חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 130ראשיהפצה

הרב מן הגבעה - בגליון השבוע

הרב דוד דודקביץ', רבו של היישוב המושמץ ביותר ביש"ע והרב הבלתי מוכתר של נוער הגבעות, מסרב להיכנע למתקפה התקשורתית ומציג את האני מאמין שלו ושל היישוב יצהר.
10/02/05, 00:00
שמואל אדלמן

בעולמם של אנשי יצהר הכל נמדד בערכים תורניים, וחוק המונע את יישוב הארץ מאבד את ערכו. האם מותר למסוק זיתים של ערבים, מה ההיתר לעלות להר הבית, מה פשר האירועים האלימים מול כוחות הביטחון, ואיך באמת נפצע והפך לנכה קצין מג"ב אסף רביד

היישוב יצהר נמצא בגובה של 800 מטר בלב השומרון, לא רחוק משכם. בימים יפים אפשר בקלות לראות את ארובות חדרה ואת תחנת הכוח של אשדוד, את צפון השומרון ואת פאתי הרי ירושלים. ביום של ערפל לא רואים ממטר. ביישוב חיות כמאה משפחות: חלק ניכר מהן מבוגרי ישיבת 'עוד יוסף חי', כעשר משפחות חב"דניקיות והשאר נעים על הציר שבין הדתי-לאומי הקלאסי ועד לברסלב, בתוספת השפעות של תורת הרב קוק ונאמנות בלתי מתפשרת לארץ ישראל.

ביישוב המרכזי מתגוררות כשבעים משפחות, ובגבעות שמסביב חיות כשלושים משפחות נוספות, בשש שכונות שבגדולה שבהן חיות עשר משפחות ובקטנה שבהן חיה כרגע משפחה אחת בלבד. הרוב המוחלט של התושבים אינו מחזיק בבית טלוויזיה, את בני עקיבא מחליפה תנועת אריאל לבנות, והבנים מצטרפים לפעילויות נוער של היישוב עצמו.

גם מוסדות הלימוד ביצהר שונים מהמקובל בהתנחלויות. הבנות לומדות בבית הספר האזורי באלון מורה, והבנים שאינם לומדים באלון מורה לומדים בתלמוד תורה באיתמר, או בזה שביצהר, שקם לפני שנים אחדות. במקום פועלת ישיבה קטנה לנוער בשם 'דורשי ייחודך', וישיבת 'עוד יוסף חי', שגלתה ליצהר לאחר נטישת קבר יוסף.

בראש ישיבת 'עוד יוסף חי', כמו גם בראש התלמוד תורה המקומי, עומד מי שהיה אחד מתלמידיה ומכהן כיום גם כרב היישוב: הרב דוד דודקביץ', מראשוני המתיישבים ביצהר. השפעתו ההלכתית והרוחנית מורגשת היטב בגב ההר, וכוללת גם את מי שמכונים 'נוער הגבעות'.

הרב דודקביץ' נולד ברמת גן בשכונה חילונית לפני 41 שנה, למד בישיבה התיכונית בנחלים ולאחר התיכון למד שנה בישיבה הגבוהה בקדומים. בהמשך הצטרף לישיבת ההסדר 'אור עציון', ובמסגרת זו שירת כחייל בגולני בגדוד 51. בסוף שנת תשמ"ד התחתן, ואחרי תקופה קצרה עבר לקדומים והצטרף לתלמידי ישיבת 'עוד יוסף חי' בשכם.

באותה תקופה הוחלט לאזרח את יצהר, שהוקמה כהיאחזות נח"ל. תנועת אמנה חיפשה זוגות צעירים שיאכלסו את המקום, ובני הזוג דודקביץ' נענו לקריאה. הרב דודקביץ', שלא רצה להתפרנס מכספי הישיבה, עבד למחייתו כרבש"ץ, בהמשך היה חבר מזכירות היישוב ומזה כ-15 שנה הוא מכהן כרב היישוב. בנוסף הוא עומד בראש מחלקת הכשרות של מועצה אזורית שומרון, מעביר שיעורים בישיבת רמת גן ובמדרשת 'שובה' בעפרה והיה ממקימי 'אל הר המור', אגודה שעוסקת בענייני המקדש, עורכת מדי חודש סיבוב שערים בירושלים ומארגנת עליות להר הבית על-פי כללי ההלכה.

