בשבע 130: אשראי ורע לי

חגית ריטרמן , א' באדר תשס"ה

יוזמה חדשה ויצירתית בתחום גניבות כרטיסי האשראי. עורך-דין מתל-אביב מפיץ בדוא"ל מכתב אזהרה, שבו הוא מתאר שני מקרי רמייה באמצעות כרטיסי אשראי שאירעו ללקוחותיו. במקרה אחד, אדם שיצא מחדר כושר גילה שהארונית שלו נפרצה. הוא מצא שלא חסר לו דבר, גם כרטיס האשראי במקומו. כשקיבל את דו"ח החיובים מחברת האשראי, נדהם לגלות שחויב ב-14 אלף שקלים.
הוא התקשר לחברת האשראי. המוקדן שאל אם כרטיסו נגנב. הלקוח אמר לא, הוציא את הכרטיס מהארנק, וגילה לתדהמתו שהכרטיס שבידיו אינו שלו. אותה חברת אשראי, אותו בנק, אבל השם לא שלו ותאריך התוקף פג. מסתבר שבפריצת הארונית כרטיסו הוחלף. כששאל מדוע לא ביקשו ממנו אישורים לעסקאות שמסתכמות באלפי שקלים, ענו לו שסכומי החיוב בכל רכישה היו קטנים. חברת האשראי הודיעה לו שכיוון שלא דיווח מיד על אובדן הכרטיס, הוא יחויב.
במקרה אחר, סועד מסר למלצרית את כרטיסו כדי לשלם. כשחזרה מהקופה, הגישה לו את הכרטיס מכוסה בשובר החתימה. בדרך לארנק, שם לב שהכרטיס שייך לאותה חברת אשראי ולאותו בנק, אבל שוב: השם אינו שמו, ותאריך התפוגה עבר. הוא קרא למלצרית, שבדרכה לקופאי נפנפה בכרטיס. זה הבין את הסימן בלי שדיברו, ומיד מצא את הכרטיס הנכון.

התקשרתי לעורך-הדין שחתום על המכתב. "אם האותיות קטנות וקשה לקרוא, אל תחתמו", אמר. "זה כמו שבן-אדם ייגש לקיוסק, ייקח בייגלה מהמגש, תוך כדי הביס ישאל את המוכר: 'כמה?' והמוכר יענה: 'מאה שקל'. אז קודם הוא נחנק מהבייגלה, ואחר-כך צריך לשלם. כך נוהגים כל אלה שחותמים ואחר-כך מופתעים".

כלומר אם לא מודיעים לחברת האשראי בזמן, הכסף אבוד?
"נכון. ויש עוד הפתעות כאלה. כדאי לקרוא מה שכתוב בהסכם עם חברת האשראי והבנק. מה, אתם גם חותמים על צ'ק בלי למלא פרטים? החוק יבש, ומי שרוצה לישון, החוק לא קיים בשביל להעיר אותו".
דוברת כ.א.ל מסרה כי לקוח שכרטיסו נגנב חייב להודיע מיידית למוקד חברת האשראי. הוא מוגן מפני חיוב חשבונו בעסקאות שלא ביצע לאחר שהודיע, ואחראי לחיובים שבוצעו לפני הודעתו. בחברה מציינים כי במקרים בהם הלקוח מסר את כרטיסו או את הקוד הסודי שלו לאדם אחר שהשתמש בהם בכוונת רמייה, חברת האשראי לא תהיה אחראית לכך.

רן רהב, יחס"צ תשלובת ישראכרט: "לקוחות ישראכרט מבוטחים בגין רכישות שמבוצעות בכרטיסם אם נגנב. ככלל, מחויבים לקוחות ישראכרט ליידע את התשלובת ברגע בו הם שמים לב כי אבד הכרטיס, והביטוח מכסה עבורם את הרכישות גם אם בתום לב השתהו בדיווח לחברה".

