בשבע 130: יום הדין של המכינות

תוכניות העקירה מציבות את המכינות הקדם צבאיות בדילמה אכזרית. עתיד מפעל ההשתלבות בצבא מתנגש עם עתיד מפעל ההתיישבות שהצמיח את המכינות.

חגית רוטנברג , א' באדר תשס"ה

הנאמנות למסגרת הצבאית ניצבת מול הכפיפות להנהגה התורנית, והמחויבות לערכים עומדת בסתירה לאמביציות אישיות. העמדה ה´ממלכתית´ הדוגלת בציות, בכל מצב התערערה בעקבות עמדת הרב טאו, ששולל בתוקף השתתפות בעקירה. התנהגות החיילים בשטח לא תמיד תואמת את עמדת רבניהם, שבעצמם מחזיקים בדעות שונות. האם בוגרי המכינה בעצמונה יסייעו להרס בית המדרש בו למדו?

"אתם תהיו חוד החנית של הפינוי. אני לא אתן לכם להשתרך מאחור!" כך הצהיר בנחישות מג"ד 202 של הצנחנים באוזני חובשי הכיפות שבגדוד, שאותם כינס במיוחד לשם העברת המסר. קצין בוגר ישיבה שהתייצב לראיון בפני אותו מג"ד נאלץ להתמודד מול השאלה: "האם תמלא פקודת פינוי?" כשאלת שתכריע את עתיד התקדמותו בצבא. מדובר בקצין שמקורביו מעידים כי אין ספק שלא יפנה ישובים, אם כי לא ידוע מה ענה בדיוק לשאלת המג"ד.

שתי האנקדוטות הללו הן בגדר קצה הקרחון שאותו יצטרכו לצלוח החיילים הדתיים ככל שמתקרב מועד העקירה. צה"ל כנראה אינו מתכוון לעשות לחיילים הדתיים חיים קלים, אך השאלה היא אם החיילים הדתיים יעשו חיים קלים לצה"ל.

בוגרי הישיבות יכפיפו את עצמם ככל הנראה לדברי רבותיהם, שקראו ברובם שלא לבצע את הפקודה. שאלת השאלות העומדת כרגע על הפרק היא מה יעשו תלמידי המכינות הקדם-צבאיות התורניות. כמה מהמרואיינים לכתבה זו הגדירו את השאלה כ"חומר הנפיץ ביותר היום במדינת ישראל", ולא בכדי: במשרד הביטחון ובצמרת צה"ל אורבים למוצא פיהם של ראשי המכינות, שכן ברי להם שללא שיתוף פעולה מצדם לא יהיה פיקוד זוטר בחטיבות החי"ר, פשוטו כמשמעו.

החרב התלויה מעל ראשי המכינות החלה כבר לדקור בהם: המלצות לסגירת המכינות ´עטרת כהנים´ ו´מעלה אפרים´ הועברו לשר הביטחון, בעקבות חשד כי במכינות אלו מעודדים את התלמידים לסרבנות. האיום גורם לרבים מהם לחשוש מלהתראיין ולהביע עמדה ברורה.
הקו החינוכי במכינות הגדולות והוותיקות נתלה רובו ככולו בפסיקתו של הרב שלמה אבינר, שלפיה אם לא ניתן להתחמק על-ידי ´סרבנות אפורה´, במצב של אין ברירה יש לציית לפקודה. אך גם כאן קיימים ניואנסים בין המכינות.