מתחבר לנוער הגבעות
מה מאפיין את הקהילה ביצהר?
"ביצהר האמירה התורנית מנחה את החיים, גם הפרטיים וגם הקהילתיים", אומר הרב דודקביץ'. "איננו עוסקים בשאלה אם דברים מסוימים טובים לכתחילה או בדיעבד, אלא איך ראוי להנהיג את החיים. אנחנו משתדלים שלא להיות מחוברים להשפעות שליליות ומנסים ליצור חיים יהודיים עצמאיים יותר. אנחנו רוצים להיות בנים נאמנים לקב"ה ולהדרכת התורה, שהיא ההדרכה הנכונה ביותר. עינינו הרואות שהדרכתה של התורה היכן יהודי צריך לגור וכיצד יש לנהוג באויבינו היא הדרכה שמוכיחה את עצמה. אני אוהב את הקהילה שבה אני חי ופועל. המעורבות לא באה בכפייה, אלא בהרמוניה עם התושבים. אני מרגיש שאני נמצא פה לא רק כבעל תפקיד אלא כתושב שממלא תפקיד בעל חשיבות".

מה היו הרגעים הקשים שלך כרב יישוב?
"הרגע הנקודתי הקשה ביותר עבורי היה רצח שני הבחורים, הראל בן-נון ושלמה ליבמן הי"ד. הרגע שבו צריך להודיע לאדם על פטירה של קרוב הוא קשה בשבילי. קשה לי גם כשאני מרגיש שאנחנו פועלים כנציגות של כלל יש"ע, הולכים כחלוץ לפני המחנה, וחברים קרובים ויקרים, מבלי לברר את הסוגיה, מושפעים מהתקשורת ואינם מבינים את ערכו של הדבר".

כיצד הפכת לסמכות ההלכתית המובילה בקרב נוער הגבעות?
"ראשית, כדאי לציין שנוער הגבעות, נוער שלא נמצא במסגרות מקובלות, מונה לא יותר ממאה בני נוער. מעבר לכך ישנה התופעה החברתית שהעיתונאים הדביקו לה את התווית של נוער גבעות. באירועי פינוי מגיעים בני נוער גם מירושלים, מרחובות ומכל הארץ. לנוער הזה חשוב לדבר עם כאלו שמדברים איתו באמת ויודעים לאהוב ולהעריך אותו. במקום לדבר על הנוער הזה צריך לדבר אליו, ואני לא חושב שזו סגולה אישית שלי.

"אני מעריך אדם שמוותר על מנעמי החיים לטובת ערכים. יש אצלם חיפוש אמת. אמנם אין קשר רשמי בינינו, אך מדי פעם מתקשרים אלי הורים, כמו למשל אבא שהתקשר ואמר שהבן שלו הודיע לו כי יקבל את מה שאני אגיד. חשובה להם הדעה שלי, אך כשמדובר בנוער שלא מיצהר, לא תמיד הם מקבלים את דעתי כמכרעת".

האם הרב התיר מסיק זיתים של ערבים על-ידי יהודים?
"רוב עצי הזית שעליהם מדובר ניטעו על אדמות מדינה, לא על אדמות פרטיות. העצים שנמצאים סביב היישובים מסכנים את היישובים ואת התושבים, ובחסותם התבצעו חדירות אל היישובים. בעקבות זאת הורו חלק מגדולי הפוסקים בארץ שמותר למסוק אותם, כדי שהערבים לא ימסקו אותם וכך יתקרבו ליישובים. ביניהם הרב אויערבך זצ"ל ופוסקים החיים עמנו. אמנם יש האוסרים, ולכן כששואלים אותי אני אומר שזו מחלוקת פוסקים"

ואתה מצדד להתיר או לאסור?
"תלוי לפי הנסיבות. אני בכל אופן מורה הוראות פרטיות, לא הוראה גורפת".

