בשבע 128: לשאול את העם

הנשיא נכנע לפוליטיקאים במקום לייצג את רצון העם ● לפי כל הסקרים, רוב הציבור תומך במשאל עם ● המחקר בתחום מדעי הרוח שבוי בידיים שמאליות

עמנואל שילה , ט"ז בשבט תשס"ה

נשיא המדינה השיב ריקם את בקשתם של ראשי יש"ע שיייצא בקריאה לעריכת משאל עם. תמכתי בעבר במשאל עם, אמר הנשיא בראיון לקול ישראל, אבל לאחר שהכנסת החליטה - החלטתה מחייבת. מר קצב שכח שהכנסת רק אישרה את ההחלטה שהתקבלה בממשלה, שכזכור אינה כוללת עקירת יישובים. הנשיא הוסיף ואמר שאין טעם לדבר על משאל עם כשאין סיכוי לגייס לכך רוב בכנסת.
לפי הסקרים רוב הציבור תומך בהתנתקות, אבל רובו תומך גם במשאל עם לפני ביצועה. נשיא המדינה אמור לבטא את רחשי לבם של האזרחים, לא של הפוליטיקאים והתקשורת. הנשיא אמור גם לדאוג לאחדות העם ולפעול בכל כוחו להרחקת סכנה של פילוג ועימות פנימי. מכל הכיוונים נשמעות נבואות אפוקליפטיות על האסונות שצפויים בעת עקירת היישובים. אין ספק שמשאל עם, יהיו תוצאותיו אשר יהיו, ינמיך את הלהבות באופן משמעותי ביותר. אם הנשיא ימשיך לשבת על הגדר, הוא ייזכר כמי שהיה בידו לסייע, ומתוך חוסר אומץ לב ציבורי בחר לשתוק.

בינתיים נותרה זירת המאבק העיקרית ברחובות ובכיכרות. ביום ראשון הקרוב תתקיים הפגנת ענק גורלית מול הכנסת, בדרישה לקיים משאל עם. צריך להגיע לשם לא רק כל מי שחשובה לו שלמות הארץ, אלא גם מי שאכפת לו משלמות העם. גם אזרחים חרדים יכולים לבוא ולהצטרף לקריאה להחזיר את ההכרעה לעם, ובכך לכפר במשהו על הנזק שגרמו נבחריהם בהתחברותם לממשלת ההתנתקות.

השד חזר לבקבוק
אחרי שנים ארוכות שבהן תעמולת השמאל מביכה את הימין עם הטיעון הדמוגרפי, באה קבוצת חוקרים ישראלית-אמריקנית והעזה לכפור בעיקר. פתאום באים כמה אנשי אקדמיה, בודקים את המספרים בדקדקנות, וטוענים שלא היו דברים מעולם. לדבריהם, מספר הערבים בין הירדן לים קטן בלא פחות ממיליון וחצי מהמספר שבו נוקבים הפרופסורים המלומדים, נביאי הזעם של השד הדמוגרפי. עכשיו זה אולי מאוחר מדי, אבל אם כמה אנשי ליכוד היו שומעים על כך לפני שנה, אולי תוכנית ההתנתקות היתה נגנזת בשלב מוקדם. אולי לאהוד אולמרט היה קשה הרבה יותר לתרץ את בגידתו הרעיונית, ואולי יובל שטייניץ היה חושב פעמיים לפני שביצע את הזיג-זג האידיאולוגי התורן.

הנושא הדמוגרפי הוא רק דוגמה אחת שממחישה את בעיית ההטייה הפוליטית של המחקר האקדמי בישראל. בלי להכריע במחלוקת בין החוקרים בנושא הספציפי הזה, אין ספק שהמחקר בתחום מדעי הרוח והחברה בישראל נתון ברובו בידיים שמאלניות.

המחקר האקדמי הוא יצרן מרכזי של עובדות, נתונים, פרשנויות וערכים אשר מעצבים את תפישות היסוד של הציבור ואת דעותיו בנושאים השונים. בתחום מדעי הרוח והחברה אין ניסויים שמוכיחים תזה או מפריכים אותה. במקרים רבים אפשר ללוש בעובדות ולסובב אותן בהתאם לרצונו של החוקר, ואחר כך להציג את התוצאות הרצויות כאמת מדעית.