"סרבנות לא, מוטיבציה גם לא"
מכינת ´מגן שאול´ בנוקדים קיימת תשע שנים, וכוללת 100 תלמידים וכ-300 בוגרים בצבא. ביום שבו ראיינתי את ראש המכינה, הרב איתמר כהן, יצאה המכינה לסיור חיזוק בגוש קטיף. הרב כהן משרטט את הקו החינוכי שהוא מוביל:
"צריך להעביר שני מסרים במקביל: האחד הוא מסר לתלמידים שנעשה פה דבר חמור מאוד, מעשה נבלה גם מבחינת הראייה הכללית שלא כך מובילים את עם ישראל וגם מבחינת העוול הפרטי שנעשה ליהודים. מסר מרכזי נוסף הוא מצוות ישיבת הארץ, ועל זה אנו מחנכים כל השנה כחלק מבניין של תורה. זה צריך להיות חזק בתודעה".
לגבי סוגית הפינוי אומר הרב כהן כי הוא תלמידו של הרב אבינר, אך הוא מודע לכך שבסוגיה זו קיימים שני כיווני פסיקה. "ישנן שתי מצוות חשובות, יישוב הארץ ואיסור לפנות ישובים, מול הסכנה הנוראה של התמוטטות הבית השלישי. בדברים כל-כך מסובכים לא כל אחד יכול לפסוק, וגם לא אני. יש לפנינו את דברי הרב אבינר והרב שפירא. אם הרב שפירא היה סובר שזה יביא לחורבן בית שלישי, הוא לא היה פוסק כך. שני הפסקים עומדים לנגד עינינו. איננו יכולים לשים איקס על דברי הרב שפירא, אנו קשובים גם לדבריו. מצד שני, אני אומר לתלמידים בבירור ללכת בעקבות דברי הרב אבינר. צריך לבצע את הפקודה הנוראה, לבכות ולהתפלל שה´ לא יוביל אותנו לכך. אין עצה. האלטרנטיבה היא שהכל יתמוטט. אבל לפחות שיעשו זאת מתוך כאב, חדורים בדבר הנורא שקורה".
גם הרב משה הגר, ראש המכינה ´מצודות יהודה´ ביתיר, מגדיר את עצמו כתלמידו של הרב אבינר, ומנחה את תלמידיו ברוח זו: "אנחנו נגד סרבנות, אך מחנכים לאהבת הארץ. כאזרחים אני מצפה מהתלמידים שיאבקו במהלך. ההנחיה שלי היא כדברי הרב אבינר – סרבנות לא, מוטיבציה גם לא".
ברמת השטח, אומר הרב הגר, ייתכנו התנהגויות שונות: "בפועל, כל תלמיד יעשה מה שהוא מרגיש. מי שבעיניו זה בלתי חוקי בעליל יכול לסרב או לא למלא פקודה, בתנאי שישקול אם הוא מוכן לשלם את המחיר".
ראש מכינה נוסף, החפץ בעילום שמו, מדבר בכאב על הסיטואציה בכללותה, ואומר שאצלם "לא מדברים על ההלוויה לפני שהחולה מת". הוא מגדיר את השאלה הניצבת בפניו ובפני תלמידיו כ"דילמה נוראה, קטסטרופה. הרי אנו מחנכים לקשר בין תורת ישראל ארץ ישראל ועם ישראל, וממשיכים לחנך לכך", הוא מסביר. "אני לא מדבר איתם על מה שיעשו בפועל. ההנחיות שלנו הן שלא מסרבים פקודה, ומצד שני אני לא יכול להגיד לתלמידים שלי לעקור יהודים. בעיקרון איננו עוסקים בקטסטרופה הזו, ומתפללים שלא תקרה כלל".
מעדיפים לעצום את העיניים
מי שלא מכריז על עצמו כתלמיד מובהק של הרב אבינר בהקשר זה הוא הרב רפי פרץ, ראש מכינת ´עוצם´ בעצמונה. המכינה בעצמונה ניצבת כיום בפסגת הפירמידה של המכינות, לצד המכינה בעלי, לפחות מבחינת הייצוג המשמעותי של הבוגרים בצה"ל. הרב פרץ מדגיש כי הוא מתנגד להנפת דגל הסרבנות: "להניף היום את דגל הסרבנות זה גרוע", הוא אומר, אך למעשה הטיעון המרכזי שלו הוא שיום הפינוי לא יגיע כלל, ולכן אין לעסוק כעת בשאלה התיאורטית.
זו לא נאיבי, להתייחס לפינוי כאל אירוע היפותטי?
"בימים אלו אנו בעיצומה של בנייה שתהווה תוספת אדירה למכינה. אני לא מדבר באוויר, כך אנו חיים".
ובכל זאת, מה עונים לתלמידים ולחיילים שבאים להתייעץ?
"ברגע שהסוגיה תעמוד לדיון, התלמידים יתקשרו אלי. אני לא עוסק בספקולציות. כל תלמיד שישאל ביום פקודה יקבל תגובה לגופו של עניין. כרגע, מבחינתי, אלו שאלות תיאורטיות ואני לא עונה עליהן. מעבר לכך", מוסיף הרב פרץ, "הרבנים הגדולים, הרב שפירא והרב אליהו, כבר דיברו על התיאוריה. אני לא מגיע לקרסוליים שלהם. אם הם אמרו – אני שותק".
מה לגבי שאלות מעשיות, פינוי מאחזים למשל?
"יש לבדוק מה יש ואין במאחז, ומה הפקודה שקיבל החייל".
לגבי הקו החינוכי אומר הרב פרץ כי "גם כמחנך אני לא אומר לאדם תעשה כך בדיוק. אני נותן לו כלים לבנות כתפיים של אדם שמסוגל להתמודד עם הבעיה בשטח, וזה כולל יסודות תורניים".
גורם המקורב למכינה בעצמונה, מתאר מנקודת מבטו מהו המסר המועבר כיום לתלמידי המכינה: "יש שינוי לאחרונה בדגשים החינוכיים במכינה. בעבר הודגשה יותר הממלכתיות. הקו הזה עדיין קיים, ולכן עקרונית הם נגד הסירוב, ולא מוכנים לעשות ממנו דגל שיגרום לתסיסה. אבל", אומר אותו גורם, "הם אומרים שאם ניסינו להתחמק בכל דרך מביצוע הפקודה, כולל עמידה במעגל החיצוני, וזה לא מצליח, בשורה התחתונה – אי אפשר לקיים פקודה שהיא נגד התורה. להערכתי התלמידים מבינים את המסר המחודש".
דברים ברוח דומה אומר ראש מכינה נוסף, שמדגיש כי מבחינתו הקו הברור הוא שהתורה מעל הכל. "איננו קוראים לסירוב פקודה. אך תלמיד שהפקודה עומדת בניגוד לכל עולמו הרוחני, והוא מוכן לשלם את המחיר – שיעשה זאת. אנו מדריכים את התלמידים בסיטואציה כזו לבקש להישאר לעבודות שירות, או להודיע למפקד שהם לא מרגישים טוב. גם בעמידה במעגל החיצוני אין בעיה הלכתית. הבעיה היא בכניסה לבית כדי להוציא אנשים. אם אחרי כל ההתחמקויות עומדים בעימות ישיר שכזה, אנו משאירים זאת להדרכה פרטית: אם זה סותר את עולמך הרוחני, לך הביתה".

