בשבע 132: גיוס כללי

אחרי הכישלון בזירה הפוליטית, המאבק בשטח נותר המוצא האחרון לבלימת תוכניות שרון. בגופי הימין יש דעות שונות לגבי הקו והשיטה, אבל כולם מסכימים שאסור להשאיר את היוזמה בידיים של שרון.

חגית רוטנברג , כ"א בחשון תשמ"ח

יש מי שמסתפקים בהסברה מבית לבית ובהמשך הפעילות הפוליטית למען משאל עם: אחרים נערכים לחסימת כבישים ומאיצים את ההחתמה על עצומות הסירוב. במועצת יש"ע נערכים לוגיסטית להזרמת רבבות תומכים לגוש קטיף ביום פקודה. פנחס ולרשטיין: אני מצפה מאנשים שיהיו מוכנים לשים את נפשם בכפם: נפר גם את חוק הגירוש, גם אם יהיו משפטים ומאסרים

והרי הבשורה לכל עקרות הבית: בפורים תשס"ה לא תצטרכו לעמול על מערך לוגיסטי מורכב של הכנת משלוחי מנות לשכנים. מטה גוש קטיף מספק לכן ערכת משלוח מנות, הכוללת את יבולי השדה ויבולי ההסברה, שניהם תוצרת גוש קטיף.

לקראת פורים יוצבו עשרות אוהלי הסברה ברחבי הארץ, בשאיפה לחלק חצי מיליון ערכות כאלה, של משלוחי מנות, לבתי האב בישראל. מקבלי המשלוחים יוכלו ללעוס את תוצרת 'עלי קטיף' ובו בזמן לצפות בסרט המצורף, שאמור לעורר בהם הזדהות עם המאבק נגד העקירה.

הרעיון המוצג כאן הוא רק אחד משלל הרעיונות הנהגים בימים אלו בקרב פעילי המאבק, והוא כנראה העדין שביניהם. השבוע אמנם חתמו ראש הממשלה ושר הביטחון על צווי הפינוי, אך לשיטתם של אנשי השטח, כמו גם ההנהגה ביש"ע, שרון עדיין לא יכול לברך על המוגמר. חזית ההתנגדות עומדת להציב בפניו כמה משוכות שיתקשה לדלג מעליהן, הן במישור הפוליטי והן במישור הציבורי.

מרי אזרחי בלתי אלים
"היום, כשדמוקרטיה היא מילה ריקה, מרי אזרחי בלתי אלים הוא הפתרון. במצב של עריצות השלטון, רק מרי כזה יוכל למנוע הידרדרות לאלימות. זהו צעד מחויב המציאות, ואם הציבור יתגייס אליו זה יעבוד, ויוביל למשאל עם או לבחירות", כך קובע יו"ר חטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד, משה פייגלין.
כדוגמה לאקט של מרי הוא מציע את נוסחת חסימות הכבישים: "זו הפעולה הכי דומיננטית, לא רק כי היא קלה לביצוע אלא כי יש בה גם אמירה. החיים לא נמשכים כמסלולם". גם 'חובת אי הציות לפקודה', כדבריו, היא חלק ממכלול המרי.

בגוש קטיף, בינתיים, קמות התארגנויות חדשות של תושבים שאינם מוכנים להיאחז בשברי החיבוקים והנשיקות של הציבור, כפי שמנסח זאת תושב כפר דרום, עוז קדמון. גם הם קוראים להתארגן לקראת מרי אזרחי: "הכוונה היא להבעיר את השטח, להשבית את המדינה בתור פרומו, כך שבמוחם של הוגי הפינוי יבשיל הרעיון שהגירוש הוא בלתי ישים. חסימת צירים בלתי אלימה תבהיר שהמדינה תצטרך לגייס שוטרים לכל המדינה, לא רק לגוש. מי שלא יוכל להגיע לתוך הגוש פשוט יעמוד עם המכונית במרכז צומת כלשהי בארץ. אנשים יכולים גם להפסיק ללכת לעבודה. אם נעסוק בנושא בצורה גלויה, נגיע למאות שיצטרפו אלינו".

