גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 129ראשיהפצה

הוי ארצי:

02/02/05, 00:00
חגי סגל

פרופלורים

"לא היתה שם שום רוח לחימה. סתם 100 אלף שליימזלים שהתכנסו" (שמעון פרס על הפגנת הימין, מעריב, יום ג').

הכנרת כמכשול לשלום

אריאל שרון הצליח לטאטא מהזירה המדינית את היוזמות לחידוש המו"מ עם סוריה, אבל טרם הצליח לגרוס אותן. בחדרי חדרים נרקמות כבר תוכניות נסיגה חדשות-ישנות מהגולן. ראשי משק המים, למשל, התכנסו לפני שבועות אחדים וקיימו דיון מקיף על היום שבו תיאלץ ישראל להסתדר בלי הכינרת. הנחת היסוד של הדיון אמרה, שלאחר הנסיגה מהגולן יטו הסורים את מעיינות הבניאס, כפי שניסו לעשות עוד לפני מלחמת ששת הימים, והאגם הלאומי שלנו יצטמק לממדים אמבטיוניים.

פרופ' ארנון סופר, היחצ"ן המוביל של הבעיה הדמוגרפית ביש"ע, ניסה לשכנע את המתכנסים, שיש חיים גם אחרי הכינרת (אם כי לא הביע עמדה מפורשת בעד ירידה מהגולן). כבר לפני חודשים אחדים הוא ניסח תוכנית ברוח זו ופירסם אותה בבטאון מקצועי. אין טעם לצאת למלחמות בגלל מים, הסביר סופר בכתב ובעל-פה, עדיף להתרכז בהתפלה. לדבריו, ראשי משק המים הקשיבו לו תוך הנהוני הסכמה.

לא הסכמנו עם סופר, מגיבים גורמי מים רשמיים. התפלה איננה תחליף כינרת, היא יקרה מאוד, ולמדינת ישראל יש מחסור כרוני במזומנים, לא רק במים. מעבר לכך, מדובר בנושא מדיני, והממשלה תהיה הפוסקת האחרונה.

פרופ' חיים גבירצמן, הידרולוג בכיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מזדרז להקדים תרופה למכה. במסמך תגובה הוא משרטט תמונה קודרת של מצב הברזים שלנו ומצב החקלאות בצפון במקרה שממשלת ישראל תלך שוב שבי אחרי התוכניות של סופר. הוא פוסל את הרעיון לפצות את הכינרת באמצעות מים מותפלים מהים התיכון, כלומר באמצעות מוביל ארצי הפוך, וטוען שהמים הללו אולי יפתרו את בעיית המפלס באגם, אך לא את בעיית המליחות. אצות רעילות יתרבו באגם, ענף הדיג בו יחוסל, ואסון אקולוגי כללי יתרגש על אזור עמק הירדן.

"מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה בשום פנים ואופן לוותר על מקורות המים באגן הירדן והכינרת", מזהיר גבירצמן. לדבריו, היא חייבת לטרפד באופן מיידי כל שינוי בחלוקת המים באזור. אסור לה להשלים עם הקמת מפעלי הטיה שייגזלו את מימיה, כפי שהשלימה לפני שנתיים עם הטיית אחד מיובליו של החצבאני על ידי ממשלת לבנון. הוא אף מציע שבכל תהליך שלום עתידי תתבע ישראל מסוריה ומלבנון להזרים מים משטחן הנה. למשל, חלק ניכר ממימי מהליטני שנשפכים היום לים התיכון. בעיני רוחו השלום אמור להביא להגדלת מקורות המים הטבעיים של ישראל, לא להקטנתם.

האיש שלא ידע להעליב

אפרים קישון ז"ל הוספד לכל אורך יום ראשון, היום שבערבו מוקרנת בערוץ 2 תוכנית הסאטירה 'ארץ נהדרת'. קישון, גאון ככל שהיה, לא היה מתקבל לצוות הכותבים של התוכנית המגה פופולארית הזאת, ולא רק מפאת פער דורות. נוסחתו לסאטירה ולהצחקה התבססה על רכיבים שונים לגמרי מהנוסחה הסאטירית של אייל קיציס. הוא השתייך לאסכולה סאטירית אחרת.

אין ספק שקיציס ושות' שנונים ומוכשרים, אבל בדרך כלל הם משתמשים בשיטות הצחקה פרימיטיביות: חיקוי, העלבה, העצמה של גינונים גופניים, הבלטת מוזרויות, היטפלות לחלשים (עוזי כהן, ענבל גבריאלי) וכמובן גסויות בשפע. גם ילדים בכיתה ו' מסוגלים להצחיק את זולתם באמצעים נפסדים כאלה, עד כדי כאב בטן. זאת חוכמה קטנה מאוד לגחך את הילד השמן בכיתה או לחקות את המנהל הממצמץ. יש מעט מאוד הומור טהור במופעים מהסוג הזה.

קישון, לעומתם, הצליח לגרות את בלוטות הצחוק והגיחוך של צרכניו בלי להזדקק לגסויות ולעלבונות. בדרך כלל הוא עשה צחוק מתופעות או ממצבים, לא מאנשים. טוריו וספריו היו נטולי רשעות. אף פעם לא התכבד בקלון קורבנותיו, ולכן נדחק בהדרגה אל ירכתי העשייה הסאטירית בארץ וחיפש את אושרו בחו"ל. אפילו בגרמניה היה לו יותר קל מאשר במחיצת הזדון המקומי. לנוכח הכבוד הגדול שחלקו לו השבוע באירופה, כואב להיזכר שחבורת 'ניקוי ראש', ההורים הרוחניים של 'ארץ נהדרת', קיבלה לפניו את פרס ישראל.

מספרי ברזל

א-פרופו זדון כתב השבוע נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות', במסגרת פרשנות על הפגנת הימין, ש"אהוד יתום, חנון פרשת 300 ואחד המורדים בליכוד, ציטט מעל הבמה את הפזמון על הילדה הקטנה, שעמדה ושאלה למה".

פרשת 300? ברנע התכוון לפרשת קו 300, אבל עקב הזמן הרב שחלף בינתיים, כמעט 21 אביבים, אפילו עיתונאי עתיר זכרון כמותו נוטה לדלג על פרטים קטנים כאלה. הוא בעיקר זוכר שבכל פעם שכותבים משהו על יתום, ולא משנה באיזה הקשר, מצווה להצמיד לו את מספר הקלון ההוא.

אצל ברנע זאת ממש אובססיה. נתיבי עבודתו העיתונאית הצטלבו בעידן אוסלו עם שלל שונאי ישראל, אבל דווקא על יתום הוא מתעקש לפקוד עוונות ארכיאולוגיים. קשה לראות אותו כותב משהו כמו: "מוחמד דחלאן, חשוד מרכזי בפיצוץ אוטובוס הילדים בכפר דרום, לחץ בחום את ידו של שר הבטחון". או "אבו מאזן, מכחישן שואה ותיק, הוא הפרטנר החדש של שרון". אין לו שום בעיה עם החנינה שישראל העניקה עכשיו לשני הברנשים המפוקפקים האלה. בניגוד לאהוד יתום הם תומכי התנתקות.

רבותי, ספרים

היחצנ"ים של הספר 'אדוני הארץ', כתב פלסתר חדש נגד המתנחלים, עושים עבודה יפה. השבוע הם הצליחו לדחוף אותו אפילו לתוכנית גל"ץ על ענייני צבא ובטחון.