סרבנות אפורה
ויש מכינות בהן לא מתביישים הרמ"ים להביע דעה נחרצת. במכינת ´כרמי חיל´ בבית רימון שבגליל, המונה כ-50 תלמידים, מלמד הרב יהודה מילר – הקוטב הסרבני בצוות המכינה: "יש אצלנו ר"מ שהוא תלמידו של הרב אבינר, ולכן מדבר על סרבנות אפורה עד כמה שאפשר, ואם אין ברירה – לציית. לדעתי, ודאי שצריך לסרב פקודה. אני לא אומר לתלמידים לעשות מעשה שאני עצמי לא מסוגל לעשות". ראש המכינה מעדיף להציג את שתי האמירות בפני התלמידים ולא לצאת בפסיקה ברורה, מחשש לעינם הצרה של פקחי משרד הביטחון.
החידה הגדולה ביותר היא המכינה הקדם-צבאית ´בני דוד´ בעלי, שהיא גם המשמעותית ביותר מבחינת הבוגרים שלה שנמצאים בשדרת הפיקוד של צה"ל. ראשי המכינה, הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין, התעטפו בשתיקה תקשורתית בלתי חדירה. את הרוח הנושבת בין כתלי בית המדרש בעלי נתאר כפי שהיא מצטיירת מתוך עדויות של גורמים חיצוניים.
"למיטב הבנתי", נזהר בלשונו אחד הגורמים, "מה שנאמר בשיחה לתלמידי השנה בעלי, וזו גם האמירה ששודרה לחיילים: ´מי שמסוגל – שיעשה מה שהרב טאו אומר (לא למלא את הפקודה בשום אופן). מי שלא מסוגל – יש לו את הרב אבינר´. אם כי באמירות כלפי החיילים יש זהירות יתר".
אותו גורם גם מסביר מדוע לא מוכן הרב סדן לצדד בסירוב פקודה: "הרב אלי לא רוצה להיכנס לפינה של סירוב כטענה עקרונית. כניסה לפינה הזו היא צעד לא נכון לדעתו. במקום זה צריך להציג את האנטי דמוקרטיה של ראש הממשלה. הדרך היא להציג את ראש הממשלה כברברי ופורע חוק, ולא לתת שיציגו אותנו כמפרי חוק הפועלים נגד הדמוקרטיה".

