בשבע 128: זהירות על הילד

מכירים ילד שנכווה קשות בגלל מיחם מים או תנור חימום? קראתם על פעוט שטבע באמבטיה או בלע חומר חריף?

עפרה לקס , ט"ז בשבט תשס"ה

בארגון 'בטרם' מדברים על קרוב למאתיים אלף ילדים שנפגעים מדי שנה בתאונות בבית, שאת מרביתן ניתן למנוע בעזרת כללי זהירות פשוטים. המפגש עם הילדים הפגועים הביא את רופאת הילדים ד"ר חמו-לוטם להקמת הארגון, שעוסק בהסברה בקרב אוכלוסיות שונות. המטרה לשנים הקרובות: להפחית בשליש את מספר האבדות בנפש והפציעות הקשות

אומרים שילדים גדלים על נסים. אומרים גם שלכל ילד יש מלאך ששומר עליו ואומר לו 'גדל'. ולמרות שעולמינו מרובה נסים ומלאכים, הצאצאים בכל זאת מעמידים אותנו בכל פעם לפני התקף לב כשהם מחליטים לטפס למקום שאדריכל גן השעשועים לא חלם עליו, או מחליטים להביא לשולחן השבת את גביעי היין השבירים ומחליקים בדרך על צעצוע.

יש כאלה שה'כמעט' הזה הפך אצלם למציאות קשה וכואבת, שהביאה עמה פציעה קשה או מוות.
פעמים רבות היה מספיק שביב של מידע, דקה נוספת של תשומת לב, תשתית טכנית תקינה או פרט קטן אחר כדי למנוע את האסון.

ההורים שמתמודדים יום יום עם התוצאות של התאונות לא מפסיקים לייסר את עצמם במחשבות על 'אם הייתי יודע' ו'לו הייתי נוהג אחרת...' כדי למנוע את התחושות הקשות האלו ואת המציאות הקשה של 200 ילדים שמתים כל שנה כתוצאה מתאונות בבית, קם לפני 10 שנים ארגון 'בטרם'.

מתארגנים נגד תאונות ילדים
בתחילת שנות ה-90 היתה ד"ר מיכל חמו-לוטם רופאת ילדים בבית החולים שניידר. כאדם מחדש ויוזם היא החליטה לעשות הפסקה וללכת ללמוד במכון למנהיגות חינוכית, שממנו חוזרים אל הקהילה ומובילים פרויקטים ייחודיים. במקביל הבשילה אצל חמו-לוטם תחושה אחרת: היא הבחינה שכל ילד שלישי שמגיע למיון פונה לא בשל מחלה אלא בעקבות תאונה.

"תחשבי מה זה אומר, למשל כשיש מגפה של שפעת ולמרות זאת רבים מן הבאים לבית החולים מגיעים בגלל תאונות. המחשבה היתה שאנחנו מטפלים ומטפלים, אבל בעצם ניתן היה למנוע את הדברים האלה באמצעים מאוד פשוטים, והתחושה הזו היא חוויה חזקה".

עד היום עוברת צמרמורת בגווה של ד"ר חמו-לוטם כשהיא נזכרת במקרה של ילדה שטבעה למוות באמבטיה: "הילדה, בת שנתיים וחצי, פרכסה בעקבות חום והאם המודאגת לקחה אותה לאמבטיה, פתחה את זרם המים הקרים ורצה להזעיק את מד"א. בינתיים הילדה טבעה. ההורים הגיעו אלינו כשהילדה בלי נשימה, וכל מאמצינו להחיות אותה לא צלחו. אני זוכרת את עצמי ניגשת להורים. האם ישבה על כיסא בעצב ואמרה: 'אין לי בשביל מה לחיות עכשיו, זה הכל באשמתי'. האב כרע ברך, החזיק את ידה ואמר לה ברוך: 'יש לך בשביל מה לחיות, יש עוד ילדים בבית'. ואני חשבתי לעצמי שאפשר היה למנוע את זה כל-כך בקלות. לו האם היתה יודעת שילדים בגיל רך יכולים לטבוע אפילו ב-5 ס"מ, רוב הסיכויים שהיא לא הייתה עושה את זה, במיוחד אם הילדה שלה היתה רדומה בעקבות החום.
"כשניגשתי לפרופ' יהודה דנון, מי שהקים בזמנו את שניידר וניהל את בית החולים ביילינסון, הוא אמר לי: 'לכי ללמוד מנהיגות חינוכית, אבל אל תתנתקי מעולם הרפואה'. בעיצומם של הלימודים חשבנו על תכנית למניעת תאונות בבית, אבל אז הבנו שאי אפשר להסתפק בתכנית אחת והחלטנו להקים את 'בטרם'".

