודל החורים בחממות הגידול. אגרונומים ומשגיחים של המכון מספקים פיקוח וייעוץ צמוד לחממות חקלאי 'עלי קטיף', על מנת לשווק מוצר באיכות גבוהה.
לשכנים של כפר דרום, שמעבירים את ימיהם באימוני קליעה למטרה, לא ממש אכפת מההשקעה הכלכלית והמחשבה הרבה המושקעת בחממת הניסוי של המכון. לפני שלושה שבועות קרעה פצצת מרגמה את יריעת החממה, שלחה רסיסים שפערו בה חורים נוספים, ונחתה לבסוף מתחת לשביל המעבר לחממה. התוצאה היתה מחזה לא מלבב ולא מלבלב בתוך החממה: כל השתילים נעקרו ממקומם עקב הפרצה ביריעה, וכעת יש להמתין עד לנטיעת מחזור חדש, ומאות השתילים ירדו לטמיון.

על המחיה ועל הכלכלה
בימים כתיקונם ניתן לראות בחממה חלקות שונות, שבכל אחת נחקר נושא הלכתי-אגרונומי אחר. אחד הנושאים הללו הוא הערלה: "לגבי מניין שנות ערלה, הצענו פתרון שבבסיסו עומדת כדאיות כלכלית לחקלאי. הרעיון הוא לאפשר לספור שנות ערלה מאז שהעץ גדל במשתלה". הרב פרידמן מסביר כי כאשר שתיל נעקר מהמשתלה והחקלאי נוטע אותו שוב באדמתו, עליו לספור מחדש שלוש שנות ערלה לשתיל, כיוון שנחשב לעץ שניטע מחדש.

"פיתחנו הנחיות שלפיהן ניתן לגדל שתיל כך שכאשר יועבר לאדמת החקלאי לא יצטרך למנות שנות ערלה מחדש. על השתיל להיות בתוך גוש אדמה העטוף בשקית שבתחתיתה נקב בקוטר 2 ס"מ, ועומד על הקרקע. המחקר שלנו התמקד בקביעת גודל גוש האדמה, שהשתיל שבו יכול לחיות במשך שבועיים".

המחקר הזה, כמו אחרים שפיתח המכון, לא נותר בגדר תיאוריה במגדל השן האקדמי: במסגרת תנופת נטיעות של עצי הדר באזור הנגב ביקשה חברת 'פריאור מהדרין' ליווי הלכתי צמוד של המכון כך שיתאים להנחיות הרבנות הראשית. לחברה היה אינטרס שלא לגדל פרות ערלה, כדי לייצר סחורה המקובלת על ציבור הצרכנים הדתי. המכון הורה ל'פריאור מהדרין' באלו משתלות לרכוש את שתילי ההדר, ליווה את תהליך הנטיעה ושלח משגיח לבדוק שגושי האדמה המחוברים לשתילים לא יתפוררו.
אפשר לומר שההנחיות שלכם משנות נורמות גידול של חקלאים לטובת הקפדה בהלכה?
"חקלאים רבים במושבים חילוניים מעוניינים לשמור על גדרים של שמיטה, היתר המכירה וערלה. זה נובע מסיבה כלכלית. היו לנו קשרים עם משתלות שבעליהן מוכנים להיכנס לעול הנחיות הלכתיות בגלל צרכיהם הכלכליים".

תחום רחב נוסף שבו עוסקת מחלקת המחקר בראשות הרב יהודה עמיחי, הוא כלאי הצומח: על מנת ליצור הרכבה מותרת באילן יש לוודא שמדובר במין במינו. לאחרונה הגיעו מחו"ל סוגי אילנות שיש בהם הרכבה גנטית, המותרת לכשעצמה, אך יש לקבוע מה יחשב לגביהם למין במינו, כיוון שהם עצמם משלבים בתוכם שני מינים.

בשאלות מורכבות אלו עסקו גם הרב אליהו והרב עמאר, ולצורך המחשת הנתונים הגיעו למכון ובחנו את המינים השונים הגדלים בו ואת סוגי ההרכבות האפשריים. העיסוק בנושא התעורר בעקבות שאלה שהופנתה לרבני המכון מחקלאי קיבוץ סעד. הללו רצו לברר לגבי שימוש בעץ המורכב מאפרסק ושקד לצורך הרכבה.