קדמון מסביר כי הגופים החוץ-פרלמנטריים אינם מדברים בגלוי על מרי אזרחי פשוט מתוך פחד, אך מהותית הם תומכים בהחמרת צעדי המאבק. "כשנגיע לידי מעשה, זה יכלול גופים רחבים יותר. אם עמיר פרץ משבית את המדינה בשביל 2 אחוזים בפנסיה, ועובדי חברת החשמל עושים זאת בשביל צרכים אחרים שלהם, אין סיבה שאנחנו לא נקרא להשבית את המדינה".
גדי בן זמרה ממטה 'חומת מגן' תומך אף הוא במרי אזרחי, אך מעריך כי המנטליות הנוכחית בציבור אינה מאפשרת מהלך כזה: "אנשינו מחונכים על ברכי הדמוקרטיה. קשה באופן כזה לפעול בכיוון של מרי".

גישתו מוכיחה את עצמה מתוך דברים שאומרים ראשי מועצת יש"ע על רעיון המרי: יו"ר המועצה, בנצי ליברמן, אומר בעניין זה כי "כרגע אין היענות לכך בציבור. אנשים לא רוצים להיות ברוגז עם המדינה. אם רוצים מאה אלף איש שיאבקו איתנו, קל יותר להוביל אותם נגד החוק הספציפי של הפינוי". פנחס ולרשטיין מדגיש את חובת האחריות של הנהגת יש"ע, ואומר שאי אפשר לצאת נגד העם, וכי בסופו של דבר "אנו אחראים גם על עם ישראל, וגם אם נחוש נורא נבגדים – אסור לשבור את הכלים".

יותר ציבור, פחות מכות
הקונצנזוס היחיד אולי הקיים כיום במחנה הימין הוא הצורך בהיערכות מדוקדקת ליום הגירוש, אם יגיע. בנצי ליברמן סבור כי המטרה היא הבאתם של מאה אלף איש לגוש: "אם נהיה שם מאה אלף – הפינוי לא עובר". הוא אומר כי בימים אלו שוקדים שלושה אנשים מטעם מועצת יש"ע על פיתוח תכנית מפורטת כיצד להתגבר על המכשולים ביום הפינוי. "יש בידינו תכניות של הצבא והמשטרה. העיקרון הוא הגעתם של אנשים מכיוונים שונים. יש סכנות שאפשר ליטול אותן, ואנו נעמוד מאחורי האנשים במישור המשפטי עד כמה שניתן. אלימות אסורה, אך ממילא ככל שיהיו יותר אנשים תפחת האלימות".
ליברמן מתאר את מורכבות המבצע מבחינת היערכות של מים, מזון, גנרטורים וכו' – שהמועצה נוטלת על עצמה. "המקום יוכרז כשטח צבאי סגור, ואנו נקרא לאנשים לעבור על החוק בעניין זה, ונהיה מוכנים לשלם על כך".

מדוע אינכם קוראים לציבור להתיישב בהמוניו בגוש כבר כעת?
"יש ליצור איזון כדי לא להכביד על תושבי הגוש וגם על האזרחים, לדרוש מהם לחיות בצורה כזו כמה חודשים. יגיעו למקום בנקודת השיא. אנשי הגוש לא צריכים כעת חיזוק ברמה של מבצע צבאי".

סירוב פקודה אינו כלי אפקטיבי ולגיטימי במסגרת המאבק?
"סירוב הוא כלי אפקטיבי, אך הוא אפקטיבי גם לפירוק העם והצבא. אני נבוך מאוד, אין לי תשובה ברורה. אני נמצא בין שני קטבים: מצד אחד לא אקרא לסירוב פקודה כיו"ר מועצת יש"ע, ומצד שני לא אצא נגד הרב שפירא. אני לא ישן בלילות בגלל השאלה הזו".

פנחס ולרשטיין משתמש במושג האחריות הלאומית גם ביחס לסירוב פקודה: "צריך להבין מה יקרה לעם ישראל כתוצאה מזה. איננו בשלב של חורבן. אני לא מדבר על היכולת של חייל לבצע את הפקודה באותו יום, אך לקרוא לסירוב כתנועה – לא הייתי נותן לזה יד. צה"ל הוא עדיין הדבר היחיד שמאחד את העם".

עם זאת, מבהיר ולרשטיין, אם המאבק לא יתנהל בתקיפות, רצינות ואחריות – הסחף יוביל את ראש הממשלה לויתורים שייעצרו רק בשכונות היהודיות של ירושלים. "בגבולות אלו אסור לנו לחכות ליום פקודה. יש להבהיר חד-משמעית שזהו חוק לא מוסרי, ונקרא לאנשים להפר אותו. יצטרכו להגיע ליישובים בדרכים לא דרכים. צעידה לחומש ושא-נור ברגל, לא דרך הכבישים, היא סכנה, אך אני מצפה מאנשים שיהיו נכונים לשים את נפשם בכפם. צריך לקחת את המאבק במלוא הרצינות, להבין שזו לא סתם עוד הפגנה, שאנשים צפויים למאסר ושלא יצפו להגנה של בג"ץ או בתי המשפט".