מדריכים אחיות וגננות
קצת נתונים: בכל שנה פונים 540 אלף ילדים למיון, 190 אלף מתוכם בשל תאונות, שאת רובן ניתן היה למנוע. 200 ילדים נהרגים בשנה מתאונות, ורבים אחרים נפצעים באורח קשה ונשארים עם נכויות כאלה ואחרות. ארגון 'בטרם' העז והציב לעצמו יעד מוגדר. עד שנת תש"ע (2010) הוא מתכוון להפחית בשליש את שיעור ההרוגים והפצועים קשה.

הארגון פועל בכמה מישורים ומחזיק צוותי מחקר, מומחים לרפואה ציבורית, מדריכים מתנדבים ועוד. 'בטרם' נמצא בקשר עם הארגון האמריקאי safe-kids, הפועל למניעת תאונות בילדים מלידה ועד גיל 14. אנשי 'בטרם' אימצו את המודל האמריקני, המבסס את פעילותו על שותפות עם הקהילה. צוות החוקרים אוסף נתונים בנושאים שונים ובודק את הנעשה בעולם בתחומים ספציפיים, החל מרכיבה בטוחה על אופניים, דרך בטיחות בגן השעשועים ועד למזונות העלולים לגרום לחנק.

צוותים אחרים מדריכים הורים שילדיהם נפגעו, ומלמדים אותם לערוך ניהול סיכונים כדי למנוע הישנות של תאונות בבית. ב'בטרם' מדריכים גם בעלי תפקידים שעובדים עם ילדים ועם הוריהם, כמו גננות ואחיות טיפת חלב. אנשי הארגון מעדכנים אותם בכל הנוגע לתפריטים מומלצים, משחקים מסוכנים, טמפרטורה נכונה של האמבטיה ועיצוב בטיחותי של חדר הילדים. אנשי 'בטרם' פועלים גם בתחום האכיפה והחקיקה. הם מייעצים לחברי הכנסת בכל הנוגע לבטיחות הילדים ומקדמים חוקים הנוגעים לתחום.

נושא חגירת הילדים בכיסאות בטיחות יכול למחיש את הפעילות הרב-זרועית של הארגון. לפני שלוש שנים, 97 אחוזים מן המבוגרים היו חגורים בחגורות בטיחות, אולם רוב ההורים לא הכירו את ה'בוסטר' (מושב מגביה לגילאי 8-3), ורק 3 אחוזים מילדי הגיל הרלוונטי השתמשו בו.

העובדה כי ילד שאינו חגור כראוי עלול במקרה של נסיעה במהירות של 40 קמ"ש להיפצע באופן הדומה לילד שנפל מקומה שלישית, וכן זו שחגורת בטיחות עלולה לגרום למוות כאשר אינה מותאמת לגובהו של הילד, גרמו לאנשי 'בטרם' להתגייס בכל עוז לקידום הנושא.

"נערך קמפיין מדיה למבוגרים", מספרת דרורה נבון, דוברת הארגון, "אבל הסברה להורים זה לא מספיק. אם המוצר יהיה יקר, הם לא יקנו אותו. התחברנו לאחת מרשתות השיווק הגדולות, וזו הורידה את מחירי הבוסטרים למשך חודש אחד. בחודש זה נמכרו 12 אלף בוסטרים במקום 6,000. היתה גם יוזמה לשנות את הריפוד של הכיסאות, כך שיתאימו גם לילדים גדולים יותר.

