בשבע 133: בכל יישוב ישיבה

ביישובי בקעת הירדן מצאו את הנוסחה שהביאה משפחות צעירות ותנופת פיתוח מחודשת. ישיבות ומכינות קדם-צבאיות שהוקמו בשנים האחרונות, העניקו משב רוח מרענן ליישובים שנחלשו או ננטשו בעקבות המצב הביטחוני.

שמואל אדלמן , כ"ב באדר תשס"ה

גני הילדים נפתחו מחדש, החיים שבו לזרום בשבילים, והצעירים שגדלו במקום ועזבו לעיר מתחילים לחזור הביתה, לאחר שהובטח להם שהדתיים לא ינעלו להם את השער בשבת

יישובי בקעת הירדן סבלו בשנים האחרונות מבעיות ביטחון שפגעו קשות בפרנסת התושבים והביאו לגל עזיבה גדול. ענפי חקלאות קרסו, מפעלים ומוסדות חינוך ננטשו, גני ילדים נסגרו ובאוויר ריחפה תחושה קשה. אך מי שיסתובב היום ביישובי בקעת הירדן יוכל למצוא, לצד הנוף הבראשיתי ופרחי הבר הפזורים בכל פינה, גם אווירה של אופטימיות מתחדשת, מחשבות על הרחבת ענפי פעילות כלכליים וגל קליטה של משפחות צעירות. לא מעט מהאווירה הטובה נזקפת לזכותן של הישיבות והמכינות דתיות, שחלקן היו מנוף פיתוח ליישוב.

תלמידים לעזרת התושבים
ביישוב מעלה אפרים גרות כ-400 משפחות, מתוכן מעט משפחות דתיות ורב חב"דניק מקומי, שזוכה להערכה רבה בקרב התושבים. לפני כחמש שנים הוחלט ביוזמת דוד קופולוביץ', ראש המועצה דאז, להקים ישיבת הסדר במקום.

מאיר ארביב, בולדוזר ותיק בהקמת מוסדות תורניים, פנה לרב ברוך גנות בבקשה שיעמוד בראש הישיבה. הרב גנות, שידע שאין קופצים רבים על ההצעה, החליט להיעתר. "יש מטרה, יש משימה, אז עושים אותה", אומר הרב גנות, שבעברו שירות צבאי כטייס קרב בדרגת סגן אלוף.

"החידוש של הישיבה הוא בכך שיש מטרה. ייעודה של הישיבה הוא לגדל בני תורה, שגם אם מקצועם אינו תורני, יראו בלימוד תורה ובהפצתה יעד מרכזי במהות חייהם. ישנה השפעה סגולית של לימוד התורה כאן בישיבה. כשהגעתי לכאן לראשונה עברתי במרכז המסחרי, ומישהו שעבר לידי היה מופתע לראות פרצוף חדש. היו כאן תחושות שהולכים לסגור את היישוב".

הישיבה לא נשארה סגורה בדל"ת אמותיה, אלא השכילה ליצור שיתוף פעולה נרחב עם התושבים, הכולל חונכויות לתלמידים, הכשרת מטבחים, הכנה לבר מצווה ארגון תפילות בבתי אבלים ועוד.
מעורבות חברתית קהילתית היתה אחת הסיבות למשיכת תלמידים לישיבה, כפי שמתאר ישראל דוצימינר מבני ברק: "אחד הדברים שמשכו אותי היה שהישיבה נמצאת ביישוב 'חילוני'. אנחנו שותפים כאן בחונכויות עם תלמידים מבתי הספר היסודיים, עוזרים בפעילויות לקראת חגים כמו חנוכה, ט"ו בשבט וכו' ועושים חידונים לילדים. גם כשיש למישהו חופשה מהצבא הוא בא לבקר. המועצה מזמינה אותנו לישיבות כדי לתכנן ביחד פעילויות".

בבניין המועצה, שמחלונו נפרשת הבקעה כמו גלויה, מצאנו את רחל פלג, מנהלת הלשכה מאז הקמת היישוב, ואת דוד לופו, מוותיקי היישוב, ששמח על כך שבצימר שבנה בשתי ידיו אפשר יהיה לארח גם זוגות דתיים ולהבטיח להם כי ימצאו מניין לתפילת שחרית.