הנתק עם השב"כ
תוכל לספר על המפגשים שלך עם אנשי השב"כ?
"חשוב להדגיש שהיוזמה לאו דווקא הגיעה מהשב"כ. ישנה חבורה גדולה ביש"ע, שנמצאת גם מחוץ לגבולות של יצהר, שיש לה חפץ עז ליצור מדינה יהודית אמיתית. סביב זה נרקמות פעולות בתחומים שונים. היא מתכנסת מזמן לזמן ומתכננת פעילויות. בתוך החבורה הזו היה מישהו שפנה לשב"כ אחרי רצח רבין וביקש ליצור דיאלוג, מכיוון שחש שתוקפים את הציבור. זו היתה התקופה שנבחר עמי איילון. נתבקשנו להצטרף ליוזמה, ואחרי לבטים הסכמנו, אך הקפדנו שהיא לא תהיה בצנעא, שלא תהיה ברמה של שתדלנות, אלא מתוך ניסיון להשפיע אידיאולוגית וערכית ולהסיר פגיעה מההתיישבות.
"פעלנו כי הרגשנו שהחצים מופנים לא רק נגד אותה חבורה, אלא כנגד ההתיישבות כולה. התקיימה סדרת פגישות ארוכה. זה נחלש אחרי פרשת מרגלית הר-שפי, ובשנתיים האחרונות זה התבטל בעקבות מה שהשב"כ עשה לנשותיהם של מה שמכונה 'מחתרת בת עין'".

סביב הגבעות של יצהר אירעו בעבר כמה פינויים שהסתיימו בעימותים עם כוחות הביטחון. מהם גבולות המאבק בעיניך, ואיזו משמעות יש לשלטון החוק?
"אין כמעט ציבור שיותר נאמן לחוק מאשר הציבור האמוני-הדתי. רבנים רבים, ואני בתוכם, נשאלים שאלות רבות לגבי הצהרות לביטוח לאומי, מס הכנסה ועוד. יש תחום אחד הכולל את כל ההתיישבות, שבו אנו מתנגדים לחוק שמנוגד לתורה. אנחנו ממשיכים את מפעל ההתיישבות מלפני מאה שנה, שגם הוא עבר על החוק המנדטורי".

הבעיה בחוק היא שהוא איננו חוקי, או שהוא מנוגד לתורה?
"אנו נאמנים לחוק בזמן שהתורה מגדירה שצריך להיות נאמנים לחוק. יש כללי תקנת הציבור, ומה שבסמכות המדינה לחוקק לטובת הציבור צריך לציית לו. זו הדרכת התורה וזו ההדרכה שנתן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.
"יצהר מוכנה לומר בשפה ברורה את מה שההתיישבות אוהבת לטייח: ההתיישבות קמה באופן לא חוקי, ובזה השמאל צודק. זה לא סוד שישנם יישובים שחלק מהאדמות שעליהן הם יושבים הן אדמות פרטיות של ערבים. אגב, דווקא יצהר היא מהיישובים היחידים שיש לו תכנית מתאר מאושרת. מה שכל מתיישב אומר בכל שבת בתפילה אנחנו אומרים גם בששת ימי המעשה: אנחנו נמצאים בהתיישבות לא בגלל שבגין שלח אותנו, אלא בגלל שהקב"ה ציווה".
זו בדיוק הנקודה שמאיימת על החילוני ממוצע בתל אביב. כל עוד הוויכוח הוא אם ההתיישבות מחזקת את הביטחון או לא, הוא לגיטימי. אבל כשהוא מתווכח איתך נכנסים אלמנטים דתיים ומערערים על תשתית החיים המשותפת שלנו.

"אני מכיר את ההתיישבות כבר 30 שנה. מעולם היא לא הצהירה שהיא קמה על רקע ביטחוני. גם ראשי יש"ע לא מוכנים לומר זאת. ההתיישבות ביש"ע מוגדרת כהתיישבות אמונית. היא לא שמה על זה כיפה, אבל היא מדברת על זה בשפה של קודש. אנחנו פה כי זו הארץ שלנו, אנחנו ממשיכים את אברהם אבינו".
בסיס הקיום שלנו כאן הוא בסיס דמוקרטי. אם הדמוקרטיה לא מעניינת אותך, אתה נתפס כמי שמסכן את החברה.