"במקביל ערכנו קמפיין הסברה לילדים של מדריכות זה"ב, והמשטרה ביצעה אכיפה חיובית: רכב שבו ילד ישב על בוסטר קיבל מדבקה, וברכב שבו הילד לא היה ישוב כהלכה ההורים קיבלו עלון הסברתי".
במקביל עבדו אנשי הארגון על חקיקה, כך שיובהר מי צריך לשבת באיזה מושב בטיחות ובאיזה גיל. לאחר פעילות מאומצת של שנתיים עברה התקנה החדשה בכנסת, ומודעותם של ההורים לנושא עלתה פלאים: היום 20 אחוזים מן הילדים בגילאים הרלוונטיים יושבים על כיסאות מגביהים.

סכנה: מיחם
סעודת ליל שבת בבית משפחת גנור (שם בדוי) הסתיימה. ניחוחות הסעודה והרושם שהשאירו שירי השבת עוד עמדו באוויר, כאשר בני המשפחה החלו לפרוש אט אט לחדריהם. הבת הבכורה ניגשה להדיח כלים ואחיה הקטן, שלומי בן ה-3, סירב גם הפעם לעזוב אותה: "אני אעזור לך", אמר בקולו החמוד.

קולות המים הזורמים הגיעו עד לחדר ההורים, ואז נשמעה הזעקה המחרידה של שלומי. האם זינקה ממיטתה והתחלחלה למראה עיניה: מיחם השבת היה הפוך, והילד הצווח עמד בתוך שלולית המים הרותחים.

"למזלנו", מספר האב, דוד, "הילד נכווה רק ברגליים, והוא היה לבוש בגרביים. הבעיה היתה שאשתי נכנסה לפאניקה והורידה לו את הגרביים, וכך התקלף לו העור".

הוריו של שלומי מיהרו להביא אותו לבית החולים, שם שהה חודש וחצי, במהלכו נזקק להשתלת עור. הילד הקטן לא הסכים שאחיות בית החולים יתקרבו אליו, ולכן אביו נאלץ להחליף לו את התחבושות שלוש פעמים ביום ולטפל בו מסביב לשעון. "היו לי רגשי אשמה עצומים. הייתי כל כך קרוב לסבל של הבן שלי ולכאבים שלו, שפשוט קיללתי את היום שבו נולדתי", הוא מספר.

לאחר תקופת האשפוז הראשונה שב שלומי והתאשפז לחודש וחצי נוספים, בשל זיהום שחטף במהלך האשפוז הראשון. "זה פשוט היה סיוט בשבילי. המסר שלי להורים הוא שישימו לב לכל מיני עניינים בנושא של כוויות. צריך לוותר על תענוג של מים רותחים באמבטיה ולוודא שהמים לא יכולים להתחמם מעל 30-40 מעלות. ראיתי ילדים שנכוו קשות מפתיחת מים חמים. לגבי מיחמים ופלטות, כדאי להרחיק אותם לגמרי מהילדים ולשים אותם במקום שאין לילד גישה אליהם. אנחנו היינו בטוחים שהילד לא יגיע לשיש, אבל הנה, הוא קירב שרפרף וטיפס".

המקרה של משפחת גנור, מסתבר, אינו נדיר כל כך. בשנת תשס"ב אושפזו 341 ילדים שנכוו ממים חמים, חלקם בשל מי המיחם שנשפכו עליהם. המיחם הוא בעיקר בעיה של דתיים, אם כי לא רק, ולכן קיימים אשפוזים רבים בשישי-שבת. הכוויות נגרמות מהמיחמים המסורתיים, שהשימוש בהם נפוץ כבר שנים: זה העומד על שלוש רגליים ומחובר לחשמל, או זה שעומד כל השבת על הפלטה, לאחר שמימיו הורתחו מעל האש בערב שבת. ב'בטרם' מצביעים על ליקויים בטיחותיים רבים במכשירים האלו: המיחם אינו יציב, אין נעילה של ברז המים, וגם למכסה אין נעילה, כך שבעת נפילה נשפכים ממנו המים.