"היישוב היה במצב של תרדמת", אומר לופו, "ופתאום הגיעו חבר'ה הצעירים עם הרבה מרץ. אנחנו מקבלים את זה בחיוב, כי אין כאן השתלטות דתית. יש כאן גם עולים חדשים שמאוד רחוקים מהדת, אבל אין היתקלויות בין דתיים לחילונים. הכל על מי מנוחות. קו הגבול שלי הוא רשות הפרט: אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב שבו אני צריך לשים את הרכב מחוץ לשער היישוב. אבל הנקודה הזו ברורה גם לדתיים".

לצד הישיבה צמח גם גרעין של כ-17 משפחות דתיות, שחלקו קשור לישיבה וחלקו נענה לקריאה של הסוכנות היהודית לבוא ולהתיישב במקום. רחל פלג, שסייעה בקליטת המשפחות החדשות, מספרת על אידיליה של חיים משותפים: "לא מזמן הרב צלניק, המלמד בישיבה, חגג בר מצווה לבנו", מספרת פלג. "בליל שבת היה עונג שבת בישיבה, והגיעו גם חילונים גמורים, שישבו יחד ורקדו יחד".
האווירה הטובה היא לא מעט פרי עמלו של הרב מנחם גליצנשטיין, שפועל בדרכי נועם. התושבים הוותיקים יודעי לספר שלפני כמה שנים תכנן אחד התושבים לפתוח חנות לבשר לא כשר. הרב אמר לו כי הוא לא יכפה עליו דבר, אבל הוא ישב עם הסטנדר בפתח החנות, ומהיכרותו את התושבים איש לא ייכנס אליה. החנות אמנם לא נפתחה.

"הדתיים כאן הם ברמה גבוהה" אומר לופו. "כל התחברות שתהיה היא רק לטובה. אני מעריך שבשלב כלשהו יהיו חיכוכים, אבל חיכוך תלוי בשני צדדים. כשהבן שלי הסתובב במשך חודשיים עם כיפה לא נבהלנו. אני אשמח מאוד אם תגיע לכאן תיירות דתית". רחל פלג מקווה כי הממשלה, שהכריחה את המועצה לעבור תהליך הבראה מכאיב, תדע לסייע גם בפיתוח כלכלי של היישוב.

שכול במכינה
סמוך למעלה אפרים נמצא קמפוס ללימודי תקשורת של מה שהיה שלוחה של מכללת אריאל בבקעת הירדן. הקמפוס ננטש לחלוטין, ולמקום הגיעה לפני כשלוש שנים וחצי המכינה הקדם-צבאית 'ארזי הלבנון', שבראשה עומד הרב זאב שרון. לא מזמן התפרסמו שמועות כי ישנה החלטה לסגור את המכינה, בגלל חשש מסרבנות. מנהלי המכינה פנו לסגן השר בוים, וזה הכחיש את הידיעה. כיום נמשכת ההרשמה למכינה במלוא המרץ.

בראש המכינה עומד הרב זאב שרון, שקטע רצף של 24 שנות מגורים בבית אל ועבר לגור במעלה אפרים. "הגיבור האמיתי זו אשתי", אומר הרב שרון בהומור. "למזלי היא טוענת רבנית, ומגלה בבית הדין שיש בעלים גרועים יותר". הרב שרון, שעד גיל 24 היה חילוני, למד במכון מאיר והמשיך בישיבת מרכז הרב. קשה להתעלם מאישיותו הכובשת, המדברת אל התלמידים בגובה העיניים.

שנה לאחר שהגיע הרב ליישוב הציעו לו כמה תושבים לרוץ לראשות המועצה, אך הוא סירב והעדיף להתמסר לחינוך. "תלמידים היום שקועים חזק כל-כך בתרבות המערבית עד שחסר להם מגע של קודש", אומר הרב שרון. "אנחנו במכינה מנסים לעורר את הקודש באדם".