"לא אמרתי שהדמוקרטיה לא מעניינת אותי. הדמוקרטיה חשובה, אבל היא כלי, לא ערך. אני מקבל את כללי הדמוקרטיה לא בגלל שהראש האנושי שלי מקבל אותה, אלא בגלל שהתורה מדריכה אותנו לקבל אותה. גם אם יש בכלי מידה של ערכיות, הוא לא הערך העליון. יש לכל אדם עוד ערכים, ודאי לאדם אמוני. בעניין הזה אני חושב שאנחנו משקפים לא רק את יש"ע, אלא רבע מהציבור בארץ, שמגדיר את עצמו כדתי. התל אביבי הממוצע מצפצף על הדמוקרטיה הרבה יותר ממני. יש לא מעטים, לצערי, שמחנים את רכבם היכן שמתחשק להם, מעלימים מס, גונבים את המכס ומתחמנים את הצבא. אני דמוקרט פי אלף יותר מהם".

קודם כל התורה
התנגדותו של הרב לעקירת יישובים נובעת מתוך ראייה הלכתית. הוא חתום על קריאה של רבנים הקובעת כי עקירת יישובים אסורה באיסור תורה. מסיבה זו כותרת ההפגנה הגדולה של הימין, "להחזיר את ההכרעה לעם", גרמה לחוסר נחת אצל הרב דודקביץ', עד כדי התלבטות אם להגיע. לעומתו הכריזו חובשי כיפה אחרים שיקבלו ויבצעו את החלטות הממשלה. ביניהם גם אלוף פיקוד המרכז, יאיר נווה.

אם יאיר נווה היה בא לשאול אותך שאלת רב, מה היית אומר לו?
"מול מה שנוגד את התורה, "אין עצה ואין תבונה נגד ה'". בעניין הזה ישנה תמימות דעים בין רוב רבני ישראל, ובראשם הרב שפירא, שהוא גדול הפוסקים של הציבור הציוני-דתי. לכך היו שותפים רבני הצינות הדתית לדורותיהם: הרב גורן, הרב ישראלי, הרב נריה ובוודאי הרב צבי יהודה, שכתב שכל איש צבא צריך לא רק לסרב פקודה אלא לחשוב איך לשבש את התהליך.

"כשישבתי עם אלוף הפיקוד הנוכחי, קפלינסקי, אמרנו לו שהוא לא יכול למלא את פקודת העקירה, גם אם לעת עתה הוא הולך ללא כיפה. זה נוגד את הדבר שעליו כרתנו ברית יחד: לבנות את הארץ ולא להחריב אותה. בוודאי שלא צריך לטמא את צה"ל בדבר הזה. יש כאן שתי שאלות: ראשית, אם מותר לעשות דבר כזה, ושנית, על-ידי מי הוא נעשה. שולחים חייל המשרת על-פי חוק, שקראו לו לשירות בשם הערכים החשובים לאומה, ומטילים עליו משימה שנוגדת גם את עיקרי התורה וגם את עיקרי האיגוד שהתאגדנו סביבו. אמרנו את זה לכל הדרגים ונמשיך לומר זאת".

הציבור, ובכללו חלק לא מבוטל בציבור ביש"ע, לא אוהב את התמונות בטלוויזיה של אזרחים שמתנגדים בכוח לפינוי.
"גם אני לא אוהב את התמונות האלו. בפינוי הראשון של גרעין אלון מורה, פינוי שבו אמר הרב צבי יהודה קוק להתנגד, ראו אותו תלמידיו בוכה. כששאלו אותו, הוא אמר שהוא בוכה ראשית על כך שעוקרים יהודים מהארץ, ושנית על כך שהממשלה גורמת שיהודים צריכים לריב אחד עם השני. בכל פעם שאני רואה את התמונות האלה אני בוכה פעמיים, ואני חושב שכך צריך לנהוג, אבל כואב לי שיש אנשים שכואב להם רק דבר אחד.

