בשבע 132: בשבע עיניים

, כ"א בחשון תשמ"ח

המעלית שיורדת לחיינו - עדי גרסיאל
משנכנס אדר - מרבין במבצעים לפסח. כך לפחות עובד הראש של המפרסמים, שהרי לכל אדר עליז יש מוצאי אדר – תחילת ניסן, הרבה פחות משמחים, והרבה יותר עמלניים. אך לפני שאתם רצים להזמין מקום לחג החירות בבית המלון הרחוק ממקום מגוריכם, קחו בחשבון את המגבלות של שהייה במלון בשבתות וחגים: כרטיסים מגנטיים במקום מפתחות, מזגנים שמכבים את עצמם, חדרניות שמתעקשות לכבות את האור ועוד.

אך מה הם כל אלה לעומת העינוי האולטימטיבי – כזה שאפילו בשב"כ שומרים רק לעצירים מסדר גודל של ברגותי ומעלה – מעלית השבת. כשהתארחתי לאחרונה במלון ירושלמי, שובצתי לקומה ה-9, אך ורק בגלל שבעשירית שוכנות הסוויטות המפוארות. מעלית השבת במלון תוכננה כנראה כך שבכל קומה תוכל פיליפינית להיכנס עם המטופל שלה, לשוחח איתו קצרות בשפה שרק שניהם מבינים, לצאת מעדנות ולחזור עם כוס התה והעיתון שנשכחו מאחור, ועוד להספיק להיאנח לפני שהדלת תיסגר.
גם מהירות הנסיעה בין הקומות, יש לומר, מצייתת כנראה לפסק הלכה סודי הקובע שאסור שמי שעולה במעלית יקדים את חברו המטפס במדרגות. ואכן ניסיתי גם את האלטרנטיבה הזו, שני חסרונות עיקריים: הראשון - לא תמיד יש רופא בקומה שמונה, כשמתחילים להרגיש מחנק וכאבים בחזה; השני – חדרי מדרגות של מלונות נוטים להיות החצר האחורית שלהם ומכילים לא אחת כל מיני ציוד ושאריות, שמעוררות עניין רק אם אתם קולגות של פרופ' היס.
אז מה עושים? המלונאים באמת משתדלים: לעתים מקצים שתי מעליות שבת, כדי לצמצם את זמן ההמתנה; חלק מהמעליות עולות אקספרס לקומה העליונה ואז יורדות; ויש עוד מיני טריקים שלא ממש עובדים.

ההצעה הבאה קצת מטורפת, אבל כשהמצב משגע, חייבים פתרונות משוגעים. קבלו את 'מעלית השבת האקראית'. הרעיון פשוט: המעלית מתוכנתת מראש לעבור בין הקומות בצורה אקראית לחלוטין. לפעמים היא תשעט מקומה 3 ל-12 תוך חצי דקה, ופעמים אחרות היא תעצור בקומה 12 רק אחרי שביקרה בכל שאר קומות המלון, פעמיים. תחשבו על זה רגע – במקום 10 דקות של שיעמום, קיבלתם לונה פארק בחינם. תוכלו לדון עם שכניכם למסע האם כדאי לצאת בקומה 8 ולעלות ברגל לעשירית או לחכות לתחנה מוצלחת יותר. תוך כדי האודיסאה תתוודעו לשאר חבריכם להרפתקה: תלמדו באיזה חדר מתגורר כל נוסע, מאיפה הוא ועד כמה הוא ספונטני, רגיש ובעל חוש הומור. מי יודע, בקבוצה של פו"פ אולי תצא מזה אפילו חתונה.
כל הזכויות לא שמורות. אני רק מבקש ממי שמיישם את הרעיון להזמין אותי לשבת במלון במחיר סמלי.
אם אפשר, ניקח חדר בקומה ראשונה.


המועצה לשלום הילד המתנחל - אמציה האיתן

בתור הורה לילדים אני מעריך את עבודתה של המועצה לשלום הילד, ומזדעזע, יחד עם ד"ר יצחק קדמן, בכל פעם שפוגעים בזכויותיו של הילד הישראלי.
זוכרים את שלושת האמהות מחברון שעלו לגבעה 26 יחד עם ילדיהם? העונש שגזר עליהם בית המשפט היה חמישה חודשי מאסר על תנאי, והסעיף החוקי היה "הפרת חובת הורה". תושבת שאנור שהביעה את מחאתה כנגד מינהלת ההתנתקות, כשתינוקה בידה, זכתה לגינויים ומחאות קולניות מכל גווני הקשת החברתית.

באותו זמן הרגשתי איך הגאווה מציפה אותי – הנה, הצלחנו להתנחל בלבבות. אם המוני בית ישראל דואגים בדבקות, ומגינים על ילדינו הרכים, אז יש שכר לעמלנו. מערכת המשפט, שלקחה על עצמה את משימת הקודש, לשמור על זאטוטי ההתיישבות, הפריכה בכך את כל אותן טענות היסטוריות על נטייה שמאלנית בקרב שופטי ישראל.

