חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 130ראשיהפצה

לא רק תנועה נפרדת - בגליון השבוע

25 שנים חלפו מאז המאבקים הסוערים על פתיחת סניף בני עקיבא נפרד ברובע היהודי בירושלים. מצדדי ההפרדה בין בנים לבנות נאלצו לבסוף להקים לעצמם תנועה נפרדת, שבימים אלה חגגה יום הולדת 25.
10/02/05, 00:00
עפרה לקס

בתנועת אריאל של היום יש כחמת אלפים חניכים ב – 47 סניפים, מעורבות מיוחדת של בני הנוער בקבלת ההחלטות, מתח דתי ואידיאולוגי גבוה, רב לכל סניף וגאוות יחידה בהתפתחות. וכשהבנים צריכים להכין קישוטים לשבת ארגון הם נעזרים באחיות שלהם.

חידה: נער משבט 'הרא"ה', לראשו כיפה סרוגה ועל גופו חולצת תנועה בצבע תכלת. לאיזו תנועה הוא משתייך (רמז: מזכ"ל התנועה הוא בוגר 'בני עקיבא')?
התשובה ברורה: 'אריאל- תנועת נוער ישראלית'.

בט"ו בשבט החולף חגגה תנועת 'אריאל', השלישית בציונות הדתית מבחינת גודל וכרונולוגיה, 25 שנה להיווסדה. למי שהתרגל לראות בחניכי 'אריאל' תופעה זניחה בשולי הציונות הדתית זימנו הנטיעות הפתעה. למען האמת, אפילו חניכים מושבעים לא היו בטוחים שמדובר ב'אריאל' שלהם: "הקרינו סרט על התנועה, ובמהלכו הביאו תמונה מכל סניף. ישבנו וראינו עוד סניף ועוד אחד, ואמרנו: 'וואו, מאיפה הם צמחו פתאום?'" מספרת מרכזת מאחד הסניפים.
'אריאל', שמספר חניכיה היום מוערך ב-4,700, בכלל רצתה להיות חלק מבני עקיבא, אבל בגלל שתנועת האם לא רצתה שבנים ובנות הפועלים בנפרד יהיו חלק ממנה, נאלצו החפצים בהפרדה לתת שם אחר לסניף שלהם. אחר-כך צצו עוד סניפים, וכך נולדה תנועה חדשה. יש כאלה שזה מזכיר להם את המפד"ל והאיחוד הלאומי.

בני עקיבא דחתה
הפצעתה של תנועת 'אריאל', מסביר הרב יוסף ברמסון, שהיה בין מקימיה, קשורה למכלול רחב יותר: הקמת בתי ספר לציבור החרד"לי, כמו הישיבה לצעירים שליד 'מרכז הרב', ומאוחר יותר 'נועם' ו'צביה'.
"אך סמלי הוא שתחילת ההתעוררות, היתה בירושלים שבין החומות", אומר הרב ברמסון. השנה היתה תשל"ט, והמשפחות רצו שילדיהן יפעלו במסגרת בני עקיבא – אך באופן נפרד, כפי שהיו רגילים בבתי הספר.

כמה חבר'ה צעירים ונמרצים חברו יחדיו והקימו סניף של התנועה ברובע היהודי. בשנת תש"מ, לאחר מאמצים רבים, נחנך הסניף הנפרד, חידוש של ממש באותם ימים. את הטקס כיבדו בנוכחותם הרב מרדכי אליהו והרב אביגדור נבנצאל, הרב ירחמיאל וייס והרב נחום נריה, שקרא מכתב ברכה מאביו: "זה היה מאוד משמעותי עבורנו, שמי שהקים את התנועה תומך בסניף הנפרד".
ברגע שבו נודע על הקמת הסניף, מיהרה ההנהלה הארצית של בני עקיבא והעומד בראשה, אמנון שפירא, ופרסמה מודעה מאירת עיניים ב'הצופה' בזו הלשון: "הננו להודיע כי אין ולא הוקם ברובע שום סניף של בני עקיבא, ובוודאי לא סניף נפרד ומופרד. צר לנו שאנשים עושים מעשים המנוגדים לתנועה. רק ההנהלה הארצית של בני עקיבא רשאית להקים סניפים, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול".
הרב ברמסון, שלימד אז בישיבה לצעירים, שלף את עטו והשיב מכתב שערה. הוא הביע תמיהה על מידת הדמוקרטיה של מדינת ישראל ושל התנועה, ושאל על עניין הפרדת המינים: "למי יש את הסמכות המוסרית והתורנית לשלול זאת?"