מי מקשיב לרבנים?
למרות הקו המתון יחסית שמנהיגים ראשי המכינות, הם מודעים היטב לכך שתלמידיהם אינם מקבלים את ההדרכות הללו כהלכה למשה מסיני. כמעט בכל מכינה, מעריכים הרבנים, ישנו אחוז מסוים של תלמידים שיסרב פקודה, או יימנע מלבצעה. בוגרי המכינה בנוקדים דוגלים בחשיבה עצמאית בהקשר זה, כפי שצופה הרב איתמר כהן:
"להערכתי, רוב התלמידים שלי יעשו מה שהם רוצים. בוגרים שלי בצבא, ובכללם קצינים, היו פה בשבתות מחזור, והתרשמתי שרובם יסרבו פקודה. אני לא יודע מה יקרה עם תלמידינו הלכה למעשה, כיוון שהשפעתנו עליהם מוגבלת. המחויבות לרבנים בציבור שלנו היא בעייתית, לכן גם ביחס לפסק של הרב אבינר הם יעשו כרצונם".
גם הרב יהודה מילר מהמכינה בבית רימון אינו יודע לומר מה בדיוק חושבים התלמידים כעת, אך הוא מאמין שבסופו של דבר רובם יסרבו פקודה.
בקרב תלמידי המכינה ביתיר, מעריך הרב משה הגר, צפוי מגוון גדול של התנהגויות. "יש שיצייתו, אך לא בהתלהבות. להערכתי, חלק גדול לא יבצעו את הפקודה באופן של בריחה מביצועה, ולא כסרבנות. כהוראת יחיד לעצמי", מוסיף הרב הגר, "אשתדל לא ללכת למילואים בתקופה הזו, למרות שמעולם לא השתמטתי ממילואים. אני אשלם מחיר כבד גם על זה".
בהקשר להתנהגות התלמידים, מציין גם הרב הגר את החשיבה העצמאית של תלמידי המכינות: "מכינה איננה ישיבה. לא כולם מצייתים אוטומטית לרבנים. אני לא מקנא בחיילים על המצב שאליו הם עלולים להיקלע. אני מקווה שנחישות המתיישבים תגבר על הבלבול שיוצר הצבא. התלמידים שלנו שמעו את הפסק של הרב שפירא. תלמיד שנוהג להקשיב לרבנים יעשה זאת, ומי שלא – יעשה ממילא מה שהוא רוצה".