על הדשא המטופח של המכינה אפשר למצוא תלמיד אחד העוסק בחלוקת מזון לנצרכים, ואחר שפעמיים בשבוע מסיע לילד ביישוב בשיעורי בית. הקשר של בוגרי המכינה נשמר גם בעת שירותם הצבאי, ורבים מהם מבקרים במכינה ועוברים גם בביתם של תלמידים מהיישוב שסייעו להם. אחד הרגעים הקשים בחיי המכינה היה פיגוע הירי בכביש חוצה שומרון, שבו נרצח תלמיד המכינה יוסי עטייה הי"ד שהגיע לשבת בוגרים. חברו, אריאל בודה, עדיין פצוע קשה מאוד, וכולם מתפללים להחלמתו.

יישוב על סף גוויעה
לא רחוק ממעלה אפרים נמצא היישוב גיתית, יישוב שהחל את דרכו כהיאחזות נח"ל והיה מיועד להיות קיבוץ. התק"מ החליט לוותר לבסוף על הרעיון, ובמקום זה עלה לקרקע מושב שיתופי, שהפך למושב עובדים, ובהמשך קיבל גם משפחות על בסיס קהילתי. המרחק ממרכז הארץ וקשיים בפיתוח החקלאות יצרו תנועה ערה של תושבים שבאו והלכו. פרוץ המלחמה בשנת 2000 הפכה את המצב לקשה הרבה יותר.

תושבים שלצורך פרנסתם נסעו למקומות מרוחקים מצאו את עצמם נוסעים בצירים מאוימים. היישוב, שבשיאו מנה 35 משפחות, הגיע ל-17 משפחות בלבד. "אני מכרתי פרחים למרכז הארץ", מספר דורון טל, מוותיקי היישוב. "כשהם הפסיקו לבוא לא נשאר ממה לחיות. המצב גרם לעזיבה גם של משפחות ותיקות".

"ישבנו וטיכסנו עצה", מספר שוקי גלבוע, יו"ר הוועד המקומי. "הגענו למסקנה שחייבים לגדול, אחרת לא נגיע רחוק. מהכרת החומר האנושי המועמד לקליטה, אך טבעי היה לפנות לאחינו הקרובים. פנינו ל'אמנה', והם התגייסו בכל מאודם לעזור לנו.

כצעד ראשון הוקמה ישיבה גבוהה, רעיון שאם לפני 20 שנה היית אומר אותו למישהו ביישוב הוא היה בטוח שאתה הוזה. ההחלטה התקבלה ברוב קולות, לאחר שתי אסיפות לא קלות. לא כולם היו שלמים עם הרעיון. בין המתנגדים נשמעו קולות שחששו משינוי צביון היישוב. היו שחששו מדרישות שיתפרשו על-ידינו ככפייה. כמו כן הובע החשש שהחילונים יהפכו למיעוט ביישוב.

"היו ששאלו אם שער היישוב יישאר פתוח בשבתות. מתוך כך ניסחנו מסמך שעליו חתם הגרעין הראשון שהגיע, ובו מקבלים כולם את העובדה שהיישוב הוא חילוני, ולא ייעשו פעולות שישנו את הסטטוס קוו הדתי-חילוני, גם אם הם יהפכו לרוב".
"הקמת ישיבה מאפשרת תשתית של בית כנסת ושירותי קהילה דתיים, ואלו יכולים להיות בסיס לקליטה", מסביר שלמה מרמורש, הממונה מטעם 'אמנה' על בקעת הירדן. "מי שהגיע לכאן ידע שהוא מגיע לא ליישוב מעורב אלא ליישוב חילוני, ומטבע הדברים הוא גם לא בא עם רצון לכפות את אורח חייו".

גיוס להתיישבות הלומדת
באמצע שירות מילואים במבצע 'חומת מגן' קיבל הרב אילן ישועה טלפון ממאיר ארביב, ובו התבקש לעמוד בראש ישיבת 'למנצח על הגיתית'. הרב ישועה, בוגר הישיבות מרכז הרב, פסגות, עצמונה ונצרים, החליט, אחרי לא מעט התלבטויות, לקחת את המשימה. יחד איתו הגיע הרב יצחק לסלו מרמת מגשימים.