ולרשטיין סבור כי על מועצת יש"ע להודיע כבר מהיום מה מצפים מהציבור לעשות מרגע שיוכרז הגוש שטח צבאי סגור, ובכך ליצור את השיח הציבורי בנושא. "יש להיכנס למאבק כבר עכשיו, כי אם לא נעשה זאת, אריק שרון לא עוצר. אינני יודע כרגע לומר בדיוק איך, אם בחסימות, שיבוש חיי היומיום או שביתות רעב. ברור רק שביום שנכריז על דרכי הפעולה ינסו לשבור אותנו, יתחילו במעצרים מנהליים. אבל אסור לתת לתושבים להרגיש נטושים. ככל שהמאבק ייעשה מתוך מסירות מוחלטת, יבין הדרג המדיני שהדבר יהיה קשה מאוד לביצוע".

חזית הצבא והמשטרה
בניגוד לעמדת ראשי מועצת יש"ע, במטה 'חומת מגן' מתכוונים להשתמש בנשק הסירוב כתחמושת העיקרית לשיבוש הפינוי. גדי בן זמרה משרטט את התמונה האופטימלית שלו לדרך ההתנגדות: "אין לי עניין שאנשים ייגררו על הרצפה. צריך להגיע לפינוי עם רשימות של 30 אלף סרבנים, ועוד 50 אלף אזרחים שלנו בשטח.

"הם יצטרכו לבוא בדברים עם כל דבר אנושי שזז: נהגי בולדוזרים, חיילים, שוטרים, ולקרוא להם לסרב. זה יטחן אותם נפשית. צריך לומר להם שיש דברים שאסור לבצע. על כל נהג משאית יעמדו 300-400 איש שיקראו לו לסרב. זה ציור שיש לו פוטנציאל לכתוש את נחישות החיילים, למרות ההכנות המנטליות שעברו. פירוק הצבא מנשקו הנפשי יכול לשבש את כל העניין. הצבא בשל לכך, ולכן חשובות גם ההחתמות על עצומת הסירוב".

בן זמרה מסתמך על ניסיון דומה מפינוי חוות גלעד. הוא מספר ששם היו ארבעה בחורים שעברו בקרב החיילים וקראו להם לסרב. "זה גרם להם לחץ נפשי אדיר. ראינו שזה הורס אותם, והם הלכו בעיניים מושפלות למרות שהמפקד קרא להם להישיר מבט".

בן זמרה אומר כי אם זהו האפקט שיצרו ארבעה בחורים, ניתן לשער כיצד ישפיעו מאות אנשים שיקראו לאלוף הפיקוד לפשוט את המדים. "המערכת חוששת מלחצים כאלו יותר מאשר מגרירת מתנחלים בשיטת שק תפוחי אדמה". אבל, הוא מדגיש, צריך הרבה שינויים מנטליים בציבור שלנו כדי שמהלך כזה יצליח.

מטה 'חומת מגן' מחתים חיילים על סירוב, אבל העימות החזיתי יהיה דווקא עם השוטרים, ובקרב שורותיהם אין כלל נכונות לסרב. איך מתמודדים מולם?
"הוצאנו פלאיירים לשוטרים, אך זו באמת בעיה קשה".
משה פייגלין דווקא רואה סיכוי להצליח עם השוטרים: "ההפגנות שיתקיימו בלב הארץ ישפיעו על השוטרים. לדעתי, עוצמת המחאה מחלחלת לתודעת האזרח, מבהירה לו שקורה פה משהו רע. זה יביא לאי ציות גם בקרב השוטרים, הרי שוטר הוא גם בן אדם". אך כיוון ששוטר שמסרב מקפח בכך את פרנסתו, מציע פייגלין למועצת יש"ע לפתוח קרן שתפצה כספית את השוטרים: "לא ייתכן שהמשטרה תבטיח 18 אלף שקלים לשוטר על ביצוע המשימה, והשוטר יתמודד לבד מול פיטוריו. הוא צריך לדעת שיש לו למי לפנות לעזרה".

