גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 129ראשיהפצה

חזון הבית השלישי של אורלי - בגליון השבוע

התנועות שעוסקות בהכשרת הלבבות והקרקע לבניין בית המקדש קיבלו חיזוק מפתיע מעבר לים
02/02/05, 00:00
חגית ריטרמן

* אורלי בני-דייוויס, אשת עסקים ופעילה פוליטית מדרום קרוליינה, רוצה לבנות את בית המקדש, ובינתיים מימנה את 'סעודת המקדש' רבת המשתתפים שנערכה בשבוע שעבר * היא מאמינה שגם המוסלמים יסכימו לתוכניותיה, אבל בינתיים היא סומנה על ידם כחורשת מזימות מסוכנת

"הציונות מתבססת על התנ"ך, החזרה לציון היא בזכות ירושלים והר-הבית, הקב"ה הכי חשוב לנו, ויחד נעלה אל הר-הבית ונבנה את בית-המקדש". את המילים האלה לא אומר גרשון סלומון, גם לא יהודה עציון. הן שייכות לאורלי בני-דייוויס, אשת עסקים ופעילה למען ישראל, שביום ראשון השבוע טסה חזרה לארה"ב לאחר שהגיעה לארץ לכבוד סעודת המקדש ה-11, אותה מימנה.

הסעודה נערכת כזכר לעליית הרמב"ם להר-הבית בשנת 1165. בעבר השתתפו בה מעטים שישבו באולמות קטנים, אבל השנה נחגג המאורע בבנייני האומה ובהשתתפות אישים בכירים, ביניהם סגן ראש עיריית ירושלים, יגאל עמדי. כל אלף הכרטיסים נמכרו. האירוע נערך ביום שני שעבר, ערב ט"ו בשבט, והחל בשעות הצהריים, ביום עיון שבו נדונו סוגיות מדיניות, הלכתיות וכלכליות הקשורות להר-הבית ולמקדש. בין הנואמים בערב היא היתה האישה היחידה.

הקשר עם תנועות המקדש הוא יוזמת הגברת בני-דייוויס. לפני כמה חודשים נפגשה בארץ עם גדעון חרל"פ והרב יוסף אלבוים מהתנועה לכינון המקדש. "זה קרה למחרת היום בו צחי הנגבי הודיע שקיצוני רוצה לעשות לא טוב למסגדים. לא נעים לי לחשוב על הרעיון המטורף הזה, ואני מתרעמת על זה שאנשים – מכל דת – חושבים שבשם ה' הם יכולים לעשות רע לאחרים. ה' אמר בפירוש שאסור לרצוח, זה כתוב. אנחנו צריכים לקבל את רצון ה', ולא רצוננו צריך לקבוע, כי אנחנו לא יודעים את תוכנית הבריאה. הודעתי להם חד וחלק: אני אעזור כיוון שאני אוהבת את ה', אבל מי שיש לו רעיונות מטורפים – צריך להקיא אותו מתוכנו, ואותי אל תיקחו בחשבון".

בפגישה הציעה בני-דייוויס לאחד את כל תנועות המקדש. "אני לא אוהבת פילוג, אז אמרתי: 'צריך להקים מטרייה לכל הקבוצות'. מאוחר יותר הם שלחו לי אי-מייל: 'החלטנו, אנחנו רוצים'".

לחפש איפה לעזור
את פעילותה ההתנדבותית החלה בני-דייוויס ב-1989 ב'עזר', ארגון ישראלי-אמריקני שסייע לכלכלת ילדים בישראל, ובין השאר שלח לארץ מאות זוגות נעליים. בהמשך הצטרפה לאיפא"ק, השדולה למען ישראל בארה"ב, והיא פעילה במסגרתה עד היום. "כשאדם קם בבוקר הוא חייב להיות ראוי בפני הבורא, שאומר: 'נתתי נפש בגופך, מה אתה עושה בה? אתה מיטיב בעולם?'. צריך לחפש איפה לעזור. העבודה היא להיות טוב יותר כל יום".