"הגענו לאחר הזמנה של היישוב, שככל הנראה האמין שהקמת הישיבה תוכל לשמש בו כמנוף לקליטה ולפיתוח", אומר הרב לסלו. "יש מצוקה התיישבותית בבקעת הירדן, ואנחנו רואים בתושבים כאן שותפים. הנוער מחפש אתגרים ואידיאלים, שאותם הוא יכול למצוא כאן יחד עם ראשוניות של הקמת ישיבה".

בתקופה הראשונה התגוררו תלמידי הישיבה בפעוטון שהיה סגור במשך זמן רב. לפני כשנה הגיע גרעין משפחות דתיות, שהורכב בחלקו מיוצאי הישיבה במצפה רמון. בסביבות פורים הגיעה המשפחה הראשונה, ובעקבותיה הגיעו משפחות נוספות. בתחילת השנה השנייה של הישיבה נאלצו תלמידי הישיבה לפנות את הפעוטון, ובשבילי היישוב שוב החלו להיראות זאטוטים.

הרב אילן ישועה עזב את ביתו בעלי והצטרף אף הוא לגיתית. גל הקליטה, השקט והשיפור היחסי במצב הביטחון, הביאו להחלטה של כמה מבני היישוב להשתקע במקום. מספר המשפחות עלה ל-40.
"הבן שלי, שרוצה לחזור לכאן, שאל אותי אם לא יסגרו לנו את השער בשבת", מספר דורון טל. "אמרתי לו: 'אל תדאג, לא יסגרו את השער'. אם רוצים אפשר למצוא פתרונות. גם בבריכה הקצינו שעות נפרדות ושעות מעורבות. לקראת יום העצמאות החלטנו לעשות 'על האש' ולהביא בשר גלאט כשר, למרות שזה יהיה לנו יותר יקר. זה נהנה וזה לא נפגע. אני לא יכול לבקש מאדם דתי שיוותר ושיתפלל רק שתי תפילות ולא שלוש".

לדורון טל, ככל הנראה, קל יותר עם השינוי. ככלות הכול, הוא אחראי על בית הכנסת של המושב, מניח תפילין, ובעברו המשפחתי אפשר למצוא את הרב יששכר טייכטל הי"ד, אחיו של סבו, שחיבר את הספר 'אם הבנים שמחה'. תושבים אחרים עדיין חוששים.

כדי לרכך את המתיחות הוחלט על סדרת מפגשים בשיתוף 'צו פיוס', שבהם כל אחד יוכל להביע את מה שעל לבו ולהציע רעיונות שישמרו על רקמת החיים המשותפים. אחד הנושאים הבעייתיים שעלו הוא נושא החינוך. המשפחות הדתיות, שילדיהן מהווים רוב מוחלט, רוצות מטבע הדברים גן דתי, גננת וסייעת דתית. ביישוב, לעומת זאת, נולדו בינתיים גם ילדים חילוניים, ופתיחת גן עשויה לפתוח עוד מקום עבודה לתושבת היישוב.

"יש הרבה רצון טוב והרבה נכונות, אבל יש גם הרבה עבודה לפנינו". אומרת קרן פורת, אמא לשלושה בנים. "שתי הסוגיות הטעונות הם החינוך והרחבת הקהילה. התינוקות החילוניים זה עתה נולדו, ובעתיד הלא רחוק אנחנו נידרש לסוגיה הזו. גם בגרעין הדתי יש מגוון דעות. יש כאלו שיהיו מוכנים לשלוח לגן מעורב, ויש כאלו שאני מניחה שיסרבו. כמו במשפחה, אנחנו מקווים לפתור את הבעיה יחד. עוד אין לנו תשובות".

"הנתינה בונה"
כחצי שעה נסיעה מגיתית נמצא היישוב חמדת. לתלמידים שהגיעו לשם כדי להקים את המכינה הקדם-צבאית 'חמדת יהודה' לא היתה בעיה עם התושבים. הם כבר לא היו שם. מה שהחל כהיאחזות בשם נח"ל יבוק הפך בהמשך לקיבוץ נטוש. הרב ינון מדר, שעומד בראש המכינה, זוכר את הפעם הראשונה שהגיע למקום: "כשהגעתי לפני שמונה שנים היו כאן ערמות אשפה, קוצים בגובה בני אדם, ושני חיילים ששמרו בשער".