הצעה נוספת של בן זמרה היא להעביר את כללי המשחק למגרש של מתנגדי התכנית, ולא להשאיר את ההחלטות הטכניות בידי שרון בלבד. לדבריו, יש לרכז את כוחות התנגדות בשלושה מעגלים: המעגל המתון יותר, הכפוף להנהגת יש"ע וההנהגה המקומית, יאבק בגוש עצמו. מעגל נוסף יתמקם בשטח שיוגדר מאזור שפיר עד כיסופים או שדרות, ושם יתחילו בפעילות של חסימות כבישים ושיבוש תנועת כוחות לגוש בעת שתיקבע על-ידם, ללא כבילות ללוחות הזמנים של שרון. תפקידם יהיה גם לחסום את מעבר הציוד והכוחות שיוזרמו לאזור המיועד לפינוי. מעגל שלישי יחסום את נתיבי איילון לחלוטין לתנועה, ולמעשה ישתק את המדינה.

פייגלין סבור אף הוא כי יש להתחיל בהתארגנות לוגיסטית יסודית כבר מעכשיו, ולא לחכות ששרון יהפוך את שעון החול שלו. "צריך להתארגן בגוש לקראת ניתוקי חשמל, מים ותקשורת. איך לעבור כשהדרכים חסומות. אבל במקביל, הציבור הרחב צריך לעבור לשם בהמוניו. יש לקבוע תורנות, שבכל פעם ישובים מסוימים משתכנים בגוש, כך שבאופן קבוע לא יהיו שם 8000 איש אלא 25 אלף. זה ניתן לביצוע כיוון שיש עורף עצום מאחורי הגוש, וניתן לממש זאת בעלויות נמוכות בהרבה מכל המאהלים שהוקמו עד כה. יש להשקיע בכיוון הזה ולא בהפגנות סרק, כי איננו תחת דמוקרטיה".

עוז קדמון אומר כי ההתארגנויות המיליטנטיות יותר בגוש אכן נערכות לוגיסטית ליום פקודה מבחינת המחסומים, אכסון האנשים ויצירת שרשרת פיקוד.

להעביר את הכדור אלינו
כיוון פעולה מקורי, שנוסה בימי אוסלו אך נקטע בעקבות רצח רבין, מציע בני קצובר, שועל קרבות ותיק של גוש אמונים: "צריך ליצור מנהיגות חירום, זה המפתח לכל המהלך. בלי זה, שום רעיון הכי מוצלח לא יוציא את הציבור".

לשאלתי, מגדיר קצובר 'מנהיגות חירום': "זהו הרכב מיוחד של בכירי הרבנים, אישי ציבור ותושבי גוש קטיף, בתנאי שיקבלו מנדט מרוב הגורמים המנהיגים כיום. זו תהיה בשורה גדולה לציבור שמוכן להיאבק. אם הם יציגו רעיונות, הציבור ישתתף בהמוניו. המפתח הוא פעולה יזומה, לא להמתין לשלבים הבאים. פעולה כזו חייבת להביע מצד אחד את מסירות הציבור ולאו דווקא כוח אקטיבי, ומצד שני את ההיקף ההמוני".

קצובר אומר כי במאהל המחאה מול הכנסת לא ישבו ראשי הציבור האמיתיים, וזה מה שחסר – מנהיגות של מסירות ודוגמה אישית. "היעד במחאה של אותה מנהיגות צריך להיות הציבור הרחב – שיקלוט שהמהלך בלתי אפשרי, והמערכת הפוליטית סביב שרון – שתתפורר. הוא לא יוכל לבצע את המהלך לבדו".

במקביל לפיתוח שיטות מאבק ומנע במערכה הציבורית, רבים ממובילי ההתנגדות עדיין נאחזים בשיניים באפשרות להגיע למשאל עם, ואינם נרתעים מחומת האטימות של שרון. ראשי מועצת יש"ע וחברי הכנסת של הימין משרטטים בפני את המתווה הפוליטי שיוביל לדעתם לקיומו של משאל: נכון לימים אלו, ישנם כ-27 ח"כים של הליכוד שתומכים במשאל. בזמן הקרוב אמורה להתכנס ועידת מרכז הליכוד, שבה צפוי להתקבל רוב בעד קיום משאל, מה שאמור להשפיע על שאר חברי הליכוד המתלבטים.

בינתיים מתחילה להתגמש גם עמדתה הנוקשה של ש"ס נגד המשאל: הרב עובדיה יוסף הביע חוסר התנגדות עקרוני לקיום משאל בנושא זה, כך אומר ח"כ הנדל, והוא מעריך כי בשבועיים הקרובים תבשיל הסכמתה של ש"ס לכך, כתוצאה מהתרחבות התמיכה בליכוד. זאת, מלבד תמיכתן של המפלגות החרדיות האשכנזיות במשאל.