ב-1994 ניסתה, יחד עם חבריה בשדולה, להעביר את השגרירות האמריקנית מתל-אביב לירושלים. "כלפי אומות העולם ירושלים עדיין לא נקראת בירת ישראל", היא מסבירה. "כשהפלשתינים קוראים לבירת פלשתין ירושלים, הם מתכוונים לזה, ולא רק לחלק מהעיר. ויש להם הוכחות בשטח: כיפת הסלע. ההוכחה שיש לעם היהודי היא השרידים העתיקים בירושלים, מהם אי אפשר להתעלם".
כשבני-דייוויס קיבלה במתנה חומש עם פירושים באנגלית מחברה דתית, החלה לקרוא בו מדי יום. "הבנתי שעם ישראל לא החזיר טובה לה'. אני מרגישה שזו חובתנו. ה' עשה לנו הרבה ניסים, תחשבי למשל על עם ישראל במלחמת המפרץ. השמיים עמדו בשבילנו. ריבונו של עולם הוא עצום ונהדר, מה אנחנו עושים בשבילו?".

יום אחד זפזפה בין ערוצי הטלוויזיה, וראתה כתבה על ארגון 'בגד עברי', שמשחזר מנהגים של העם כהכנה לקראת בניית בית-המקדש השלישי. היא שמעה ש'בגד עברי' מוכר מטבעות מחצית השקל, וקנתה מתנות למכריה. אחר-כך ביקשה מהם שמות של ארגונים שעוסקים בבניין הבית, קיבלה כעשרים, והתקשרה. "נוצרה רשימת ארגונים שפועלים למען בית-המקדש, ומצאתי את עצמי רשומה בתוכה. זה היה האושר הכי גדול שלי".

אורלי (41) נולדה ברמת-גן ולמדה בבית-ספר 'ניצנים'. בהיותה בת 15, עזבה עם משפחתה (גווילי) לאיטליה מטעמים כלכליים, לעשר שנים. בביקור בארץ הכירה את דויד, יזם בנייה ישראלי שחי בארה"ב, נישאה לו ועברה להתגורר עמו בלוס-אנג'לס, קליפורניה. משם עברו לעיר בלפטן שבמדינת דרום-קרוליינה, ונולדו להם ארבעה ילדים: דניאל רועי (14), לימר שר (13), איתן נתניהו, שנולד בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל (6), טיה שרה (4). הם לומדים בבית-ספר יהודי. לדויד בעלה יש בן נוסף מנישואים קודמים, מושיק (24), שלומד במכינה קדם-אקדמית. "הוא אחת המתנות הטובות ביותר שקיבלתי בחיים", אומרת בני-דייוויס. בחינוכם היא דואגת שהם יידעו "שה' הוא הבוס ושכולנו עובדים לכבודו. דאגה לעולם היא המוטו שלי". היא מאמינה בייעודו של עם ישראל להיות אור לגויים, ומוסיפה: "כשחיים בגולה, לומדים שכל בני ה' הם יפים, ואני מכבדת את כולם".

בני-דייוויס דוברת שש שפות: עברית, אנגלית, איטלקית, ספרדית, צרפתית וערבית, אותה שמעה מהוריה, יוצאי טריפולי, ואלמלא ביקורה בארץ לכבוד סעודת המקדש, היתה שומעת עכשיו שיעורים בפילוסופיה ובסוציולוגיה באוניברסיטה, אלא שהחליטה להפסיד סמסטר לטובת בית-המקדש.
משך שנים עבדה עם בעלה בעסק שלהם, אבל הפסיקה לטובת עשייה ציבורית. ב-2003 זכתה בתואר אשת העסקים המוצלחת מטעם ועידה של הרפובליקנים בזכות מנהיגות חברתית, וזאת בשל היותה בעלת עסק שפעילה לטובת הקהילה במגוון פעולות התנדבותיות.

