בשבע 132: דברי מי שומעים

הרב אבינר כתב על הרה"ג אברהם שפירא: "אני מרכין ראשי בפניו כי אני יודע שהוא גאון אמיתי בישראל" ● איך מחליטים כיצד לנהוג כשהרבנים חלוקים

, כ"א בחשון תשמ"ח

* המשאל הטלפוני שבוצע השבוע - תרגיל יפה ביחסי ציבור * סקרים וניתוח תוצאותיהם - המניפולציה התקשורתית האחרונה

איך מחליט יהודי כיצד לנהוג בשאלה הלכתית שחכמי הדור חלוקים בה? אם אתה תלמיד חכם מובהק, תוכל לגבש דעה משל עצמך על סמך עיון מעמיק במקורות ההלכתיים של הסוגיה הנדונה. אפשרות אחרת היא להעדיף את דעתו של רבך על פני רבנים אחרים, חשובים ככל שיהיו, שלא למדת מפיהם ולא קיבלת אותם כרבותיך.

ומה אם שניהם רבותיך, או שאיש מהם אינו רבך? הדעת נותנת והשכל מחייב לשמוע למי שגדול יותר בתורה. שאלה הלכתית קשה הכרוכה באיסורי תורה חמורים אינה שונה משאלה רפואית מסובכת, שגם בה נבכר את דעתו של פרופסור עתיר-ידע, בכיר ומנוסה, על פני המלצתו של דוקטור צעיר ומוכשר אך בעל פחות ידע ופחות ניסיון.

בבתי המדרש הדתיים-לאומיים ניטשת כעת מחלוקת בנושא הציות לפקודה לעקור יישובים. יש האוסרים לציית, ומשווים את פקודת העקירה לפקודה לאכול חזיר. ויש האוסרים לסרב. בראש האוסרים לסייע לעקירה התייצב הרה"ג אברהם שפירא, זקן הרבנים של הזרם הדתי-לאומי, ראש ישיבת מרכז הרב, רב ראשי לשעבר ומגדולי הדור המובהקים. את הקול הבולט בין מתנגדי הסירוב משמיע הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת כוהנים, רב היישוב בית אל א' ובעל זכויות רבות בהרבצת תורה ובזיכוי הרבים. דעתו של מי גוברת?
אם מישהו מתלבט, אולי הרב אבינר עצמו יעזור לו להחליט. במאמר שפרסם בביטאון 'עיטורי כהנים' לפני כחמש שנים (שבט תש"ס) מקנא הרב אבינר לכבודו של הרב שפירא, ומסביר כי אי אפשר להזכיר אותו, את הרב אבינר, בנשימה אחת עם הגאון הרב שפירא: "אי אפשר למנות אותי הקטן עם גדול בישראל וגאון אדיר, כאילו כל אנפין שווים". בהמשך מאמרו כותב הרב אבינר: "לא תמיד אני מבין את דברי הגר"א שפירא, וזה דבר טבעי. לפעמים הוא נוזף בי, מסביר לי, ובכל זאת איני מבין. אך אני מרכין ראשי בפניו, כי אני יודע שהוא גאון אמיתי בישראל".

אני מלא חיבה הערכה והכרת טובה לרב שלמה אבינר, שהוא תלמיד חכם גדול ורבים מחניכי עולם התורה הציוני נהנים ממנו ומתורתו. יצאתי כאן פעמיים להגנתו כשאחרים תקפו אותו, ואף שילמתי על כך מחיר אישי. אבל כשהרב אבינר נוקט מהלך שאיני יכול להבין אותו, ויוצא להורות לרבים בשאלה כה חמורה נגד דעתם של גדולי הדור - צר לי, אני הקטן לא איתו. ואני מקווה שגם הרב אבינר עצמו לא מתכוון שתלמידים שאינם בעלי יכולת להכריע מדעתם מי צודק יעדיפו את דעתו על דעת הגר"א שפירא.

דמוקרטיה בטלפון

שלמה גלבוע, חבר מועצת העיר חיפה, זכה השבוע לחשיפה תקשורתית נרחבת כשפרסם את תוצאותיו של כאילו-משאל-עם שערך ביוזמת עצמו. גלבוע, המציג את עצמו כמומחה בתחום, דיווח על עריכת משאל טלפוני בקרב מדגם מקרי לחלוטין של כמאה אלף ישראלים, אשר נשאלו האם הם תומכים או מתנגדים למה שמכונה "תכנית ההתנתקות" כפי שאושרה בממשלה. התוצאה הלא מפתיעה היתה תמיכה של קרוב לשני שלישים מול התנגדות של מעט יותר משליש. לדעתו של גלבוע, שראוי להצדעה על כשרונו ליחצ"ן את עצמו, הסקר שלו אמור לייתר את הצורך במשאל עם.

אז נכון שהמשאל של גלבוע הוא לא יותר מקוריוז, אבל היחס הרציני לו זכה בתקשורת ובסביבתו של אריאל שרון מחייב תגובה עניינית. גלבוע זכה למספר ראיונות בתוכנית 'מה בוער' עם רזי ברקאי, ותוצאות המשאל שערך פורסמו גם בשני העיתונים הגדולים. 'מעריב' גם דיווח כי בלשכת ראש הממשלה ברכו על תוצאות הסקר, וקבעו כי "זוהי הוכחה נוספת לכך שאין צורך במשאל עם".
ובכן: מה שגלבוע עשה הוא לא משאל עם אלא סקר, שבשורה התחתונה אינו עולה באיכותו על הסקרים שהעיתונים מפרסמים מדי שבוע, ומכמה בחינות אפילו נופל מהם.