קריירה צבאית במחיר אידיאולוגי
ראש מכינה נוסף מעיד כי בשיחות פנימיות אמרו התלמידים שהם אינם מסוגלים לבצע את פקודת העקירה, ואחרים עדיין לא יודעים כיצד ינהגו. "מקרב אוכלוסיית בוגרי עלי המשרתים בצבא, כרבע מהם לא ישתפו פעולה עם הפקודה בוורסיה כזו או אחרת, וינהגו כהנחיית הרב טאו", מעריך גורם חינוכי המקורב למכינות. לדעתו יהיה גם הבדל מהותי בין הקצינים לחיילים: "בקרב החיילים יהיה אחוז גבוה מאוד שינהג כך, אך בקרב הקצינים אני מאמין שלא יהיו מי שלא ישתפו פעולה עם הפקודה".
האם הערכתך מאששת את הטענה שלפיה בוגרי עלי לוטשים עיניים קודם כל לקריירה הצבאית, גם במחיר אידיאולוגי?
"בהחלט לא. התנהגות הקצינים נובעת מתחושת אחריות לגדוד, וחשש מהתפוררות של הגוף הצבאי. הרי אם כל הקצינים בגולני, גבעתי וחטיבות נוספות, שהם בוגרי מכינות, לא ימלאו את הפקודה, פשוט אין פיקוד זוטר בחטיבות הללו. יש שם הרבה מאוד בוגרי מכינות".
ומה חושבים תלמידי המכינות עצמם? קשה לתת תשובה חד-משמעית. מדגם זעיר שערכנו בקרב כמה מהם, חלקם בשירות צבאי סדיר, מייצג במידה מסוימת את אי הבהירות במסר מחד, ואת חוסר האחידות הרעיוני מאידך, הקיימים בתוככי המכינות.
"אני בטוח לא אסרב פקודה, כי אני רואה את חשיבות המפעל הצה"לי ואת תרומתו למדינה", אומר אחד התלמידים. "מצד שני, זו שחיתות להוציא אנשים מבתיהם, במיוחד כשהם מוסרים את חייהם למען עם ישראל. זו מציאות מסובכת. אני לא יודע איך אכריע. אם אעמוד מול המציאות הזו – אתעלף. בשעת מעשה אתקשר לראש המכינה ואשאל אותו מה לעשות".
תלמיד אחר מאותה מכינה, אומר ברוח דומה: "קשה לסרב וקשה לפנות. אנחנו מאמינים שלא יהיה פינוי. אני אישית לא אסרב, אך לא אצליח נפשית למלא את הפקודה". לגבי הדעות הרווחות בקרב חבריו למכינה, הוא מוכן לומר בזהירות ש"במכינה שלי לא כולם מחזיקים חד-משמעית מהפסק של הרב אבינר".
חבר אחר שלהם, אומר בשטף ובנחרצות כי שאלת הסירוב אינה רלוונטית מבחינתו: "השאלה לא שייכת לחניכי המכינות, כי יש החלטה ממשלתית שצה"ל לא ישתתף בפינוי. מלבד זאת, רוב החבר´ה במכינה לא חשבו על זה עדיין, ואין להם תשובה כי הפינוי פשוט לא יקרה".
בוגר מכינה בשירות צבאי מצהיר חד-משמעית שבלב כואב הוא יפנה: "אעשה זאת, למרות שאני קשור להתיישבות. פקודה זו פקודה. לדעתי ממילא לא יהיה מצב שחיילים יגיעו ואנשים יישארו בבתים, כי הם יצאו מרצונם קודם לכן". הוא מעריך כי גם חבריו למכינה יפנו ישובים. "הנחת המוצא שלי היא שאני משרת בצבא וכפוף למדינה, ואם המדינה החליטה – זה מה שאעשה. אם המפקדים יתחשבו בנו, זה משהו אחר. חוץ מזה אעשה הכל בהפגנות ומחאות נגד הפינוי".
לעומתו מעריך חברו למכינה כי הכיוון של החבר´ה שונה לגמרי: "בגדול, הרצון בקרב תלמידי המכינה הוא לסרב, אבל יש פחד מהישיבה בכלא ושאר הביורוקרטיות, ולכן זה לא שחור-לבן. אנשים מבחוץ חושבים שזה פשוט לסרב. בגדול, הקו אצלנו הוא להימנע, ואם אפשר לסרב".
בהזדמנות זו הוא שוטח את המצוקה שחשים תלמידי המכינות: "מפריע לנו שהרבנים יושבים בישיבה ונותנים את הפסקים, אך לא יורדים לשטח. יש חיילים צעירים שכל העתיד שלהם יוכתם בגלל הכלא, או שיסומנו כבעייתיים בגלל האידיאולוגיה שלהם. משאירים אותנו לבד בשטח. אנחנו מצפים מכל ראשי המכינות להתאגד, לשבת עם מי שצריך בצה"ל ולשלוף החוצה את החיילים הדתיים. הרי יש חיילים שיצטרכו לעקור את בתיהם, וזה אבסורד. לעניות דעתי פינוי כזה אינו בר ביצוע, ממה שראיתי בפינוי מאחז שהשתתפתי בו. אנחנו גם לא צריכים להשתתף בפינוי מתנחלים, כי מי שמשתתף סובל מצדם השפלות וקללות".
הקונצנזוס של ראשי המכינות
הבקשה להוציא את החיילים הדתיים מהמשחק אינה צומחת בחלל ריק. גם הרב רפי פרץ משדר על אותו גל: לדבריו, הקבינט הביטחוני החליט החלטה מבורכת, שאת הפינוי תבצע המשטרה ולא הצבא. "חיילינו צריכים להיות מחוץ לעניין. אם הם בכל זאת יצטרכו להיות שם, זה יהיה כדי להגן על אזרחים בזמן שהשוטרים נלחמים. אני מקווה שלא יצטרכו לעשות דברים אחרים".
הרב פרץ מוטרד ביותר ממציאות שבה יידרשו חייליו לעשות את אותם דברים אחרים, היינו לפנות אנשים מבתיהם: "אותי מטרידה יותר משאלת הסירוב, איך ייראה חייל שהתחנך כל ימיו לאהבת העם והארץ אחרי שיצטרך לפנות. גם זה לא יהיה לטובתו של צה"ל. אחרי שחייל יידרש לעשות דבר כזה, צה"ל יקבל חייל עם ידיים ורגליים שבורות ולב שבור, וזה לא חייל שיודע להילחם. בעיני הדבר הזה יותר קריטי, וזה מה שצריך לקחת בחשבון. לציבור שלנו זו מכה עמוקה שלא נותנים עליה מספיק את הדעת".
הרב יצחק נסים, ראש מכינת ´אלישע´ בנווה צוף, מוסיף שהתפיסה הזו משותפת לכולם: "כל ראשי המכינות, הדתיות והחילוניות, סבורים שצריך להוציא את צה"ל מהסיפור. צה"ל לא צריך להיות במבוכה האידיאולוגית הזו, זה קורע אותנו".
אגב קונצנזוס בקרב ראשי המכינות, נציין כי לפני כחצי שנה גובש בעמל רב מסמך שעליו חתמו כל ראשי המכינות, דתיות וחילוניות, ביחס להתמודדות עם שאלת הפינוי. ההתבטאות המעניינת באותו מסמך אומרת כי "ראשי המכינות מתנגדים לסירוב פקודה המוני". ההתבטאות הזו, המחושבת היטב, יוצרת מקום בתוכה לכל מי שמצדד בסירוב פקודה באופנים שאינם ´המוניים´.
נקודה נוספת שהועלתה היא היחסים בין מתנחלים לחיילים דתיים, כפי שבאו לידי ביטוי בפינויי המאחזים. עדי ראייה מפינויים אומרים כי בוגרי המכינות, שהתחנכו על ציות וכניעה מוחלטת לצבא, מתפקדים בפינוי תוך מוטיבציה רבה, הגוררת עמה לעיתים אלימות ברמות שונות.
הרב הגר אומר בתגובה לטענה: "אני מסכים, יש צרה כזו, הבעיה קיימת. אבל אין לה פתרון". ראש מכינה נוסף אומר כי הוא איננו מכיר את המציאות בשטח, אך תיאורטית הוא אינו דוחה אפשרות כזו: "יכול בהחלט להיות שחלק מסוים יפעל כך מעודף מוטיבציה. זה ייתכן, אך אינני חושב שזה קיים, כיוון שבמכינות מחנכים לאהבת העם והארץ. בכל מקרה, זה ודאי לא מאפיין את המכיניסטים כקבוצה". ראשי מכינות אחרים הכחישו את התופעה מכל וכל.