בכלל, זרם השאלות מחקלאים בשטח לרבני המכון איננו פוסק: חקלאים מבקשים לדעת, למשל, אם פסיפלורה או פפאיה נחשבות לעץ או לירק. על שאלות אלו ורבות אחרות משיבים רבני המכון גם דרך אתרי האינטרנט התורניים. לקראת סיום פרק המחקר מספק לנו הרב פרידמן גם שאלה לט"ו בשבט: "מישהו שאל את הרב אריאל מה דינו של לימון, החונט בתקופת ט"ו בשבט – האם היבול הגדל שייך לשנה שלישית והוא ערלה, או לשנה רביעית? לחקלאי זו שאלה ששווה אלפי שקלים: הוא נע בין לזרוק לפח יבול של שנה שלמה לבין למכור אותו ולהרוויח".

הרב שנגדע
מאחורי מכון התורה והארץ משתרע 'גן המצוות'. הגן הוא למעשה מימוש צוואתו של הרב שמעון בירן הי"ד, שהיה רבה של כפר דרום ומראשוני החוקרים במכון. עמי גיאת, מנהל מדרשת התורה והארץ, הלך דרך ארוכה עם הרב בירן: "את הרב בירן הכרתי לראשונה כשהייתי חבר בגרעין 'צופיה'. היינו גרעין של בוגרי ישיבות וחיפשנו מוקד התיישבותי. הגענו למצפה עצמונה וחיפשנו רב לגרעין. יד ההשגחה הובילה אותנו לרב בירן, שהיה אברך חשוב בישיבת שעלבים. הוא נענה ברצון, והצטרף אלינו למצפה עצמונה למרות התנאים הסביבתיים הקשים. כאשר חיפשנו מקום קבע, הוכרע לעבור לכפר דרום".
בטקס העלייה לקרקע נכח השר אריאל שרון, שהרעיף מלים חמות על ההתיישבות בכפר דרום וחשיבותה. הרב בירן המשיך בתפקידו כרב היישוב: "הוא ליווה אותנו בצורה מיוחדת. הוא ידע להיות שותף מלא עם הציבור, ויחד עם זה להנהיג הנהגה רוחנית, לדאוג שהיישוב המוצהר כתורני גם יישאר כזה. היו פה כל-כך הרבה שיעורי תורה, שכל מי שהגיע לכפר דרום אמר שהמקום הזה מזכיר לו שבת סמינריון".

הרב בירן היה מבכירי החוקרים במכון, וכך עשה דרכו מדי יום מביתו בכפר דרום למכון. על הכביש הראשי שעבר בין המכון ליישוב לא שמרו חיילים, והפלשתינים נסעו בחופשיות באותה תקופה, טרום אינתיפאדת האבנים. באחד הימים ארב מחבל לרב בירן כשזה צעד למכון, וקיפח את חייו בדקירת סכין קטלנית. הצוות שעשה דרכו למדרשה זינק על התוקף ופגע בו, "והוא נלקח לבית הבראה באחד מבתי המעצר בארץ", כפי שמתאר גיאת.

"מאז קיבלנו על עצמנו להגשים את הצוואה שלו בהקמת 'גן המצוות'. זה תמיד היה הכיוון שאליו חתר בלימוד ובחינוך: להפוך דברים למוחשיים, בייחוד לאור העובדה שאלו נושאים שהיינו מנותקים מהם אלפיים שנה".

גן המצוות של הרב בירן
'גן המצוות' הוא פינת חמד של ממש, הבנוי מחלקות חלקות, שכל אחת מהן ממחישה מצווה מסוימת הקשורה בצומח. בגן הזה יכולים אנשי העיר לראות איך בדיוק נראים חמשת מיני דגן, שבעת המינים וארבעת המינים על העץ, ולא בקופסת שימורים או על הדוכן בשוק. קבוצת גידולים מדגימה את הבדל בין עץ לירק בפרות גבוליים, כמו בננה, פטל ופפאיה. שלטים קטנים מסמנים את המרחק הדרוש בין שתי חלקות שדה כדי להימנע מאיסור כלאיים. בקצה מוצבת שדרה ארוכה המדגימה את סוגי ההרכבות בעצים שאותם חוקרים רבני המכון.

תוך כדי הליכה על השביל בגן, אנו נתקלים בבור שנפער מפצצת מרגמה נוספת שנפלה כאן. הבור הזה מזכיר לעמי סיפור: "לפני חודש הגיע לפה לסיור אלוף הפיקוד הקודם, דורון אלמוג, עם קבוצת אזרחים שהביא. פתאום שמענו רעש של נפילת פצמ"ר. המבקרים נבהלו וכולם צעקו: 'להיכנס למרחב המוגן'. אלמוג נשאר על עמדו ואמר בביטחון: 'לא, לא, אני מכיר את הרעש הזה. זה פגז של טנק'. האנשים שלנו צעקו לו: 'זה פצמ"ר, תיכנס למרחב מוגן!' רק אחרי שנפלו עוד שני פצמ"רים השתכנע אלמוג שכנראה חוש השמיעה שלו הטעה אותו הפעם, וכדאי לו לנקוט באמצעי הגנה".