מבחינת המהימנות, הסקר של גלבוע טוב פחות, מכיוון שנערך על ידי גורם פוליטי אינטרסנטי שאין קושי לזהות את תמיכתו בהתנתקות. אף אחד לא חייב להאמין לנתונים שגלבוע מציג, ששום גוף אובייקטיבי ומוסמך לא בדק אותם, וכמובן ששום ועדת בחירות לא פיקחה על כשרותם.

מבחינת המקצועיות, לא ברור האם גלבוע וצוותו משתווים למכונים המפורסמים שמבצעים בדרך כלל את הסקרים. מכוני הסקרים לא מסתפקים בבחירה אקראית של מדגם מייצג, אלא מקפידים לבחור את הנשאלים בהתאמה לחיתוכי המגזרים השונים של החברה הישראלית. החיסרון הזה עלול לקזז את היתרון הבולט היחיד של הסקר המדובר - מספר הנשאלים הרב.

והעיקר: מתנגדי הגירוש לא מבקשים סקר, הם מבקשים משאל. ההבדל העיקרי בין השניים הוא שבמשאל נספרים רק קולותיהם של מי שטרחו והגיעו לקלפי. בדמוקרטיה הישראלית קובעת רק דעתו של אדם שהלך להצביע. המנדט של שרון, גם כשנבחר בפריימריס לראשות הליכוד וגם כשרשימת הליכוד בראשותו ניצחה בבחירות לכנסת, ניתן לו בקולותיהם של מצביעי קלפיות - לא בקולות המשיבים למשאל טלפוני. הרי גם במליאת הכנסת לא ניתן להצביע בטלפון, וקולו של ח"כ נעדר אינו נספר גם כשדעתו ידועה.

הבדל נוסף, חשוב לא פחות, הוא קמפיין ההסברה שיבוא לפני המשאל. מתנגדי הגירוש מכירים את מצבם הלא מזהיר בסקרים, אבל מאמינים שמערכת בחירות תאפשר להם להציג את עמדתם ולשכנע, כמו שקרה במשאל מתפקדי הליכוד. כשניתנת אפשרות הוגנת, לא קשה להוכיח את פגמי התכנית, ומזה בדיוק מפחדים שרון ואנשיו. זוהי הסיבה האמיתית להתנגדותם הנחרצת למשאל, וכל השאר זה תירוצים.

המניפולציה של מעריב
המשאל של גלבוע נתן לנו הזדמנות נוספת לראות איך אפשר לעשות מניפולציות על תוצאות הסקרים.
64.4 אחוז בעד, 35.6 נגד, זו היתה התוצאה המשוקללת של כמאה אלף המצביעים שהשיבו לסקר במהלך מספר ימים. אבל שלמה גלבוע מצא לנכון להצביע על נתון נוסף: בתשובות שקיבל ביום האחרון לעריכת המשאל גדל מחנה המתנגדים, והגיע לכדי 67.9 אחוז, מול 32.1 אחוז מתנגדים בלבד. לפי פרשנותו של גלבוע, הגורם לשינוי היה ההחלטה שהתקבלה בישיבת הממשלה ביום א' על עקירת היישובים. מבחינתו, תוצאת היום האחרון זהו הנתון העדכני של יחסי הכוחות.

מדובר כמובן בספקולציה. אי אפשר לטעון לעריכת סקר בקרב מדגם מייצג של מאה אלף איש, וגם לציין בהדגשה תוצאה שהתקבלה רק ביום האחרון על סמך תשובותיהם של כעשרים אלף איש. הרי באותה מידה אפשר גם לטעון שלהחלטת הממשלה יש השפעה חולפת, ולכן מן הראוי להוציא מהשקלול הכולל את תוצאות היום האחרון, הנוטות לטובת הגירוש יותר מהממוצע של שאר הימים.
הגדיל לעשות עיתון מעריב, שלא התבייש לכתוב בכותרת הידיעה כי הסקר של גלבוע שנערך הניב תוצאה של 68 אחוז תומכים בעקירה מול 31.2 מתנגדים, כשבגוף הידיעה מצוין שהסקר נערך בקרב מאה אלף איש. מבחינת מעריב, נתוני היום האחרון הם נתוני כל המשאל.

ובכל זאת יש מה ללמוד מהיוזמה של איש השמאל מחיפה. במקרה שהפוליטיקאים ימשיכו להתנגד לרצון העם, שרובו הגדול תומך בעריכת משאל, כדאי לבחון את האפשרות לקיים משאל עם וולונטרי. המשאל ייערך בידי גוף מקצועי אובייקטיבי, בפיקוח משפטנים ידועים ואמינים, לא רק מהימין. קלפיות יוצבו בכל המדינה, וכל בעלי זכות הבחירה לכנסת ייקראו להצביע. צפוי השמאלנים יחרקו שן ויודיעו שלא ישתתפו, אך אם מיליונים יבואו להצביע יהיה קשה להתעלם מהתוצאות. אם היוזמה תצבור תאוצה, זה עצמו עשוי לגרום לפוליטיקאים להיכנע ולקיים משאל רשמי.