בשבע 134: הוי ארצי:

חגי סגל , כ"ח באדר תשס"ה

הדו"ח הבא

אריאל שרון הטיל על טליה ששון להכין לו דו"ח על המאחזים, פרוייקט חייו. לפי אותו הגיון הוא אמור להזמין אצלה עכשיו דו"ח על האי היווני או סיריל קרן.

ניצני מרד

במשך שבע שנות קיומו לא קרה שום דבר מסעיר ביישוב ניצן, בין אשדוד לאשקלון. כמאה משפחות ציוניות דתיות מנהלות בו חיים שקטים ויפים במרחק 3-4 קילומטרים מהחוף. באתר האינטרנט של מנהלת סל"ע הוא מופיע כמקום מקלט אפשרי לפליטי גוש קטיף. אחד מערוצי הטלוויזיה כבר שלח לשם צוות כדי להוכיח שיונתן בשיא מציע לאנשי נוה דקלים עותק מושלם כמעט מיישובם הנוכחי: וילות, חולות, כיפות סרוגות. אם עולים לקומה השניה אפשר לראות את הים.

מה שאי אפשר לראות אפילו מקומה שלישית, זה שטיח אדום לכבוד הפליטים. "התוכניות של בשיא נפלו עלינו כרעם ביום בהיר", אומר לי השבוע מאיר דהן, מראשי היישוב, "אנחנו שוכרים כרגע עורכי דין".

עורכי דין? רעם ביום בהיר? אתם לא רוצים אותם?

דהן מתפתל: " אני לא יכול להגיד לך כרגע את דעתנו החד משמעית אבל אנחנו לומדים את הדברים. בימים הקרובים תהיה אסיפת חברים ואז נכין הודעה מסודרת לתקשורת על עמדתנו".

מה הבעיה?

"יש הרבה בעיות. משפטיות, חברתיות ואידיאולוגיות. היישוב מיועד ל-300 משפחות בסך הכל, כך שיותר ממאתיים משפחות לא נוכל לקלוט כאן בשום מקרה. ובכלל, היינו מעדיפים לצמוח בצורה איטית. אנחנו ישוב צעיר, חבר'ה בגילאי 35 עד 40, ואם ינחתו עלינו מאות משפחות בחתך גילאים אחר, זה עלול ליצור בעיה".

יש לכם מקום לחממות, רפתות ודברים כאלה?

"אנחנו לא ישוב חקלאי. גרים פה אקדמאים, אנשי עסקים ועובדי כפיים".

יונתן בשיא לא דיבר איתכם?

"ממש לא".

אתם בעד ההתנתקות?

"איך אפשר להיות בעד דבר כזה?".

דוברת המקופחים

במשך שנים רבות היתה כרמית גיא אחת העילות המרכזיות לנקיעת הנפש הימנית מקול ישראל. גיא, שעברה בהדרגה מתפקידי קריינות לעריכת חדשות ולהגשת יומנים, גילמה כל מה שהימין לא אהב בשופרות האלקטרוניים של השלטונות: התנשאות, עוינות למתנחלים, הצקה למרואיינים ימניים, תמיכה בלתי מוסתרת בתהליכי נסיגות ובעיקר אטימות. הו, כמה אטימות. גיא ורוב חבריה ברשת ב' אף פעם לא הכירו בעוול הגדול שהם מעוללים למחנה מאזינים עצום. את הביקורת שלו עליהם הם הציגו תמיד כניג'וס ימני המתבסס על הנחות יסוד מופרכות ונובע מחוסר הבנה כביכול של כללי המשחק התקשורתיים. הם היו צדיקים בעיני עצמם כאשר הקפידו, נגיד, על איזון מספרי בין מרואייני ימין למרואייני שמאל, ולא הבינו שמה שחשוב באמת זה הטרמינולוגיה, סדרי העדיפויות, אופן התשאול בראיונות ובחירת סגל הפרשנים. כל עוד עוכרי התנחלויות מאיישים את רוב משרות הפרשנות ברדיו, אי אפשר לפייס את הימין בראיון של שתי דקות ביומן הבוקר עם נציג המורדים בליכוד.