הרב מדר, בוגר 'עטרת כהנים' עזב את העיר העתיקה בירושלים ועבר לחמדת. כיום מתגוררות במקום כ-30 משפחות, בינהם משפחות של שלושה בוגרים מהמכינה. האווירה הפסטורלית של בקעת הירדן מסייעת גם במישור החינוכי: "יש כאן יכולת להתנתק מהמרוץ של העיר ומהאינטנסיביות של התקשורת ולהתבונן התבוננות עצמית", אומר הרב מדר.

במכינה מערכת לימודים ענפה, שלצדה גם שיעורים בפסיכולוגיה, סדנה למודעות עצמית, פיזיולוגיה, תזונה, ומרצים אורחים בשלל של נושאים. גם כאן נמצא פרויקט של חונכויות עם תלמידים ביישובים בסביבה, פרויקטים של עזרה לנערי בר מצווה ועזרה חקלאית בקטיף ובמסיק זיתים.

פעם עזרו תלמידי הישיבה להכין נער מהיישוב בקעות לבר מצווה. משפחתו החליטה לארח ביישובם תלמידים מהמכינה, ובאו להתעניין בפרטים שיאפשרו אירוח כשר. כשאחד הנהגים של התלמידים התחתן ערכו לו התלמידים מסיבת שבע ברכות, שבסופה אמרה אשתו כי השמחה עלתה על זו שהיתה בחתונה.

"הנתינה בונה", מסביר הרב מדר. "היא גם יוצרת היכרות והבנה יותר מעמיקה עם עם ישראל. אנחנו מאמינים בשילוב שיקול הדעת של התלמידים בתכנית הלימודים. התלמידים לא באים רק ככלי ריק, אלא מצרפים את אישיותם. אין לנו בוגר אולטימטיבי; אנחנו מנסים להגביר את כוחותיו של האדם לפי אישיותו ולפי דעותיו, יחד עם הקניה של דעות וידיעות בתורה בתהליך של שילוב הרעיונות שיש בו עם רעיונות שאנו מנחילים".

גם כאן, הדרך לא תמיד קלה. "היו תקופות שבהן נאלצנו לתת הסברים במקום משכורות", מספר הרב מדר. קושי מסוג אחר לגמרי הוא ההתמודדות עם השכול: ארבעה מבוגרי המכינה נהרגו בעת שירותם: צבי יהודה איזמן ז"ל, לוחם באגוז, נהרג בתאונת אימונים, מתן זגרון הי"ד נרצח בפיגוע התאבדות באריאל, ואיתן ניומן ואביעד דרעי הי"ד נהרגו בפיצוץ נגמ"ש בשכונת זיתון בעזה. "חלק מתוכך נקרע ונחתך", אומר הרב מדר. "תלמידים הם כבנים. כשלמדנו לימודי רבנות למדנו כשרות ושבת, ואפילו הלכות אבלות, אבל איך מספידים ואיך מתמודדים עם אבל – על זה אין סעיפים בשולחן ערוך. כל האישיות עוברת ערבול קשה מאוד, שצריך לצאת ממנו מחוזקים".

אינטגרציה בסגנון המכינה
עוד כמה דקות נסיעה בכביש המפותל ואנו מגיעים לתחנה נוספת, המכינה במשכיות. אם לשפוט על-פי מה שמופיע על צג הטלפון הנייד, אנחנו בירדן. אך עם הכניסה למכינה מתברר שעם ישראל חי גם כאן.

משכיות היתה היאחזות נח"ל ששימשה בין השאר את הנח"ל החרדי. גם כאן הצבא עזב את המקום והשאיר אותו ריק, מזמין התיישבות של בדואים או פלשתינים. ישיבת ההסדר בשדמות מחולה נחלצה לעזרה, ושהתה במקום במשך שלושה חודשים. בהמשך הוחלט על מכינה קדם-צבאית ייחודית, שבה ילמדו גם תלמידים המגיעים מבתי ספר מקיפים בפריפריה כמו כרמיאל, עכו, עפולה ועוד.
הרב אלישע פיקסלר, מנהלה רוחני של הישיבה, מברך על השילוב שבין האוכלוסיות השונות: "האיזון ביניהם לבין תלמידי ישיבות תיכוניות יוצר שילוב מאוד מעניין. התפילה מתחילה בשיר השירים ועוברת לניגוני קרליבך. אנחנו בקשר רציף עם תנועת 'מעגלים', שיוזמת פעילויות בבתי ספר ומעבירה תכנית לשמיניסטים באזורי פריפריה, שבהם התודעה של מסלול לימודי אחרי י"ב נמוכה".

