בשבע 130: מאזינים לשתי חתונות

שני אלבומים של תזמורות חתונה יככבו במדורנו הפעם. אפשר להקשיב להם לא רק 'בין המנות'

קובי סלע , א' באדר תשס"ה

ברגעים שבהם אתם מחזיקים את העיתון, בכמה מרתפים מתכננים אלבום חתונה חדש. למעשה, כל תזמורת חתונות מנגנת כל ערב במסירות נפש גדולה רק כדי שתהיה לה הצדקה להקליט אלבום חתונה ולמכרו. המהדרין יקליטו את האלבום בפעם החמישית, והחדשים יתייחסו לאלבום המוקלט כאל כרטיס ביקור מנגן. אלו ואלו יגרמו לכם להתחבר למוסיקה גם אחרי שהזוג המאושר יזדקן ויחפש תזמורת לבניו ובנותיו הנישאים, ולפעמים גם לדור שאחרי.

כל פעם שיש בצורת בשוק האלבומים החדשים יש מי שמצילים את המצב: תזמורות החתונות. לכאורה, מה הבעיה? כל ערב מנגנים? הנגנים מתאמנים על הקטעים? אז מכניסים אותם לאולפן והם מנגנים חתונה נוספת, רק שבסיומה אין טיפים.
הפעם מונחים 2 דיסקים, חדשים יחסית, על שולחננו.
'רוקדים חתונה2' של עמית סופר, ו'לייבלה' של לייב'לה ליפסקר. לשניהם תזמורות פעילות ומשובחות, השניים עסוקים בכל ערב עד אחרון הרוקדים, ושניהם מתמחים בנגינה יהודית.

ליפסקר הפיק דיסק של קלידים. אמנם הוא מלווה את המוסיקה בקולות המקהלה של מונה, ה'פילהרמונה שואו', אבל עדיין מדובר בנגינה על קלידים בלבד. זה יפה, מלודי, אבל עדיין חתונות נתפשות כמשהו פומפוזי, עם הרבה כלי נגינה, וזה אפעס טיפה חסר בשמיעה ראשונה. לעומת זאת, בשמיעה שנייה מתגלות כמה הברקות עיבודיות. לייב'לה אסף נעימות של 'בין המנות', עיבד אותן במינימום נגיעות וקלקולים. התוצאה נקייה, עדינה, אך לעתים משעממת.

תחילה פותח לייב'לה (להלן ל'), במחרוזת יוונית, 'סירטאקי'. ככלל, הבחור שומע לא מעט סגנונות מוזיקאליים. כדי לעצב אלבום כזה צריך להקשיב הרבה למה שקורה מחוץ לאולמות החתונות הדתיות והחרדיות. לא הייתי פותח את האלבום בקטע היווני, אבל אולי לכן אני רק מלהג בעיתון ול' משמח כל ערב אלפי אנשים. הקטע השני, הרומני, היה מוכר לי כמשהו רוסי, סטייל הצבא האדום. קטע טוב, עשוי יפה ולא מזכיר בכלל שמדובר רק בקלידים. הקטעים הבאים טובים, אך לעתים מונוטוניים.
עד הקטע האחרון.

בקטע האחרון הופך ל' את הקערה על פיה. הוא נוטל את הקטע המפורסם ביותר של יאני, מלביש עליו קטעים ווקאליים, וזה יוצא מגניב.
--------------------
עמית סופר מאידך, מגיע לביקורת שלנו חמוש בתזמורת ממושמעת, ובכל הקטעים המתבקשים.
רוקדים חתונה2 הוא דיסק שני בסדרה, המבוסס על 4 מחרוזות. הראשונה נועדה פשוט לשמח, והיא מצליחה בכך מאוד. כל שירי החתונה מרקידים במחרוזת ארוכה ומקפיצה.

אם צריך ליצור מדד לאלבומי חתונה טובים, חפשו אותם אצל התקליטנים. תקליטן טוב מתבסס על חומרי הרקדה טובים. סך הכול, אין מיליון שירים שאפשר לרקוד איתם, ואין עשרת אלפים אלבומים שאין סכנה בריאותית לקפץ עמם.

סופר מהלך בין הקטעים באומנות ובניסיון מוכח: רצועה 16 שולחת אתכם לנפץ את הכוס, בעיבוד יפה ומרגש. הקטע האחרון, רצועה 30, מקפיצה פחות, מיגון החתונה. כבר יצא לי לשמוע את הניגון הזה בעיבוד 'מדליק' יותר, אצל מיקי רוזנבאום למשל, אבל גם בעיבוד של סופר הסבתות תנגבנה את השלוליות ואתם תחייכו מתחת לשפם.
שמונה שלבים לעמית סופר, ושבעה וחצי ללייב'לה, והעיקר שיהיה במזל טוב.

פינת משבית השמחה:
מה הסיפור של הריבים עם בעלי השמחה בסוף החתונה על טיפים? זה נכון מה שמספרים על התזמורות?

תתווכחו, תתקנו, רק אל תוותרו ב-kobi@a7.org