: הרב טאו נחרץ
זווית נוספת בסוגית התנהלות ראשי המכינות סביב שאלת מילוי פקודת הפינוי, היא דעת ההנהגה הרוחנית העליונה של המכינות: הרב צבי טאו, ראש ישיבת הר המור. הרב טאו הוא רבו המובהק של הרב אלי סדן, ראש המכינה בעלי, ושל ראשי מכינות מרכזיים נוספים. עד היום היו הללו כפופים בעיקר להדרכתו, כאשר בסוגיית הסירוב החליטו להיתלות דווקא ברב אבינר. דעתו הברורה של הרב טאו לא התפרסמה באופן מסודר בתקשורת, בגלל התנגדותו של הרב להתראיין. אף-על-פי-כן, מסיפורי תלמידים ומקורבים ששוחחו עם הרב בנושא, עולה כי דעתו חד-משמעית בהתנגדותה לביצוע פקודת הגירוש.

"הבעיה של הרב עם הסירוב אינה עקרונית מצד הממלכתיות, אלא מצד הגישה הנכונה לבוא איתה לציבור", מסביר תלמיד ששאל אותו בנושא. "הוא סבור שהפרסומים בנושא מכניסים אותנו לפינה מבחינה טקטית. לדעתו, אם היו הולכים למשאל עם, היינו לוקחים כמו כלום. אבל שרון מכניס אותנו לפינה כזו, שגם אם כבר ייעשה משאל עם, כל האהדה הציבורית שהיתה לנו תאבד. לכן לדעתו מכתב הקצינים הסרבנים היה גול עצמי, כיוון שלא נוצרה בעקבותיו אהדה תקשורתית. לא ניצחנו בזה שום מאבק".

לדבריו, שאלת הסירוב אינה רלוונטית, שכן החיילים לא יגיעו למצב של סירוב. "לפני שזה יקרה", אמר הרב, "צריך כל חייל שלב יהודי בקרבו ללכת למפקד שלו ולומר: ´לפנות יהודי זו פעולה שמחבל עושה. אם אתה רוצה שאעשה את הפעולה הזו – שים לי לב של מחבל´".

עדות נוספת אומרת כי קצין בכיר בשירות קבע פנה לרב בשאלה כיצד לנהוג ביחס לפינוי, והרב ענה: "אתה לא מבצע פקודה כזו". הקצין הקשה מה לגבי הקריירה הצבאית שלו, והרב השיב: "אין מה לעשות. כך תראה שהלכת לצבא כאידיאליסט, ולא בשביל הקידום". בשיחה אחרת שיבח הרב את הקצין ידידיה בר ניצן, שלא הסכים לסייע בפינוי מאחזים ונענש על כך. "אני מתפלא איך עוד קצינים דתיים לא עושים זאת", אמר.

אחד האירועים המפורסמים ביחס בין הרב טאו לראשי המכינות הוא פגישה שקיים עמם הרב טאו, ובה תקף אותם בחריפות על עמדתם. קיימות כמה גרסאות לגבי זהות הנוכחים באותה פגישה והציטוטים המדויקים שנשמעו מפי הרב. בהסתייגויות אלו, מוגש תוכן הפגישה כפי שסיפרו עליה מקורבים לבית הרב.