היא לא דתייה, אבל בעלת אמונה יוקדת בה' ובייעודו של עם ישראל. ביום שישי פגשתי אותה בחדר עסקים במלון שרתון סיטי-טאוור שבו התאכסנה, וכיוון שהפטפטת הפריעה לאיכות ההקלטה, ירדנו אל חדר ישיבות שקט בקומת הלובי. בדרך הקפידה לברך בחביבות את שותפינו למעלית, גם עצרה את הליכתה המהירה והמתינה בסבלנות כדי לא להפריע לנערה שצילמה את חברתה הנכה העוברת באושר בלובי המפואר. תייר יפני הודה לה בהתרגשות על אדיבותה, והיא הסבירה לי: מוכרחים לנהוג כך, חשוב שיורגש שזו ארץ הקודש.

אנחנו מדברות עכשיו במלון ברמת-גן, העיר בה עברה ילדותך. חזרת לכאן כאשת עסקים ופעילה למען ישראל. איזה מחשבות זה מעורר בך?
"אני לא שוכחת מאיפה באתי, ומרגישה שיש לי שליחות. הלוואי שהחזרה לכאן תהיה בעזרת ה' בקרוב. אמרת 'חזרת לכאן', ואני מודה לך. שימחת אותי עכשיו".

כלומר את רוצה לעלות לארץ?
"אוך...", היא אומרת בהתרגשות, ואז מסתירה את פניה ובוכה.
"כשכתבו שאני ישראלית לשעבר, נעלבתי. אני ישראלית. ישראלי שחי בחוץ כואב את הגולה, שלא יספרו לכם אחרת. הערוץ הישראלי ברדיו בארה"ב פתוח, וכל היום מאזינים לו. אין בעולם כמו יום שישי אחר-הצהריים בישראל, זו חוויה רוחנית-חברתית אדירה, ואין דבר אהוב עליי מהבושם שיש באוויר אחר-הצהריים של ישראל".

לחלק את השטח, ולהתחיל לבנות

בני-דייוויס לא מדברת רק על חיזוק הקשר אל בית-המקדש בתודעה. "אני מתכוונת לבנות את בית-המקדש, להזכיר לכם שצריך לבנות, וכדאי שנבנה אותו יחד. אני רוצה שבית-המקדש השלישי יהיה בנוי בחיינו, ושלא נחכה לדור הבא, כי כתוב: 'דור שלא נבנה בית-המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו'. לא אצלי! אני אחריב עוד בית כביכול? חס וחלילה, אני אבנה אותו".

איך אפשר לבנות כשיש שם מסגד?
"זה המבחן, מה זה לקבל את רצון הבורא? הוא בוחן אותנו כל יום, נותן תנאים בשטח, וצריך לקבל אותם. אם אומרים לקב"ה: 'לא רוצים', אז הוא אומר: 'או.קיי, לא צריך', ואנחנו לא מקבלים בית-מקדש, אין בית-מקדש!", היא אומרת בעיניים נוצצות, "לעם היהודי אין בית לה'! אנחנו – העם הנבחר, שהוא גאל אחרי אלפיים שנה והחזיר לכאן – לא בנינו לו מקדש! ואנחנו מצווים על-פי התורה לבנות לו מקדש: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. למה הוא מתכוון, אתם חושבים שהוא צוחק?"

את אומרת שצריך לבנות, אבל מתנגדת לפינוי המסגד. איך את מציעה לפתור את זה?
"זו לא סתירה, את יודעת כמה הר-הבית גדול?"
מה את מציעה, לבנות את בית-המקדש ליד אל-אקצה?
"כן. 'במקום שיראנו ה". אנחנו עוברים דרך הדלת של החבר'ה המוסלמים, זה מטריח אותם רוחנית ויוצר חיכוך. אני מציעה לפתוח את שער הרחמים, ולהגיע להסכמים".