במקרה כזה ייתכן ששרון יכריז על בחירות, האפשרות המועדפת על מועצת יש"ע וחברי סיעות הימין. הנדל אומר כי גם אם יוחלט על משאל עם, אין לו ספק שלאחר עבודת שטח קשה, הציבור יתנגד להתנתקות: "מניסיונות שנערכו בשתי ערים גדולות גילו המארגנים עד כמה האנשים פתוחים לשמוע, ומדהים איך הם משנים את דעתם לאחר שמסבירים להם את הנושא".

עז קדמון, לעומת זאת, מתנגד לריצה אחרי הפוליטיקאים: "אם הפוליטיקאים היו רוצים – היה משאל עם. ביבי יכול פשוט לא להגיש את התקציב. מבחינתנו המשאל כרגע אבוד. אבל אם נשבית את המדינה, נגיע למצב שהם יתחננו לעשות משאל עם, ואז נחליט אם אנחנו מסכימים".

לא רוצים להישען על בשארה
כחלק ממאמצי השכנוע לקיים את המשאל, פורסמה בשבוע שעבר הצהרה חתומה על-ידי אישים בהנהגת גוש קטיף ויש"ע, שבה הם מתחייבים לקבל כל תוצאה שתתקבל במשאל. אם חלילה יכריע העם בעד ההתנתקות, הם מודיעים כי יקבלו את ההחלטה באופן שימתן משמעותית את ההתנגדות.
בנצי ליברמן, יוזמה של מסמך כזה לא מזיקה למאבק יותר מאשר מועילה?
"טוענים נגדנו שאנו רוצים 'לסדר' את כל העולם. כאילו אנחנו רוצים משאל רק בשביל בחירות. אם אנחנו רוצים שמהלך של משאל עם יתקבל, צריך להגיד מה נעשה אם לא נצליח. החתימה שלנו מצביעה על אמינות המהלך, זה לא סתם טריגר פוליטי אלא כיוון אמיתי, שאומר שחייבים הסכמה רחבה כדי לבצע דבר כזה".

במגרש המשחקים הפוליטי קיים שער נוסף שאותו חושבים להבקיע נציגי המחנה הלאומי, אם כי הם לא נותנים לכך סיכוי משמעותי: הפלת התקציב. ח"כ אורי אריאל אומר כי לא מדובר בקרב אבוד, וגם אם התקציב יעבור על חודם של קולות הח"כים הערבים, זוהי נקודת יתרון מצטברת נגד שרון. "ראינו שהצבעתו של עזמי בשארה היתה משמעותית בעיני הציבור הישראלי והליכודניקי. הניצחון שלנו יהיה בנקודות ולא בנוק אאוט, לכם צריך לנצל גם את עניין התקציב".

ח"כ הנדל סבור שיש סיכוי שהתקציב לא יעבור כלל. לדבריו, קיימת דינמיקה במפלגות השמאל של פעילים חברתיים שלוחצים על חברי הכנסת להתנגד לתקציב, שפוגע בשכבות החלשות: "הם לא מוכנים להיות האומנת של אריק, שהורס להם את הכלכלה. אמנם אינני שם בהם את מבטחי, אך אין לזנוח את הכיוון הזה".

יו"ר מרחב יש"ע בליכוד, שבח שטרן, אומר כי מבחינת הליכוד יש כעת קבוצה של 10-15 ח"כים שמתכוונים לא לתמוך בתקציב, והמטרה היא לחזק אותם ואף להרחיב את הקבוצה. שטרן אומר כי חברי מרכז הליכוד פועלים בכיוונים נוספים: "בליכוד אין היום מנהיג שלוקח על עצמו את המאבק. כדי שהמאבק יהיה אפקטיבי, צריך מישהו שיאתגר את שרון, שלום ונתניהו. כרגע אין מישהו כזה. אנו רוצים לדחוף את עוזי לנדאו להגיש מועמדות לראשות התנועה. גם אם כרגע זה לא נראה ריאלי, עצם הדחיפה תיצור אווירת מאבק על המועמדות".

בנוסף פועלים חברי הליכוד למנוע אפשרות של חידוש הברית ליכוד-שינוי בעתיד. "אנחנו דורשים לכנס את המרכז בעניין זה. ברור שאם שינוי יצטרפו לקואליציה עם העבודה, מצבנו יחמיר", דברי שטרן.