את סבלו של שלומי גנור ורבים אחרים היה ניתן לחסוך בקלות. אם ההורים היו מודעים לסכנה הטמונה במיחם, ככל הנראה היו מחליפים אותו במיחם דמוי תרמוס, אחד יציב, שמכסהו ננעל ויש ללחוץ עליו כדי להוציא ממנו מים. ב'בטרם' ממליצים לקבע את המיחם אל הקיר כדי למנוע את נפילתו, ובכל מקרה להרחיקו מקצה השיש.

ד"ר חמו-לוטם מספרת שלאחרונה קיימת התעוררות של ממש במגזר החרדי לכל סוגיית הבטיחות: "זה מגזר שמחשיב מאוד את ערך החיים, וגם הערבות ההדדית גדולה בו מאוד, אבל לא שיערנו שנצליח לחדור אליו", היא מסבירה. הרשויות המקומיות בערים החרדיות התחילו לפעול בעניין. הן הפיקו עלונים, ערכו הצגה בנושא, והאמהות התארגנו לתורנות שמירה על הילדים בעת הגעלת הכלים לפני פסח כדי למנוע כוויות.

כל מגזר ותאונותיו
במגזר החרדי נפגעים יותר ילדים?
"למרות שאין לנו נתונים על כך, זהו רושם גורף של כל מי שעוסק בנושא. היפגעות ילדים אינה קשורה רק להורים, אלא גם לתשתיות של היישוב, ובערים האלה התשתיות בדרך כלל פחות טובות. במשפחות אלה גם ילדים צעירים שומרים ילדים קטנים, ויכולת ההשגחה על כל ילד קטנה יותר, ובתים קטנים מאכלסים משפחות גדולות. אבל בהחלט יש התעוררות לנושא".

האם יש מתאם בין העדר השכלה של ההורים להיפגעות ילדיהם?
"לא. אם שאינה משכילה יכולה לשמור על הילדים שלה טוב מאוד. בכל זאת קיים קשר עקיף: ידוע שיש מתאם בין מצב סוציו-אקונומי להיפגעות ילדים, ולפעמים חוסר השכלה מנבא מצב סוציו-אקונומי נמוך. במשפחות כאלה מעדיפים, למשל, שילד צעיר ייקח את אחיו הצעיר יותר מהגן כדי לחסוך בכסף למטפלת, ואז מתרחשות תאונות'".

מגזרים שונים מקיימים אורח חיים שונה, ולכן היפגעויות של ילדים במגזר אחד אינן דומות לזה של המגזר האחר. הדבר מחייב את ארגון 'בטרם' לעבוד עם כל חלק באוכלוסיה על הדברים המיוחדים לו, זאת למרות שהחיתוך שהארגון מקבל מבתי החולים הוא רק של לאום ולא של תת מגזר: "אצל הערבים, למשל, יש הרבה נפילות מגובה, משום שאין להם מעקים. בקרב ציבור זה יש גם הרבה פגיעות כתוצאה מנסיעה לאחור, בגלל שאין חניות מסודרות. הבדואים נפגעים מנפילה לבורות, משם שיש להם בורות לאגירת מים ואצלם גם יש הרבה כוויות מאש גלויה, בגלל אורח החיים שלהם. החרדים נפגעים מפלטות, מיחמים והרעלות", מספרת דרורה נבון, דוברת הארגון. "על-פי הנתונים האלה בונים פרויקטים שונים".

ברהט, למשל, מכשיר 'בטרם' אפילו את הדרשנים במסגדים לדבר על סביבה בטוחה, ובתקופה האחרונה מספר הילדים מן האזור שאושפז בעקבות כוויות פחת.