ראשית, עדות מכלי ראשון, כפי שסיפר לנו ר"מ בישיבת מרכז הרב ששוחח עם הרב טאו לאחר אותה פגישה. הוא שמע מפיו את המשפט: "אמרתי לרב אלי סדן, בפני אנשים נוספים, שאסור למלא את הפקודה הזו". הרב טאו הוסיף ואמר כי שמע שהרב סדן העביר דברים אלו לתלמידיו במכינה.
גורמים אחרים מספרים כי בפגישה אמר להם הרב שדעתו בנושא הפינוי ידועה, ואם הם מחפשים היתר לביצוע הפקודה שיפנו לרב אחר. הרב נשאל מה לענות לתלמידי המכינות ששואלים כיצד עליהם לנהוג כחיילים בפינוי מאחזים. "עצם זה שהם באים לשאול על כך, זה כישלון חינוכי", השיב. ראשי המכינה הקשו, כיצד ניתן פתאום להנהיג במכינה קו של פרישה מהצבא, בעוד שכל השנים היא נבנתה על יסוד ההשתלבות בצבא. "אני לא אמרתי להקים מכינה. אתה יכול לסגור אותה אם יש בעיה. אם תלמיד יזיז יהודי אחד מארץ ישראל, המכינה לא שווה כלום. הפקודה הזו היא כמו אכילת חזיר", קבע.
בהקשר אחר נשאל הרב טאו אם תקום קבוצת חיילים גדולה ברגע הפינוי ותחליט לסרב, האם המחיר הכבד שזה יגבה כדאי, וענה "זו שאלה קשה".

ר"מים נוספים בישיבת הר המור מובילים את הקו של הרב טאו, שלפיו יש להימנע מלפרק את הצבא על-ידי הנפת דגל הסירוב, ומצד שני אין לעקור יהודים מביתם בשום אופן:
"רבני הר המור אומרים שבשעת מעשה ודאי שצריך לסרב", אומר מקורב לרבני הישיבה, "אך לדעתם זו טעות קשה לנופף היום בדגל הסרבנות, כי זה מקבל למעשה כהנחת יסוד שיהיה פינוי, שהוא מוסרי, והשאלה היא רק אם הדתיים ישתתפו. מסיטים את הדיון לסירוב, כאילו קיבלנו את עובדת הפינוי וויתרנו על ארץ ישראל. זו טעות חינוכית. בנוסף, הם סוברים שלא צריך להודיע על סירוב מעכשיו, כי הצבא נאבק כעת בטרור, ותופעות כאלו ייצרו ניכור בין הציבור שלנו לצבא. זה עלול לפגוע גם בציבור שלנו וגם בצבא. צריך לתת לצבא רוח, זה חשוב ללוחמים. יש פה תופעת לוואי מיותרת שגורמת לציבור שלנו לעמוד נגד הצבא".

: בין הרב טאו לרב אבינר
הרב מרדכי שטרנברג, מבכירי הר"מים בישיבת הרב המור, שוחח עם תלמיד ביחס למכתב הקצינים, ואמר כי מפריע לו מאוד שהפכו אותם לסרבנים. "איך אפשר לקרוא למעשה הקצינים סרבנות? הם מבטאים נאמנות למה שחונכו עליו: עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל. סרבנות היא התגוננות מפני פקודה שניתנה לך. מי שמסרב לפקודה לבגוד במדינה – זה לא סרבן. במפקדים הללו אין טיפת סרבנות, אלא נאמנות. הם מקיימים את מה שנשבעו לעם ולמדינה, ממעמד הר סיני ועד היום, ומה שחייל נשבע לו – הוא צריך לקיים". הרב מתכוון לכתוב מכתב הבהרה בנושא לרמטכ"ל, ולהבהיר לו כי הדיון אינו צריך להיות על שאלת הסירוב, אלא על עצם מתן הפקודה שאי החוקיות מתנוססת מעליה.
דעתו החותכת של הרב טאו מציבה את ראשי המכינות במבחן של נאמנות כפולה – מצד אחד לרב טאו, שהוביל אותם עד כה, ומצד שני לרב אבינר, שפסק באופן שמאפשר להם לחיות בשלום עם ההלכה, הצבא והתלמידים. הרב הגר לא רואה כאן בעיה: "בשנים האחרונות אני תלמידו של הרב אבינר, אך אני קרוב מאוד גם לרב טאו. בכל אופן, הרב טאו איננו פוסק ולא הגדיר את עצמו ככזה, בניגוד לרב אבינר".

גורם אחר במכינות מנתח מקרוב את התהליך שעוברים ראשי המכינה בעלי: "בעלי אין היום הנחיה ברורה. הרב אלי הוא תלמידו הקרוב של הרב טאו, ושתיקת ראשי המכינה נובעת בחלקה מרצון שלא להיכנס לסחרור בנושא הסירוב, ובחלקה מתוך רצון להיות נאמן לרב טאו מצד אחד, ומצד שני לתת סולם לתלמידים שלא נמצאים במקום הזה של ציות לרב טאו".