מי שלא יסתפק בסילוקה של שינוי ובמנהיגותו של עוזי לנדאו הם חברי 'מנהיגות יהודית'. יו"ר התנועה, משה פייגלין, מדגיש כי כל דרכי המאבק הדרושות, לדעתו, הן בגדר בלימה וכיבוי שריפות, אך האסטרטגיה העיקרית הדרושה כדי למנוע הישנות מהלכים דומים היא יצירת האלטרנטיבה: "אם נמשיך לחשוב שהציונות החילונית עוד מושכת לגאולה, נמצא את עצמנו באותו מצב מול ביבי ואולמרט. 'מנהיגות יהודית' ממשיכה בינתיים לנצל את כוחה הפוליטי בליכוד, וזה משמעותי בסיטואציות שונות".

ובגוש ממשיכים לקלוט
ובזמן שבגבעת רם חותמים על צווי פינוי, ובתקשורת מנפחים את סיפוריו של יונתן בשיא על 'תושבי גוש קטיף שמוכנים לעזוב מרצונם', ממשיכים תושבי גוש קטיף לחיות, לבנות ולקלוט. רפי סרי ממטה גוש קטיף מספר כי "על כל משפחה שתצא מהגוש – יש חמש שרוצות להיכנס. לאחרונה יש משפחות רבות שרוצות להיקלט, ויש יישובים שמלאים עד אפס מקום. מצדנו יש רצון לקלוט משפחות שיבואו למגורי קבע, אך איננו ערוכים כרגע למעבר המוני. מבחינתנו הכל עוד פתוח, יש עוד הרבה דברים שיכולים לקרות ולגרום למהלך להתבטל".

בינתיים עוסקים בגוש בגיבוש השורות וחיזוק החוסן הפנימי. מתקיימים כנסים וחוגי בית, ועלון שבועי מורחב מחולק לכל התושבים במטרה לחבר בין היישובים. "בסך הכל, הרוב המוחלט חי מתוך ביטחון שהכל יסתדר, ומתוך הבנה שאין מה לחפש אלטרנטיבות. חיים עם הפנים קדימה ועם הרבה מוטיבציה למאבק", אומר סרי.

המטה ממשיך בפעילות פנים אל פנים בכמה ערים, וקבוצה נוספת ממרכז הארץ תיקח על עצמה פעילות דומה בערים נוספות. בקרוב יצא מטה גוש קטיף במבצע ציבורי נרחב של הקמת מאהלי הסברה ברחבי הארץ. עד כה הוקמו מאהלים מרכזיים במקומות בודדים: צומת גולני, נתניה, בית שאן ופתח תקווה.

אלה קליר ממצפה הושעיה שבגליל התחתון פעילה במאהל צומת גולני. היא מספרת כי במאהל קם מטה פעולה המורכב מתושבים חילוניים ודתיים מרחבי הגליל התחתון: המושבה כנרת, קבוצת כנרת, טבריה, גבעת אבני ועוד. במאהל מתקיימת פעילות כמעט מדי ערב, הכוללת שיחה מפי איש ציבור ודיון בן עשרות משתתפים. המאהל פועל 24 שעות, 7 ימים בשבוע, והמתנדבים מתחלפים בתורנות. בין האורחים שהגיעו למאהל: ח"כ עוזי לנדאו, פרופסורים למען חוסן מדיני וכלכלי, ורותי נוסבאום, אחותה של נעמי שמר ז"ל.

גם בפתח תקווה ניצב מאהל מרכזי במדרחוב ההגנה. מהמאהל יוצאים מדי יום פעילים שמקימים דוכני החתמה נגד הגירוש ומחלקים חומרי הסברה על גוש קטיף. המטרה היא להגיע לשיחה עם העוברים ושבים ובכך להגביר את המודעות, כך אומרים הפעילים. המאהל מאויש 24 שעות, כולל שבתות, בעיקר על-ידי בני נוער. במקום מתקיימים גם שיעורי תורה.

ויחד עם כל הדרכים הארציות הקיימות, שיכולות בהחלט למנוע את הפינוי – כפי שסבורים המרואיינים בכתבה זו, יש עוד דרך לא פחות חשובה שמציע ח"כ אורי אריאל: "צריך להמשיך במעשה ההתיישבות, לבנות ולנטוע בכל יישובי יש"ע. ומעל כל אלה, צריך להתפלל. בערב ראש חודש צפויה תפילה גדולה עם הרב אליהו בגוש קטיף. תפילה היא לא פחות ריאלית מכל התכניות האחרות".