מתגובות שתי חברות האשראי אפשר ללמוד שלא בטוח שלא בטוח שיאמינו לבעל הכרטיס שכרטיסו אכן נגנב. מבחינתן, נאמר לי באחת החברות, ייתכן מצב בו הלקוח נתן למישהו להשתמש בכרטיסו, ועכשיו הוא אומר שגנבו לו. מה עושים? "תוודאו שכרטיס האשראי שאתם מחזירים לארנק הוא שלכם", ממליץ עורך-הדין, "גם אם נפרדתם ממנו רק לכמה שניות".

במה נעטוף ת'דגים?
עדי גרסיאל
רשת האינטרנט לא מרשימה את הקומיקאי האמריקני ג'קי מייסון. "פגשתי במעדניה מישהו שסיפר לי שאפשר לדבר באמצעות האינטרנט אפילו עם מטפסי הרים בטיבט. מוזר, כשאני נכנס למעלית, אני עושה את עצמי כל כך שקוע בעיתון, רק כדי שלא אצטרך לפטפט עם השכנה. אז דווקא לדבר עם מטפס הרים טיבטי?" מייסון (יהודי כמובן, אני לא מאמין שבאמת חשבתם אחרת), סבור גם שאם היו ממציאים את העיתון אחרי המחשב והרשת הוא היה הופך להיות שוס אדיר: העיתון עולה רק שקלים בודדים; הוא קל לתפעול – אין צורך להיות מהנדס מחשבים; אפשר לקרוא אותו בכל מקום, כולל בשירותים; לא צריך חשמל או חיבור לרשת ובגמר הקריאה אפשר לעשות בו שימושים אחרים, כמיטב הדמיון.

אבל מייסון (70), שמופיע לא מעט בפני קהל יהודי מהעבר השני של הפנסיה בפלורידה החמה, מייצג כנראה עולם הולך ונעלם. בתעשייה מדברים על העיתונות המודפסת כמי שחיה על זמן שאול, ונלחצת בין הטלוויזיה והאינטרנט. בירחון לענייני תקשורת 'העין השביעית', למשל, שהוקדש לאחרונה לנושא, סוקר תהליך הגסיסה תחת כותרות כמו "היה שלום גוטנברג" ו-"הלך עלינו – התכווצות העיתונות המודפסת".

רוב עיתוני העולם מתמודדים עם האיום האלקטרוני בהוספת גוון צהוב. רוצים אקשן, רכילות ודרמה? תקבלו אותם גם אצלנו, לא רק בטלוויזיה ובאינטרנט. עיתוני ארצנו לא מפגרים בהרבה – מדי שנה קטן נפח המלים ואת מקומו תופסות תמונות 'צבע'.

סקר TGI מודד חשיפה לכלי התקשורת השונים. בשל המדגם הגדול בו הוא משתמש (10,000 איש) הוא נחשב לאחד מכלי העבודה החשובים של המפרסמים. אם לא קראתם על הסקר האחרון, שפורסם בשבוע שעבר, זה לא מקרי. כמעט כל העיתונים התייחסו לתוצאות כמו שראש ממשלה של מדינה מזרח תיכונית אחת מתייחס לבוחריו ולחברי מרכז מפלגתו. ולא בכדי: הסקר הראה ירידה עקבית בחשיפה למרבית העיתונים ועלייה בזמן הגלישה באינטרנט.

היחידים ששמרו על יציבות היו דווקא עיתוני המגזר הדתי, הלאומי והחרדי. העיתון שאתם מחזיקים ביד הגדיל לעשות וזינק ב-61 אחוזים תוך שנה. לו היה מדובר על ספורט אולימפי, הוא לבטח היה עומד על דוכן מקבלי המדליות – לתשומת לב שרת החינוך.