מקימי הסניף, ובהם הרב אליעזר מלמד, ניסו להרגיע את הרוחות. הם נפגשו עם המזכ"ל שפירא ועם הרב נריה, אבי התנועה. "הרב נריה אמר: 'אש בוערת במחנה'", נזכר הרב מלמד. "הוא אמר שהסניף חייב להשתייך לבני עקיבא. הוא לא שבע נחת מההתנגדות של אמנון שפירא לכך". גם הרב דרוקמן ניסה לפשר, ותמך למעשה בקיומו של הסניף הנפרד, אך הוא נמנע מנקיטת לשון חריפה כמו זו של הרב נריה.

הוויכוח להט עוד שנים רבות. גם כש'אריאל' היתה מסגרת קיימת לא נסתיימו הוויכוחים ולא נעלמו המשקעים.
"זו אותה הטעות שהמפד"ל עשתה כשלא השאירה בתוכה אנשים שהצביעו אחרת בתחום המדיני", אומר הרב מלמד, ורומז לפרישתם המאולצת של צבי הנדל והרב חנן פורת. "את אותם הדברים ניתן לומר על מה שקרה עם בתי הספר הממלכתיים דתיים ו'נועם'. אם היו מקבלים את בתי הספר של 'נועם', הם לא היו היום בתי ספר חצי-פרטיים, וציבור רחב יכול היה ליהנות מהם. האנשים האלו הם מאוד פתוחים כלפי הציבור החילוני, אבל לא כלפי הציבור הימני והדתי יותר. הנזק הוא עצום, כי אנשים כאלה הולכים לכיוון החרדי".

הבשורה הירושלמית
בעוד הוויכוח סביב סניף הרובע מתלהט, החלו לבקר בו בני נוער מגבעת שאול. כמות החניכים, שמו לב הפעילים, הצדיקה הקמת סניף שכונתי ועצמאי לחבר'ה האלה.
גם כאן הם כינו את עצמם 'בני עקיבא' במשך כשנה, מתוך תקווה שיוכלו לפעול באופן נפרד במסגרת התנועה הגדולה שאמורה להכיל את השכבות השונות של הציונות הדתית. לאחר כשנה, כשהתקווה התבדתה, החליט הרב מלמד כי אין טעם להתווכח על שם, "ואז החלטתי לקרוא לתנועה הזו 'אריאל'. תוך שנה וחצי צצו עוד כשמונה סניפים, בעיקר בירושלים".
סניף הרובע אגב, נשאר, באופן אירוני משהו, סניף נפרד בתוך 'בני עקיבא'. כך הוא מתנהל עד עצם היום הזה, כמו עוד 5-4 סניפים ברחבי התנועה.
מזכ"לה הנוכחי של תנועת 'אריאל', כבר ציינו, הוא בוגר 'בני עקיבא'. שבט ישורון נתניה, ליתר דיוק, למי שרוצה לחשב את הגיל. יוסי ורדי הוא תושב עפרה, אב לשישה ילדים, ולא מפסיק לחייך במהלך השיחה, למרות שאמירותיו לא תמיד קלילות.
"החברה הדתית היא מאוד פנאטית", הוא אומר, ומוסיף שבחים מיוחדים ליישוב שלו. "בעפרה הם פנאטים אמיתיים. הם לא מסוגלים לקבל שום דבר מבחוץ. את יכולה לכתוב את זה, ואני גם אומר להם את זה בעצמי.
"בעפרה הקימו סניף של 'אריאל', הדבר היה באישור המזכירות, אבל מועצת החברים התכנסה והחליטה שהדוסים חדרו עמוק מדי לתוך היישוב. הם היו מוכנים ללכת לקראתנו עם 'בני עקיבא' הקיים, אבל מי אמר שהשינוי שעשו יחזיק לאורך ימים? חוץ מזה, אנחנו לא רצינו 'בני עקיבא' אלא 'אריאל'. אנחנו לא אומרים שאנחנו מתאימים לכולם. אנחנו לא רוצים שכל עפרה תהיה 'אריאל' פתאום. אבל תנו לנו לקיים סניף".
בכל זאת, ורדי מכיר בערכה של פעילות בתנועת נוער, ולכן בנותיו הן חניכות בבני עקיבא ביישוב.