מהי הדילמה שמולה מתמודדים ראשי המכינה בעלי?
"ראשי המכינה הופתעו מהקו של הרב טאו, לאור התפיסה שעליה חינכו עד כה, הקו הממלכתי והמעורבות בצה"ל. המפגש של עלי עם הדעה הזו הוא לא קל. הרב אלי והרב יגאל מכירים את הרב טאו שנים, הם תלמידיו המובהקים. לאורך השנים הם התייעצו עם הרב טאו והרב אבינר ושניהם דיברו באותו קול, פה לראשונה יש פער בין הרבנים. הרב טאו, בעיני כולם, כולל הרב אבינר, נחשב לסמכות עליונה, והוא אומר כעת דעה כזאת שמכניסה אותם לפינה. יש פה מצוקה אמיתית, כי הם בנו יחס של הערכה לצבא, הצבא כחיבור לעם ישראל, להילחם תוך מסירות נפש על הארץ".

אולי הם פשוט מתחמקים מדברי הרב טאו, כי זה לא נוח להם כראשי מכינה?
"זה ודאי לא עניין של התחמקות ונוחות רדודה. יש פה בעיה אמיתית. אני לא מוכן לחתום מה התלמידים היו עושים אם הרב אלי היה אומר להם לעשות כמו שהרב טאו אמר. זה תלוי בקרבה שלהם לשירות הצבאי, בחוסן הדתי שלהם בצבא, בקשר שהיה להם עם המכינה. צריך לזכור שרק 50 אחוזים מתלמידי המכינה מתחככים אחרי השירות הצבאי עם מוסדות בוגרי הצבא של עלי. השאר הולכים לאוניברסיטה, מתרחקים מבחינה דתית, יש בלאי. חלקם לא יצרו קשר אישי עם ראשי המכינה.
"בכל מחזור בעלי יש כמאה חבר´ה, ולא כולם יוצרים קשר אישי כזה שבו הם עוברים לדום עם ציווי הרבנים. השחיקה הדתית עושה את שלה. אם הרב אלי היה אומר את דברי הרב טאו כהוראה, אני לא יודע אם 50 אחוזים היו מקיימים אותה. בסוגיה זו אין שדר ברור, וזה נדיר בעלי. הטשטוש במסר נובע גם מהקושי של אנשי המכינה עצמם; מדובר במפעל שלם שבנוי על הדבר הזה, ואתה הולך לפרק אותו".
הגורם דוחה בהקשר זה את הטענות של אינטרסים אישיים: "זה לא מתוך בעיה אישית שלא תהיה להם עבודה. מדובר במפעל חיים שנבנה מתוך הכרה מסוימת".

יראת שמים בשנה וחצי
ראש מכינה אחר יוצא בתוקף נגד הנאמנות הכפולה באותן מכינות: "יש מכינות שיש בהן בעיה ב´עשה לך רב´. אם אתה מתחנך בבית מדרש מסוים, זה צריך להיות בית המדרש שלך לכל דבר. לא ייתכן שכשלא נוח לך אתה פוסק כמו רב אחר".
גורם אחר מעדיף ללמד זכות על הרב אלי סדן: "הרב סדן שומע לרבותיו בהר המור ומתייעץ איתם, אך לא יעשה כל מה שהרב טאו יאמר. יש לו שיקול דעת בפני עצמו, הוא אדם גדול ויש לו מה לומר". בשולי הדברים מתייחסים במכינות לבעיה הכללית, שנושא סירוב הפקודה הוא רק סימפטום מסוים שלה.

ראש מכינה מסוים מסביר מדוע לתלמידי המכינות יהיה קשה: "הם קרועים. מצד אחד הם רוצים להיטמע בצבא, ומצד שני יראת השמים שהם קונים בשנה וחצי אינה ברמה גבוהה. הם לא יודעים מהי מחויבות לרב. שוחחתי עם שלושה ראשי מכינות בנושא, והם הודו בקושי לחנך ליראת שמים בשנה וחצי".

גורם חינוכי אחר מסביר על סמך היכרות קרובה: "צריך להבין מאיפה מגיעים תלמידי המכינות. אחרי שנה וחצי הם הולכים לצבא, לא מחזקים את הבניין הרוחני, עוברים תהליך של שחיקה דתית בצבא כמו כל חייל דתי, ולא לומדים אחר-כך לקבע את ההלכה בכל פרטי החיים. זה לא בחור ישיבה. זה בחור מאזור המרכז שעשה תהליך של תשובה במכינה".