אז מה עושים עיתוני המגזר נכון? הם לא מקבלים את האקסיומה שכדי להתחרות בטלוויזיה צריך להיות טלוויזיה מודפסת. הם מאמינים שאידישקייט יכול להוסיף רייטינג, ויש להם גם אידיאולוגיה. זו לא בושה. לכל העיתונים הכלליים יש אג'נדה, אצל חלקם היא פוליטית ואצל השאר כלכלית: מיקסום רווחים.
אל תבינו אותי לא נכון, אף אחד מעיתוני המגזר אינו הניו-יורק טיימס. אך גם לטיימס, שנוסד ב-1851, לקח כמאה שנה עד שהפך לחשוב בעיתוני תבל.
הציונות הדתית כבר הוכיחה ביותר מתחום אחד שהיא מצליחה במשימות שלקחה על עצמה, גם כשהאחרים מזמן כבר הרימו ידיים. אין סיבה שזה לא יקרה גם בתקשורת המודפסת.

מכבי Tellאביב
שמואל אדלמן

לפני שבוע התקשר אלי דוד, מנהל חדר הכושר של קדומים, והזכיר לי שהגיע הזמן שאחדש את המנוי. נקיפות המצפון על חוסר העשייה הספורטיבית שלי הניעו אותי להחלטה אמיצה: להקדיש את הערב לספורט. לא היססתי לרגע, ואחרי חימום קצר התיישבתי לצפות במשחק של מכבי תל אביב. הנוסטלגיה החלה להתפשט בכל גופי, זכר לימים הטובים בהם הצטופפנו על רצפת הפנימייה בישיבה התיכונית מול 21 אינץ' שחור לבן, מעודדים את הצמד ברקוביץ' את ארואסטי, צוחקים לאידו של סאבוניס האגדי וצועקים על השופט האנטישמי שהיה האשם היחיד בהפסדים.

בסוף הרבע הראשון הבנתי שמשהו בכל זאת השתנה מאז, ולא רק הצבע על המרקע. ברובו המוחלט של הזמן שיחקו עבור מכבי חמישה שחקנים, שעל פי כל הגדרה הם גויים למהדרין. השחקנים היהודים תרמו למשחק 4 נקודות בלבד מתוך 95 נקודות הניצחון שזיכו את אנתוני פארקר במכשיר DVD נוסף. במשחק שלפניו קלעו השחקנים היהודים 3 נקודות בלבד, וגם אם במשחק אמש מול ברצלונה המצב השתנה לטובה, אין בכך לחפות על העובדה שהשחקנים היהודים של מכבי הפכו, לפחות במשחקי היורוליג, למשהו זניח למדי. לא במקרה בתקשורת דיברו בתקינות פוליטית על חוסר שיתוף השחקנים ה"ישראלים", אלא שכדאי לזכור ששחקן כמו דריק שארפ נמצא בארץ מספיק שנים בשביל להיות ישראלי לכל דבר.
מי שיפתח ספר היסטוריה יגלה שאגודת 'מכבי' קמה בארץ ב-1912 כשילוב של אגודות כמו 'אגודת המתעמלים ראשון לציון' ואחרות, מתוך מטרה לטפח את תרבות הגוף בקרב היהודים תחת השפעתו של המנהיג הציוני מכס נורדאו, שקרא בקונגרס הציוני השישי "לחנך, לאמן ולטפח יהודי בעל שרירים". מכיוון שבכל זאת מדובר ביהודים, האגודה התפצלה וב-1926 הקימה ההסתדרות הכללית של העובדים את 'הפועל' - הסתדרות ספורט לפועלים. האבק שיוצא משני המשפטים הקודמים מראה את השינוי הגדול שעברנו.

מכבי ת"א, שמהווה את קבוצת הספורט הטובה ביותר של 'מכבי' ושל מדינת ישראל בכלל, ידעה בעבר להביא יהודים טובים כמו טל ברודי ששילבו עלייה עם תרומה לספורט ולמורל הלאומי. היא המשיכה בגיורים מפוקפקים כדי להעניק אזרחות לשחקנים זרים מכוח חוק השבות, והפכה בסופו של דבר למפעל כסף לייצור ריגושים.

מצד שני, ממדינה ששולחת שליחים לעודד גויים לעלות לארץ, הופכת את קק"ל לקרן קיימת לישמעאל ומייצרת את הדגלים שלה בסין, מה אתם מצפים? שנגייר את שרונאס יאסיקביצ`וס?