חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 131ראשיהפצה

שולחן עורך

17/02/05, 00:00

"מאז המכתב הקודם שלך, שבו כתבת שאולי תהיה מלחמה עם סוריה, אני ממש חוששת ומוטרדת. משהו בתוכי נורא לא שקט...
מתוך אי-השקט הזה שאחז בי, צמחה החלטה: השנה אני צמה ביום כיפור, וגם הולכת לבית הכנסת שליד הדירה שלנו... אתפלל שלא תהיה מלחמה, שכל החיילים יעסקו רק באימונים ובשמירות ולא בקרבות אמיתיים.

רגע, מה אתה אומר עליי? היית מאמין לפני שנתיים, כשהתחלנו להתכתב, שהקיבוצניקית הצינית שמטרידה אותך בשאלות מעצבנות תלך לבית כנסת ותצום ביום כיפור?
כמה השתניתי בשנתיים האלה, כמה נפתח העולם שלי לדברים שלא העליתי אפילו בחלומות הכי פרועים שלי. הכל בזכותך דב, בזכות המכתבים המקסימים שלך, בזכות השיחות המרתקות איתך. לפעמים נדמה לי, שאני חיה ממכתב למכתב. אז בבקשה, תכתוב יותר, אני כל כך מחכה למכתבים שלך.
מאחלת לך שנה טובה ונפלאה. ממני, שחושבת עליך המון, טליה."

דב אינדיג הי"ד לא ענה למכתב הזה, שנכתב בערב יום הכיפורים תשל"ד, ואשר חותם את הספר 'מכתבים לטליה' שיצא לאחרונה לחנויות הספרים. יש להניח שגם לא זכה לקרוא אותו. במוצאי יום הכיפורים הוא יצא אל חזית המלחמה עם סוריה, וכבר למחרת, י"א בתשרי, נפל בקרבות השריון ברמת הגולן.

סיפור נפילתו של דב אינדיג עומד במרכז עלילת הספר 'תיאום כוונות' שכתב חברו מילדות, הרב-הסופר חיים סבתו. הספר המצוין הזה זכה בפרס ספיר, היה לרב-מכר ואף עובד לסרט ע"י הבמאי אילן חלפון (אגב, ספרו החדש של הרב סבתו - 'כעפעפי שחר' - מככב בימים אלה בראש רשימת רבי המכר, ואף זכה בפרס 'ספר הזהב' מטעם המו"ל לאחר שמכר למעלה מעשרים אלף עותקים. בשורה טובה, למרות שלא היקף המכירות הוא אמת המידה לאיכות הכתיבה של סבתו). הספר החדש 'מכתבים לטליה', שכמו ספרי הרב סבתו יצא לאור בהוצאת 'ידיעות אחרונות', פותח שער להיכרות מעמיקה יותר עם אישיותו המרשימה של דב אינדיג, מתוך מכתביו.

במהלך השנתיים שלפני נפילתו התכתב דב, תלמיד בשנה ג'-ד' בישיבת ההסדר בכרם ביבנה, עם בת קיבוץ חילוני, תלמידת כיתות י"א-י"ב. טליה, כך היא מכונה בספר, חזרה מסמינריון של תנועת 'גשר' בכפר עציון המתחדשת עמוסת חוויות ומלאה קושיות ותהיות. אביה הקיבוצניק, שהתקשה להשיב לשאלותיה, הפנה אותה אל בחור צעיר שפגש בשירות המילואים האחרון, בן ישיבת הסדר, שבולע גם ספרי יהדות וגם אנציקלופדיות מדעיות, ושהתשובות שלו הן ממש לעניין.

ההתכתבות האינטנסיבית, ששני הצדדים חוזרים ומדגישים כמה היא חשובה להם, עוסקת בעיקר בצדדים שונים של אמונת היהדות ואורחות החיים הדתיים. במכתב הראשון טליה מבקשת הסבר למנהג המוזר להפריד בין הבנים לבנות בשעת ההרקדה. בהמשך ההתכתבות עולים נושאים מגוונים, טליה שואלת ודב משיב: איך מתיישב תיאור הבריאה בספר בראשית עם תיאוריית האבולוציה? איך אפשר להאמין באלוקים אחרי השואה? למה הדתיים מונעים מהחילונים תחבורה ציבורית בשבת? ושאלה שתביא נחת לאלעזר שטרן: מדוע בני ישיבות ההסדר משרתים רק שנה וחצי?

טליה מתעניינת בהשקפתו של דב גם לגבי שאלות פוליטיות-אקטואליות של הימים ההם שמעסיקות את בני כיתתה - רבות מהן אקטואליות גם בחלוף שלושים שנה: האם כדאי לוותר על מרחבי סיני תמורת חוזה שלום? (דב: לא. איך אפשר לבעוט במתנה שקיבלנו מהקב"ה?) האם צדקה ממשלת ישראל בסירובה לשחרר מחבלים כדי להציל את 11 הספורטאים שנרצחו במינכן? (דב: כן. "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן".) חדות הביטוי ובהירות המחשבה של השואלת והמשיב, כמו גם גילוי הלב וכישרון הכתיבה, הופכים את הקריאה בספר לחוויה מהנה גם עבור מי שכבר דש בשאלות ההשקפה הבסיסיות הללו בעשרות סמינריונים ובמאות מאמרים.