באותו ביקור הגיעה גם קבוצת אופנוענים, שהוסיפה צבע רב למקום ולאירוע: "הגיעה אלינו שיירה של 50 אופנוענים מכל הגוונים להזדהות עם גוש קטיף, חלקם מפוני ימית. הם ביקשו מאיתנו דגלים כתומים, וכך המשיכו לנסוע עם הדגלים".

מי שמבקר בגן אינו יכול להתעלם מעצי הזית המרשימים המפארים אותו. "בעצים הללו רואים בדיוק את מימוש המשפט 'אין לך קץ מגולה מזה'. כשהגענו לכפר דרום העצים הללו היו רקובים, חלולים ויבשים. לא היה להם סיכוי. ברגע שהגיעו המתיישבים היהודים וטיפלו בהם, העצים פשוט קמו לתחייה", מספר גיאת.

מלבד העיסוק בגידולים עצמם, עוסק המכון גם בקיום המצוות שלאחר איסוף היבול, קרי הפרשת תרומות ומעשרות. 'בית האוצר' שייסד מכון התורה והארץ בא לשרת שתי מטרות: חילול מעשר שני ונתינת המעשרות ליעדם. "בשנת מעשר שני, כמו השנה, יש לחלל את פרות המעשר השני על פרוטה", מסביר הרב פרידמן. "אנו מחזיקים עבור הצרכן את המטבע שעליה הוא מחלל. כאשר אדם מחזיק מטבע בביתו, הוא עלול להמשיך לחלל עליה עד אין סוף, באופן שלא תוכל יותר להכיל מעשר שני. בנוסף, השנה היא שנת ביעור מעשרות. בשנה זו יש לבער את כל המעשרות, כולל המטבע. לאחר זמן הביעור לא יכול האדם לחלל עוד על המטבע שבביתו".

קושי נוסף קיים בעיקר לחקלאים, המחויבים להפריש ולתת מעשר ראשון ומעשר עני מהפרות עצמם, ולא כסף שווה ערך להם. "טכנית, דרך ההקניה היא מסובכת. לכן, מי שיש לו מינוי אצלנו, אנו נותנים מעין הלוואה מראש לעני וללוי, ואז הפרות נקנים לידם אוטומטית, לאחר מכן זה מתקזז עם ההלוואה". על הקרן של בית האוצר מנויים מאות רבות של אנשים מכל רחבי הארץ.

הכנס השישה-עשר
גולת הכותרת של האגף הלכתי הוא הכנס השנתי למצוות התלויות בארץ. בשבוע הבא יתקיים הכנס ה-16 באוניברסיטת בר אילן. הכנס מתקיים מדי שנה לקראת ט"ו בשבט, ונדונים בו נושאים שונים בתחום הארץ ומצוותיה מזוויות הלכתיות ומחקריות. השנה יוקדש הכנס לנושא ביעור מעשרות, מצווה אקטואלית לשנה זו.

הרב אדר"ת, שהשנה ימלאו מאה שנים לפטירתו, עסק בנושא בספרו 'אחרית השנים', ודמותו אף היא תידון בכנס. החלק השני, מכורח הנסיבות, יוקדש לחבל עזה לאור היבטים היסטוריים, גיאוגרפיים, כלכליים והלכתיים.

מארגן הכנס, הרב יהודה זולדן, אומר כי הכנסים הללו אינם עוסקים בנושאים הלכתיים מצומצמים, אלא מביטים בעיניים כלל-ישראליות, כמו הכנס בשנה שעברה: "הכנס הוקדש למעשר עני, ודנו בו במצוות הצדקה, העוני בישראל, חזרה למעגל העבודה ועוד".

לפני חמש שנים הוכתר הכנס בכותרת 'חקלאות וכלכלה'. בכנס השתתף אז נואם שמן הסתם השנה לא יעלה בדעתו להשתתף אפילו בתור שומע חופשי. מנכ"ל משרד החקלאות דאז, יונתן בשיא, הרצה מעל הבמה בהתלהבות על כך שהחקלאות איננה רק ערך כלכלי, אלא ערך שחשוב למדינת ישראל ולהתיישבות בה.