בראש המכינה עומד הרב שלמה אזואלוס, שנולד במרוקו לפני 46 שנים, למד בשוויץ בבית ספר להנדסאים ועלה לארץ בגיל 21. "היום אני חולם כבר בעברית", אומר הרב. "בתוך לבי אני יודע שכשחלמתי על ארץ ישראל חלמתי על משכיות".
הרב אזואלוס מכהן גם כרב של תל תאומים וכרב האזורי של בקעת בית שאן. "כשבאתי לכאן, לא מצאתי את הבניינים מרוב הצמחייה", הוא משחזר. "המטרה היא לתת מענה לנוער שבדרך-כלל לא מגיע למכינות או לישיבות, מתוך תקווה שכמו במקומות האחרים, הקמת המכינה תביא משפחות שיגורו במקום".

בישיבה מלמד גם הרב שלמה רוזנפלד, ראש הישיבה משדמות מחולה, שהיה מיוזמי הרעיון. בין המכינות יש יחסי גומלין: הרב ינון מדר מגיע למשכיות ואילו המנהל הרוחני, הרב אלישע פיקסלר, נוסע לתת שיעורים בחמדת. במשכיות יש פינת חי ומסגריה, שבהן עובדים תלמידי המכינה. עבור חלקם המעבר לסדר יום של בית מדרש אינו כה פשוט. עם הזמן התארך זמן הלימוד ושעות העבודה התקצרו, ועברו לאחר הצהרים.

עדיאל כהן ויוסי אדרי הגיעו למכינה מעפולה. עדיאל, שהתלבט לאן להמשיך אחרי י"ב, נענה לאתגר ובא לתת כתף ולחזק את המכינה. עבור יוסי המכינה מכשירה לא רק לקראת הצבא אלא לקראת החיים. האפשרות שיגורו בבקעה בעתיד בהחלט נלקחת בחשבון.

הרבנים פיקסלר ואזואלוס לא שוכחים לתת קרדיט למוסד התורני הוותיק בבקעת הירדן: ישיבת 'שדמות נריה' בשדמות מחולה, שקמה לפני 11 שנה מתוך גרעין של כולל 'בני אלישע'. ישיבה זו היתה הישיבה האחרונה בהשראת הרב נריה זצ"ל שהוקמה בחייו. "הקמת ישיבות ההסדר היתה המנוף, ובזכותה כולנו כאן", אומר הרב אזואלוס. "המודל שהיה בשדמות מחולה – שבה הגיעה ישיבה למקום ועזרה לפיתוחו, ובוגרים שסיימו נשארו במקום – הוא מודל שפועל בכמה מקומות כאן".
"כשהיינו בישיבה עשינו ביקורים ביישובים בסביבה", משחזר הרב פיקסלר. "היו ערבים משותפים בין תושבי גיתית לאנשי שדמות מחולה, ואני מניח שהיתה לכך השפעה על ההחלטה להקים ישיבה במקום".

הבוגר בראש הבקעה
מי שעומד כיום בראש המועצה האזורית בקעת הירדן הוא דובי טל, תושב שדמות מחולה ובוגר ישיבת כפר הרא"ה, שהיה מיוזמי הקמת ישיבת ההסדר.

"יש באזור שלנו כ-400 חבר'ה בגילאי 18 23, חדורי מוטיבציה, שנותנים כוח אדיר", אומר טל. "עלויות ההסעה הגבוהות והפריסה הגיאוגרפית של היישובים מקשות על הגשמת כל הרעיונות, אך נוצרה כאן אווירה חדשה, נוספו אנשים והחל תהליך הגירה חיובי, שמגדיל את ההכנסות הציבוריות ויוצר צורך בשירותים כמו מכולת, דלק וכו'. אני רואה במהלך רק ברכה", מסכם דובי טל.