איזה סוג של הסכמים?
"אני ובעלי עובדים בבנייה, כך שאני יודעת ששטח אדמה ניתן לחלוקה. שמים סימנים ומחלקים, נקודה. אין דבר כזה שנותנים למשהו להישאר פתוח ככה.
"ההחלטה שאסור לעלות להר-הבית נקבעה ב-67', ומאשימים את משה דיין. אני מדברת פה לציבור הדתי ומזכירה מה זה הקב"ה: הרב קוק אמר שאם נכבוש את הר-הבית נבנה את בית-המקדש, ובאותו רגע שכבשנו והחליטו שאסור לעלות ולבנות, זה נלקח מאיתנו. זה אומר שלא היינו זכאים. לפני שאומרים לא לה', תגידו לי איך אפשר להגיד לא".

אז לדעתך צריך להתחיל בבנייה?
"כן, יש שם כמה דונמים, זה מקום ענק. צריך רצון ורוח אחדות בעם. אומרים 'מעולם לא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים'".

בסעודת המקדש בשבוע שעבר הדגימו אנשי ישיבת הרעיון היהודי הקרבת קורבן מנחה, שהוא מן הצומח. האם גם בחידוש עבודת הקורבנות תומכת בני-דייוויס? "אני לא יודעת מה הטכניקה שתיעשה בבניין", היא אומרת, "אני יודעת שמה שה' ירצה – יקרה, אז קודם נבנה, אחר-כך נראה. המזבחות זה קטע רגיש, אני חושבת שבעניין זה צריך לחכות ולחשוב. אבל כתוב שהמזבחות תמיד יהיו, וחייבים לקבל מה שכתוב".

מה את חושבת על זה שאוסרים על יהודים להתפלל בהר-הבית?
"נו, תגידו, מה אתם עושים בעניין? מה הרעיון הרוחני שאנחנו, היהודים, חזרנו לארץ שלנו, ודוחקים אותנו לפינה? לאלוקי ישראל אסור להיות גדול פה? ואם אתם לא נלחמים בזה, מי יילחם? מי יעשה משהו בעניין כבוד ה'?
"לב העם היהודי, הר-הבית, מקום ה', לא מטופח, לא שמו עליו שומרים ושלטים, לא נתנו כיוון איפה קדוש ואיפה לא. כנראה צריך לבוא ולהזכיר לכם מה חשוב".

תרומה לכלכלה

האם לדעתך ניתן לגייס בעולם תמיכה ברעיון בניין הבית?
"יש 14 מיליון יהודים בעולם, אם כל אחד ייתן כעשרים דולר, אנחנו מסודרים. רק מאתיים מיליון דולר צריך בשביל לבנות את הבניין. אנחנו צריכים לעשות הכי טוב, הכי יפה, ואם ה' יברך אותנו, נזכה לשכינה".
"אורלי היא סממן החידוש שלא רק יהודים בארץ מתחברים לזה, אלא גם מארה"ב", יאמר מאוחר יותר אליקים ויסנשטרן, דובר תנועות המקדש. "זה שהיא אישה שדוחפת להצלחה נקשר לכתובים שלנו, הרי נשים היו קשורות למהלך הגדול של בניית בית-המקדש. היא אישה חיובית, חשובה ובעלת עוצמה, ואנחנו מקווים שהיא תמשיך, כי בית-המקדש עדיין לא נבנה ואין זכות תפילה ליהודים. צריך לחזק את הריבונות בדרך לגאולה ולבנות את בית-המקדש. זו מטרתה, ואנחנו מברכים אותה על כך".

בבניית בית-המקדש, מסבירה בני-דייוויס, יש גם פוטנציאל ענק להצלחה כלכלית לישראל. "להבדיל ובמחילה מכבוד כולם, חייתי ברומא וראיתי איזו תנועה יש אל הוותיקן. מיליוני תיירים באים מדי שנה. אנחנו יכולים לבנות כאן את בית-המקדש, והתיירות תשגשג. ישראל היא ארץ הקודש. אנשים מחפשים בעולם הארה רוחנית, מחפשים את ה'. צריך לתת להם מקום לעשות זאת".