מלבד ארגון הכנסים אחראי הרב זולדן גם על הפרסומים וההוצאה לאור של ספרי המכון. החוברת 'אמונת עתך' מתפרסמת אחת לחודשיים, ובה מאמרים פרי מחקרם של רבני המכון. כמו כן יוצאת סדרת ספרי 'התורה והארץ', שלאחרונה פורסם הכרך השביעי שלה, העוסקת בהתיישבות היהודית בחבל עזה לאורך הדורות.

הפרוייקטים החשובים הם הוצאת ספרו של הרב קוק 'שבת הארץ' על השמיטה, עם סיכום פסקי ההלכה בנושא, ובקרוב יצאו גם ספרי הלכות כלאיים והלכות יובל של הרב קוק בפרסום ראשון ובמתכונת דומה. המכון מפרסם גם ספרים העוסקים במצוות עתידיות, כמו הקהל, יובל, ביכורים ווידוי מעשרות. "הרעיון שלנו הוא לרוץ קדימה, לטווח ארוך. יום אחד המצוות הללו יחזרו, והספרים נועדו להכין אותנו כיצד לקיימן", אומר הרב זולדן.

מבקרים ומתפעלים
קומת הכניסה במכון התורה והארץ מוקדשת להסברה של נושאי הארץ ומצוותיה, הקשר לארץ ישראל וערבות הדדית בעם ישראל. ההערכה לפעילות במקום ניכרת ברשמים שהשאירו מאות המבקרים בספר האורחים של המדרשה. אחרי שקוראים את השמות בספר האורחים, נראה שאפשר לומר: 'סנוב, בכפר דרום כבר היית?'
רק כדי לשבר את האוזן: יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ יובל שטייניץ, שחותם "בהוקרה ובהערכה עמוקה", וכותב: "יישר כוח על עמידת הגבורה מול המצרים והמחבלים אז ועכשיו". או למשל יואל מרש"ק, מרכז אגף משימות לאומיות בתנועה הקיבוצית, שבין שאר משימותיו הלאומיות עומדת גם משימת גיוס קיבוצניקים מתנדבים שיעזרו לפנות את אנשי כפר דרום: "באתי, ראיתי והתפעלתי". וכמובן, אי אפשר בלי להוסיף: "ניפגש בדיאלוג, במעגלי שיחה ובקיום החלטות מוסמכות שהתקבלו באופן דמוקרטי". יש גם את יהודה פוליקר, ראשי הסוכנות היהודית, יואש צידון, אנשי קיבוצים, מבקרים מחו"ל, ועוד אמן אחד שנשמור לסוף.

במדרשה מועברות פעילויות בקצב ממוצע של קבוצה ליום בכפר דרום, ועוד פעילויות חווייתיות שמעבירות בנות השרות הלאומי ומרצים מבוגרים בבתי ספר ומוסדות ברחבי הארץ. מדי שנה עוברים תחת ידי המדרשה 30,000 תלמידים. למרכז המבקרים מגיעות קבוצות מכל גוני הקשת הישראלית, שמסיירות במוזיאון המתאר את הקשר בין עם ישראל לארצו לאורך הדורות, ולאחר מכן צופות במיצג האורקולי 'אדמה' שהפיקה המדרשה.

עמי גיאת, מנהל המדרשה, מספר על אנשי החברה להגנת הטבע, גמלאי דן ואגד ומורי דרך מיישובי הצפון כדוגמה למבקרים במרכז. "שאלנו פעם בחשש מבקרים חילונים, מה יש להם לחפש כאן, לטרוח להגיע עד כפר דרום. הם הסבירו שהחיבור בין אדם ואדמה מעניין אותם, והם רוצים לראות איך זה נראה בעיניים שלנו. גם תחומי הבוטניקה המומחשים ב'גן המצוות' מושכים את הציבור הכללי. היום מגיעים רבים גם כאקט של הזדהות".

אשר מבצרי, מוותיקי כפר דרום, אחראי על יחידה חינוכית מיוחדת: במסגרת נושא החסד, שהוכרז כנושא השנה בבתי הספר, פיתח מבצרי יחידה העוסקת בפדיון שבויים, ערבות הדדית ו'לא תעמוד על דם רעך'. כחלק מהיחידה עוסקים התלמידים בעניינו של אסיר ציון יונתן פולארד, שהשבוע ימלאו 7000 יום לשהותו בכלא.