בין עצמונה ליצהר
'אריאל' היא תנועה הומוגנית, יחסית. חזון התנועה מדבר על חיים ותורה ששלובים זה בזה באופן מלא, וכאידיאל להגשמה, והם בהחלט מתכוונים לכך. גם במפה הפוליטית כולם ממוקמים באותו הצד, עם ניואנסים בין עצמונה ליצהר.
כשמנסים להגיד לורדי ש'אריאל' הא סוג של תנועה לילדי שמנת מבחינה חינוכית וערכית, הוא קצת מתרעם: "זו סטיגמה שמאוד כואבת לי. אני לא חושב שהנוער של 'אריאל' הוא דווקא יותר טוב. פשוט, כשנוער לוקח על עצמו סייגים של קדושה, הוא יכול להגיע לרמה רוחנית גבוהה יותר".
הרב מלמד, אגב, אומר דברים אחרים. לדעתו, אכן מדובר בנוער אידיאליסטי יותר מבית. לדבריו, אלו נערים ונערות שמגיעים ממשפחות שבהן עוסקים פחות בתחרות חברתית.
חלקם המכריע של 47 סניפי התנועה ממוקם בירושלים וביש"ע. 18 שנה לקח להם, לאריאלניקים, לחצות את הקו ולהקים סניפים גם בערים הסטנדרטיות של המדינה. אלו קיימים היום בנתניה, בת ים, פתח תקווה, בית שמש, רחובות וצפת.
מדיניות הקמת הסניפים בתנועה שונה מאוד מזו המוכרת: היוזמה צריכה להגיע מאנשי המקום, שבו צריכה להיות אוכלוסיה שרוצה לפעול במסגרת התנועה ובכללים שלה. אין פשרות אידיאולוגיות. "סניפים נקים בכל מקום" – אאוט, "הרוצה את הרב יסכים לדבריו" – אין.
הרב אריה בצלאל, העומד כבר 20 שנה בראש העמותה שליד התנועה: "לו יצויר שברמת השרון רוצים להקים סניף של 'אריאל', אנחנו נמצא את הדרך. לא נתפשר בהלכות, לא נקים סניף מעורב. זה בנפשנו, וגם לא נסכים שידגלו בעקירת יישובים מארץ ישראל. אלו עקרונות יסודיים שאי אפשר להתפשר עליהם. אפשר אולי לחשוב על מבנה משותף לבנים ולבנות, שזו התפשרות גדולה מאוד מצדנו".

למרות שהרב בצלאל מסביר ש"חלק מהשלמות היא לקרב את הציבור לדרך שבה אנו מאמינים", וש"לפעמים צריך להתפשר", האידיאולוגיה של 'אריאל' היא שמירה מקסימלית על גדרי הצניעות ומצוות התורה, בלי פשרות. הרעיון, מסבירים שם, הוא להתגדל ולהתרומם בתוך התנועה, ולאחר מכן לפרוץ החוצה. "אנחנו לא מגבילים מישהו בכניסה לתנועה", מסביר יוסי ורדי, "אבל אנחנו לא מתאימים לכולם. לא כולנו מתאימים לכולנו".
בתנועות נוער שכן מחזיקות סניפים בעיירות פיתוח יש חינוך לעשייה חברתית ומפגש עם נוער אחר. איך אתם מחנכים לעשייה בשדה הזה?
"בכל סניף יש פעילות של חסד. יש לנו מועדונית בירושלים שאותה מאיישות בנות מחבריא ב', ובקרוב נפתח מועדונית גם בבת ים. עם הבנים אנחנו עושים פעילות אחרת. בסוכות, למשל, הבנים בנו סוכות לחולים עם 'יד שרה'. אנחנו עוד בוחנים את התחום הזה, אבל בנושא פולארד וארץ ישראל, למשל, הנוער שלנו פועל רבות. עיר האוהלים הוקמה על-ידי בוגרים שלנו".

