בשבע 134: משתמש וזורק

דו"ח ששון מטיל את האחריות על הפקידים המבצעים ומתעלם מהנחיות הדרג המדיני, שחלקו כזכור, היה פעם מאבות ההתיישבות● על האובייקטיביות של הפרקליטה המכובדת ניתן ללמוד מפנייתה למשרד השיכון בדרישה לקבלת מידע על פעולות

אריאל כהנא , כ"ח באדר תשס"ה

"בשטחים בכבושים"* מי שמפנטז על חקירת שרון בנושא, שוכח שמזוז סגר כבר תיקים גדולים יותר עבור ראש הממשלה

בחורף תשס"ב, הרבה לאחר שהתחייב לאמריקנים להקפיא כל פעילות במאחזים, נפגש אריאל שרון עם קבוצת נשים מעפרה. הקבוצה שכינתה עצמה "הרבה אימהות", העמידה על סדר יומה נושא אחד: ביטחון המתנחלים. אחת המשתתפות הייתה יפעת ארליך: "באותם ימים היו הכבישים ביו"ש כמו מטווח ברווזים. ביקשנו פגישה עם שרון כדי לשמוע ממנו פעם אחת ולתמיד האם אנו, כאימהות, מסתכנות למען מטרה חשובה או שמא דמנו נשפך לשווא".

כשנפתחה השיחה, היה זה דווקא שרון שהתעניין במקום מגוריה של ארליך - המאחז עמונה. "את עמונה אני מכיר. כשאני טס במסוק אני רואה. למה לא בונים אצלכם?" הביך שרון את בת שיחו. "הרוח הכללית בדבריו היתה ברורה. צריך להתחיל לבנות בעמונה. כדי שיובן כראוי הוא הסביר שחשוב להחזיק מעמד מבחינה ביטחונית כמו במלחמת השחרור ואז הוסיף 'כל מקום שיהודים יחזיקו בו יישאר בידיים ישראליות'. מרצף השיחה היה מובן כי הכוונה גם לעמונה. צריך לומר שאנחנו כלל לא העלנו את השאלות האלה", מספרת ארליך.

דו"ח המאחזים שהגישה השבוע טליה ששון ממחיש שוב את שיטת ה'השתמש וזרוק' החביבה כל כך על ראש הממשלה הנוכחי. הדו"ח אכן מרשים ומתעד בפרוטרוט פרקים מפוארים בתולדות המאחזים ביש"ע. אלא שהמסמך המקיף סובל ממספר בעיות יסודיות. בולט לעין, למשל, חסרונו של הפרק על ההנחיות שהעביר הדרג הפוליטי-מדיני, כששרון בראשו, לפקידים שטיפחו את המאחזים. הדבר משול לכך ששר האוצר יאשים את פקידי האוצר בבעיות הכלכליות של ישראל, ואיש לא יתבע ממנו את הדין. הכפופים לשרון, למופז ולבן-אליעזר לא מוסרים בשלב הזה את גרסתם. חלקם מוגבלים לעשות זאת מכוח חוק. הוואקום התקשורתי שנוצר מאפשר לפוליטיקאים להסיר אחריות. אסטרטג העל של המאחזים, שרון, הוא גם המתחמק הראשי. כרגע אין מי שיזין את התקשורת אודות מעלליו בארץ המאחזים. ספק אם כך יהיה כשיגיע הנושא לליבון משפטי.

הנחיות מגבוה
מעיון במסמכי הנגד שהוגשו לעורכת הדין ששון עולה כי לא רק שהשרים ידעו על תרומת משרדיהם למאחזים, אלא שהם היו אלה שעודדו אותה. עדות אחת היא המסמך בחתימת ידו של אביגדור יצחקי, מנכ"ל משרד רוה"מ, המבקש מהחטיבה להתיישבות להתייחס לשבעה מאחזים "כפי שהנכם מטפלים בכל היישובים שבתחום אחריותכם". המסמך הזה שיקף את המדיניות כולה. האם יצחקי חיבר את המסמך על דעת עצמו? האם גם הוא פונקציונר שנשתל על ידי המתנחלים התחמנים מתחת לאפו של שרון? דוגמה אחרת היא סיכום ישיבה שנערכה עם שר הביטחון ב-1.10.02 בה אושרו כ-20 מאחזים, ביניהם הגבעות סביב איתמר, גבעת שלהבת ליד יצהר, מצפה דני ליד מכמש, מצפה כרמים ליד כוכב השחר ועוד. מופז טען באוזניה של ששון כי לא ידע על מעשיו של רון שכנר, עוזרו לענייני התיישבות בשנתיים האחרונות. "הוא נשאל על כך", הדגישה ששון בפני העיתונאים. הניתן להתייחס ברצינות לתשובתו? בחטיבה להתיישבות שבסוכנות היהודית מבטיחים שבידיהם עוד מאות מסמכים המוכיחים כי כל מעשיהם היו בידיעה מלאה של ממשלות ישראל.