"בתחילת המגמה של שרון לעקירת המאחזים יזמנו מסמך בנושא גבולות המאבק שעליו חתמו רבנים ואנשי יש"ע, ובו העיקרון שאנחנו נחושים ועיקשים, אבל לא תוקפים. בפינויים ביצהר, שבהם נמצאים לא רק אנשי יצהר, יש ציבור שרוצה להיאבק בפאסיביות נחושה – אך לא לתקוף. כרגיל, בכל דבר יש תקלות. זו מערכת אזרחית ולא היררכית. אבל אם נשווה זאת מול המערכת הצבאית והמשטרתית, התקלות הברוטאליות של אנשי מערכת הביטחון הן הרבה יותר גדולות. התקשורת מבליטה עד אין קץ את התקלות שקורות אצלנו, שאנו מצטערים עליהן, ומגמדת את התקלות שקורות במערכת שהיא מערכת חוקית, מסודרת והיררכית".

תוכל להתייחס ספציפית לפינוי מצפה יצהר לפני כתשעה חודשים, אירוע שבו נפצע קצין מג"ב אסף רביד ונשאר נכה?
"על-פי מה ששמעתי, מהלך הדברים היה כזה: עמד שם ציבור גדול. הצבא דחף כמות גדולה של אנשים, וכשנדחפים נוצרת תנועת גל נגדית. אותו שוטר החליק ונפל. לא דחפו אותו באופן אישי, והראשון שהגיע אליו היה איש יצהר שהוא חובש מד"א. לצערנו, אנחנו לא אנשי תקשורת, ומול הקצב והמגמה של התקשורת שמנסה להשחיר את פנינו אנחנו לא מצליחים לעמוד בפרץ".

המח"ט חיפש עימות
העימות החמור ביותר בסביבת יצהר אירע בראשית חודש ינואר, בפינוי שני קרוונים בגבעת שלהבת. במהלך הפינוי ירה אחד החיילים בנשקו אש חיה. בתקשורת הופיעו גרסאות הפוכות: גרסה אחת, שסופקה על-ידי קצין צה"ל, טענה כי מתיישבים ניסו לחטוף את נשקו של החייל והוא ירה כהגנה. בגרסה אחרת טענו עדי ראייה תושבי המקום כי החייל חשד בנערה שהיא מתכוונת לפגוע בגלגלי רכב צה"לי. הוא החל לרדוף אחריה, דרך את הנשק, איים בירי על התושבים ובהמשך ירה מעל ראשי התושבים. מי שמנע אסון היו דווקא כמה תושבים שהשתלטו על החייל.

הפינוי הזה זכה לכותרות גם בשל תושב יצהר, החייל יוסי פלינט, חייל מצטיין שהיה בחופשה, אשר הצטרף לתושבים וקרא לחיילים לסרב פקודה. המתח הרב שנוצר בין תושבי יצהר לצבא גרם בסופו של דבר להעברת פלוגת צה"ל אל מחוץ לגבולות היישוב. האווירה העוינת נזקפה לא מעט לחובתו של המח"ט הנוכחי, יובל בזק.

"כדאי להזכיר כי בעת כהונתו של המח"ט הקודם (הראל כנפו) היו שני פינויים", אומר הרב דודקביץ'. "היו חילוקי דעות בינינו, ידענו להתווכח ולצערי אפילו להתעמת, אבל ידענו עוד יותר טוב לעבוד יחד. הקרוונים שנהרסו נמצאים בשכונה המאוכלסת כבר עשר שנים. הם לא שייכים לנו אלא לאמנה, שהציבה אותם ביצהר מפני שליצהר יש תכנית מתאר מאושרת. ניסיונות שלנו להידבר עם המח"ט עלו בתוהו. יתרה מכך, תוך כדי פגישה איתי בסלון ביתי המח"ט יובל בזק נתן הוראה להרוס את הקרוון.