ואם לא די בכל אלה, ישנם גם רבים הדואגים לחינוך ילדינו, למרות שאינם מסכימים לדרכנו הפוליטית. קולות המחאה שהגיעו מכיוונו של משרד החינוך, על השתתפות הנוער המתנחל בהפגנות, במקום לשבת בכיתה וללמוד, חיממו את לבי.
בקרוב ממש, שכנעתי את עצמי, תתגשם נבואתן של נביאינו "וגר זאב עם כבש, ומתנחל עם קיבוצניק ירבץ".
השבר הגיע מהר משחשבתי. במבזק החדשות הודיעו על החלטתו הדרמטית של היועץ המשפטי - ח"כ עומרי שרון יועמד לדין, ואביו מולידו יצא נקי לביתו. הייתי בטוח שתוך דקות ספורות נשמע את קולות המחאה מכיוונם של כל אותם אוהבי הילדים, ואף דמיינתי לעצמי את נוסח הודעתם לתקשורת: "לא יעלה על הדעת, שהאב הדגול, מולידו ומחנכו של עומרי, יפקיר אותו לשיניהם של חוקרי המשטרה. על פי אמות המידה של המוסר והצדק על אריאל שרון לקחת את האחריות על עצמו, ובכך להציל את בנו מציפורניה של מערכת המשפט".

לשווא חיפשתי באתרי החדשות. המועצה הלאומית לשלום הילד, לא טרחה אפילו להוציא הודעה קטנה לעיתונות.
לאחר שעברו ימים ארוכים ועדיין לא נשמע קולם התקיף של כל אותם המגינים על ילדי המתיישבים, ניסיתי להרגיע את עצמי בטענה הפשוטה – אריאל שרון כבר מזמן לא מתנחל, ואף בנו אינו נמנה על נוער הגבעות. על כן לא זכו לאותה דאגה אימהית של שומרי הילדים, ואת בעיותיהם המשפחתיות יאלצו לפתור בעצמם.
את האמת? לא ממש נרגעתי.

ארגון עתיר זכויות - חגית רוטנברג

הצאצא החמישי לנצי"ב מוולוז'ין הוא חבר בארגון זכויות האדם הבינלאומי 'אמנסטי'. לא, לא מדובר בסאגה היסטורית על נצר למשפחה מפוארת שיצא לתרבות רעה. הרב שאול בר אילן מכפר דרום הוא כנראה ראש הכולל הראשון שנכנס בשעריו של הארגון, שדי מתעלם ממנו במהלך שבע שנות חברותו.
ידיהם של פעילי 'אמנסטי' ישראל מלאות עבודה: זכויות אדם בסיסיות מופרות מדי יום בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה. למרות זאת, לא מצליח המתנחל היחיד בארגון להשתלב היטב במערך הפעילות. אולי משום שמשקפת הצדק וההומניטריות של 'אמנסטי' מכוונת תמיד בזווית שבין ג'נין לרפיח, הנאנקות תחת עריצות ה'כיבוש' הישראלי. השבוע החליט המתנחל לסובב את המשקפת ב-180 מעלות, ולצחצח את העדשה כדי לעזור ל'אמנסטי' לראות גם מכאן את מה שהם רואים משם. בפנייה מפורטת ומנומקת ליו"ר 'אמנסטי' ישראל, אמנון וידן, פורש הרב בר אילן רשימה ארוכה של זכויות אדם של תושבי חבל קטיף הנרמסות כתוצאה מתכנית התנתקות. המכתב חותם בקביעה: "אם שותק אתה עכשיו, איזה צידוק יש לקיומו של אמנסטי בכלל?".

אמנון וידן, למה באמת אתה שותק?
"'אמנסטי' הוא ארגון בינ"ל, והמדיניות הכוללת שלו נגזרת מהנהלת הארגון היושבת בלונדון".
כשצה"ל ביקש להרוס בתי פלשתינים בציר פילדלפי, פעלתם במהירות האור כדי לסכל את הפעולה.

מדוע אי אפשר לנקוט מדיניות דומה גם לגבי יהודים באזור?
"לגבי ציר פילדלפי יש מדיניות ברורה. קיים הבדל מהותי בחוק הבינ"ל בין היהודים והפלשתינים באזור, בגלל הפיצויים, דרך ביצוע המהלך, ההבדל בין מעמדם של יישובים יהודיים וערבים בשטחים ועוד".
ובכל זאת, מופרות פה זכויות אדם בצורה ברורה. מה הסיבה שדווקא לגבי המתיישבים היהודים ההחלטה שלכם מתמהמהת?
"בשביל הפלשתינים איננו צריכים לגבש כעת מדיניות, זהו עניין מוכר. כעת מדובר בסיטואציה חדשה, ולוקח יותר זמן לנתח את המשמעויות. אבל ההתייחסות לנושא התחילה עוד לפני מכתבו של הרב בר אילן".
וידן מבטיח כי חלק מהתשובות לסעיפי ההפרה שהציג הרב בר אילן כבר מצויות בידיו, ועל השאר הם ממשיכים לעבוד. מי יודע, אולי בכל זאת יימצא צידוק לקיומו של 'אמנסטי'.