דווקא להורים אכפתיים
ברקע השיחה עם אנשי 'בטרם' נשמעות החדשות. קריינית הרדיו מספרת על אסון שאירע בכפר ריינה שליד נצרת: הורים השאירו מפזר חום בחדר הילדים כדי שלא יהיה להם קר. במשך הלילה נפלה, ככל הנראה, שמיכה על המכשיר והחדר עלה בלהבות. ההורים שהתעוררו בעקבות ריח העשן הכבד הצליחו לחלץ רק שלושה מילדיהם. שניים אחרים, בני שנתיים ושש, מצאו את מותם.

לפני שלוש שנים אירע מקרה דומה בשפרעם. הוריה של תינוקת בת שנה וחצי הניחו בחדרה תנור ספירלות, קרוב מדי למזרונים. אחרי מספר שעות הבחינה המשפחה באש הפורצת מהקומה השלישית בבית. אחד הדודים הצליח להיכנס לחדר אפוף הלהבות, אחז בילדה הבוערת וניסה להצילה, אך לשווא. התינוקת היתה בת לאב רופא ולאם אחות, שניהם עובדי בית חולים בצפון הארץ.
"אלו הורים מקסימים", אומרת חמו-לוטם. "הם ביקשו לדאוג לילדים שלהם. מי דמיין שכזה דבר עלול לקרות?"

נתקלת בתופעה של הורים שבטוחים ש'להם זה לא יקרה'?
"כל הזמן. ואני מאחלת שזה באמת לא יקרה להם. אני לא רוצה שהורים יחיו בפחד. אי אפשר לקום בבוקר ולחשוב רק על אסונות. אני כן רוצה שאנשים ילמדו לנהוג באופן בטוח ומונע, כמו שהם מחסנים את ילדיהם למרות שהם לא באמת חושבים שהם עלולים ללקות בדלקת קרום המוח.
"גם הורים שקורים להם כאלה דברים, הם לא הורים רשלניים. אנחנו לא מתעסקים בחצי אחוז של ההורים המתעללים, אלא ב-99 אחוזים וחצי של שאר ההורים, שהם אכפתיים, וההתנהגות הבטוחה שלהם צריכה לבוא מהמקום הזה".

גם את אמא, אז את יודעת שקשה לשמור על כל כללי הבטיחות ולהתעקש עליהם.
חמו-לוטם צוחקת. גם לרופאה שהקימה ארגון לבטיחות ילדים הדברים אינם פשוטים. "אני עושה ניהול סיכונים. אני פשוט לוקחת את הדברים שהם סכנת חיים, ועליהם אני מתעקשת. אני לא מוותרת על חגורת בטיחות ולא עוזבת ילד באמבטיה, אבל אם הילדים רוצים לאכול מול הטלוויזיה או מסרבים לקחת סוודר, אני מוותרת קצת.

"הורים מבזבזים המון אנרגיה על זה שילדיהם יסדרו את הצעצועים. הבטיחות לא פחות חשובה. זה כמו", היא מנסה למצוא דימוי מתאים, "כשאת מכינה סלט בריא לילדים את מרגישה טוב עם עצמך, אז ככה אני מרגישה כשאני אומרת לילדים: 'אני לא נוסעת עד שאתם לא מתחגרים'. אני יודעת שאני עושה משהו למען הבטיחות שלהם, ומשם בא הכוח. אני חושבת שזה נקרא להיות אמא טובה".

הגברה במודעות
כיום, עשר שנים אחרי הקמת הארגון, מקבלות רוב היולדות את ההנחיות של 'בטרם' בבתי היולדות או בטיפות החלב. גם משרדי ממשלה ומוסדות גדולים משתתפים בפעילות להגברת הבטיחות. ב'בטרם' מונים את משרד הבריאות, טיפות חלב, בתי חולים, משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה ועוד. הארגון עצמו מחזיק שלוחות בחמישה בתי חולים ועוד עשרה בתי חולים מוגדרים כ'מקדמי בטיחות'. לאחרונה החלו גם קופות חולים להצטרף לחגיגה, והן עורכות פעילויות בנושא.