"לגבי הירי, צה"ל בדקות הראשונות בשיחות ישירות איתנו הודה בחומרת העניין. אחרי שעה כבר היתה גרסה. אני לא הייתי שם, אבל ערכתי בדיקה יסודית. אני מצפה שצה"ל יעשה תחקיר יסודי, איך ייתכן שלוקחים אירוע כזה ומטייחים אותו?
"לפני שהפלוגה עזבה, שלחנו מכתב לכל הדרגים שבו ביקשנו לברר מהם התפקידים של הפלוגה, אם היא משטרה או צבא, ולקיים בירור יסודי על האירוע. לא קיבלנו תשובה, למרות שהודענו שאחרי בירור כזה נשמח לשוב ולארח את הפלוגה ביישוב. אינני מבין מדוע יש מי שמעדיף שאחים ימשיכו לריב".

מה לגבי הצורך להתנחל בלבבות?
"אני לא אוהב את הביטוי הזה. אנחנו רוצים לקרב יהודים ולהתקרב. כדאי לדעת שיש כאן ביצהר חבורה גדולה שלא רק אומרת את המשפט הזה, שהוא לעתים נבוב מתוכן, אלא פועלת ועושה. 'להתנחל בלבבות' יש שמפרשים שאני אתנהג יפה ואז אתה תאהב אותי. אני מדבר על קומה גבוהה יותר. יש ביצהר תושב שחזר מגואה, שהחליף תושב אחר שמסייע שם ליהודים ומקרב אותם. יש קבוצה של אנשים שיוצאת לפעילויות לקירוב לבבות, לא רק כאן באזור באריאל אלא בפריסה ארצית, בשילוב עם קרן מורשת וגרעינים תורניים".

לא אל המדינה הזאת התפללנו
רבים מאלו היוצאים לפעילות קירוב רחוקים הם בוגרי ישיבת 'עוד יוסף חי', שנאלצו לראות את בית המדרש שלהם בקבר יוסף מנותץ ושרוף. בבית העלמין של יצהר קבור גם הרב הלל ליברמן הי"ד, תלמיד הישיבה ותושב אלון מורה, שנרצח על-ידי ערבים בדרכו למקום. מאז מבצע חומת מגן ניסו תלמידי הישיבה לחזור למתחם, ולבסוף נעתר הצבא והוביל כמה כניסות למתחם, שבחלקן השתתף גם הרב דודקביץ'.

הקשר של תלמידי 'עוד יוסף חי' עם קבר יוסף חורג מקשר למקום לימוד או מקום קדוש. הרב יכול להסביר מדוע?
"אני אתייחס לכך בשלוש שכבות. השכבה הראשונה היא ששכם היא המקום הראשון שאליו הגיעו אברהם כשנכנס לארץ, יעקב כשחזר לארץ מבית לבן, ועם ישראל שחזר מגלות מצרים. הרב אלקלעי מאריך בזה שזהו המקום הראשון שצריך לגאול. לרמה הזו יש תוכן פנימי שמוביל אותנו לשכבה שנייה, התוכן של משיח בן יוסף, שכולנו מצפים להתפתחותו. אי אפשר לבוא אל הארץ מבלי לעבור במקום שבו כורתים ברית עם אלוקי הארץ, והדבר הזה נעשה בשכם. אי אפשר לעסוק בארציות מבלי שמכילים לתוכה קודש. וממילא זה גם משפיע על הרובד האישי. יוסף הוא הצדיק שתמיד מסמל את עניין שמירת הברית. אדם לא יכול לפעול בתחומים הארציים שלו בלי שהוא חתום בחותם של קודש. הקב"ה ציווה אותנו במקום הכי ארצי בגופנו לחתום אותו בחותם של קודש.

"כשאתה מחבר את שלושת הרבדים האלו, זה יוצר מבנה נפשי של ראייה כלל-ישראלית. גאולת הכלל והפרט משתנה לגמרי. העניין הזה מצליח לחצות גבולות בין אשכנזים, ספרדים, חסידים, דתיים-לאומיים וחרדים. הרבה אנשים רואים עצמם שייכים לרוח הזו, ואם זו הרוח הם מוכנים ללכת איתה קדימה.