שאלת האליטיזם
למרות שעברו 25 שנים, שבמהלכן זרמו המוני חניכים במפקדי ה'חופשי-הקשב' בשתי התנועות, המתח בין 'בני עקיבא' ו'אריאל' לא שכך. המזכ"לים נמצאים בקשר, ואפילו משתפים פעולה. 'בני עקיבא' מסייעת ל'אריאל' בתחומים שונים, מעבירה אליה את חוברות ההדרכה שהיא כותבת ומספקת לה עזרה טכנית בעת הצורך.
האידיאולוגיה והחזון של התנועות דומים מאוד: "תורת חיים בעוז" של 'אריאל' ו"תורה ועבודה" של 'בני עקיבא' מיתרגמים לפעולות, הדרכות וסמינריונים די דומים. ההבדל הוא בדגשים ובדרך.
בני הנוער שמשתייכים לשתי התנועות נפגשים בבתי הספר ומתראים באירועים בין-תנועתיים, ומפגשים אלה גורמים להם להעלות שאלות, לכאן ולכאן.

החבר'ה מ'בני עקיבא' לא מפסיקים לשאול, כבר שנים, על הצורך בפעילות נפרדת, ונערי 'אריאל' נמצאים בחיפוש מתמיד אחר תפקידם הייחודי מול תנועת האם.
בתחילת שיחתנו משגר מזכ"ל בני עקיבא, איתן מור יוסף, את ברכתו לתנועת 'אריאל' ולאנשיה. רק אחר-כך הוא נפנה לענות לשאלות.

קיימת הרגשה ש'אריאל' לוקחת את החבר'ה הטובים, ובכך למעשה פוגעת ב'בני עקיבא'?
מור יוסף משיב בשלילה. "יש גנבה פה ושם במקומות משמעותיים, אבל חלק גדול מן הציבור מרגיש מספיק בטוח בעצמו ללכת ל'בני עקיבא'. רבים מבוגרי 'בני עקיבא' מחנכים את ילדיהם ללכת לתנועה, כשהם נותנים להם חיזוק ביראת שמים. יראת שמים לא נמדדת בהפרדה. אנחנו מחמירים באהבת ישראל ובכלל ישראל, ולכן אנחנו פונים לכולם", אומר מור יוסף כמגן על תנועתו. "לי אישית יש הסתייגות מ'אריאל', כי היא מתעסקת עם נוער יותר אליטיסטי".
מור יוסף בהחלט מתפתל. לא מקובל להגיד בריש גלי דברים נגד תנועה חברה. ובכל זאת, הוא לא מצליח להתאפק: "צריך ללמוד להיזהר לא להיסגר יותר מדי. יש נטייה לדבר הרבה על עם ישראל אבל להיסגר ביישובים, במשה"בים ובקהילות משלנו. אני אומר את זה גם לנו וגם ל'אריאל'. צריך להיזהר לא להתרחק מעם ישראל. לפעמים עודף הסתגרות גורם לניתוק מכלל ישראל".
חוסר הפתיחות של בני עקיבא, הוא זה שבסופו של דבר הוליד את 'אריאל'. אתם מדברים על פתיחות לכולם, אבל את אלו שרצו הפרדה הוצאתם החוצה. בראייה לאחור, אמנון שפירא טעה?
"אני יכול להבין את החשש של אמנון אז, וגם היום. יש רצון להכיל ציבור כמה שיותר מגוון בתנועה, אבל עם זאת צריך שהשדרה המרכזית לא תיסדק. גם ככה יש בתנועה קול שאומר 'אנחנו רוצים שהתנועה הזאת תופרד'. יש ציבור גדול שפועל היום בסניפים ביחד, בצורה צנועה ויפה, ואני לא רוצה שהמיעוט שרוצה להפריד יגרום לכך שיהיו חלק שהם הצדיקים וכל השאר יהיו 'בדיעבד' ו'לעתיד לבוא'. אני לא רוצה לחנך ילדים על 'לעתיד לבוא'".