בעיה מרכזית יותר במסמך של ששון נוגעת בהנחות היסוד של תפישתה. ששון, כמובן מאליו, מבדילה בין "יישובי האם", לבין "מאחזים בלתי מורשים". לאבחנה הזו יש ביסוס פוליטי. אין לה תימוכין משפטיים. לעתודות הפיתוח של היישובים ביהודה ובשומרון אותם נהלים שיש לאלה שבשטחי הקו הירוק. בשני האזורים מדובר במעין 'משבצות קרקע' שקיבלו את האישורים הנדרשים. כל עוד הפיתוח נעשה בתוך המשבצת ולא משנה מה המרחק מ'יישוב האם' הפעולה חוקית. "בשני צדי הקו הירוק נהוג שתכניות המתאר מפגרות במספר שנים אחרי הבנייה בשטח. בשני צדי הקו אין חיוב שהשכונות החדשות יהיו צמודות לאלה הישנות, וזה מה שנעשה עם המאחזים. ששון החליטה שהקמת שכונה במרחק מסוים מיישוב האם היא 'מאחז'. בחוק אין שום קביעה כזו. מבחינתי כולם היו ונותרו שכונות של היישובים", אומר אחד מהפקידים המושתקים.

ממלאים משבצות
הדו"ח של ששון משיב תשובה קלושה לטיעון נוסף שהועלה בפני הפרקליטה. מדינת ישראל הצעירה הטילה בשעתה על החטיבה להתיישבות את פיתוח היישובים החדשים המוקמים בארץ, ובכלל זה בשטחים ששוחררו במלחמת ששת-הימים. החטיבה, מבחינתה, מחויבת בחוזה עם המינהל האזרחי ביו"ש לפתח את אותן ה'משבצות' המיועדות להתיישבות. לא רק שהמינהל מתיר לעשות בתחומי ה'משבצת' כל פעולה התיישבותית, אלא שאם החטיבה לא תפתח אותן, יהיה בכך משום הפרת חוזה עליו היא חתומה. ההסכמים הללו קיימים כבר עשרות שנים. אף מהפך פוליטי לא הביא לשינויים. אף ראש ממשלה או שר ביטחון לא הודיע לחטיבה על השעיית החובה לקדם את שטחי הקרקע שהופקדו בידיה. "כשם שהקריאה 'לתפוס את הגבעות' לא הייתה הוראה המתירה התיישבות, כך אזכור בעיתונות שוייסגלס התחייב באוזני קונדוליסה רייס על הקפאה רטרואקטיבית של המאחזים אינו מחייב מבחינה משפטית. מה שקובע את מעמד ההתיישבות הן החלטות ממשלה. כל השכונות אושרו והוכרו במסמכים של משרדי ראש הממשלה והביטחון", נכתב לששון במסמך של החטיבה להתיישבות. ששון לא רצתה לשמוע. בביקור שערה לאחרונה שערכה במשרד השיכון ביקשה ששון מידע על פעולות שנעשו ב"שטחים הכבושים". אנשי המשרד השיבו לה כי להם לא מוכר המושג משום ש"אף ממשלה ישראלית לא הכריזה עד כה על שטחים שבחזקתה כ'שטחים כבושים'". ששון השיבה "אלה הביטויים שלי". די היה בתקרית הזו כדי להבין מה עומד בתשתית תפישת העולם של הדו"ח.

אחרי ההסתערות התקשורתית יועבר דו"ח המאחזים ליועץ המשפטי לממשלה. ספק אם אותו מזוז שסגר תיקים כבדים יותר נגד שרון יהיה זה שיבקש לחקור את תרומת ראש הממשלה למאחזים. שרון מן הסתם ייצא מרוצה. הוא לא ייאלץ לגלות מה חלקו בפרשת המאחזים. ממנו איש לא יבקש הסברים במה תרם לכך שהבתים בעמונה עומדים היום על תילם.