בני-דייויס סבורה שיכול להיות שיתוף פעולה עם הערבים, כי גם להם זה ישתלם כלכלית. "אמרתי לנציג הפלשתיני בוושינגטון, חסן עבדול רחמן, 'על מה אתם רבים? יש לנו תואר ארץ הקודש, ואנחנו יכולים, כולם יחד, לבנות ולסדר אותה יפה'. ביקשתי חלק מהר-הבית. אמרתי לו: 'אפשר לבנות את כל ירושלים, צריך לשתף פעולה'. את יודעת איזה שירות יש להם וכמה קשה הם עובדים? אם נדע לשתף פעולה, לשמוח אחד באוצר השני, תהיה כלכלה בריאה, כולם ירוויחו. תבינו, הם אנשים טובים-טובים".
אלא שעל האמון והסובלנות שמפגינה בני-דייוויס משיבים הערבים בעוינות. אתר האינטרנט של אל-ג'זירה סיקר בדאגה את הגעתה לישראל, ודיווח לקוראיו כי קרן אקצה לשמירה על המקומות המקודשים לאיסלאם מזהירה מפני מזימה ציונית-אמריקנית שמטרתה לחסל זהות ערבית ומוסלמית בירושלים. "הקרן קוראת... לקחת חלק באחריות להגנה על המסגד הקדוש אקצה", נכתב שם, "ולקחת ברצינות מזימות כמו זו שאורלי בני-דייוויס תומכת בה, כיוון שהיא מבקשת לחזק את השליטה היהודית בעיר הקדושה ירושלים".

מפלגת בית-המקדש

לבני-דייוויס, חברה במפלגה הרפובליקנית, יש קשר מכתבים עם קרל רוב, יועץ בכיר של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. "הוא האיש הכי חזק עכשיו בארה"ב. התמזל מזלי, והוזמנתי לארוחת צהריים פרטית וקטנה מאוד, עשרים-שלושים איש, במסעדה בעיר שלי. שוחחנו בעניין ישראל". היא לא מוכנה לנדב פרטים על תוכן השיחה, רק אומרת: "בואי נגיד שחשוב לו מה אנחנו חושבים".

בשנה שחלפה התמודדה בבחירות לסנאט, ולא נבחרה. הרקע לכניסתה למרוץ, היא מספרת, היה קריאת האתאיסטים באמריקה למחוק את המילים IN GOD WE TRUST ו-ONE NATION UNDER GOD מהשבועה לדגל.

האם תרוצי פעם נוספת?
"רק אם ה' ירצה".
איך תיראה פעילותך למען הר-הבית בעיני קהל הבוחרים?
"אנשים שעושים למען ה' זה מובן מאליו בארה"ב. מה כל אלה שבאים ל'הולי לנד' עושים? אבל לנוצרים יש אמונות אחרות, והיחס שלנו אליהם צריך להיות כבדהו וחשדהו. אני מסבירה לילדים שלי שיפה שהנוצרים אוהבים אותנו, אבל אסור להתחתן איתם. ואם ארוץ בישראל, בוחריי יידעו שאני רוצה לבנות את בית-המקדש".

אז יש סיכוי שתרוצי לכנסת?
"בוודאי".
מתי? בבחירות הבאות?
"תתפללו למעני. אנא. תתפללו שאוכל להגיע לארץ".
במסגרת איזו מפלגה תתמודדי?
"מפלגה שבית-המקדש זה חלק מהמצע שלה".
צריך להקים מפלגה כזאת?
"אולי כל היהודים יתאחדו ויגידו 'בואו נבנה את בית-המקדש', ואז לא תהיה בעיה".
אפרופו פוליטיקה ישראלית, לגברת בני-דייוויס יש קשרי ידידות עם שרת החינוך לבנת ועם שר החוץ שלום ורעייתו. "ג'ודי ואני הלכנו לאותו בית-ספר. היא אישה גדולה מבחינה רוחנית, יש לה עוצמה. ובעלה, שהיא זיכתה אותי להכירו, הוא איש של אחווה, חברות, נדיבות. אנשים אדירים יש לכם בארץ הזאת. אוצר אנושי ענק". על השרה לבנת היא אומרת: "אישה אמיצה, ענקית, אני אוהבת ומעריכה אותה, ושמחה שאנחנו בידידות קרובה". עם יועץ ראש-הממשלה ד"ר רענן גיסין נקבעה לה פגישה ליום חמישי האחרון, שנדחתה לבסוף. "אנחנו בקשר אמיץ. יש בינינו שיחות טלפון, ואני מתערבת".