"רבים שיושבים היום בצד אומרים: עם זה, אני שותף בנשיאת העול – להחיות את המסר של משיח בן יוסף ולחבר אותו עם משיח בן דוד, וזה עובר דרך קבר יוסף. מכיוון שבשכם היו קשיים, כתוב בספרי החסידות שיותר ממה שהיא מוכנה לפורענות היא מוכנה לפירעון; צריך לפרוע את החוב שחייבים לה. צריך לא ליפול בדברים שנפלה בהם מלכות ישראל בשכם. דווקא מי שקרוב לשכם צריך להתפלל, אבל גם לעשות. שכם היא מקום שעל-פי חז"ל תפילות ובקשות מתחברות בה עם רוח המגן של הקשת והחרב".

גם בסאטמר מכירים בחשיבותה של ארץ ישראל, אבל רבים שואלים את עצמם אם לאור המצב אנחנו אכן נמצאים באתחלתא דגאולה.
"אנחנו אכן נמצאים בזמן שהוא אתחלתא דגאולה, מאז עליות הגר"א ותלמידי הבעש"ט. זכינו לחיות בזמן גדול מאוד. אנחנו נקראים להמשיך את התהליך הזה ולהקים מדינה יהודית כדבעי. סאטמר לא רוצים מדינה, ואנחנו תאבי מדינה, 'תאבי ישעך'. אנחנו תאבים להשיב את מלכות ישראל לתפארתה, ולכן אנחנו עוסקים במקדש".
אני מניח שהמשפט הזה מאיים על לא מעט אנשים בארץ. אתה קורא תיגר על המערכת.
"אני לא רוצה להפחיד, אבל אני לא רוצה להסתיר את מה שאני חושב. אני לא מתכחש לכך שיש יהודים רבים שלעת עתה אין להם אותו רצון. אני רוצה להוליך לשם. אני לא רוצה לחנוק את היהודים שחושבים אחרת. אני מאמין בדיבור לא מתוך טשטוש דעות ולא מניסיון לעדן אותן, אלא מתוך ניסיון לברר.
"אני ודאי חושב שהדבר ההכרחי בראש ובראשונה הוא להחזיר את עם ישראל בתשובה. בלי זה לא הצלחנו. אני לא מתעלם מהמציאות, אבל אל הילד הזה לא התפללנו. אנחנו מתפללים לקומה אחרת לגמרי, ושם צריך להשקיע מאמצים. לא בהתעלמות ולא בכפייה אלא בהובלת הקיים למקום הזה. זו חרפה ובושה שבציבור הדתי-לאומי יש מי שמרגיש קרוב לכאלו שאינם שומרי תורה ומצוות יותר מאשר לכאלו שדבקים בה' יתברך.

"צריך לעבוד עם כל שלומי אמוני ישראל. להערכתי, העמדה הזו מהווה המקור המרכך לעבודה עם שאר הציבור הדתי והחרדי. לא רק הציבור בתל אביב מפחד, יש יהודים שגרים בירושלים, בבני ברק, בביתר, בבית אל ובפתח תקווה, שמתים מפחד מלראות לאן המדינה הזו הולכת. ראש גשר איתן הוא האמירה שאנחנו רוצים חיים יהודים אמיתיים. סאטמר לא רוצים מדינה כי זו מרידה באומות. רוב שלומי אמוני ישראל רוצים מדינה, אבל לא את מה שהם רואים. ישבו אצלי בחורים חרדיים השבת ואמרו לי: אם היה משהו אחר, ברור שהיינו מתחברים.

לדאוג קודם כל ללב
לרב דודקביץ' קשרים ענפים עם רבנים במגזר החרדי. הוא היה מתייעץ בקביעות עם הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, ואחר-כך עם תלמידיו הרב גולדברג והרב נבנצל. הוא מתייעץ גם עם הרב וואזנר, הרב אלישיב ורבנים ספרדיים. כמו כן הוא משתתף באופן קבוע בכינוסים שעניינם דרישת המקדש. בכינוס האחרון קשר הרב ישראל אריאל, שהיה ממפוני ימית, בין גזרת ההתנתקות לחוסר המעש בדרישת המקדש.