בתשובה למתקפה הרעיונית של השמאל, הציבור האמוני חייב לשלוח נציגים מטעמו לזירת המחקר. כמו שהבנו את חשיבות התקשורת בהשפעה על דעת הקהל, כך יש להפנים את חשיבות המחקר המדעי. מידע זה כוח, ומי ששולט בו יכול להפוך עולמות.

עשרת הדיברות לדוס מחמד

השתלבות בתקשורת בתור דוס או דוסית מחמד - זוהי משאת נפשם של כה רבים מבני ובנות המגזר הדתי. למענכם, צעירים דתיים יקרים השואפים להתנחל בפריים-טיים, עקבנו אחרי אלה שכבר עשו את זה, וגיבשנו עשרה כללים שיסייעו לכם ללכת בעקבותיהם. ההנחיות מיועדות לנשים ולגברים כאחד, אלא אם צוין אחרת. בעקבות הכתבה החגיגית במוסף 'סופשבוע' האחרון מוקדשת הרשימה לחבורת 'שובי נפשי' בהערצה, בקנאה, ובתביעה בלתי-מתפשרת שבמכרז הבא תסדרו גם לי איזה ג'וב.

1. אל תצא לדרך בלי שם מתאים, קצר וקליט. לעבודה עיתונאית ככתב-שטח תוכל להתקבל גם אם שמך אנשיל או זלמן. כדוס מחמד, עליך להיקרא יאיר או אלי או חנוך או אורי, או כל שם ישראלי אחר שלא מבליט את מוצאך היהודי-דוסי. אם אין לך שם כזה, נסה להוציא אותו מתוך מה שיש. קוראים לך יעקב? קצר לקובי או עברת לג'קי. אם הורייך קצרי-הראות קראו לך לאה, את יכולה להיות מסתורית מגניבה ומיוחדת אם תיקראי בשם המשופץ והחד-פעמי להאהה. נחלה שומרון, עם שם כמו שלך אפסו סיכוייך להיות דוסית מחמד. נסי את האופציה של פובליציסטית ימנית מנומקת וחמורת סבר.

2. בחר מקום מגורים נכון. אם ביתך בתל-אביב, לא תתקבל כנציג הצד הדתי-ימני. מצד שני, אף אחד לא יעסיק כדוס מחמד מישהו שגר ביצהר. ירושלים זה מעולה: דוסי ואאוטסיידרי, אבל עדיין בקונצנזוס. אם אתה מוכרח לגור בהתנחלות - לך על גוש עציון, מקסימום עפרה. על קרית ארבע אל תחלום אפילו, וגם ממעוז ערוץ 7 בבית-אל כדאי מאוד להתרחק.

3. בגלל ההופעות בטלוויזיה, רצוי להקפיד על גילוח למשעי במכונת גילוח כשרה. גידול שפם זו שגיאה שתעלה לך בהפיכתו לפריט המדובר ביותר באישיותך. זקן אינו רצוי, אלא אם מדובר בזקן-זיפים דק בעיצוב עדכני. אם אתה מתעקש על זקן מלא, קצוץ אותו קצר בסגנון הח"כים של ש"ס. קוקו עשוי בהחלט להועיל. לגברים כמובן. אם יש לך ציצית, שמור אותה עמוק במכנסיים. חשבת לשלשל אותה החוצה? חבל על הזמן שלך. דוס מחמד כבר לא תהיה בגלגול הזה.

4. סגל לעצמך סגנון הומוריסטי. הטיעון הדתי-הימני מקומם פחות כשהוא מופיע בגירסה הומוריסטית מרככת. הסאבטקסט שלך צריך להיות "אני לא באמת כזה ימני, זה סתם בשביל הקטע" או "אני אומנם דוס, אבל מה שחשוב לי באמת זה המחמאות שלכם". התנזרות מגסויות רצויה אך לא הכרחית. חובה לשלב מדי פעם בדל פסוק, אמרת חז"ל עסיסית, רכילות בתי-כנסת או ביטוי אידישאי אותנטי.