בגליון החדש של 'העין השביעית' מוכיחה גיא שכל הטרוניות נגדה נפלו על אוזניים ערלות. "מתנגדי ההתנתקות לא סובלים מאפליה (בתקשורת) לעומת התומכים", היא מתעקשת, "אדרבה, הם מדברים כל הזמן".

גם היא דיברה בלי סוף. בניגוד גמור למסמך נקדי, הפרשן הרשמי של חוק רשות השידור, נהגה גיא לפתוח יומני חדשות בפתיח דעתני. הרבה פעמים התקוטטה עם מרואייני ימין ותמיד הדיפה ניחוחות צדקנות. פעם הדהימה אפילו את עמיתיה כאשר תקפה בשידור חי כתב דתי צעיר בתחנה בגלל מאמר שהתפרסם בבטאון שערך ימים רבים לפני תחילת עבודתו ברדיו, ואשר לדעתה חילל את זכרו של רבין. 'עשית מעשה נבלה', אמר לה אחרי השידור אחד מבכירי התחנה.

ואחרי כל זה, לרגל פרישתה לפנסיה מוקדמת, מתייצבת גיא בראש תנועה מוסרנית של שאר פורשי רשת ב' נגד הנהלת רשות השידור. מקצת הטענות של הקבוצה הממורמרת הזאת אינן משוללות יסוד, אבל ספק אם גיא מתאימה לדברר אותן. עובדים עיתונאיים בתחנה מגחכים כאשר הם שומעים אותה מבכה את הפוליטיזציה ברשות השידור. חלקם עוד לא התאוששו מהימים שבהם גיא והעורכת נילי אמיר איישו את משבצת שידורי הצהרים של רשת ב', תוך הזלפה מתמדת של דעותיהן הפרטיות, השקופות כל-כך.

"התקשורת, גם אם היתה פעם שמאלנית, זה עבר לה כבר מזמן", קובעת גיא נחרצות ב'העין השביעית', "האם צריך לחזור ולספור את מספר הכיפות הסרוגות בכלי התקשורת למיניהם?".

שי לחייל

אם צה"ל מתכונן למלחמה הבאה כפי שהוא מתכונן להתנתקות, אפשר להיות רגועים. ערכת ההסברה של מפקדת חיל חינוך למפקדי הפינוי מסגירה השקעה עצומה: שפע של מערכי שיעור על חשיבות הציות לפקודות, תקליטורים עתירי מצגות וקלטת וידיאו בתוך מנשא פלסטיק מהודר המזכיר חבילת שי לחגים. לפחות חלק מהחומרים המצולמים בערכה הוכן עוד לפני ארבע שנים, בקיץ 2001, מה שמעורר חשד כי לצה"ל היו כבר אז תוכניות מגירה לעקירת ישובים. בכל בסיס של צה"ל מקרינים אותם עכשיו, ואבוי לחיילים שיבריזו מטקסי ההקרנה. חדי העין שביניהם בטח ישימו לב להערה בתחתית המנשא: "מהדורה ראשונה". כלומר, המשך יבוא.

האח הגדול

בנימין נתניהו עובר עכשיו במרץ מסניף ליכוד למשנהו, לקראת הבחירות שבאופק. מילה יעקובסקי, כתבת אתר 'ליכודניק', תיארה שם כך הופעה שלו לפני כשבוע בסניף נתניה: "נתניהו לא הזכיר בנאומו את ראש הממשלה, אך נוכחותו של שרון ניכרה היטב במהלך נאומו. כשהקהל הביט בנתניהו, הם ראו מאחוריו גם את שרון. תרתי משמע. על הקיר בסניף נתניה תלויה דרך קבע תמונה גדולה של ראש הממשלה בגודל טבעי. כשנתניהו נאם אמש, הוא נעמד ממש לפני הצילום של שרון, במרחק של פחות מחצי מטר. הקהל שהקשיב לו ראה לנגד עיניו תמונה כמעט סוריאליסטית: נתניהו עומד ומדבר במרץ ובקול, מניף ידיו בהתלהבות, ומאחוריו נראה פרצופו של שרון כאילו מקשיב בשאננות לנתניהו, כמו משגיח עליו מאחור, וכמעט נושף בעורפו. שרון נראה בצילום כשהוא נינוח ושאנן, ומשדר שלוה ובטחון עצמי רב, בניגוד לאי השקט שאיפיין את קצב הדיבור ותנועותיו של נתניהו".