"המצב היום איננו רק בעיה של ארץ ישראל, אלא של ערבות הדדית", מסביר מבצרי את הנושאים שבחר. "אנשים נשלחו לגוש קטיף על-ידי הממשלות, ועכשיו 'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת'. השאלה פה היא איך מתייחסים לאחים. יונתן פולארד הוא סמל לאומי א-פוליטי בהקשר זה. יש אדישות לישיבתו בכלא, במקום הכרת טובה לאדם שהציל את ישראל".

ממשיכים, גם אחרי הפצמ"ר ה-800
כמו לכל אתר כמעט בגוש קטיף, גם למוזיאון התורה והארץ יש סיפור קטן על נס ופצמ"רים: בהקרנת הסרט 'תיאום כוונות' במוזיאון שמעו היושבים בחדר רעש נוראי, החדר התמלא עשן ואבק והם הרגישו ממש כמו במלחמה שהתנהלה בסרט. לאחר כמה דקות הם גילו את גודל הנס: הפצצה נעצרה מאחורי קיר הגבס הדק שלצדו ישבו. הרסיסים חדרו פנימה ועברו דרך הכיפות שחבשו הגברים, ובנס, אחד מני אלפים בגוש, לא נפגע איש. בכפר דרום לבדה נפלו כבר 800 פצצות, ואף-על-פי-כן, מאז פיגוע אוטובוס הילדים לפני 4 שנים גדל הישוב מ-35 משפחות ל-70, מספר מבצרי.

למרות הנסים, אין ספק שהחיים תחת אש אינם פשוטים כלל ועיקר. הרב פרידמן אומר בגלוי: "אנחנו חיים במציאות מטורפת, שאמנם מוסיפה חוסן לילדים ולמבוגרים, אך מפריעה מאוד לחיים השוטפים שלנו".
איך משפיע המצב הביטחוני על עבודתכם במכון?
הרב פרידמן מחייך. "תראי, אני שומע היום בתקשורת התייחסויות של אנשי שדרות. מישהי אמרה הבוקר שהיא מבקשת מראש הממשלה שימצאו לה פתרון כמו שמצאו למתנחלים, כי הילדים שלה בחרדה. הילדים של גוש קטיף, לעומת זאת, וזה הוכח במחקר, לא חרדים.
"זה לא שאין בעיות. איך זה מפריע לעבודה? היום הרב אחיטוב הגיע למכון ב-12 במקום ב-8, כי אתמול נפל לו פצמ"ר בבית. יש נזקים, בעיות עם המים, צריך לטפל בילדים. אני, למשל, צריך מזכירה מיוחדת רק כדי לענות כל הטלפונים שהצבא מתקשר להודיע – הציר סגור, הציר פתוח, להיכנס למרחב מוגן ולצאת. הכל מאורגן, אבל מטורף".
איפה יהיה מכון התורה והארץ בשנה הבאה?
גם הפעם מחייך הרב פרידמן לשמע השאלה, אך תשובתו איננה התשובה הצפויה: "גרתי שנתיים בימית, ולמדתי בכולל ישיבת ימית. אני בוגר הפינוי שם. פינו אותי עם שני ילדי מימית, העמיסו אותנו על משאית צבאית והורידו אותנו בנצר חזני. כיוון שכבר פינו אותי פעם אחת, אני לא אומר שזה לא יכול לקרות. אבל אנחנו גרים פה, ונעשה כל מה שניתן כדי להמשיך לחיות פה. לא יקנו אותנו בפיתוי ופיצוי מכל סוג שהוא".

בהקשר זה מזכיר הרב פרידמן את שיחותיו עם הרב גרוס מ'שארית ישראל' לפני כניסת החרדים לקואליציה. "שני דברים שאמרתי לו דיברו אל לבו: ראשית, הסברתי שבגוש מתגוררים אנשים מסורתיים, שהימצאותם בקומפלקס תורני כזה משרה עליהם אווירה מסוימת. אם יהיה פינוי הם יתפזרו, ולא ברור מה יעלה בגורלם הרוחני. שנית, הרבנים החרדים נמצאים איתנו בקשרים הלכתיים ומקצועיים קרובים מאוד. הם יודעים בדיוק להעריך את לימוד התורה כאן, ואמרו לנו זאת".
אם גדולי הרבנים החרדים סומכים עליו את ידיהם, ויהורם גאון כותב בספר האורחים "הייתי אצלכם וזכיתי! ארץ ישראל הנכונה והנשכחת (ובגללכם אולי לא...)", אפשר כבר לומר באופטימיות זהירה שמכון התורה והארץ הביא אותנו סוף סוף ללב הקונצנזוס.