5. דבר אנדרסטייטמנט. לעולם אל תסתבך בהגנה על ארגומנט ימני מרחיק לכת - ככל שתשכנע יותר המעסיקים יהיו מרוצים פחות. יצג את הצד הימני-דתי בעיקר היכן שהטיעון השמאלני הוא סהרורי לגמרי. דוגמה אקטואלית: אל תצדד בסירוב לעקור יישובים, אלא אמור: אני נגד כל סירוב פקודה, אבל מה עם סרבני השמאל? זכור: הפריווילגיה להיות קיצוני ומתלהם בתקשורת המיינסטרים שמורה בלעדית לצד של סילבי קשת, ב. מיכאל, יואל מרקוס ודורון רוזנבלום. דתי-ימני רדיקלי שימשוך מאות אלפי מאזינים נלהבים, יגלה יום אחד שהוא מדבר אל קומץ באינטרנט.

6. בערך אחת לשבועיים, גנה את הימין הקיצוני. כך תוכיח לכולם שיש לך ראייה מורכבת ואתה לא בכיס של אף אחד. חוץ מזה, גם לאלה שמשלמים את המשכורת שלך מגיע ליהנות מדי פעם ממה שאתה כותב. אם אתה דוס מחמד מהסוג הדתי-לאומי - צא לעיתים נגד פסקי הלכה של רבני המגזר. חרדוס מחמד שומר נפשו יימנע מלחלוק על ה'גדוילים', ויסתפק בטענות על רבני מגזרים אחרים או על פוליטיקאים חרדים.

7. פעם בחודשיים, צא בביקורת על הרמה האתית או המקצועית של העיתונות הדתית. נזיפות מזדמנות בקולגות שעדיין תקועים בתקשורת המגזרית הן התשובה הטוב ביותר לתהייה במה זכית אתה לקבל פתחון פה במגרש האמיתי.

8. אל תרבה לבקר את התקשורת. הברנז'ה שפינתה לך מקום בחיקה החמים תמהר להיפטר ממך אם לא תגלה כלפיה הכרת טובה. כחלק מתפקידך כדוס מחמד, עליך להכחיש מדי פעם את קיומה של מאפיה שמאלנית בתקשורת, להצהיר שבשנים האחרונות (ובמיוחד מאז השתלבותך המוצלחת) כבר אין הצדקה להתבכיינות על מחסור בדוסים, ולטעון שבמידה והמצב עדיין אינו משביע רצון - מי שאשם בכך זו רק הבטלנות של הדתיים.

9. אל תתחתני. זה יפטור אותך ממועקת ההתלבטות בין פאה, מטפחת, כובע או לא-כלום. אם את בכל זאת מתעקשת על בעל, תחשבי טוב אם את רוצה גם ילדים בשלב כה מוקדם בקריירה. בכל מקרה, הקפידי לקרוא לבעלך אישי, ושמרי על שם משפחתך המקורי, או לכל היותר צרפי את שמו של אישך אל שם נעורייך. זכרי: שם משפחה כפול של אשת תקשורת מדיף ניחוח פמיניסטי מרענן, אפילו כאשר שני השמות לקוחים מבעלה (ע"ע טלי ליפקין-שחק).

10. דע את מקומך. אם הטור השבועי שלך מתפרסם תמיד בסוף המוסף, אחרי כל השמאלנים שכותבים פחות טוב ממך, תשתדל לחשוב שצפרדע זה כשר. אם עורך המוסף פרש, אל תשתטה בהגשת מועמדות לתפקיד. אל תשכח שאתה אורח כאן. מקומן של דעות כמו שלך הוא באותיות הקטנות שבצד העמוד, לא בכותרת שעל השער. לעומת זאת, לא משנה כמה תורה למדת, תוכל תמיד לקבל ג'וב טוב כמומחה לענייני יהדות. ודיברה אחרונה לסיום: אל תשכח להיות מוכשר.