תורם להנאה גם סיפור המסגרת של דיאלוג בין בן-ישיבה לקיבוצניקית, שמוסיף הרבה מתח ועניין. אתה מלווה בציפייה דרוכה את דב, היושב וכותב בישיבה עד השעות הקטנות של הלילה ובצבא בין המשמרות: האם יצליח לענות? האם ישכנע? איך היא תגיב לטיעון הזה?
וטליה מגיבה: פעם מתקוממת ודורשת הסברים נוספים; פעם משתכנעת ומחמיאה: "אתה מדהים. הצלחת להגיד דברים של טעם בשני נושאים שלא האמנתי שתצא מהם בכבוד"; ופעם מתרגשת עד בכי מסימני השאלה הקודרים שדב מציב מעל לעתיד המפעל של התנועה הקיבוצית והציונות החילונית. כפי שאמר לי דב איכנולד, העורך הראשי של ההוצאה לאור, הדברים נקראים היום, לנוכח התפוררות התנועה הקיבוצית, כניתוח גאוני, שלא לומר נבואי.

שני גיבורי-משנה בסיפור הם חברו של דב, בן ישיבה בשם חגי (בן-ארצי), וחברתה של טליה, קיבוצניקית המכונה מיה. חגי, חוזר בתשובה, מייעץ לדב כיצד להשיב לטליה, ומצטרף אליו בשתי פגישות שבהן מרצים השניים בפני בני כיתתה. ד"ר חגי בן-ארצי מוכר היום בציבור כמרצה ליהדות, אחיה המתנחל של שרה נתניהו, והוא שערך את הספר והביאו לדפוס.
מיה הולכת שני צעדים לפני טליה בדרך אל היהדות. היא מתכתבת עם המדריך חנן פורת - ע"ע 'את ענת/אחי אנוכי מבקש – שומרת שבת וכשרות, ובסיום השמינית מצטרפת לגרעין נח"ל דתי, בעוד טליה ממשיכה עם חבריה החילונים לשנת שירות לפני הצבא בבית שאן.

יש להניח שבן-הישיבה דב ראה בכתיבה לטליה מסגרת שמפיחה בו מוטיווציה לברר לעצמו נושאים אמוניים ולהתנסות בהסברה לחילונים, כמבוא לשליחות חינוכית-רוחנית עתידית. הוא שאף גם לגשר בין הקטבים השונים בעם, ורצה לקרב ליהדות את בני כיתתה של טליה. מעל לכל, הוא רצה להביא את טליה לחזרה בתשובה. באחד המכתבים הוא חולם בקול איך טליה אומרת לו רק שלוש מילים: אני עם מיה.

טליה עוקבת בעניין אחרי התהליך שעוברת חברתה הטובה, שוקלת לחזור בתשובה, אך ממשיכה במסלול חייה. במכתבה האחרון, המצוטט לעיל, מספרת טליה על החלטתה לצום ביום הכיפורים לראשונה בחייה, ומציינת את השפעתו העמוקה של דב על עולמה. הסיפור נפסק באמצע: דב נפל, ההתכתבות נקטעה. האם יהיה המשך להחלטתה לצום ולהתפלל? האם תחזור בתשובה בעקבות חברתה? איך תתמודד, נפשית והשקפתית, עם נפילתו של דב? האם תחפש כתובת אחרת לשאלותיה? בספר אין תשובה. בחיים, טליה חזרה לקיבוץ החילוני ובנתה בו את חייה.
אי אפשר להתעלם גם מקו רומנטי דק שמסתתר בעומק הדיאלוג הרעיוני בין בן הישיבה לבת הקיבוץ.
בשולי ההתכתבות הרעיונית דב וטליה מתארים גם חוויות אישיות, כשאצל דב מלווים הדברים בדרך כלל בתובנות של אמונה וראיית יד ה'. ביטויים ידידותיים יש בין השניים, גילויי אהבה אין. טליה מעוניינת בפגישות אישיות עם דב, אך בן-הישיבה מבהיר לה שתפגוש אותו רק במסגרת שיחות שהוא ייתן לכיתתה, ושאין מקום בחייו לקשרי ידידות עם נערה שלא למטרת נישואין. מצד שני, המאמצים וההתמדה שמשקיע דב בכתיבתו לטליה, כמו גם עוצמת השאיפה שלו שתחזור בתשובה, מרמזים על שאיפות אישיות שאולי התפתחו אצלו לגביה.

דווקא במכתבה האחרון, זה שדב לא הספיק לקרוא, ובמקביל להחלטתה פורצת-הדרך לצום ולהתפלל ביום כיפור לראשונה בחייה, טליה נותנת ביטוי ברור יותר לרגשותיה, מתארת את חשיבות מכתביו של דב בחייה בביטויים מרחיקי לכת, ומסיימת "ממני, שחושבת עליך המון". אפשר להמשיך ולדמיין לאן היו מתפתחים הדברים אילו נשאר דב בחיים.

הספר מאפשר הצצה ספרותית נדירה אל חייו הרוחניים של בן הישיבה הדתי-לאומי, בתקופה שבה אנשים כמו חיים חפר ואפרים קישון כתבו על סרוגי הכיפה שירי הלל. עבור בני נוער, דתיים וחילונים, הוא יכול לשמש שער כניסה מרתק לדיונים בנושאי יהדות ומודרנה. ולמרות שדב איכנולד מכחיש שלכך התכוון, אפשר לראות בספר גם השלמה ל'תיאום כוונות', שממחישה מיהו החבר הטוב שגיבור 'תיאום כוונות' כל כך מתגעגע אליו, חרד לגורלו ומתאבל עליו.