הנוער יחליט, הנוער ינווט
תנועה צעירה, 'אריאל'. צעירה לא רק כרונולוגית, אלא גם בגיל האנשים שמפעילים אותה. במסדרונות ההנהלה הארצית ניתן למצוא בעיקר שמיניסטים ובני שיעור א' וב'. אירועים רבים שהתנועה מקיימת, כמו למשל אירוע ט"ו בשבט, שבו חגגה התנועה את יום חגה, אורגן על-ידי חבר'ה שגילם מסתיים במילה 'עשרה'. אחד הגורמים לכך הוא הקומפקטיות של התנועה והמספר המצומצם של העובדים בה. הסיבה השניה לדרך ההתנהלות הזו היא מדיניות מכוונת מצדו של המזכ"ל.

ורדי קבע כי כל ההחלטות בתנועה תתקבלנה על-ידי בני הנוער בלבד. וכשהוא אומר 'כל', הוא מתכוון להכל, חוץ מנושאי כספים וכוח אדם. ורדי ייסד מליאה שמתכנסת לפחות שלוש פעמים בשנה, ובה מלבנים את הסוגיות המרכזיות שעל הפרק. "כשסיפרתי במשרד החינוך שזו דרך הפעולה שלנו", מספר ורדי, "הם כמעט השתבצו. בתנועות נוער אחרות אפשר להגיע כך לכל מיני החלטות מפוקפקות. אני לא אגיד לך שלא היו לי בהתחלה פרפרים בבטן, אבל זה פועל. בכל המליאה אין יותר משני אנשים שעברו את גיל 21. ככה הם גם לומדים לתפוס פיקוד".

אחת הדוגמות שורדי מציג בגאווה לא מוסתרת היא החלטת המליאה על הצבת מחיצה בין בנים לבנות בדיונים: "הרב איתן אייזמן, שהוא הפוסק של התנועה, אמר שמספיקה ישיבה נפרדת בדיוני המליאה, אבל הנוער החליט אחרת, ולמרות הבעיות הלוגיסטיות הכרוכות בכך, אנחנו מציבים מחיצה כפי שהם החליטו".

האחריות הגדולה שמקבלים בני הנוער על עצמם והמשקל הגדול שמעניקה הנהלת התנועה להחלטותיהם היא יוצאת דופן בקרב תנועות נוער, שרבות מהן מתנהלות על-ידי אנשים ש'צעיר' זו המילה הנכונה להגדרת רוחם בלבד, וגם זה במקרה הטוב.
"נראה לי שככה זה צריך להיות", אומר שמריה עטיה, יו"ר מזכירות המליאה, שהוא שמיניסט בישיבה לצעירים של מרכז הרב. "הרי זו תנועה של נוער. אז כל עוד אנחנו לא מחליטים לגבי משכורות וכספים וקיימת ביקורת של בני הנוער על ההחלטות שלהם – זה טוב".

לאחרונה קבעה מליאת התנועה ש'אריאל' תשנה את חולצת התנועה שלה מהתכלת המסורתי, צבעה של 'בני עקיבא', לכחול אחר. פטרול אם לדייק. הנהלת התנועה הסכימה. עטיה: "גאוות יחידה זה נושא שהיה לקוי אצלנו. לאחרונה יש שיפור, אבל זה עדיין לא מושלם. בגלל זה החלטנו לשנות את חולצת התנועה, כי עד שמישהו בא עם חולצת תנועה ישר מזהים אותו כמישהו מבני עקיבא".

למה, לדעתך, יש בעיה בגאוות היחידה?
"יש כאלה שמתפדחים שהם מ'אריאל', כי זו תנועה קטנה. אם הרוב היו 'אריאל' והמיעוט 'בני עקיבא', אז 'בני עקיבא' היו מתפדחים. חוץ מזה, בישיבות התיכוניות לפעמים יורדים עליך שאתה דוס".