הרב דודקביץ', אתה רואה קשר בין הדברים?
"חז"ל רואים בזה קשר, וקבעו שכיבושיו של דוד בארם אינם תקפים. "סמוך לפלטרין של מלך לא הורשת, אתה מכבש ארם צובא וארם נהריים?" אם לא מטפלים בלב אז יש רפיון בידיים. כשאנו מסירים את עינינו מהמקום שעיני ה' נמצאים בו, אז חס וחלילה זה עלול להיות הדדי".
אל מול הפסיקות של רבנים החרדיים, הרבנים הראשיים ורבנים בציונות הדתית כמו הרב אבינר, שאוסרים לעלות להר הבית, אתה בהחלט נמצא בדעת מיעוט.
"יש רבנים שסברו שמותר בתנאים מסוימים ואחרי הכנות הלכתיות לעלות. הרב גורן, הרב דב ליאור ועשרות רבנים אחרים. לפני שהתחלת לעלות להר הבית שוחחתי עם הרב אויערבך זצ"ל וגדולי תורה נוספים, שהם מגדולי הפוסקים, ורק לאחר שהם הסכימו שהדבר מותר נהגתי כך. המקום הקדוש הזה עזוב ונטוש, שועלים מהלכים בו וגרוע משועלים. זה המקום הכי חשוב בארץ שבו הריבונות הישראלית הכי לא ממומשת.

"בשאלה מה לעשות אני מוכן לדון, אבל לא ייתכן שלא דנים בזה ולא עוסקים בזה. לא ייתכן שמישהו ידאג לשני קרוונים בגבעה בהר חברון או לכמה בתים בקדומים, ובמקום שעיני בה' שם כל הימים לא יפריע לנו שיום יום הוא מחולל על-ידי זרים. אי אפשר לצעוק 'הר הבית בידינו' כשהמקום חרב. אם למישהו יש הצעה אחרת – בבקשה. צריך שלא יהיה חילול יום יומי של גויים שמבזים אותנו. שהם לא יהיו שם ושריבונות יהודית ונוכחות יהודית על-פי כללי התורה כן יהיו שם".

שלא יהיה קטרוג
אם תצא ההתנתקות לפועל, נראה שדווקא כאן השבר והייאוש יהיו גדולים במיוחד.
"אני מקווה שהיה לא תהיה, אך אם חלילה תצא הגזרה לפועל אני מרגיש שדווקא אצלנו השבר יהיה קטן. אצלנו מובנים דברי הרב קוק זצ"ל, שהביע חשש שאם לא נצליח להכניס קודש לגוף של המדינה אזי יהיה כפי שכתב באגרת קמד: 'היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים באין זכר לקדושת ישראל באמת... המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולבסוף גם-כן לשנאת ישראל וארץ ישראל'.

"הפוטנציאל לכך שהמדינה תפעל נגד מגמת תחיית ישראל בארצו גלום בה בגלל שהציונות סירבה לקרוא בשם שמים. יחד עם זה, כיוון שמבטחנו באלוקים ונצח ישראל לא ישקר, אנחנו לא מיואשים, אנחנו מודאגים. בחסידות מובא שכל דבר, עד שהוא קורה יכול להיות עברה. אחרי שהוא קרה צריך להפוך אותו לדבר מתקן.

"אם יקרה משהו, עלינו להפוך את הכל לבניין חדש, טוב יותר ומתוקן יותר. עם ישראל ימשיך להתקיים וארץ ישראל איננה תלויה באריק שרון, אבל אני חושש מהקטרוג על עם ישראל. בכל מקרה נצטרך לבנות בניין עם קומות גבוהות יותר, ושה' יזכה אותנו שזה יגיע בדרכים טובות ולא בדרכים אחרות. מכיוון שאנו נמצאים בעת שטרם החרב הונפה, אנו, כמאמינים בני מאמינים, מתפללים ועושים כדי שעם ישראל יישאר נטוע על אדמתו לעד".