"מדובר בשינוי תרבותי, לא נקודתי. גם ראשי ערים משתפים איתנו פעולה, והגיע הזמן שיבחרו ראש עיר לא רק על פי הרטוריקה שלו או מעשיו בתחומים אחרים, אלא גם על-פי הדברים שהוא עושה בכל מה שנוגע לבטיחות".

ד"ר חמו-לוטם מביטה אל האופק באופטימיות, ויש לה סיבה: הנתונים היבשים אמנם מראים את אותותיהם 'רק' בשיפור בחגירת ילדים בנסיעה ובירידה במספר המאושפזים עקב כוויות, אולם המודעות הציבורית הולכת וגוברת. בשנה שעברה פנו 40 אלף איש לקו המידע של 'בטרם', והשנה עשו זאת 100 אלף איש, באמצעות הטלכלל או הפורום באינטרנט. "זו עלייה מדהימה. השאלות הן נקודתיות: 'אני בחנות, איזה סל קל לקנות?' וגם כלליות: 'מה אני צריך לדרוש מהרשויות לגבי גן המשחקים, ומהגננת לגבי גן הילדים?' המון הורים כותבים לנו כשהם פונים לרשויות, ואני רואה שיש שינוי גישה. המבט הוא אחר, ההורים מרגישים שיש להם אחריות גם בנושא הזה".

אנשי 'בטרם' מזמינים את הציבור הרחב להתקשר למוקד הטלכלל של המידע המוקלט: 03-6066602 או לשירות המידע: 03-9263113 וגם לפנות עם שאלות לפורום באתר האינטרנט של הארגון.
ofralax@walla.co.il

לא לפצח גרעינים
ט"ו בשבט כבר בפתח, ורשתות המזון מציגות לראווה ארסנל מפואר של פרות מיובשים ופיצוחים. למרות שהקשר של רוב המוצרים האלו לט"ו בשבט בפרט ולפרות ארץ ישראל בכלל הוא די רופף, עם ישראל נוהג להיענות לחגיגת המכירות הזו, לטעום אגב הקניות חופן של אגוזי קשיו, וגם לקנות מעט פיצוחים לכבוד החג הקרב. למה לא?

אז זהו, שיש כאלה שבשבילם פיצוחים הם 'לא'. מדובר בילדים שטרם מלאו להם חמש שנים. לילדים אלה, למרות שחלקם כבר יכולים לפצח את הגרעין בעצמם, יש קנה נשימה צר, העלול להיחסם בעת בליעת פיצוחים. רוב הפיצוחים בנויים ממרקם שסופח מים, וכשהם נבלעים הם עלולים להתנפח ולחסום לגמרי את קנה הנשימה.

גם דבלים, תמרים ומשמשים מיובשים, וכל מאכל אחר בעל מרקם דביק, עלולים להיצמד לקנה הנשימה של הילד ולגרום לו לחנק.
לפני חודש הפכו האזהרות האלו לחלק מחוקיה הרשמיים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אחמד טיבי יזם את הצעת החוק המחייבת סימון פיצוחים, פיצוחים בתפזורת ונקניקיות ככאלה שעלולים לגרום לחנק אצל ילדים מתחת לגיל 5.

את הנקניקיות, אגב, יש לחתוך לאורך, ולא לטבעות – שהן בדיוק בקוטר קנה הנשימה של הילד, ובגלל מרקמן עלולות להחליק לתוכו ולחסום את מעבר האוויר.
בדברי ההסבר לחוק נכתב כי ברבים מן המקרים מגיעים לבתי החולים ילדים מתחת לגיל 5 שנחנקו מפיצוחים או מנקניקיות שהוגשו להן שלמות.
כנסת ישראל, כאמור, הצביעה בעד החוק, אולם בשבוע הקרוב עדיין לא תוכלו לראות את שלטי האזהרה מאירי העיניים, משום שהחוק הטיל על שר הבריאות לנסח את האזהרה ולהתקין תקנות ספציפיות בנושא, ונתן לו ארכה של חצי שנה.
אולי עד ט"ו בשבט הבא הנושא יוסדר.