המדריכים מכינים צ'ופרים
עטיה אינו מסתפק בתפקיד הנכבד של הנהגת המליאה. ביום יום הוא מרכז את סניף הר נוף בנים.
וזו אינה מלאכה קלה. כל מי שהיה אי פעם בתנועת נוער מעורבת מכיר את חלוקת התפקידים: הבנות בדרך כלל מעבירות את הקשר, מכינות את הפעולה, שקדות על הצ'ופרים ומחברות הופעות לאירועים החגיגיים. הבנים מגיעים מהישיבה וזורמים.
בסניפים נפרדים המדריכים לא יכולים להישען על בנות בצוות. הם נאלצים – כן, כן – לעשות את כל הדברים ב-ע-צ-מ-ם.
שמריה: "אצלנו המדריכים מכינים את הפעולות ועושים את הצ'ופרים, אבל אין להם בעיה עם זה, כי ככה הם גדלו. הם לא רגילים למשהו אחר. לפעמים, אם הם צריכים עזרה, הם נעזרים באחיות".
עטיה, שדוגל בהפרדה מנימוקים הלכתיים, דווקא מוצא כמה יתרונות בסניף שהוא על טהרת הבנים: "נדמה לי שבנים מתנהגים בצורה יותר אמיתית כשהם לבד. אין להם את מי להרשים. חוץ מזה, כשהצוות רוצה לעשות משהו בשביל הכיף, סתם לצאת לטיול או למסעדה, אז הוא יכול. כשהצוות מעורב אי אפשר לצאת סתם עם הבנות".
גם המתודות בהעברת הפעולות שונה בין הבנים לבנות: העובדה שבנים משתוללים יותר מבנות מוכרת לו, ומקרוב. אבל נראה שב'אריאל' יודעים להתמודד עם זה יופי. האינטראקציה היחידה שכן קיימת בין שני המינים מתרחשת בדרך כלל סביב שבת הארגון, כשהבנות בכל זאת צריכות עזרה בכתובות האש והבנים צריכים ייעוץ אסתטי בכל הנוגע לקירות הסניף. אבל זהו.
"הבנים מתפקדים מעולה", מחמיא המזכ"ל. "אחד הדברים שהפתיעו אותנו זו היכולת שלהם לתפוס את החניכים ולהצליח להביא אותם לסניף בלי הנוכחות של הבנות. הם גם עושים הצגות וריקודים וציורים בצורה מצוינת. בפעם הראשונה שנתקלתי בזה הייתי המום, התלהבתי, וראיתי שאפשר גם אחרת".

אגב, הנהלת התנועה משתדלת שהאירועים יהיו משותפים לבני שני המינים. ורדי מנמק: "כדי להראות שאנחנו בכל זאת תנועה אחת, ורואים שהבנים והבנות באמת אינם מתקרבים אחד לשני". ורדי בכלל מוחה על כך שהמאפיין העיקרי של תנועתו היא ההפרדה.

לדבריו, תנועת 'אריאל' היא הרבה יותר מזה, והיא כבר החלה להשפיע על תנועות אחרות. "אנחנו משפיעים על 'עזרא' ו'בני עקיבא'. שתיהן מתקיימות היום בתחושה שיש לשנות את הפעילות. בוועידה האחרונה של בני עקיבא עלה המון נושא ההפרדה, והמזכ"ל לא הסכים לדון בכך. 'בני עקיבא' התחילה לקיים את הנוהג של רבני סניפים, מה שקיים אצלנו כבר זמן רב, ושם גם קוראים לבני המצווה לערוך חגיגות צנועות, מה שאצלנו הוחלט כבר מזמן.

"הבאנו גם לכך שיש הפרדה בין בנים לבנות בכל מיני אירועים. כשאנחנו משתתפים באירוע משותף לבני נוער, אנחנו דורשים שלא תהיה אישה ששרה על הבמה, שתהיה הפרדה ושיהיה רב מתאים. כבר שנתיים, בטקס של עשרה בטבת ב'יד ושם', הם עושים מה שאנחנו מבקשים. הצלחנו להביא ליותר קדושה באירוע הזה, ואנחנו כן מצליחים להגיע לתודעה של הציבור.