איך הם מתייחסים לפעילותך בעניין בית-המקדש?
"ביקשתי מסגן ראש עיריית ירושלים יגאל עמדי, שנכח בוועידה, לפתוח את שער הרחמים, והוא אמר שצריכה להיות החלטה ממשלתית. אז אמרתי לגיסין שזה מה שאנחנו מבקשים. נראה מה יהיה. לבנת מסכימה שירושלים חשובה, אבל בית-המקדש זה לא רעיון שהיא יכולה לדבוק בו כרגע. צריך אנשים שאינם יחד בעיסה הפוליטית, שיוכלו לצאת עם רעיון חדש.

"אני רק רוצה להזכיר לכם שאנחנו עם אחד ואת הברכה מה' נקבל כעם ולא כאינדיבידואל. הגלות שאנחנו עדיין חיים בה לפעמים, כיוון שאנחנו בקבוצות קטנות, חייבת להתמוסס עם מבצע אחד גדול. ומה שיכול לחבר אותנו זה בית-מקדש. זה מבצע ישראלי לאומי, זה יהיה סמל, גולת הכותרת. זה יזכיר לכולם שחזרנו ונישאר פה לעולם".

תבואי גם בשנה הבאה לסעודת המקדש?
"אני מקווה מאוד, ורוצה שבפעם הבאה שאגיע, נגזור סרט מול פתח שער הרחמים".@

פעילות רוחשת

כעשרים תנועות למען בית-המקדש קמו, הבולטות שבהן: 'התנועה לכינון המקדש', 'נאמני הר הבית', 'חי וקיים', 'אל הר-המור', 'מכון המקדש', 'נשים למען המקדש', 'ישיבת הרעיון היהודי' ו'רבנים למען המקדש'.

התנועות פעילות במגוון דרכים: בירור סוגיות הלכתיות הקשורות להר-הבית, ארגון עלייה בקבוצות, סיבוב שערים, קורס למדריכים על הר-הבית, שחזור כלים שהיו בבית-המקדש, שיעורים, חוגי בית ועוד.
לפני כשנתיים יצא קמפיין גדול על-גבי שלטי חוצות ואוטובוסים: "הר-הבית – לב האומה", שמטרתו היתה לפנות גם לציבור החילוני. בין השאר הושמעה ברדיו פרסומת עם קולו של מוטה גור המכריז בהתרגשות: "הר הבית בידינו!". בעמותה שהוקמה לצורך כך (ושבינתיים חדלה לפעול) חברו חילונים ודתיים שביקשו לומר שהנושא נוגע לכל יהודי.

אליקים ויסנשטרן, דובר תנועות המקדש והר-הבית, סבור שההתעוררות לנושא היא חלק מתהליך החזרה בתשובה הגדול שמתרחש בעם. "מה שקורה בהר, מקרין על מצבנו". הוא מונה שני טעמים לעלייה: קיום מצוות ושמירה על הריבונות. "כל דבר שלא עוסקים בו, שוכחים אותו, גם אם לומדים אותו. חצי מתרי"ג המצוות מתייחסות למקדש. ומאז שיהודים עולים להר, המשטרה נמצאת שם בכוחות מתוגברים, וכפי שאמר השר צחי הנגבי – כך הערבים מבינים את חשיבות המקום מבחינתנו, נמנע הרס והריבונות מתחזקת".