הנוער לאן
חצי יובל שנים חלפו מאז שיצאה 'אריאל' לדרך, ונדמה שיוסי ורדי, המזכ"ל, היה רוצה להשאיר את סוגיית בני עקיבא מאחור. ורדי רואה בחזונו את תנועת 'אריאל' כתנועה שפועלת ומשפיעה על העם השפעה מכרעת. גודלה של התנועה (בכל זאת, רק 4,700 חניכים) אינו מחליש אותו: "ראשית, קצב הגדילה של התנועה והחותם שהיא משאירה בכל מקום הם משמעותיים ביותר. אבל חשוב יותר, ההצדקה האמיתית לקיומנו לא תהיה במספר החניכים שנוסיף לרשימה, כי אם בתרומתנו ובהשפעתנו על עם ישראל".
בוגרי 'אריאל' כבר נמצאים היום במקומות משפיעים. אחוזים גבוהים מהם כבר מתגוררים ביש"ע, ואחרים נמצאים בעמדות מפתח בצבא ובחינוך.
בציפייה לבניין אריאל.

ofralax@walla.co.il

איחולי יומולדת
הרב אריה בצלאל, ראש העמותה של התנועה: "שהרוח והדרך של 'אריאל' תהיה דרכו של עם ישראל בארץ ישראל, מתוך רצון שהציבור הזה ילך ויגדל".
אריאל בן דוד, בעבר מזכ"ל: "שיצליחו וימשיכו להתפתח ולפתוח סניפים בכל מקום שאפשר. שימשיכו לעסוק גם בפרטים הקטנים, ולא רק בדברים הגדולים".
הרב יוסף ברמסון, ממקימי התנועה והגזבר (בן 70): "שהרב בצלאל, שנשא כל השנים בעול, יוכל להמשיך באותה אחריות, שהרב אייזמן ימשיך להנחות את המדריכים והחניכים בצורה טובה ושהתנועה תמשיך ותתקדם הלאה גם בלעדי".
שמריה עטיה, מרכז סניף הר נוף בנים ויו"ר מזכירות המליאה: "שלאנשים יהיה יותר כיף וגאווה שהם בתנועה, ושלא יפתחו סניפים סתם".
יוסי ורדי, מזכ"ל: "שתגדל ותפרח ותיתן משמעות נוספת לחברה בישראל, לציונות הדתית ולנוער".
איתן מור יוסף, מזכ"ל בני עקיבא: "שבסוף יתחזקו ויגיעו ל'בני עקיבא' – סתם, בדיחה. באמת: שנזכה בבניין אריאל, ושבדברים המשותפים נמשיך לפעול יחד. אנחנו צינורות של ה' להגדיל תורה בעולם, שנמשיך בקנאת סופרים ברמה החברית, האוהבת".

לפקודת הרבנים
תנועת 'אריאל' פועלת לאור פסיקותיהם של רבני סניפים ברמה המקומית וקביעותיו של הרב איתן אייזמן ברמה הארצית. בשאלות נרחבות עוד יותר, היא פועלת על-פי פסיקותיו של הרב אברהם שפירא.
למרות האמור, ראשי התנועה לא פועלים באף מישור בעד או נגד סירוב פקודה במקרה של עקירת יישובים.
"מה שיורה לנו הרב שפירא נעשה", מסביר הרב אריה בצלאל. "פנו אלינו תנועות נוער שנפעל בעד וגם נגד, אבל לא הסכמנו. מבחינה חינוכית יהיה סירוב, כנראה, אבל אנחנו לא נלך להחתים".
יוסי ורדי, המזכ"ל, שהתגורר בעצמו במאחז גינות אריה, מסביר שהוא עצמו "לא יכול לחשוב לפנות לבנה מיישוב או מאחז", אבל בכל זאת הוא אומר כי "התנועה אינה חותמת בעד סירוב פקודה וגם לא נגד".